תהיות על המצב הפיננסי העולמי, משבר הנדל"ן בארץ ולאן מועדות פנינו

[may]

אני באמת לא יודע אם יש גופים מקבילים לאקדמיה ללשון העברית במדינות אחרות. נושא מעניין

ברור. זה בגלל שהעברית היא כבר שפה מודרנית. בימי בן יהודה זה לא היה אפשרי.

יש אקדמיה ללשון ערבית. יש את המילון הספרדי המלכותי שאלו דברים די מקבילים, בטח יש בעוד שפות

 

[may]

אין לי ספק שאבין את העברית של המאה ה 19 ואפילו אהנה.
אין לי ספק גם שגם בבני ברק אוכלים גלידה מקנחים אף בממחטה ומכבדים את המשטרה. משפט זה שכתבתי לא היה קיים כשהעברית היתה שפת קודש.

הם באמת מכבדים אתך המשטרה כמו שבשבת מותר לכבד את הבית במטאטא

 

[may]

אם זו לא הדירה הראשונה שלך, אז מס הרכישה הוא כבר 8%, כלומר 250,000 ש"ח על דירה בעלות של 2 מיליון, כלומר 16 שנות השכרה עד שתכסה את העלות. תוסיף לזה היוון, וכבר עברת את ה20 שנה.



אם בחרת במסלול הפטור ממס על שכירות (ואם אני זוכר נכון, גם במסלול של 10% מיסוי) אתה לא יכול לקזז הוצאות כנגד הפחת.


תקרא את עיקרי חוק המטרו, היטל השבחה הופך לרלוונטי מתמיד גם עבור מי שרוכש דירה קיימת בלי כוונה לשנותה.



אותן קומבינות חלות גם על העברת תיק המניות לילדים כדי להקטין את חבות המס.

מסכים. אבל עדיין, זה מדבר רק על התשואה השוטפת מהנכס. במכירת הנכס (ששם הכסף הגדול לרוב) אתה תחטוף די חזק ברגע שזו לא דירה יחידה.

בסופו של דבר יש בנדל"ן עיוותי מיסוי לטובה וגם לרעה על פני תיק מנייתי. מה שכן, יש בו הרבה יותר מקום לתכנוני מס יעילים (או מהכיוון ההפוך - מי שלא עושה תכנוני מס ישלם הרבה יותר ממה שהוא חייב).

לא הבנתי איך הולך החישוב ואיך הגעת ל 16 שנות השכרה כדי להחזיר 250 אלף? דירה ב 2 מיליון הכי קצת ישכירו אותה ב4 אלף בחודש ואז אם תחלק את הסכום זה יוצא בערך 5 שנים

 

[may]

גם עוגות עשויות מחיטה...
החיטה מתייקרת? תאכלו יותר אורז, תפו"א או קטניות. יש מספיק גיוון בהיצע האוכל בעולם המערבי.

בדיוק סיימתי לקרוא עכשיו את הספר ככלות העשב מכירים? על וירוס שפוגע תחילה באורז ואז גם בחיטה ואז גם בקר אין להם ואז הם עוברים לגדל תפוחי אדמה וחזירים וקיצר אני לא אספר עוד כדי שתוכלו לקרוא בעצמכם (אם כי לטעמי הספר הרעיון שלו יפה אבל הוא כתוב מאד יבש) אגב העצה שלך שיכולו קטניות או תפוחי אדמה ואני מוסיפה גם בטטות עדיפה יותר בריאותית ותזונתית

 

[may]

נכון, מדינות עניות יסבלו יותר, אבל זה לא ייעצר אצלן.

אם אין לחם תאכלו עוגות?


מחסור באספקת מוצרים של שנה שנתיים יכול בקלות להפיל ממשלות במערב. לעומת זאת סנקציות כלכליות זה משהו שהעולם המערבי ניסה לא פעם, ברוב המקרים בלי הצלחה יתרה.

אם אין לחם תאכלו עוגות
1 בשיעור קביעת סעודה ואז תברכו ברכת המזון ותוכלו לדמיין שזה לחם
2 אפשר להכין אחלה עוגות מקטניות כמו עדשים, חומוס, שעועית גם בריא יותר

 

[בת העמק]

@may יקרה, כתבת כל-כך הרבה בשעות שרובנו ישנים כך שאתקשה לענות על כל התגובות שלך לציטוטים מדבריי. אז אני רק שמה כמה נקודות שזה העלה בי:
1. הטענה שלך כלפי סביבה חברתית שלא מדרבנת להשכלה גבוהה - כבר עלו כאן טענות דומות ע"י חבר'ה שגדלו בפריפריה. גם הבן שלי התלונן שלא דחפנו אותו לזה (והוא כמובן צודק כי אני לא חסידה גדולה של השכלה ממוסדת), מה שלא הפריע לו לעשות בגרות נורמלית, להשתבץ לחיל האוויר בצבא ולעשות מסלול קרייריסטי שהתחיל שם וממשיך באחת החברות הגדולות בארץ. הוא מאד שאפתן ומאד לא דומה לנו. מהתיאור שלך, הבחירות שעשית בבגרותך השאירו אותך במסלול של עוני או סף עוני.
2. הפירוט של יחסייך עם תחבורה ציבורית נשמע מאד כואב. התקופה היחידה בחיי שהיה לי משהו דומה קרתה אחרי היציאה מהקיבוץ ונמשכה שנה וחצי. לא היה לי רשיון, גרתי בעיירה קטנה ליד חיפה, וחלק מימי השבוע עבדתי בחיפה והתנהלתי באוטובוסים (לפני 35 שנה). מעולם לא עבדתי בעבודות ערב/לילה ובטח לא במקום כל-כך מרוחק ממגוריי (טבריה-חיפה זה באמת טירוף).
3. לא יכולה להיות תחב"צ פנים עירונית (מכל הרחובות בעיר) שתהיה מסונכרנת לכל התחב"צ שיוצאת מהעיר לערים אחרות. זה פשוט בלתי אפשרי.
במישור האישי - אפשר לצמצם את בזבוז הזמן הזה (מדירה לתחנה מרכזית, מתחנה מרכזית בעיר העבודה למקום העבודה הספציפי) ע"י שימוש בכלים אחרים כמו הליכה, אופניים, מונית, טרמפ משכן. זה לא שונה ממה שקורה בכל ארץ אחרת אבל לדעתי, אדם צריך להשתדל לעבוד ברדיוס נורמלי למקום מגוריו (כך שזמני ההגעה והחזרה מהעבודה לא יעלו על 20% מזמן העבודה). למה את לא נעזרת במונית בשעות הלילה?
במישור הציבורי - יש כל-כך הרבה כשלים תכנוניים שקשה לי לפרט כאן (במיקום תחנות רכבת ואוטובוסים, בצורת התחנות, ברחובות ללא צל, בתיעדוף נתיבים וכו').

