תהיות של בחור בן 22

[Yellow]

מכיר את המשפט "אורח לרגע רואה כל פגע?".
אז מתישהו פתחתי בפורום דיון שבו הגבת ואמרת שרוב האנשים מטומטמים ועוד כמה דברים בסגנון
התלבטתי אם להגיב לך ובסופו של דבר החלטתי לשתוק ולהבין שזו דעתך וזה לא ענייני.
עכשיו, ראיתי את הדיון הזה שפתחת.
קודם כל, אני מעריכה את האומץ שלך להיחשף ואת החוכמה שלך לבקש עזרה בנקודות שיותר קשות לך.
שנית, מה שכתבת אז מתחבר לי טוב עם מה שכתבת עכשיו, כלומר אם אתה חושב על רוב האנשים שהם מטומטמים וכד' (ואני רואה בזה זלזול באנשים) אז הגיוני גם שהקטע החברתי והקטע הזוגי הוא מה שטעון שיפור אצלך.
אני משערת שאתה מקרין את זה ולכן יותר קשה לאנשים ולבחורות להתקרב אליך.
אסתכן ואגיד משהו בהכללה (הכללות זה מסוכן...) : לאנשים לא נעים להיות בחברת אנשים שמזלזלים באחרים ומתנשאים על אחרים.

שבת שלום.

 

[Tamar]

@AlexNOSAM בנוגע לחברים-
חברות זה דבר שדורש השקעה וטיפוח. אני פגשתי את החברות הקרובות שלי במהלך תקופות שונות בחיים. בדרך כלל היינו מתראות כמעט כל יום איזשהי תקופה- בית ספר, צבא, אוניברסיטה. זה היה השלב של בניית התשתית. לאורך השנים אני מקפידה לשמור על קשר גם כאשר אנחנו לא מתראות בתדירות של פעם. אני מדברת עם רובן בטלפון ומדי פעם אנחנו מתראות.
לדעתי בניה של תשתית חזקה של חברות זה אחד הדברים החשובים בחיים. חברים מלווים אותך לאורך אירועי החיים- השמחים וגם הקשים. אפשר לשתף אותם בדילמות, להתייעץ איתם, לייעץ להם, לבקש או לתת עזרה, לשמוח איתם ולבלות. אני לא יודעת אם חברויות של בנים הן זהות, אבל הקשר שלי עם החברות נבנה מבילוי זמן ביחד ושיתוף הדדי של דברים פנימיים (רגשות, מחשבות, חוויות מהעבר וכו').
דרך אגב, אני מחשיבה את עצמי כמישהי שלא מתחברת בקלות. מצד שני, בגלל שדאגתי לשמור ולטפח קשרים יש לי כיום כ-10 חברות שאני מגדירה כקרובות (שהלכו והתווספו לאורך השנים).
עוד עצה- לפני שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה חברה אמרה לי שהשבוע-שבועיים הראשונים בלימודים הם חלון הזדמנויות. רוב האנשים לא מכירים אחד את השני והם פתוחים ליצירת קשרים חדשים. אחר כך בדרך כלל מתחילות להיווצר חבורות ואנשים נוטים להיות פחות פתוחים.
לי זה גרם לנסות להתחבר לאנשים מהר יותר (ממש לא אופייני לי, כנראה עוד הייתי מושפעת מהודו)- פשוט שאלתי את מי שישבו לידי איך קוראים להם והצגתי את עצמי ושאלתי אותם עוד משהו (גיל, מקום מגורים וכד'). אחרי כמה שבועות הכרתי דרכם עוד אנשים ועם הזמן היו לי כבר כמה חברים מהלימודים. דבר נוסף- השתדלתי להשאיר את החלון פתוח גם אחרי שכבר הייתי בקבוצה.

 

[קפבלנקה]

מצבך מצוין.
אם אתה זקוק לחיזוקית בנושא תקשורת בין אישית קיימים מגוון סדנאות וקורסים שיוכלו לתרום לך בנושא.
אם אתה מרגיש בודד, זה לחלוטין בר שינוי. אתה צריך להתחבר ל'אני' עמוק יותר באישיותך, לא למיזנטרופ השיפוטי של היום יום, אלא דווקא למי שאתה באמת.

