רכישת דירה כשהמעמד הכלכלי של בני הזוג שונה

[LevAizik]

יש לך אסמכתא לכך? מכל מכריי הגרושים יש אולי אחד או שניים שזה הרקע לגירושין.

הרבה פעמים לחץ כלכלי זה הטריגר גם לדפוסי התנהגות אחרים שמובילים לגירושים.

 

[גרהם]

לדעתי, בתכנון נכון והבנה הדדית, זו לא חייבת להיות החלטה בינארית ואפשר להגיע להסדר שגם ישאיר את הרכוש אצלך וגם ישקף שיתוף כלפי

מסכים ומוסיף פן נוסף.
רכוש רב ששייך רק לאחד מבני הזוג יכול להוביל להעדפות ואינטרסים שונים בין בני הזוג.
חשיבות דירה לתא המשפחתי, לקיחת סיכונים כלכליים, רמת החסכון ועוד - בכולם ייתכנו העדפות שונות בשל העובדה שבן זוג אחד "עשיר בהרבה" מבן הזוג השני.
אם הדירה הנפרדת היא משק סגור (הכנסות, הוצאות, רווחים) המצב עלול להיות גרוע עוד יותר מבחינת ההשפעה על התא המשפחתי.

 

[דרורה]

אני אולי מדבר קצת רע עליה (עושה רושם לפחות) אבל הבזבזנות שלה מתבטאת יותר ברכישת דברים שהיא לא צריכה, למשל יש לה 10 פיג'מות.
היא מבינה שזה משהו שצריך להשתנות אם וכאשר נעבור לגור ביחד,

התחשבנות היא נקודת התחלה לא פשוטה לחיים משותפים. וכך גם דרישה שהשני ישתנה. (בכל תחום)
האם אתה אוהב אותה ורוצה לחיות איתה לאורך ימים ושנים ? האם תוכל לקבל אותה כפי שהיא?
אם כן, כדאי לשנות גישה ולהתחשבן פחות.
תמיד יהיה משהו שמפריע, השאלה עד כמה.

 

[שנקל]

הבזבזנות שלה מתבטאת יותר ברכישת דברים שהיא לא צריכה, למשל יש לה 10 פיג'מות

זה בדיוק העניין - כמה פיג׳מות לך יש?
אף אחד לא *צריך* 10 סטים לישון בהם, ברור שמדובר בקנייה רגשית ודפוסי בזבוז על בסיס חשק ולא על בסיס היגיון.
אתה מפספס כאן משהו עמוק יותר שהמגיבים מציינים - פערים בהשקפה, בהתנהלות הכלכלית, ביחס ובהערכה לכסף.
היא ממש לא צריכה להיות גולדיגרית או לחפש ״לחגוג״ עליך. מספיק שדפוסי ההוצאות שלה שונים משמעותית משלך כדי שתשלם את זה. גם אם לא תשלם באופן ישיר בפועל, החשבון מצטבר בעקיפין ואתה חלק ממנו בתוך תא כלכלי אחד עם בת זוגך. למשל:
אתה תשקיע שעתיים בסקר שוק לתנור חדש ואת מה שתחסוך היא תוציא חמש דקות אח״כ על זוג הנעליים ה20 (או הפיג׳מה ה11)
אתה תשב כמה שעות לתכנן חופשה בחו״ל ותמצא מלון פחות יקר וכרטיסי טיסה זולים והיא תצא למסע שופינג שיבטל בשישים את כל מה שחסכת.
אפשר אפילו להיסחף קצת - אתה תלמד את הילדים על חיסכון וריביות והיא תיקח אותם לקניון ולמסעדות יקרות.
אם הפערים ביניכם גדולים כמו שאתה מתאר חצי הדירה הזו יהיה הדאגה היותר קטנה שלך בעתיד. אני הייתי מעדיף קודם לשכור דירה קטנה ביחד ולתאם ציפיות ודפוסי הוצאות. לא יעזור לך - זוגיות וילדים זה עסק כלכלי, ועסק כלכלי זה לא רומנטי.

לבבות ודובוני אכפת לי - בחדר השינה. בשאר הבית - אקסל.