 

[may]

@may יקרה, כתבת כל-כך הרבה בשעות שרובנו ישנים כך שאתקשה לענות על כל התגובות שלך לציטוטים מדבריי. אז אני רק שמה כמה נקודות שזה העלה בי:
1. הטענה שלך כלפי סביבה חברתית שלא מדרבנת להשכלה גבוהה - כבר עלו כאן טענות דומות ע"י חבר'ה שגדלו בפריפריה. גם הבן שלי התלונן שלא דחפנו אותו לזה (והוא כמובן צודק כי אני לא חסידה גדולה של השכלה ממוסדת), מה שלא הפריע לו לעשות בגרות נורמלית, להשתבץ לחיל האוויר בצבא ולעשות מסלול קרייריסטי שהתחיל שם וממשיך באחת החברות הגדולות בארץ. הוא מאד שאפתן ומאד לא דומה לנו. מהתיאור שלך, הבחירות שעשית בבגרותך השאירו אותך במסלול של עוני או סף עוני.
2. הפירוט של יחסייך עם תחבורה ציבורית נשמע מאד כואב. התקופה היחידה בחיי שהיה לי משהו דומה קרתה אחרי היציאה מהקיבוץ ונמשכה שנה וחצי. לא היה לי רשיון, גרתי בעיירה קטנה ליד חיפה, וחלק מימי השבוע עבדתי בחיפה והתנהלתי באוטובוסים (לפני 35 שנה). מעולם לא עבדתי בעבודות ערב/לילה ובטח לא במקום כל-כך מרוחק ממגוריי (טבריה-חיפה זה באמת טירוף).
3. לא יכולה להיות תחב"צ פנים עירונית (מכל הרחובות בעיר) שתהיה מסונכרנת לכל התחב"צ שיוצאת מהעיר לערים אחרות. זה פשוט בלתי אפשרי.
במישור האישי - אפשר לצמצם את בזבוז הזמן הזה (מדירה לתחנה מרכזית, מתחנה מרכזית בעיר העבודה למקום העבודה הספציפי) ע"י שימוש בכלים אחרים כמו הליכה, אופניים, מונית, טרמפ משכן. זה לא שונה ממה שקורה בכל ארץ אחרת אבל לדעתי, אדם צריך להשתדל לעבוד ברדיוס נורמלי למקום מגוריו (כך שזמני ההגעה והחזרה מהעבודה לא יעלו על 20% מזמן העבודה). למה את לא נעזרת במונית בשעות הלילה?
במישור הציבורי - יש כל-כך הרבה כשלים תכנוניים שקשה לי לפרט כאן (במיקום תחנות רכבת ואוטובוסים, בצורת התחנות, ברחובות ללא צל, בתיעדוף נתיבים וכו').

היי מה כוונתך הבחירות שעשיתי בבגרותי השאירו אותי במסלול של עוני? לא זכור לי שהזכרתי משהו על הבחירות שלי בבגרותי ככה שאינך יודעת מהן? האם במילה "בגרותך" את מתכוונת לגיל תיכון שכתבתי שעזבתי את התיכון ואת הבית ויצאתי לעבוד? זו לא הייתה ממש בחירה גדלתי בבית מאד אלים וזה היה להציל את עצמי. לצערי עובדת סוציאלית והרווחה בכלל לא עזרו בכלום, אני זוכרת שביקשתי לימודי מקצוע ולא נתנו לי, עזרה בהשמה לעבודה ולא עזרו לי וכו' ככה שמצאתי את עצמי גם המון פעמים בעבודות מנצלות וקשות ורוב השכר הלך על שכירות הדירה והמחייה גם כי הוא היה נמוך וגם מפני שלא תמיד הייתה לי עבודה או קל להתקבל לעבודה בגיל צעיר (נראיתי אף פחות) מעבר לזה ההייתי צריכה להתמודד עם הטראומות והצלקות , אגב אני כן לקחתי חלק מהכסף ובסוף למדתי בבגרותי אבל זה כנראה לא היה נכון ללמוד וזו כן הייתה טעות שלי

 

[בת העמק]

לא זכור לי שהזכרתי משהו על הבחירות שלי בבגרותי ככה שאינך יודעת מהן?

נכון, אני רק הדגשתי שהחל מגיל 18 (למי של התגייס לצבא) אדם צריך להתחיל לבחור בעצמו. ברור שעם תנאי ילדות קשים יש נקודת זינוק נמוכה יותר, אבל מעכשיו והלאה אפשר רק לבחור מטרות ואת שלבי הביצוע לקראתן. לך יהיו יותר שלבי ביצוע למטרה ממי שגדל בבית בעל אמצעים אבל להאשים את תנאי הילדות פחות יעזור.

האם במילה "בגרותך" את מתכוונת לגיל תיכון שכתבתי שעזבתי את התיכון ואת הבית ויצאתי לעבוד? זו לא הייתה ממש בחירה גדלתי בבית מאד אלים וזה היה להציל את עצמי.

מזעזע שגדלת בבית אלים, זאת זוועה שנדרש לה ים של כוחות כדי לתקן אחר-כך.
בקשר לעזיבת התיכון, מסיבות אחרות לגמרי גם אני בחרתי לעזוב ולצאת לעבוד. זאת בחירה שאני מברכת עליה עד היום כי היא פתחה לי עולם של למידה עצמית.

 

[may]

@may יקרה, כתבת כל-כך הרבה בשעות שרובנו ישנים כך שאתקשה לענות על כל התגובות שלך לציטוטים מדבריי. אז אני רק שמה כמה נקודות שזה העלה בי:
1. הטענה שלך כלפי סביבה חברתית שלא מדרבנת להשכלה גבוהה - כבר עלו כאן טענות דומות ע"י חבר'ה שגדלו בפריפריה. גם הבן שלי התלונן שלא דחפנו אותו לזה (והוא כמובן צודק כי אני לא חסידה גדולה של השכלה ממוסדת), מה שלא הפריע לו לעשות בגרות נורמלית, להשתבץ לחיל האוויר בצבא ולעשות מסלול קרייריסטי שהתחיל שם וממשיך באחת החברות הגדולות בארץ. הוא מאד שאפתן ומאד לא דומה לנו. מהתיאור שלך, הבחירות שעשית בבגרותך השאירו אותך במסלול של עוני או סף עוני.
2. הפירוט של יחסייך עם תחבורה ציבורית נשמע מאד כואב. התקופה היחידה בחיי שהיה לי משהו דומה קרתה אחרי היציאה מהקיבוץ ונמשכה שנה וחצי. לא היה לי רשיון, גרתי בעיירה קטנה ליד חיפה, וחלק מימי השבוע עבדתי בחיפה והתנהלתי באוטובוסים (לפני 35 שנה). מעולם לא עבדתי בעבודות ערב/לילה ובטח לא במקום כל-כך מרוחק ממגוריי (טבריה-חיפה זה באמת טירוף).
3. לא יכולה להיות תחב"צ פנים עירונית (מכל הרחובות בעיר) שתהיה מסונכרנת לכל התחב"צ שיוצאת מהעיר לערים אחרות. זה פשוט בלתי אפשרי.
במישור האישי - אפשר לצמצם את בזבוז הזמן הזה (מדירה לתחנה מרכזית, מתחנה מרכזית בעיר העבודה למקום העבודה הספציפי) ע"י שימוש בכלים אחרים כמו הליכה, אופניים, מונית, טרמפ משכן. זה לא שונה ממה שקורה בכל ארץ אחרת אבל לדעתי, אדם צריך להשתדל לעבוד ברדיוס נורמלי למקום מגוריו (כך שזמני ההגעה והחזרה מהעבודה לא יעלו על 20% מזמן העבודה). למה את לא נעזרת במונית בשעות הלילה?
במישור הציבורי - יש כל-כך הרבה כשלים תכנוניים שקשה לי לפרט כאן (במיקום תחנות רכבת ואוטובוסים, בצורת התחנות, ברחובות ללא צל, בתיעדוף נתיבים וכו').