 

[Tamar]

@AlexNOSAM לגבי זוגיות-
מצד אחד אתה אומר שאתה נהנה מהחופש של חיי הרווקות, אבל מצד שני מתבאס שהבנות שאתה פוגש לא מחפשות משהו רציני (איפה אתה פוגש בחורות כאלו?).
אמרת שאתה לא פוגש הרבה בחורות חדשות בתקופה נתונה. מה עם בחורות לא חדשות? תסתכל סביבך, האם יש בחורה שאתה רואה בתדירות גבוהה? למה היא נפסלה כמועמדת? אולי אם תנסה להתקרב אליה תגלה שהיא מוצאת חן בעיניך אחרי שתכירו יותר לעומק. (יש לי חברה טובה מאוד שרק אחרי חצי שנה של היכרות בצבא התחברנו. לפני זה היא חשבה שאני סנובית. שבת שהותירה אותנו ביחד בבסיס גילתה שיש לנו תחביבים משותפים ומשם הדרך לחברות היתה קצרה).
גם אם לא יצא מזה קשר זוגי- לבנות יש חברות ואם תתיידדו אולי היא תכיר לך אותן.

 

[Danielovich]

מעריך את הכנות שלך והרצון שלך לנסות להשתפר.
ממרום כמעט ה29 שנים שלי אשמח לתת לך תובנות שלי.
ראשית כבר כמה אנשים הדגישו את נושא החברתי, בשנים האחרונות יש מראה שמונחת מולי בדמות הסבתות שלי.
עם שניהם אני בקשר מאוד טוב, אחת בת 85 וכבר בערך 10 שנים היא מספרת לי איך המצב שלה מחמיר והיא הולכת למות. היא יושבת כל היום בבית ומשתגעת. אני מנסה לדבר איתה בטלפון כל יום רק כדי שהיא תוכל לספר לי את הסדר יום שלה, ואני את שלי. זה נותן לה כוחות. כמובן חברים אין לה, למה שהם ירצו לשמוע את כל הסבל שהיא עוברת? הם גם מבוגרים, יש להם מספיק את הסבל שלהם.
סבתי השניה, בת 80 הייתה במקצועה מחנכת בבריה"מ לשעבר, איפה שמחנך היה לכל החיים. יש לה תלמידים שהפכו לחברים לחיים בכל מקום בעולם (איפה שיש יהודים, יש לה חברים). תמיד כשאני נפגש\מדבר איתה, יש לה סיפורים לספר, יש לה עדיין את הברק בעיניים.
הקונטרסט בינהם ממש עצום, וכל פעם זה גורם לי לשים את החיים בפרופורציה ולהבין מה חשוב.
כדברי מקנדלס בסרט into the wild:
"happiness is real when shared"
ועם כל הכבוד להשקעה פסיבית ועצמאות כללית, כל זה לא שווה כלום אם אין לך עם מי לחלוק את זה.
לגבי בת זוג, בתור מישהו ממוצע בנושא ובתור מהנדס\פיזיקאי אני יכול להגיד שזה בסופו של דבר משחק סטטיסטי. אתה אולי לא שולט בהסתברות, אבל אתה כן שולט בכמות הטלות הקובייה. ז"א תגדיל את מספר המקרים שאתה פוגש בחורות, לוא דווקא כדי להתחיל איתן, אלא כדי לבלות בחברתן . זה יכול להיות באמת התנדבות בדברים שחשובים לך (כפי שהציעו לך), נסה ללכת לכנסים בנושאים שמעניינים אותך, ספורט , טיולים, תזונה. לכל דבר כזה יש קבוצות בפייסבוק שמארגנות כל הזמן מפגשים.
כאמור ככה תיצור קשרים בכלליות ולא רק עם בחורות

 

[זאב]

אתה אולי לא שולט בהסתברות, אבל אתה כן שולט בכמות הטלות הקובייה

לא יודע למה, אבל אני מזהה פה עוד חובב מבוכים ודרקונים. יש מצב שאני צודק ?