 

[1337justme]

אבל כשמגיעים למעשה בכל מקרה כזה - צריך להתייעץ פרטנית עם עו"ד למשפחה.

נשמע מאוד מסובך ומתסכל במקרה בו אחד מבני הזוג מגיע עם הון מכובד והאחר לא....
עו"ד שמתעסק בתחום אמר לי שאם הכסף מהשכרת הדירה נכנס לחשבון הפרטי של בעל הדירה אז אין כוונת שיתוף במידה ורושמים את זה בהסכם ממון, וזה לא משנה אם מעבירים כסף לחשבון משותף מהחשבון הפרטי של בעל הדירה.

אגב, דיברתי איתו על זה בהקשר של תיק השקעות בכלל, והוא אמר לי שזה אותו עקרון (נתן את הדוגמא הנ"ל של דירה בבעלות), כל עוד התיק נמצא בחשבון פרטי ומעבירים לחשבון משותף רק סכום שנמשך לצורך המחיה הזוגית אז אין כוונת שיתוף בתיק ההשקעות...

הוא טועה?

 

[DudeOFortune]

זה בדיוק העניין - כמה פיג׳מות לך יש?
אף אחד לא *צריך* 10 סטים לישון בהם, ברור שמדובר בקנייה רגשית ודפוסי בזבוז על בסיס חשק ולא על בסיס היגיון.
אתה מפספס כאן משהו עמוק יותר שהמגיבים מציינים - פערים בהשקפה, בהתנהלות הכלכלית, ביחס ובהערכה לכסף.
היא ממש לא צריכה להיות גולדיגרית או לחפש ״לחגוג״ עליך. מספיק שדפוסי ההוצאות שלה שונים משמעותית משלך כדי שתשלם את זה. גם אם לא תשלם באופן ישיר בפועל, החשבון מצטבר בעקיפין ואתה חלק ממנו בתוך תא כלכלי אחד עם בת זוגך. למשל:
אתה תשקיע שעתיים בסקר שוק לתנור חדש ואת מה שתחסוך היא תוציא חמש דקות אח״כ על זוג הנעליים ה20 (או הפיג׳מה ה11)
אתה תשב כמה שעות לתכנן חופשה בחו״ל ותמצא מלון פחות יקר וכרטיסי טיסה זולים והיא תצא למסע שופינג שיבטל בשישים את כל מה שחסכת.
אפשר אפילו להיסחף קצת - אתה תלמד את הילדים על חיסכון וריביות והיא תיקח אותם לקניון ולמסעדות יקרות.
אם הפערים ביניכם גדולים כמו שאתה מתאר חצי הדירה הזו יהיה הדאגה היותר קטנה שלך בעתיד. אני הייתי מעדיף קודם לשכור דירה קטנה ביחד ולתאם ציפיות ודפוסי הוצאות. לא יעזור לך - זוגיות וילדים זה עסק כלכלי, ועסק כלכלי זה לא רומנטי.

לבבות ודובוני אכפת לי - בחדר השינה. בשאר הבית - אקסל.

מה שנקרא 'ילדה סוכר' של מוקי הגאון.
בהחלט נשמע שהבחור מתוסכל מהמצב.
זה לא פשוט כשאורח החיים שונה.
אני מציע לשואל השאלה להתעמק ולהבין מה מפריע לו . יכול להיות שפסיכולוג יכול לעזור לך להבין אם אתה לא מצליח לרדת לשורש העניין.
בהצלחה.

 

[איניגו מונטויה]

הבזבזנות שלה מתבטאת יותר ברכישת דברים שהיא לא צריכה, למשל יש לה 10 פיג'מות.

אף אחד לא *צריך* 10 סטים לישון בהם, ברור שמדובר בקנייה רגשית ודפוסי בזבוז על בסיס חשק ולא על בסיס היגיון.

אני היחיד כאן שחושב שיש היגיון בכך שאישה צעירה שנמצאת בזוגיות טרייה בוחרת להשקיע בבגדים?
5 פיג'מות לחורף ו5 לקיץ לא נשמע לי מספר גדול כל כך, מה גם שלא ידוע לנו לאורך כמה שנים הן נקנו.

ובאופן כללי: כשמדברים על דברים שהשני "לא צריך" - כדאי לראות את זה מנקודת המבט של השני...