והנה אני אכתוב קצת על מה שעשיתי ולמדתי בבגרותי ואפילו מעט על הבחירות שלי למה בחרתי אותן וזה הולך להיות ארוך
1 דבר ראשון הלכתי ללמוד באו"פ והלכתי על פסיכולוגיה . למה דווקא זה .כי התעניינתי בזה, וזה די הדבר היחיד שהכרתי וחשבתי שאני יכולה (אהבתי גם אומנות וספרות אבל לא חשבתי שיש בזה פרנסה בכלל, רציתי עבודה סוציאלית אבל זה לימודים מלאים ולא גמישים ואם הצורך לעבוד ולשכור דירה יכולתי רק משהו גמיש יותר כמו האו"פ)
למדתי כמה קורסים ונשרתי כי לא הצלחתי לשלב הכול ולשלם על הכול (בדיעבד זה טוב כי אני כבר לא חושבת שזה מקצוע שהתאים לי)
2 הלכתי ללמוד קוסמטיקה ואיפור (קיבלתי כסף חיסכון מדוד שלי שנפטר ז"ל) למה דווקא זה? 1 תמיד אהבתי את זה 2 חשבתי שאני אלמד ארוויח כסף ממשהו נחמד ואז אחזור לאו"פ כשיש לי כבר עבודה יותר טובה. 3 זה גם בין הדברים הבודדים שהכרתי, אחות של חברה שלי שהיא הייתה המוצלחת והצליחה לצאת מהשכונה, היא הייתה בתפקיד רציני בצבא והיא למדה קוסמטיקה ואני זוכרת שעיינתי בספרים שלה היו שם דברים על אנטומיה וכימייה ואני שלא נחשפתי לכך לפני כן מצאתי את עצמי מאד מתעניינת. בסך הכול היה לי כיף בלימודים והציונים שלי היו טובים מאד. הייתי גם משקיעה תמיד קוראת עוד חומר, הולכת לסדנאות וכו'. הבעיות התחילו כשחיפשתי עבודה וגם כשניסיתי לפתוח משהו מהבית בעצמי. את רוב הבעיות האלו הבנתי רק בדיעבד ולכן אני חושבת שאולי זה היה טעות בשבילי ללמוד מקצוע כזה (אז אני לא אומרת שאני חפה מטעויות אבל אני כן אומרת שלא תמיד הכרתי את כל האופציות האחרות ובסך הכול ניסיתי לעשות הכי טוב שיכולתי, וזה בטח בחירה יותר טובה להוציא כסף על לימודים מאשר על בילויים וחץ לארץ שזה משהו שכבר שנים אני מונעת מעצמי) עכשיו מה היו הבעיות שלי במציאת עבודה (ואגב ניסיתי תקופה של שנים למצוא ללא הצלחה, כמובן לא ברצף כי מידי פעם פשוט עבדתי כבר במה שיש) א) הקול שלי נשמע צעיר ומעסיקים ממש מנתקים לי בפרצוף ב) אכן הייתי גם צעירה בערך 23 אבל נראיתי פחות ומעסיקים שוכחים שהיו איתי בכיתה גם בנות 40 והם לא יודעים ולא שואלים שדווקא כל הבנות המבוגרות יותר ידעו פחות ממני ותמיד היו שואלות אותי הכול ומעתיקות במבחנים ממני, אבל למה להתעניין במועמד לעבודה כשאפשר פשוט לפסול בקלות על הגיל ג) מעבר ללימודים לא היה לי עוד כסף או גם מודעות לאופנה והייתי עם ביגוד נאה אבל פשוט, לא הייתי הולכת למספרה או עושה ציפורנים ואולי לא לחלוטין שידרתי את התדמית הנכונה ד) לרוב הייתי מאופרת עדין או לא כי איפור ממש מציק לי ואני מתייחס לזה כאומנות כמו שאני מציירת על דף ולא על עצמי אני טובה בלאפר אחרות ולא חייב אותי אבל זו גישה שפחות מקובלת כנראה בחנויות פארם וכו', הגישה כן מקובלת בטלוויזיה אולי, אבל כדי להשתלב בעבודה שם צריך די הרבה להתחיל מכל מיני סרטי סטו' וכאלו ללא שכר או תשלום סמלי שאיכשהו לא ממש הצלחתי לשלב ביחד עם העבודה השוטפת. ה) וזה נכון במיוחד במקצועות היופי אבל כנראה גם בעוד מקומות, השיניים שלי לא ישרות ומסודרות בטיפשותי חשבתי שמה שהכי חשוב זה לימודים ושסך הכול המראה הכללי שלי הוא נאה, אבל מסתבר שכל פגם מפריע (אני שמתי לב לזה רק אחרי שבכמה דייטים העירו לי על זה) כמו כן לגבי פתיחה לבד טוב אז קודם כול לא היה לי כסף לשכור מקום ולחכות ללקוחות בזמן שאני חייבת כל הזמן לעבוד כדי לשלם את השכירות והמחייה (עבדתי לרוב ניקיון, קופאית , מלצרית וכו'). כן הייתה תקופה שהצלחתי לחסוך כסף לציוד ויכולתי לשכור בזול את הדירה של סבתא שלי ז"ל ואז כן ניסיתי לפתוח משהו אבל זה לא צלח. מדוע לא הצליח? א) לא הבנתי כמעט כלום במס הכנסה וכו' ב)* לא הבנתי בפירסום ולא היה לי תקציב פירסום ג) כל מה שניסיתי לפרסם חינם, פייסבוק, בלוג, פורומים, לא צלח, ד) מפה לאוזן כמו שכתבתי בפוסט אחר לא ממש היו לי חברות והמעט שהכרתי לא פירגנו ולא נתנו לי לאפר אותן לאירוע (כן הייתה קנאה למה שאת תצליחי ואנחנו נשאר מנקות) תמיד שאמרתי להן בואו אני אעשה לכן טיפול פנים או עיסוי (למדתי גם עיסוי שוודי זה היה קורס מתנה בלימודי קוסמטיקה) הן היו עסוקות כל הזמן ה) לעסק לוקח זמן להיבנות ולי לא היה את הזמן כי אחרי פחות משנה אבי רצה להשכיר את הדירה לאחרים ביקר יותר ושאני אצא (מה שאילץ אותי למכור צידו בהפסד וחלק גם למסור כי חזרתי לדירת חצי חדר מאולתרת) זה אולי נשמע כמו תירוצים אבל באמת שניסיתי לאורך תקופה כל מה שידעתי ויכולתי
3 למדתי הדרכת כלות בערך בגיל 25 חזרתי בתשובה ושנה לאחר מכן התחתנתי בסוג של שידוך כזה ואז הלכתי ללמוד את זה (זה היה מסובסד וזול) כן חלמתי עדין לעסוק בקוסמטיקה חשבתי לשלב בין הדברים אפילו. מפה לשם המשפחה של בעלי מאד הציקו לי וגם הוא לא היה טוב והתגרשנו די מהר (אין לי חשק לפרט, אבל בואו נאמר שהרבנים שהכירו אותנו ודייני בית הדין היו לטובתי אמרו לו לתת לי גט וגם חלק מהכתובה. וממש לא דחפו לשלום בית אלא להפך כל עוד שאין לך ילדים בואי ונציל אותך. אגב היא הייתה נמוכה וחלק לקחתי כבר ריהוט ומוצרי חשמל שאת חלקם תרמתי אבל זה לפחות עזר להתארגן על המעבר דירה והשכירות בחודש הראשון)
אומנם גם במהלך הגירושים ואף לאחריהם המשכתי ללמוד ועשיתי אפילו קורס המשך ועוד קורס נוסף, אבל כבר לא היה שייך שאני אעסוק בזה, לא הרגשתי שיש בי את המסוגלות
4 למדתי גישור הגירושים שלי נחשפתי למקצוע טוען רבני (היה לי אחד מקסים שממש עזר לי וניסחנו ביחד את הטענות וראיתי שיש לי נטייה להבין בזה וזה מאד מעניין אותי) שמעתי שאין הרבה נשים וזה נדרש (למרות שהיום אני לא בטוחה באמת עד כמה זה נדרש?) בכול אופן זה היה מאד יקר ורק מקום אחד לימדו והם התנו את זה במסלול שכלל גם יעוץ וגישור (מה שניפח את המחיר) אז החלטתי להתחיל מהגישור שנראה לי נחמד ואפילו תוך כדי לימודים מעניין מאד, זה היה קורס גישור כללי ולאחר מכן צריך לשלם עוד כספים לקורס פרקטיקה ועוד קורס התמחות ספציפי וכו' כן רציתי לעשות את המסלול הזה, אבל העורך דין שלימד אותנו היה הוגן לספר לנו שבלי תואר נתקשה למצוא עבודה ולא נצליח לקבל תיקים מבית המשפט. אני שכבר הייתי בסרט של לנסות להיות עצמאית (עם הקומסטיקה) לא התלהבתי לנסות שוב ולכן לא המשכתי לעוד קורסים נוספים (אבל כן יש לי תעודת מגשרת אך זה לא מספיק ככל הנראה)