 

[Sinister]

אני מזהה פה עוד חובב מבוכים ודרקונים

אל תתנו לי להתחיל, מאז שנכנסתי לאוניברסיטה (לפני 7 שנים) אני מפנטז על היום שאוכל לחזור לזה

 

[זאב]

אל תתנו לי להתחיל, מאז שנכנסתי לאוניברסיטה (לפני 7 שנים) אני מפנטז על היום שאוכל לחזור לזה

סיפור חיי, אני חולם על איזה משחק ארוך טווח שבו אני אוכל לשחרר לחופשי את הגנב/מתנקש שלי. לא שיחקתי משחק אחד כבר כמעט 8 שנים (הקבוצה שלנו התפרקה עקב עבודה, לימודים, משפחה).
אבל בוא לא נשתלט על השרשור.

 

[הסולידית]

@AlexNOSAM , ברשותך מעבירה לפורום מסעות אישיים

 

[DiverGirl]

@AlexNOSAM , אל תשווה את עצמך לאחרים, תשווה את עצמך לעצמך . תבחן את מערכת הערכים שלך כל פעם מחדש, תציב מטרות, ותראה כל כמה זמן איפה אתה היום לעומת איפה הייתה לפני חודש / חודשיים / שנה. הכי טוב. ותהנה מהחיים, תעשה דברים משוגעים, ותלמד מטעויות. זהו, זה מה שיש להגיד בנושא לזקנה כמוני שמתקרת לגיל 35 .

 

[אורי]

מבוכים ודרקונים? וואו, פעם אחרונה שיחקתי בערך לפני 25 שנה. נדמה לי שהחוברת הראשונה יצאה אז בעברית, הייתה מעפנה, והתרגשנו מהמדריך ה״מתקדם״ באנגלית...

לעניין, שלוש הערות, שתי האחרונות סותרות משהו:
1. כבר אמרו ובצדק שבסוגיות של פיתוח עצמי והגשמה עצמית אין שום טעם בהשוואה לממוצע, בוודאי שלא לכזה בלתי מוגדר ושאיננו ברור. אוסיף גם שאם מישור הייחוס שלך הוא ממוצע, אז תהייה גם אתה ממוצע. בחר לעצמך מישור התייחסות שאפתני יותר, מאתגר, ותתקדם לכיוונו. זנב לאריות ולא ראש לשועלים.
2. בתחום היחסים הבינאישיים אני אישית מרגיש תחושת אי נוחות לתכנן ״אסטרטגיה״ ו״תכנית״ ביחס לחברים שלי ולבת הזוג. לדעתי אלו עניינים של כימיה, של מי שנעים לבלות איתו זמן, של מי שחולקים תחומי עניין, של מי שמרגישים חברות. גם ביחס לבת זוג (ובגיל 22 יש לך עוד שנים ארוכות לפני שתיכנס ללחץ) ״אסטרטגיה״ עלולה לייצר התנהגות מלאכותית, לא אמיתית, שגם אם תתברר כמוצלחת באיתור בת זוג, נדמה לי שלי אישית היא תמיד תרגיש קצת כהונאה... בקיצור, תהייה עצמך: צא לבלות כי אתה רוצה לבלות, שתה קפה או בירה עם חברים כי אתה נהנה לחלוק איתם את הזמן, קח בחורה לסרט כי הצחוק שלה בקטעים המצחיקים ממיס לך את הלב והאופן שבו היא מדברת על הסרט כשאתם יושבים אחר כך לכוס קפה מול הים מרתק אותך, וגם כשלא והיא קצת חופרת על ״הסרט כמדיום מייצג של תרבות נגד חתרנית כנגד התנוונות הבורגנות של הביטניקים שבגדו בעקרונות הקונסטרוקטיביזם האקזיסטנציאליסטי, ואיך כל זה בא לידי ביטוי במוטיב העגיל באוזן של שחקן המשנה הנכה-שחור-מזרחי-מבולבל מינית״ אתה לא מגלגל עיניים ונוחר קלות אלא מוצא עצמך חושב כמה חמוד הקמט הקטן הזה במצח שלה כשהיא מדברת בלהט וברצינות שכזו. בקיצור, תשקיע בלהיות ״אתה״ טוב יותר: קורא יותר, מתעמל יותר, מטייל יותר, כייפי יותר, מתעניין יותר, כל מה שתרצה יותר, והאנשים הנכונים, בת זוג או חברים, כבר יגיעו כי הם ירצו להיות איתך.
3. ובניגוד קל לנקודה הקודמת, לפעמים צריך להכיר במציאות. היו לי שני חברים טובים שאהבתי מאוד, אבל עד היום הם קצת מעופפים כאלו, ואם אני לא ארים טלפון ואקבע פגישה רוב הסיכויים שהיא לא תקרה. אז קבע פגישה. או תחליט שאתה קובע פגישה כזו פעם בחודש. או אולי תייסד ״מסורת״ שכל החברים נפגשים אצלך ל״על האש״ לפסח שני, או שאתם יוצאים כל החברים לקמפינג ומדורה בנחל תנינים ביום העצמאות. או אולי תגלה שכשאתה משקיע בעצמך, בדברים שאתה אוהב ורוצה, עם החברים שלך, אתה לא מוצא בנתיים את הבנות האלו שאתה מחפש. אז בפשרה קטנה אולי כן תלך לשבת בקפיטריה של מדעי החברה, או תלך להקרנה של סרט שחור-לבן משנות השלושים, או להרצאה על מכניקת הקוואנטים אם שמה הבנות שנראות לך מעניינות, ואז, במקומות האלו שהגעת אליהם גם אם בשגרה היית מוותר, אבל זה לא מרגיש מזוייף ומלאכותי מדי עכשיו כשכבר באת, תחפש את זאת עם הקמט במצח...