 

[חלכאי]

5 פיג'מות לחורף ו5 לקיץ לא נשמע לי מספר גדול

ואני חשבתי שפיג'מות לובשים רק ילדים כד גיל 12

 

[LevAizik]

בטח ראתה את פרסומת הפיג'מות של דלתא בתחנות האוטובוס.

 

[שנקל]

כמובן שהנקודה היא לא מספר הפיג׳מות, הוא הביא דוגמה עקרונית ואם העיקרון הזה מתקיים בתחומים אחרים בחייה הוא לא יוכל ליישר קו חסכוני-השקעתי עם אופי שכזה. אני מכיר אישית במה מדובר, תמיד לאכול בחוץ, מסעות שופינג ללא תחתית, אם טסנו לאיזה מקום ולא אכלנו במסעדה הנחשבת ההיא שכולם מתייגים באינסטוש לא היינו שם, להחליף את האוטו למרות שהוא רק בן 3 ואין לו שום בעיה תוך נטילת הלוואה חדשה גדולה יותר, מינוס תמידי, גיהוצים בלי חשבון...הוא יחשב את ריביות המשכנתה שלו כדי לחסוך 400 שקל בחודש בהחזרים אבל בתוך תא כלכלי משותף עם בת זוג שלא עושה חשבון לכסף הוא מאבד את כל האפקט, גם אם הוא יפריד משפטית את הדירה מהזוגיות.

 

[אחד שלא יודע]

אני היחיד כאן שחושב שיש היגיון בכך שאישה צעירה שנמצאת בזוגיות טרייה בוחרת להשקיע בבגדים?
5 פיג'מות לחורף ו5 לקיץ לא נשמע לי מספר גדול כל כך, מה גם שלא ידוע לנו לאורך כמה שנים הן נקנו.

ובאופן כללי: כשמדברים על דברים שהשני "לא צריך" - כדאי לראות את זה מנקודת המבט של השני...

לא אתה לא צריך 10...בייחוד שאתה גר עם אמא ואבא.
לא משנה איך תסתכל על זה.

 

[איניגו מונטויה]

לא אתה לא צריך 10...בייחוד שאתה גר עם אמא ואבא.

ואם היא גרה אצל אמא ואבא אבל ישנה עם בן הזוג רוב הזמן?
(מביאה אותו לישון אצלה או הולכת לישון אצלו).

כמובן שהנקודה היא לא מספר הפיג׳מות, הוא הביא דוגמה עקרונית

גם אני מנסה להעלות נקודה עקרונית.

השואל הביא דווקא את הדוגמא הזו בתור משהו הזוי, וכבר 4 אנשים כאן הסכימו איתו.
רמזתי למעלה לפחות ל-3 סיבות למה זה יכול להיות הגיוני, וייתכנו כמובן עוד הסברים
(למשל אם יש לה פיג'מות מדרגות שונות בסולם הנוחות/יופי).

הנקודה העקרונית שאני מנסה להעלות שלי היא שכדאי להסתכל על הדברים מנקודת המבט של השני.
זה מאוד משנה אם אדם חושב "היא בזבזנית חבל על הזמן" או "היא מנסה להשקיע בקשר איתי, גם במחיר של הוצאה כספית".
לפעמים מחשבה מהסוג הראשון עלולה לגרור בהמשך ריבים ומתח (מצידו או מצידה - ייתכן שאפשר להרגיש את זה בטון הדיבור כשהנושא עולה, ולא בטוח שזה נעים לה).
החלפה למחשבות מהסוג השני יכולה להועיל במקרים כאלו, וכמובן שזה רק יתרום לדיון רגוע בשאלה המעשית מה מוציאים ומתי.
כשמישהו מבין אותך ומזדהה איתך, הרבה יותר קל לך לבוא לקראתו ולעשות פשרות מעשיות.

בלי קשר לשאלה איך מגינים על רכוש פרטי בקשר זוגי,
חשבתי שראוי לתת חוות דעת מהצד גם על הנקודה הזו.

 

[היום מתה אמא]

לא ממליץ או מייעץ וממליץ בחום להתייעץ עם עו"ד על מה שאני הולך לרשום עכשיו, לא מתחייב שזה נכון

To make a long story short
מה שרשמת לא נכון.