ה למדתי תיווך ושיווק נדל"ן וזו באמת הייתה טעות! עשיתי את זה כי כל הזמן שמעתי שמדברים על לצאת מאזור הנוחות ולכי למכירות זה כסף ולא כל ההומני הזה
מצד אחד אני כן שמחה שניסיתי זו הייתה חוויה ללמוד תחום אחר וכמובן לקחת 100 במבחן שנותן את הרישיון תיווך (יש לי קטע כזה שדווקא כי נשרתי מהבית ספר חשוב לי להצטיין ולהוכיח שאני לא טיפשה) אבל די מהר הבנתי שזה לא בשבילי וכבר עזבתי באמצע הקורס שיווק (הוא גם היה נוראי מורה שמאחר, יוצא יותר מוקדם, תלמידים שטוחנים את המוח בשאלות מפגרות ובזבוז זמן וכסף של נסיעות וכבר באינטרנט יכולתי ללמוד יותר)
5 למדתי עריכה ספרותית, במהלך שהותי בטבריה נחשפתי לזה (הקורס היה בחיפה) תמיד אהבתי ספרות וקראתי המון, גם הייתי טובה בשפה, כתבתי שירה ופרסמתי במגזינים מידי פעם והייתי בסדנאות כתיבה, היה לי ידיד שכותב שהיה דיסלקטי ,עם המון שגיאות כתיב שהסכים לשלם עבורי בתמורה לכך שאערוך לו את הכתבים שלו
ואני כן מאד שמחה שלמדתי את זה ואני אוהבת את זה. (אגב לא לשים לב שאני מחסירה סימני פיסוק בפוסט, סתם אין לי כוח) עשיתי מעט עבודות אך לצערי אני מתקשה למצוא. (כמובן כבר הספקתי לחוות ניסיונות להתחמק מתשלום ואף אי תשלום וביטול עבודה שלא על פי החוזה)
6 למדתי חשבות שכר וזה גם היה טעות ( ולא טעות) אבל נשרתי באמצע. למה הלכתי לזה? ולמה זה היה טעות (ולא טעות) טוב אז אחרי שהעריכה ספרותית שוב כעצמאית לא הצלחתי למצוא עבודה כמעט, רציתי לנסות מקצוע כשכירה ומקצוע נדרש (וזה נראה לי יותר מעניין ממזכירות או גננת למשל) והיה קורס אינטרנטי במחיר סבבה שיכולתי לשלם, עבדתי באותו זמן בשטיפת כלים (חח חזרתי לנקודת ההתחלה של גיל 16) ובדיוק ביטלתי חתונה ברגע האחרון. הקורס לא היה טעות כי א) באמת אהבתי מה שלמדתי וגם הבנתי טוב (יש שאלות בספרים ותשובות בסוף הספר ואפשר לומר שב95% פתרתי טוב) ב) הלב שלי היה מפוצץ ושבור וזו הייתה הדרך שלי לברוח מהכאב. ג) הייתי צריכה לפחות לנסות ללמוד מקצוע כזה שאומרים שאוכל למצוא בו עבודה מסודרת למה זה כן טעות א) כי זה לא כזה מסלול קל צריך ללמוד עוד על כל מיני תוכנות ואין לי בכלל ניסיון בעבודות משרדיות ב) רצוי מאד לדעת גם הנהלת חשבונות וזה עוד זמן וכספים לשלם. ג) זה לא אני לשבת מול מספרים במחשב ד) יש לי בעיית ראייה (שזה משהו שהבנתי שמפריע רק אחרי שעשיתי עבודה משרדית זמנית וכל הזמן נאלצתי להגדיל את הכתב על המסך מה שהאט את עבודתי , בעריכת ספרים זה פחות מפריע כי אני עם מסך גדול בבית, ) ה) יש לי הפרעת קשב שאני די מתגברת עליה אבל במשרד שיכול להיות רועש שזה שורות של מספרים וכול טעות עלולה להיות קריטית ויש לחשב שכר אפילו אחראיות פלילית זה קצת פחות רעיון טוב (מפה גם הלקח לא כול מה שיכול לעניין אותי ואף אני יכולה להיות טובה בו בלימודים מתאים לי כעבודה)
7 למדתי באופן עצמי ערבית מדוברת וגם חלק ספרותית זה היה כבר עוד כשהייתי נערה, למדתי כמה שנים, זה היה לפני הקוסמטיקה (רשמתי בסוף כי זה לא לימודי תעודה או תואר ולא שילמתי על זה רק למדתי לבד) ואפילו הצלחתי להיכנס לאולפני טלוויזיה לעשות איזו עבודה כבחינה, להתקבל כעוזרת למתרגם, לכתוביות. לצערי הם הודיעו שאין תקציב לפרקים חדשים לתוכנית שהייתי צריכה לעזור בתרגום שלה, כשרציתי לנסות להתקבל לתרגם בבתי משפט ומקומות כאלו כל הזמן אמרו שאני צריכה תואר או תעודה (כמובן שלא בחנו אותי בכלל ורק שפטו ישר) אז לא ממש הצלחתי עם זה (אגב כתבתי שלמדתי קוסמטיקה על מנת לעבוד בעבודה טובה ולחזור שוב לאופ לפסיכולוגיה, אז כן גם אופציית לימודי תרגום הייתה לי בראש אבל לא הצלחתי להגיע לזה שיהיה לי מספיק כסף וזמן למכינה להשלים בגרויות ואז להתקבל וללמוד בבית ברל או בר אילן ששם ראיתי שיש תוכניות, אז די פשוט הפסקתי ללמוד בעיקר את הספרותית, אבל אני יודעת די טוב מדוברת
עכשיו באופן כללי זה אולי נראה שלמדתי יותר מידי וקפצתי מדבר לדבר אבל
1 מדובר כאן על תקופה של 20 שנה בערך
2 עברתי תהפוכות בחיים, חזרה בתשובה, נישואים, גירושים, ביטול חתונה, מעברי דירה וטבעי שאני אנסה ואחפש כל פעם את הכיוון שלי
3 חלק גדול מהדברים המשכתי לנסות גם כשכבר למדתי משהו אחר. למשל הקוסמטיקה המשכתי לחפש ורציתי לפתוח חדר מהבית (כשהייתי נשואה) ולשלב עם הדרכת כלות. ערבית המשכתי ללמוד גם בזמן לימודי הקוסמטיקה, ובעריכה ספרותית המשכתי לחפש עבודות גם כשלמדתי חשבות שכר ואני ממשיכה לחפש, אז כן ניסיתי דברים שנים גם בלימודים וגם בחיפוש עבודה ולא ישר התייאשתי ועזבתי (חוץ מנדלן וחשבות שכר שהיו ניסיונות פחות מוצלחים)
עכשיו האם הבחירות שלי היו רעות? האם הן הובילו אותי לחיי עוני? התשובה היא כן הן הובילו אותי לחיי עוני, כן הן היו טעות! הייתי צריכה לטפל בשיניים, לעבוד רק בעבודות פשוטות ולחסוך ולהשקיע את הכסף (ככה גם בטח הייתי פחות מתוסכלת בעבודה כי לא היה פער גדול רשמי בין ההשכלה והכישורים שלי לבין אופי העבודה)
האם הן היו רעות? טוב התשובה לא חד משמעית זה מה שסיפרו לי תעבדי קשה אל תבזבזי כסף (אני ממשכורת קטנה שילמתי כל פעם לימודים ומנעתי מעצמי המון דברים וקופות ארוכות גם התכלבתי) תלמדי ותצליחי אבל הנה לא הצלחתי כי למרות שיש לי שכל וכישרון (במידה מסוימת, אני פחות מאמינה שאני חכמה מספיק למדעי המחשב למשל) יש בי ובחיי גם חסרונות רבים מידי, שבאתי מבית הרוס, שאני בלי חברות או קשרים, שעברתי זוגיות רעה, שמעולם לא קיבלתי תמיכה אפילו לא מורלית, שאני לא מספיק יפה והשיניים שלי לא חשבתי אז להשקיע כסף ולתקן (ובמקצועות של יופי זה כנראה חשוב מאד) אז רק אפשר לומר שבמבט לאחור כל ההחלטות שלי ללמוד, לנסות, לחלום ולא להיכנע לחיים אפורים וקטנים היו רעות כי הן הביאו לי תסכול אכזבה ובזבוז כסף
אבל אני באמת חושבת שזה היה קשה עד בלתי אפשרי לחזות הכול מראש. זה רק גורם לי להיות עצובה שבזבזתי המון שנים, לא יצאתי מצד אחד ולא פינקתי את עצמי מצד שני לא חסכתי גם ונשארתי לדרוך במקום. אז אני רק מרגישה עכשיו טיפשה מאד ואשמה מאד ודי בזבוז של מקום בכדור הארץ.