חפרתי קצת בעצמי (אבל הקמט שלי חמוד לאללה...)

 

[האופטימית]

לדעתי, לא אמור להזיז לך כהוא זה מה דעתי או דעתו של כל אחד אחר.

אתה מרוצה? אתה קם כל בוקר מבסוט ונהנה לחיות את החיים שלך? מעולה! מה זה משנה אם זה יותר או פחות טוב מבן 22 ממוצע?
בכלל איך אפשר לשפוט מה טוב לבן 22 ממוצע? הדברים כל כך שונים מאדם לאדם.
יש לי חברה שבגיל 22 השלימה בגרויות. זה אולי נשמע כאילו היא מאחור בחיים כי בגרויות עושים בתיכון ולא בגיל 22. אבל היא יתומה שעברה כל החיים בין משפחות אומנות ובגיל 16 זרקו אותה מהמשפחה האומנת והיא נאלצה לפרוש מבית הספר, לגור ברחוב וללמוד לפרנס ולדאוג לעצמה. העובדה שהיא לא נפלה לסמים או זנות ממצבה והצליחה לפרנס לעצמה דירה ומחייה מגיל 16 ועוד יש לה מטרות של להיות רופאה ולימודים גבוהים זה הישג עצום שכנראה הבן 22 הממוצע לא היה מגיע אליו. אבל לכאורה היא בת 22 שצריכה להשלים בגרויות.
אני למשל עוד מעט בת 28 ועוד לא סיימתי את התואר. כל החברים שלי כבר בעלי תואר וחלקם עם תואר שני. בניגוד אליהם להורים שלי לא הייתה יכולת לממן אותי ואת הלימודים שלי ולכן נאלצתי להתמודד לבד אז פיתחתי קריירה בהייטק במקביל ללימודים בפתוחה. מימנתי את עצמי לאורך כל הדרך ואפילו עזרתי להורים כלכלית, אז כן משרה מלאה לוקחת הרבה זמן וזה בא על חשבון התואר אבל האם אני נחשבת לפחות מבת 28 ממוצעת כי אין לי תואר?
הפואנטה שלי היא שלכל אחד יש את הסיפור חיים משלו, הגיע ממקום אחר והולך לכיוון אחר ואין מקום להשוואות או לשיפוט על בסיס ה"ממוצע".

אם אתה לא מרוצה מהחיים שלך תפעל לשנות את זה. לא מרוצה ממצב החברים שלך? תיזום יותר! תרים טלפון יותר ותקבע אל תשב בצד ותחכה שדברים יקרו לך, כמו שפחות סביר שמישהו יציע לך עבודה בלי שתתאמץ בכלל (לא תלך לריאיון עבודה, לא תשקיע בקורות חיים וכו') כך פחות סביר שיהיו חברים או זוגיות בלי השקעה כלל. קשרים טובים ויציבים דורשים השקעה ותחזוק ככה זה. תתחיל לדבר יותר עם אנשים, ליזום מפגשים, להרחיב את מעגל החברים ולנסות דברים ומקומות חדשים. אם לא תצא מאיזור הנוחות שלך שום דבר לא ישתנה.