אם ההורים קונים את הדירה ובני הזוג משתמשים בה, למה זה פיקטיבי? הדירה של ההורים.

אבל ההורים שלו לא קונים את הדירה. הוא רוצה לשלם ולרשום אותה על שמם. זה נקרא רישום פיקטיבי.
כדרך אגב, גם דירה שרשומה על שם ההורים וניתנת לזוג ללא הסכם ממון או הגנה אחרת יכולה להיחשב כנכס בחזקת שיתוף, ויש בכך היגיון.
אחת המטרות בהסכם ממון היא בדיקת מודעות של בני הזוג למצבם במקרה גירושים (ולכן החוק דורש שההסכם יחתם בפני בית משפט או נוטריון שאמור להסביר את השלכות ההסכם). בני זוג שמקבלים דירה למגורים מאחד ההורים יכולים ,לראות את הדירה כשלהם, ולחיות חיי פזרנות ולא לחסוך, כך שאחד מהצדדים ישאר חסר כל לאחר גירושים. כדי למנוע מצב כזה בתי משפט דורשים הסכם ממון (יש גם דרכים אחרות פחות טובות )

זה שהיא מרקע פחות מבוסס לא משנה אם תתגרשו לדעתי. ראיתי זוגות מתגרשים בהם שני הצדדים אמידים ונלחמו בשן ועין שלצד השני לא יהיה טוב. היחידים שהרוויחו היו עורכי הדין.

נכון, ולכן מומלץ לחתום על הסכם ממון בכל מצב. ההבדל היחיד הוא שבמידה ובני הזוג ממעמד דומה (בנכסים ממשיים וקריירה) אם אחד הצדדים מחליט לוותר על המאבק, החלוקה בסבירות גבוהה תהיה חצי חצי ומכאן הוגנת. כך שהמאבק אלקטיבי. בפערים כלכליים לפעמים צד אחד מנסה להשיג דברים שלא מגיעים לו (מוסרית וחוקית) והמאבק נדרש.

לדוגמה, הכסף לקניית הדירה יכול להגיע כהלוואה מההורים שלך, שתתחייבו להחזיר להורים רק במקרה של פרידה/גירושין. עם רישום הערת אזהרה או לא. עם ריבית או לא.

שוב ,הלוואה פיקטיבית לא תתפוס וגם במתן הלוואה "אמיתית", בן הזוג ירוויח מתשואת הנכס(שלא שלו) במהלך השנים.
(not that something wrong with that(

יש הרבה פתרונות, אבל לפני כן אתה צריך לבדוק בכנות אם פניך לחיי שיתוף או חשבונאות ופנקסנות.

התחשבנות היא נקודת התחלה לא פשוטה לחיים משותפים. וכך גם דרישה שהשני ישתנה. (בכל תחום)
האם אתה אוהב אותה ורוצה לחיות איתה לאורך ימים ושנים ? האם תוכל לקבל אותה כפי שהיא?
אם כן, כדאי לשנות גישה ולהתחשבן פחות.

ברוב המקרים הפנקסנות היא במצב של שיתוף ולא הפרדה. במצב של שיתוף אם צד אחד פזרן ואחד חסכן, הפזרן אונס את החסכן לדרך חיים שהוא לא רוצה. במקרה של הפרדה, כל אחד יכול לבזבז (או שלא) את כספו הפרטי ללא צורך לעורר אנטגוניזם בצד השני.

גם אם חוזה דרקוני יבטיח לך את מלוא הבעלות על הדירה (וכפי שקראת פה זה לא טריוויאלי) אז תזכור שהחיים יותר חזקים מכל חוזה. אני בעד חיי שיתוף גם אם נקודת הפתיחה רחוקה מלהיות זהה, על פני שנים הדברים משתנים והיא עשויה באופן פלאי להפוך למליונרית בזכות עצמה, לך תדע.

על פני שנים יכול להיות שאתה צודק(נגיד). אבל נישואים יכולים להיגמר תוך שנה שנתיים. וגם אם תהיה מיליונרית, אז?! למה לא מגיע לה לשמור על חלקה כל עוד הוא לא נעשה בזכות/בעזרתו של בן הזוג.