 

[may]

@may יקרה, כתבת כל-כך הרבה בשעות שרובנו ישנים כך שאתקשה לענות על כל התגובות שלך לציטוטים מדבריי. אז אני רק שמה כמה נקודות שזה העלה בי:
1. הטענה שלך כלפי סביבה חברתית שלא מדרבנת להשכלה גבוהה - כבר עלו כאן טענות דומות ע"י חבר'ה שגדלו בפריפריה. גם הבן שלי התלונן שלא דחפנו אותו לזה (והוא כמובן צודק כי אני לא חסידה גדולה של השכלה ממוסדת), מה שלא הפריע לו לעשות בגרות נורמלית, להשתבץ לחיל האוויר בצבא ולעשות מסלול קרייריסטי שהתחיל שם וממשיך באחת החברות הגדולות בארץ. הוא מאד שאפתן ומאד לא דומה לנו. מהתיאור שלך, הבחירות שעשית בבגרותך השאירו אותך במסלול של עוני או סף עוני.
2. הפירוט של יחסייך עם תחבורה ציבורית נשמע מאד כואב. התקופה היחידה בחיי שהיה לי משהו דומה קרתה אחרי היציאה מהקיבוץ ונמשכה שנה וחצי. לא היה לי רשיון, גרתי בעיירה קטנה ליד חיפה, וחלק מימי השבוע עבדתי בחיפה והתנהלתי באוטובוסים (לפני 35 שנה). מעולם לא עבדתי בעבודות ערב/לילה ובטח לא במקום כל-כך מרוחק ממגוריי (טבריה-חיפה זה באמת טירוף).
3. לא יכולה להיות תחב"צ פנים עירונית (מכל הרחובות בעיר) שתהיה מסונכרנת לכל התחב"צ שיוצאת מהעיר לערים אחרות. זה פשוט בלתי אפשרי.
במישור האישי - אפשר לצמצם את בזבוז הזמן הזה (מדירה לתחנה מרכזית, מתחנה מרכזית בעיר העבודה למקום העבודה הספציפי) ע"י שימוש בכלים אחרים כמו הליכה, אופניים, מונית, טרמפ משכן. זה לא שונה ממה שקורה בכל ארץ אחרת אבל לדעתי, אדם צריך להשתדל לעבוד ברדיוס נורמלי למקום מגוריו (כך שזמני ההגעה והחזרה מהעבודה לא יעלו על 20% מזמן העבודה). למה את לא נעזרת במונית בשעות הלילה?
במישור הציבורי - יש כל-כך הרבה כשלים תכנוניים שקשה לי לפרט כאן (במיקום תחנות רכבת ואוטובוסים, בצורת התחנות, ברחובות ללא צל, בתיעדוף נתיבים וכו').