 

[izik_b]

@Edward כן, לא מתראים ביומיום בכלל. ואחת לשלושה חודשים נזכרים שאנחנו קיימים וחברים ואז קובעים לצאת חחח.
@Sinister כן, אני מתאמן ושומר על תזונה כבר חצי שנה. חייב לציין שבלי קשר לערך המוסף עם בחורות, זה גם משפר את איכות החיים שלך עצמך. ובקשר לאתרים - בשבילי לפחות זה בזבוז זמן. יש לי חברים שהתחתנו דרך אתרי היכרויות, אבל בשבילי זה לא עובד - גם לא הטיפים שלהם. אף אחת כמעט לא חוזרת ולא יצא לי מזה אפילו דייט אחד. זה לא שווה את ההשקעה.

ברור, אני לא מסכים עם התזה שמה שאחרים עושים לא משנה. אנחנו כן צריכים להיות עם אצבע על הדופק על בני גילנו כדי לדרבן קצת את עצמנו וגם כדי לא לגלות שפספסת חלון זמן שלא יחזור יותר.
אבל אתה יודע, אני ממש לא חסיד של חשיבה חיובית. אני בעד התבוננות מאוזנת על הדברים. לראות את הטוב עם הרע ואת הרע עם הטוב. חשיבה חיובית זה בעיני בריחה מהמציאות.

בנוגע לאתרי היכרויות, גם כאן אורך רוח וסבלנות הם תכונות חשובות, לקח לי כמעט 10 שנים של הסתובבויות באתרי הניכור והשונים עד שהכרתי את אישתי.

אנקטודה קטנה: יש לי חבר שכמעט כל סופ״ש מקפיד לצאת לפאבים, כמעט כל יציאה כזו אצלו נגמרת עם לפחות מספר טלפון (לפעמים גם 2-3 מספרים), בסופו של דבר את אישתו הוא הכיר במקום העבודה שלו, אז כדאי לזכור שאהבה מגיעה אלינו לפעמים במקום הכי פחות צפוי.

 

[נמרוד גיסיס]

אתה מחושב יתר על המידה לטעמי.
אם ההתנהגות שלך בנושא מוחצנת סביר שלא תמצא חן בעיני הסובבים אותך.
מציע לך להתחיל בטיפול פסיכולוגי אחד לשבועיים.
זה יקדם אותך בחיים ובאישיות למקום שרק אנשים לפני מותם משכילים להגיע אליו.
ומה שווים החיים אם פעלת לפי ההיגיון שלך ובגיל 60 הבנת שטעית?
אני חושב שאתה לא זקוק לדוגמא מעולם הפיננסים כדי להבין את המשפט הקודם שלי.

 

[אסתר]

אין לי מה להוסיף לגבי הצורך להשוות את עצמך לאחרים. אמרו את זה קודם לפני, לא משנה.
לי נראה שההתנהלות שלך מתמטית. מה צריך לעשות כדי להרוויח X? (חבר, יציאות, בת זוג) ועם כל הכבוד לחשיבה סולידית ומתוכננות כלכלית, זה רק חלק מהחיים. מה חשוב לך? איזה דבר אתה מעריך באנשים? (בבקשה, חוץ מהקטע הכלכלי) מהו הדבר שכשתגיע לגיל 80, תסתכל אחורה ותהיה מרוצה?
אני חושבת שהעיקרון הוא הסתכלות החוצה במקום פנימה. במקום החשיבה של "אני במרכז", איך אני מביא לעצמי עוד כסף/נשים/עניין, (ולמצוא דרך מתמטית להגיע לשם) החשיבה צריכה להיות ממני החוצה- האחרים הם המרכז. במה אני יכול להועיל לעולם? מה יש לי לתת לחברים? לבת זוג?
לדעתי זוהי נקודת המבט שלפיה צריך לחיות בעולם. מעבר לזה שבסופו של דבר היא גם מאפשרת לך חיי חברה וזוגיות מלאים עניין ותוכן, היא הופכת אותך לאדם טוב יותר, ואת החיים שלך לטובים יותר. משוחררים מהמרדף האינסופי אחרי עוד כסף/חברים/נשים.
שיהיה בהצלחה!