יש לך אסמכתא לכך? מכל מכריי הגרושים יש אולי אחד או שניים שזה הרקע לגירושין.

את צודקת. אבל מאחר ובתי דין לא דנים בנושאים ריגשיים רוב הזוגות מעבירים את הרגשות שלהם לתוך הסכסוך הכלכלי ומזה עורכי הדין עושים את רוב הכסף.

באופן כללי, הרבה הציעו כל מיני הצעות שרובן לא מתכתבות עם המציאות שפותח השרשור מתאר, ואלה שכן ,יעזרו אולי במעט לשמור על הנכס(ואכן החוק מאפשר לשמור על נכסים מלפני הנשואים בהתנהלות נכונה גם ללא הסכם ממון), אבל לא יעזרו לעצור סכסוך ארוך ויקר בבתי משפט, וזו צריכה להיות עיקר המטרה.

לפותח השרשור. לאור המציאות שאתה מתאר הייתי ממליץ מאוד לבצע הפרדה רכושית שלדעתי רק תקל את החיים וההתנהלות שלכם בהמשך הדרך ולא רק לצורך הגנה על הנכס. הסכם ממון לא נעשה מתוך צפייה לגרושים כי אם מתוך החשש ממנו. כמו שביטוח חיים או רכב או בריאות לא נעשים מתוך צפייה למוות ,תאונה או מחלה קשה כי אם מתוך החשש מהם.


נ.ב. בהסכם ממון והתנהלות נכונה, ניתן לגור בדירת אחד הצדדים ללא צורך לאבד אותה.

 

[שנקל]

הנקודה העקרונית שאני מנסה להעלות שלי היא שכדאי להסתכל על הדברים מנקודת המבט של השני.
זה מאוד משנה אם אדם חושב "היא בזבזנית חבל על הזמן" או "היא מנסה להשקיע בקשר איתי, גם במחיר של הוצאה כספית".
לפעמים מחשבה מהסוג הראשון עלולה לגרור בהמשך ריבים ומתח (מצידו או מצידה - ייתכן שאפשר להרגיש את זה בטון הדיבור כשהנושא עולה, ולא בטוח שזה נעים לה).
החלפה למחשבות מהסוג השני יכולה להועיל במקרים כאלו, וכמובן שזה רק יתרום לדיון רגוע בשאלה המעשית מה מוציאים ומתי.
כשמישהו מבין אותך ומזדהה איתך, הרבה יותר קל לך לבוא לקראתו ולעשות פשרות מעשיות.

בלי קשר לשאלה איך מגינים על רכוש פרטי בקשר זוגי,
חשבתי שראוי לתת חוות דעת מהצד גם על הנקודה הזו.

מסכים, אני לא אומר שבהכרח זה מעיד על אופי פזרני. אם יש תחביב לאסוף פיג׳מות אין שום בעיה עם זה, וגם לא עם הרבה פריטי לבוש או 10 זוגות נעליים בדרגות יופי ונוחות שונות. כל אחד ומה שכיף לו. גם לו יכול להיות תחביב שעולה קצת כסף. אבל אם הוא הביא את זה כדוגמה להתנהלות כוללת שמצביעה על כל מה שהזכרתי ויש פער שלם בצורת החיים שלהם זה לא משהו שהסכם ממון יכול לפתור לדעתי. רק הוא יודע עד כמה זה בא לידי ביטוי בעוד דברים

 

[חיפאי]

ואילו את המשכנתא אני אשלם בנפרד

אתה תשלם בנפרד, מעבודה שאתה עושה בזמן שאתה בזוגיות איתה.
אצל זוגות צעירים ללא ילדים זה נראה הגיוני, אבל ככל שמתבגרים ומשק הבית נעשה משותף זה יותר ויותר מסובך.

קח דוגמה פשוטה. שניכם עובדים ומרוויחים אותו הדבר. היא רוצה רכב חדש, או לנסוע לחופשה. אתה אומר, מותק אין לנו מספיק כסף, כי חלק מהמשכורת שלי הולכת על משכנתא לדירה שהיא רק שלי. אפשר להבין למה זה עסקה גרועה בשבילה.