לגבי תחבורה
1 אני הולכת אבל אלו מרחקים של שעה, 40 דקות, או חצי שעה בנוסף לתחבורה (לכל כיוון) ואגב כשעובדים במשהו כמו ליקוט סחורה למשל וגם ככה אני בהליכה בעבודה משמרות של 8 ו10 שעות + ללכת שעה לכל כיוון באמת קשה להחזיק מעמד (כבר קיבלתי דלקות והתכווציות ברגלים שנפלתי על הרצפה מהכאב החד)
2 ברור שאני משתדלת לחפש עבודה קרוב יותר מה לעשות לא תמיד מוצאים ואני חייבת לעבוד במה שיש אין לי אפשרות לא לעבוד, אגב בשנתיים האחרונות של הקורונה לא רציתי לעבוד במקומות צפופים ולכן העדפתי להתרחק לשולי העיר (האמת בתחילת הקורונה עבדתי בסופר פרטי עם בוס ממש טוב וצוות מקסים , מרחק חצי שעה הליכה מהבית הייתי שם מלקטת וקופאית, אבל עזבתי בקורונה גם עוד בנות שפחדו עזבו, כי מאד צפוף שם ברמת הסרדינים. מקום קטן אבל המון לקוחות, המון קופאיות ואורזנים, כאלו שזה סופר ענק הבוס לא מתקמצן על עובדים, סדרני סחורה, מלקטים היינו איזה 15 מלקטות ואפילו יותר וזה סופר שכונתי רק הצוות בלי לקוחות היה המון אז לצערי מהקורונה עזבתי)
3 מוניות? מי משלם על זה? אני מקבלת שכר מינמום או לפעמים בחלק מהעבודות 35 לשעה אבל לא תמיד זה משמרות גם של 8 שעות מאיפה יש לי כסף למונית ?

 

[האזרח הקטן]

לא הבנתי איך הולך החישוב ואיך הגעת ל 16 שנות השכרה כדי להחזיר 250 אלף? דירה ב 2 מיליון הכי קצת ישכירו אותה ב4 אלף בחודש ואז אם תחלק את הסכום זה יוצא בערך 5 שנים

הדיון שם עסק בהשוואת מיסוי בין משקיע בניירות ערך לבין משקיע בנדל"ן, וספציפית בשווי הפטור ממס על השכרת דירה ומנגד במס רכישה שקיים ברכישת דירה אך לא קיים בתיק ניי"ע.
מספר השנים שהוזכר התייחס למשך הזמן שלוקח למס הרכישה להחזיר את עצמו ע"י שווי הפטור ממס על שכר דירה.

 

[may]

הדיון שם עסק בהשוואת מיסוי בין משקיע בניירות ערך לבין משקיע בנדל"ן, וספציפית בשווי הפטור ממס על השכרת דירה ומנגד במס רכישה שקיים ברכישת דירה אך לא קיים בתיק ניי"ע.
מספר השנים שהוזכר התייחס למשך הזמן שלוקח למס הרכישה להחזיר את עצמו ע"י שווי הפטור ממס על שכר דירה.

תודה על ההסבר

 

[אליהו]

