לא הייתי מתייחס לזה ביותר מדי רצינות. אנשים גרים לא מעט שנים בבניינים ש"אוטוטו עושים פה תמ"א".
אלה לא דיבורים בעלמא, הם כבר התחילו עם הבירוקרטיה והתחילו מכרז על יזם...
לא אוהב רעיון של נישואין, ועוד פחות אוהב את הרעיון של לכבול את עצמי בסוג של כלא פיננסי ואחריות על ילדים - עם כל החיבה שלי לצדדים הנחמדים יותר של הקונספט... אני רואה איך זה שואב את כל החיים של כל החברים והמכרים שלי - ולא מותיר להם שום זמן לפנאי כמעט, שלא לדבר על כאבי הראש, הדאגה המתמדת, וכו'.
יש להם גם נחת אבל במכלול הכללי זה נראה כאילו פשוט עוברים מטמורפוזה מחיים למען עצמך לחיים למען אחרים, גם אם אתה מרגיש כלפיהם חיבה וקרבה גדולה.
מצד שני, never say never.
מאמין שאם אכן אעבור מטמורפוזה כזו, כבר ממילא לא יהיה לי חשוב לגור בת"א ואוכל להשכיר או למכור את הנכס ולגור בכל "חור" פרברי-טיפוסי שישנו, מכפר-סבא דרך איזו "שכונה ירוקה" בפתח תקווה או מה שלא יהיה... המיקום הספציפי נראה לי הופך לכמעט שולי ברגע ש-95% מהחיים שלך מחוץ לעבודה מוקדשים למשפחה.
מרכז ת"א יש אחד. "פרברים טובים למשפחה" יש אינספור.
הייתי רוכש דירה במרכז תל אביב. נשמע שאתה אוהב את העיר ושיש לך כסף. למה לסבול ולגור ברמת גן?
טוב לא צריך להגזים, לא הייתי אומר שזה סבל, אבל החלט תהיה ירידה בלפחות היבט אחד של רמת החיים מבחינתי - ממצב שהיום אני פשוט הולך ברגל לכל בילוי (לא שהיו הרבה כאלה מאז הקורונה, אבל עדיין) . מצד שני גלומה בכך עליה ברמת חיים מבחינת יציבות, ודאות, איכות וגודל דירה, יכולת לשלוט בהיבטים שחשובים לי, וכו' - ו (לחילופין) כלכלית זה יאפשר לי להפנות יותר הון לאפיקים יותר משתלמים כלכלית.
אפשר או לחסוך בעלות או לקבל תמורת אותה עלות דירה יותר מרווחת. נניח במקום 45 או 50 מ"ר, 65 או 70 מ"ר,
או במקום 3.2 מליון ש"ח, 2.4 מליון ש"ח, וכו'...
אגב, הדבר המצער הוא שאפילו צפון ת"א (או דרומה) מהבחינה הזו הוא לא הרבה יותר טוב. נניח איזור כיכר המדינה לא שונה בהרבה מרמת גן מבחינת המרחק מהמרכז, ונראה שאלה האיזורים שבהם יש בנייה חדשה+איכותית בגדלים ובמחירים שאני יכול להרשות לעצמי