כמובן שבמציאות אולי היא תרוויח פחות ממך. אבל אולי לא. אולי היא תהיה בבית עם ילדים. אולי אתה תהיה חולה והיא תטפל בך. העיקרון אותו הדבר, אתה תיקח כסף ממשק בית משותף להשקעה אישית שלך.

אם היית מספר שיש לך דירה ללא משכנתא בבעלותך לפני שהכרת אותה, אז הגיוני שהיא תישאר שלך. אבל פחות הגיוני אם זו דירה שאתה בפועל קונה "בתשלומים" בזמן שאתה חי איתה (במיוחד אם יש זוגיות וילדים). בקיצור, אפשר להבין למה היא לא מרוצה מהרעיון...

הסכם הממון צריך להיות לדעתי על החלק ששילמת בהון העצמי על הדירה. הכי טוב, שהיא תביא את חצי הסכום מהמשפחה, והדירה תהיה של שניכם. ואת הסכום של ההון העצמי תרשמו בהסכם ממון ותשקיע אותו בנפרד, נניח בשוק ההון. זה יהיה הביטוח שלך למקרה של גירושים.

לא יועץ. לא איש מקצוע בתחום.

 

[הרציני]

סליחה על השאלה,
ניסית לדבר איתה על זה ולהבין את המניעים?
אולי תשתף אותה ברגשותיך.

 

[האזרח הקטן]

קח דוגמה פשוטה. שניכם עובדים ומרוויחים אותו הדבר. היא רוצה רכב חדש, או לנסוע לחופשה. אתה אומר, מותק אין לנו מספיק כסף, כי חלק מהמשכורת שלי הולכת על משכנתא לדירה שהיא רק שלי. אפשר להבין למה זה עסקה גרועה בשבילה.

מצד שני היא גם לא לוקחת חלק בתשלום המשכנתא. האלטרנטיבה היא שהיא תצטרך לשים כל חודש חלק משמעותי מהתשלום החודשי ואז מן הסתם היא גם תוכל לדרוש חלק מהדירה בעת פרידה. אולי במצב כזה דווקא היא זו שלא תוכל לרכוש רכב חדש או לטוס לחופשה בחו"ל.

הסכם הממון צריך להיות לדעתי על החלק ששילמת בהון העצמי על הדירה. הכי טוב, שהיא תביא את חצי הסכום מהמשפחה, והדירה תהיה של שניכם.

אתה מתכוון למצב בו היא גם משתתפת בתשלומי המשכנתא מעתה ועד לסילוק ההלוואה?

 

[גרהם]

אתה תשלם בנפרד, מעבודה שאתה עושה בזמן שאתה בזוגיות איתה.

זו הצעה מאד לא הוגנת כלפי הצד השני.
מי שרוצה בעלות מלאה בדירה צריך לשלם את המשכנתה ממקורות שאינם של התא המשפחתי (למשל, דמי השכירות על הדירה)

 

[בת העמק]

מאחר ובתי דין לא דנים בנושאים ריגשיים רוב הזוגות מעבירים את הרגשות שלהם לתוך הסכסוך הכלכלי

משפט נוגע ללב שאני מסכימה איתו. אגב, זה תקף לא רק לזוגיות אלא גם ליחסים בין אחים ובין הורים לילדיהם.

הפזרן אונס את החסכן לדרך חיים שהוא לא רוצה.

זה נכון גם הפוך, אתה יודע...
זה עובד גם על הפכים נוספים - אחד אוהב לבלות והשני אוהב להיות בבית. אחד אוהב לעשות טרק בחופש והשני אוהב בטן גב. אחד מקפיד על חזות חיצונית מצודדת והשני שם על זה פס. אחד צריך שכל דבר יהיה במקום והשני בלגניסט. אחד אוהב לדבר על כל בעיה והשני מעדיף להסתיר/להתעלם/להדחיק. וכן הלאה.
אין מצב שבו שני בני הזוג מתואמים ומתאימים אחד לאחד (וטוב שכך, יכול לשעמם) וכל המסע הזוגי נועד ללמד אותנו איך לחיות בטוב עם השוני, אחרת עדיף היה לנו לחיות רק עם עצמנו ולהסכים איתנו כל הזמן

 

[Roi]

אוהב להיות בבית