והנה אני אכתוב קצת על מה שעשיתי ולמדתי בבגרותי ואפילו מעט על הבחירות שלי למה בחרתי אותן וזה הולך להיות ארוך
1 דבר ראשון הלכתי ללמוד באו"פ והלכתי על פסיכולוגיה . למה דווקא זה .כי התעניינתי בזה, וזה די הדבר היחיד שהכרתי וחשבתי שאני יכולה (אהבתי גם אומנות וספרות אבל לא חשבתי שיש בזה פרנסה בכלל, רציתי עבודה סוציאלית אבל זה לימודים מלאים ולא גמישים ואם הצורך לעבוד ולשכור דירה יכולתי רק משהו גמיש יותר כמו האו"פ)
למדתי כמה קורסים ונשרתי כי לא הצלחתי לשלב הכול ולשלם על הכול (בדיעבד זה טוב כי אני כבר לא חושבת שזה מקצוע שהתאים לי)
2 הלכתי ללמוד קוסמטיקה ואיפור (קיבלתי כסף חיסכון מדוד שלי שנפטר ז"ל) למה דווקא זה? 1 תמיד אהבתי את זה 2 חשבתי שאני אלמד ארוויח כסף ממשהו נחמד ואז אחזור לאו"פ כשיש לי כבר עבודה יותר טובה. 3 זה גם בין הדברים הבודדים שהכרתי, אחות של חברה שלי שהיא הייתה המוצלחת והצליחה לצאת מהשכונה, היא הייתה בתפקיד רציני בצבא והיא למדה קוסמטיקה ואני זוכרת שעיינתי בספרים שלה היו שם דברים על אנטומיה וכימייה ואני שלא נחשפתי לכך לפני כן מצאתי את עצמי מאד מתעניינת. בסך הכול היה לי כיף בלימודים והציונים שלי היו טובים מאד. הייתי גם משקיעה תמיד קוראת עוד חומר, הולכת לסדנאות וכו'. הבעיות התחילו כשחיפשתי עבודה וגם כשניסיתי לפתוח משהו מהבית בעצמי. את רוב הבעיות האלו הבנתי רק בדיעבד ולכן אני חושבת שאולי זה היה טעות בשבילי ללמוד מקצוע כזה (אז אני לא אומרת שאני חפה מטעויות אבל אני כן אומרת שלא תמיד הכרתי את כל האופציות האחרות ובסך הכול ניסיתי לעשות הכי טוב שיכולתי, וזה בטח בחירה יותר טובה להוציא כסף על לימודים מאשר על בילויים וחץ לארץ שזה משהו שכבר שנים אני מונעת מעצמי) עכשיו מה היו הבעיות שלי במציאת עבודה (ואגב ניסיתי תקופה של שנים למצוא ללא הצלחה, כמובן לא ברצף כי מידי פעם פשוט עבדתי כבר במה שיש) א) הקול שלי נשמע צעיר ומעסיקים ממש מנתקים לי בפרצוף ב) אכן הייתי גם צעירה בערך 23 אבל נראיתי פחות ומעסיקים שוכחים שהיו איתי בכיתה גם בנות 40 והם לא יודעים ולא שואלים שדווקא כל הבנות המבוגרות יותר ידעו פחות ממני ותמיד היו שואלות אותי הכול ומעתיקות במבחנים ממני, אבל למה להתעניין במועמד לעבודה כשאפשר פשוט לפסול בקלות על הגיל ג) מעבר ללימודים לא היה לי עוד כסף או גם מודעות לאופנה והייתי עם ביגוד נאה אבל פשוט, לא הייתי הולכת למספרה או עושה ציפורנים ואולי לא לחלוטין שידרתי את התדמית הנכונה ד) לרוב הייתי מאופרת עדין או לא כי איפור ממש מציק לי ואני מתייחס לזה כאומנות כמו שאני מציירת על דף ולא על עצמי אני טובה בלאפר אחרות ולא חייב אותי אבל זו גישה שפחות מקובלת כנראה בחנויות פארם וכו', הגישה כן מקובלת בטלוויזיה אולי, אבל כדי להשתלב בעבודה שם צריך די הרבה להתחיל מכל מיני סרטי סטו' וכאלו ללא שכר או תשלום סמלי שאיכשהו לא ממש הצלחתי לשלב ביחד עם העבודה השוטפת. ה) וזה נכון במיוחד במקצועות היופי אבל כנראה גם בעוד מקומות, השיניים שלי לא ישרות ומסודרות בטיפשותי חשבתי שמה שהכי חשוב זה לימודים ושסך הכול המראה הכללי שלי הוא נאה, אבל מסתבר שכל פגם מפריע (אני שמתי לב לזה רק אחרי שבכמה דייטים העירו לי על זה) כמו כן לגבי פתיחה לבד טוב אז קודם כול לא היה לי כסף לשכור מקום ולחכות ללקוחות בזמן שאני חייבת כל הזמן לעבוד כדי לשלם את השכירות והמחייה (עבדתי לרוב ניקיון, קופאית , מלצרית וכו'). כן הייתה תקופה שהצלחתי לחסוך כסף לציוד ויכולתי לשכור בזול את הדירה של סבתא שלי ז"ל ואז כן ניסיתי לפתוח משהו אבל זה לא צלח. מדוע לא הצליח? א) לא הבנתי כמעט כלום במס הכנסה וכו' ב)* לא הבנתי בפירסום ולא היה לי תקציב פירסום ג) כל מה שניסיתי לפרסם חינם, פייסבוק, בלוג, פורומים, לא צלח, ד) מפה לאוזן כמו שכתבתי בפוסט אחר לא ממש היו לי חברות והמעט שהכרתי לא פירגנו ולא נתנו לי לאפר אותן לאירוע (כן הייתה קנאה למה שאת תצליחי ואנחנו נשאר מנקות) תמיד שאמרתי להן בואו אני אעשה לכן טיפול פנים או עיסוי (למדתי גם עיסוי שוודי זה היה קורס מתנה בלימודי קוסמטיקה) הן היו עסוקות כל הזמן ה) לעסק לוקח זמן להיבנות ולי לא היה את הזמן כי אחרי פחות משנה אבי רצה להשכיר את הדירה לאחרים ביקר יותר ושאני אצא (מה שאילץ אותי למכור צידו בהפסד וחלק גם למסור כי חזרתי לדירת חצי חדר מאולתרת) זה אולי נשמע כמו תירוצים אבל באמת שניסיתי לאורך תקופה כל מה שידעתי ויכולתי
3 למדתי הדרכת כלות בערך בגיל 25 חזרתי בתשובה ושנה לאחר מכן התחתנתי בסוג של שידוך כזה ואז הלכתי ללמוד את זה (זה היה מסובסד וזול) כן חלמתי עדין לעסוק בקוסמטיקה חשבתי לשלב בין הדברים אפילו. מפה לשם המשפחה של בעלי מאד הציקו לי וגם הוא לא היה טוב והתגרשנו די מהר (אין לי חשק לפרט, אבל בואו נאמר שהרבנים שהכירו אותנו ודייני בית הדין היו לטובתי אמרו לו לתת לי גט וגם חלק מהכתובה. וממש לא דחפו לשלום בית אלא להפך כל עוד שאין לך ילדים בואי ונציל אותך. אגב היא הייתה נמוכה וחלק לקחתי כבר ריהוט ומוצרי חשמל שאת חלקם תרמתי אבל זה לפחות עזר להתארגן על המעבר דירה והשכירות בחודש הראשון)
אומנם גם במהלך הגירושים ואף לאחריהם המשכתי ללמוד ועשיתי אפילו קורס המשך ועוד קורס נוסף, אבל כבר לא היה שייך שאני אעסוק בזה, לא הרגשתי שיש בי את המסוגלות
4 למדתי גישור הגירושים שלי נחשפתי למקצוע טוען רבני (היה לי אחד מקסים שממש עזר לי וניסחנו ביחד את הטענות וראיתי שיש לי נטייה להבין בזה וזה מאד מעניין אותי) שמעתי שאין הרבה נשים וזה נדרש (למרות שהיום אני לא בטוחה באמת עד כמה זה נדרש?) בכול אופן זה היה מאד יקר ורק מקום אחד לימדו והם התנו את זה במסלול שכלל גם יעוץ וגישור (מה שניפח את המחיר) אז החלטתי להתחיל מהגישור שנראה לי נחמד ואפילו תוך כדי לימודים מעניין מאד, זה היה קורס גישור כללי ולאחר מכן צריך לשלם עוד כספים לקורס פרקטיקה ועוד קורס התמחות ספציפי וכו' כן רציתי לעשות את המסלול הזה, אבל העורך דין שלימד אותנו היה הוגן לספר לנו שבלי תואר נתקשה למצוא עבודה ולא נצליח לקבל תיקים מבית המשפט. אני שכבר הייתי בסרט של לנסות להיות עצמאית (עם הקומסטיקה) לא התלהבתי לנסות שוב ולכן לא המשכתי לעוד קורסים נוספים (אבל כן יש לי תעודת מגשרת אך זה לא מספיק ככל הנראה)
ה למדתי תיווך ושיווק נדל"ן וזו באמת הייתה טעות! עשיתי את זה כי כל הזמן שמעתי שמדברים על לצאת מאזור הנוחות ולכי למכירות זה כסף ולא כל ההומני הזה
מצד אחד אני כן שמחה שניסיתי זו הייתה חוויה ללמוד תחום אחר וכמובן לקחת 100 במבחן שנותן את הרישיון תיווך (יש לי קטע כזה שדווקא כי נשרתי מהבית ספר חשוב לי להצטיין ולהוכיח שאני לא טיפשה) אבל די מהר הבנתי שזה לא בשבילי וכבר עזבתי באמצע הקורס שיווק (הוא גם היה נוראי מורה שמאחר, יוצא יותר מוקדם, תלמידים שטוחנים את המוח בשאלות מפגרות ובזבוז זמן וכסף של נסיעות וכבר באינטרנט יכולתי ללמוד יותר)
5 למדתי עריכה ספרותית, במהלך שהותי בטבריה נחשפתי לזה (הקורס היה בחיפה) תמיד אהבתי ספרות וקראתי המון, גם הייתי טובה בשפה, כתבתי שירה ופרסמתי במגזינים מידי פעם והייתי בסדנאות כתיבה, היה לי ידיד שכותב שהיה דיסלקטי ,עם המון שגיאות כתיב שהסכים לשלם עבורי בתמורה לכך שאערוך לו את הכתבים שלו
ואני כן מאד שמחה שלמדתי את זה ואני אוהבת את זה. (אגב לא לשים לב שאני מחסירה סימני פיסוק בפוסט, סתם אין לי כוח) עשיתי מעט עבודות אך לצערי אני מתקשה למצוא. (כמובן כבר הספקתי לחוות ניסיונות להתחמק מתשלום ואף אי תשלום וביטול עבודה שלא על פי החוזה)
6 למדתי חשבות שכר וזה גם היה טעות ( ולא טעות) אבל נשרתי באמצע. למה הלכתי לזה? ולמה זה היה טעות (ולא טעות) טוב אז אחרי שהעריכה ספרותית שוב כעצמאית לא הצלחתי למצוא עבודה כמעט, רציתי לנסות מקצוע כשכירה ומקצוע נדרש (וזה נראה לי יותר מעניין ממזכירות או גננת למשל) והיה קורס אינטרנטי במחיר סבבה שיכולתי לשלם, עבדתי באותו זמן בשטיפת כלים (חח חזרתי לנקודת ההתחלה של גיל 16) ובדיוק ביטלתי חתונה ברגע האחרון. הקורס לא היה טעות כי א) באמת אהבתי מה שלמדתי וגם הבנתי טוב (יש שאלות בספרים ותשובות בסוף הספר ואפשר לומר שב95% פתרתי טוב) ב) הלב שלי היה מפוצץ ושבור וזו הייתה הדרך שלי לברוח מהכאב. ג) הייתי צריכה לפחות לנסות ללמוד מקצוע כזה שאומרים שאוכל למצוא בו עבודה מסודרת למה זה כן טעות א) כי זה לא כזה מסלול קל צריך ללמוד עוד על כל מיני תוכנות ואין לי בכלל ניסיון בעבודות משרדיות ב) רצוי מאד לדעת גם הנהלת חשבונות וזה עוד זמן וכספים לשלם. ג) זה לא אני לשבת מול מספרים במחשב ד) יש לי בעיית ראייה (שזה משהו שהבנתי שמפריע רק אחרי שעשיתי עבודה משרדית זמנית וכל הזמן נאלצתי להגדיל את הכתב על המסך מה שהאט את עבודתי , בעריכת ספרים זה פחות מפריע כי אני עם מסך גדול בבית, ) ה) יש לי הפרעת קשב שאני די מתגברת עליה אבל במשרד שיכול להיות רועש שזה שורות של מספרים וכול טעות עלולה להיות קריטית ויש לחשב שכר אפילו אחראיות פלילית זה קצת פחות רעיון טוב (מפה גם הלקח לא כול מה שיכול לעניין אותי ואף אני יכולה להיות טובה בו בלימודים מתאים לי כעבודה)
7 למדתי באופן עצמי ערבית מדוברת וגם חלק ספרותית זה היה כבר עוד כשהייתי נערה, למדתי כמה שנים, זה היה לפני הקוסמטיקה (רשמתי בסוף כי זה לא לימודי תעודה או תואר ולא שילמתי על זה רק למדתי לבד) ואפילו הצלחתי להיכנס לאולפני טלוויזיה לעשות איזו עבודה כבחינה, להתקבל כעוזרת למתרגם, לכתוביות. לצערי הם הודיעו שאין תקציב לפרקים חדשים לתוכנית שהייתי צריכה לעזור בתרגום שלה, כשרציתי לנסות להתקבל לתרגם בבתי משפט ומקומות כאלו כל הזמן אמרו שאני צריכה תואר או תעודה (כמובן שלא בחנו אותי בכלל ורק שפטו ישר) אז לא ממש הצלחתי עם זה (אגב כתבתי שלמדתי קוסמטיקה על מנת לעבוד בעבודה טובה ולחזור שוב לאופ לפסיכולוגיה, אז כן גם אופציית לימודי תרגום הייתה לי בראש אבל לא הצלחתי להגיע לזה שיהיה לי מספיק כסף וזמן למכינה להשלים בגרויות ואז להתקבל וללמוד בבית ברל או בר אילן ששם ראיתי שיש תוכניות, אז די פשוט הפסקתי ללמוד בעיקר את הספרותית, אבל אני יודעת די טוב מדוברת
עכשיו באופן כללי זה אולי נראה שלמדתי יותר מידי וקפצתי מדבר לדבר אבל
1 מדובר כאן על תקופה של 20 שנה בערך
2 עברתי תהפוכות בחיים, חזרה בתשובה, נישואים, גירושים, ביטול חתונה, מעברי דירה וטבעי שאני אנסה ואחפש כל פעם את הכיוון שלי
3 חלק גדול מהדברים המשכתי לנסות גם כשכבר למדתי משהו אחר. למשל הקוסמטיקה המשכתי לחפש ורציתי לפתוח חדר מהבית (כשהייתי נשואה) ולשלב עם הדרכת כלות. ערבית המשכתי ללמוד גם בזמן לימודי הקוסמטיקה, ובעריכה ספרותית המשכתי לחפש עבודות גם כשלמדתי חשבות שכר ואני ממשיכה לחפש, אז כן ניסיתי דברים שנים גם בלימודים וגם בחיפוש עבודה ולא ישר התייאשתי ועזבתי (חוץ מנדלן וחשבות שכר שהיו ניסיונות פחות מוצלחים)
עכשיו האם הבחירות שלי היו רעות? האם הן הובילו אותי לחיי עוני? התשובה היא כן הן הובילו אותי לחיי עוני, כן הן היו טעות! הייתי צריכה לטפל בשיניים, לעבוד רק בעבודות פשוטות ולחסוך ולהשקיע את הכסף (ככה גם בטח הייתי פחות מתוסכלת בעבודה כי לא היה פער גדול רשמי בין ההשכלה והכישורים שלי לבין אופי העבודה)
האם הן היו רעות? טוב התשובה לא חד משמעית זה מה שסיפרו לי תעבדי קשה אל תבזבזי כסף (אני ממשכורת קטנה שילמתי כל פעם לימודים ומנעתי מעצמי המון דברים וקופות ארוכות גם התכלבתי) תלמדי ותצליחי אבל הנה לא הצלחתי כי למרות שיש לי שכל וכישרון (במידה מסוימת, אני פחות מאמינה שאני חכמה מספיק למדעי המחשב למשל) יש בי ובחיי גם חסרונות רבים מידי, שבאתי מבית הרוס, שאני בלי חברות או קשרים, שעברתי זוגיות רעה, שמעולם לא קיבלתי תמיכה אפילו לא מורלית, שאני לא מספיק יפה והשיניים שלי לא חשבתי אז להשקיע כסף ולתקן (ובמקצועות של יופי זה כנראה חשוב מאד) אז רק אפשר לומר שבמבט לאחור כל ההחלטות שלי ללמוד, לנסות, לחלום ולא להיכנע לחיים אפורים וקטנים היו רעות כי הן הביאו לי תסכול אכזבה ובזבוז כסף
אבל אני באמת חושבת שזה היה קשה עד בלתי אפשרי לחזות הכול מראש. זה רק גורם לי להיות עצובה שבזבזתי המון שנים, לא יצאתי מצד אחד ולא פינקתי את עצמי מצד שני לא חסכתי גם ונשארתי לדרוך במקום. אז אני רק מרגישה עכשיו טיפשה מאד ואשמה מאד ודי בזבוז של מקום בכדור הארץ.

עליך נאמר, לא לחכמים לחם, גם האבן עזרא ניסה וניסה עד שפעם אחת הוא אמר אם אני יתחיל למכור ארונות קבורה אנשים יפסיקו למות....

את כותבת ארוך ולאנשים אין כוח לקרוא כל כך הרבה בפורום. אבל ברור שאי אפשר לומר שבחרת עוני, אלא החיים שלך התגלגלו בצורה כזאת, אבל ברור שלא בחרת בעוני. וזה שאת עובדת כל עבודה זה מעלה עצומה, ורק כך אדם יכול להיות פחות גאוותן וממילא יותר איש אמת.

 

[may]

עליך נאמר, לא לחכמים לחם, גם האבן עזרא ניסה וניסה עד שפעם אחת הוא אמר אם אני יתחיל למכור ארונות קבורה אנשים יפסיקו למות....

את כותבת ארוך ולאנשים אין כוח לקרוא כל כך הרבה בפורום. אבל ברור שאי אפשר לומר שבחרת עוני, אלא החיים שלך התגלגלו בצורה כזאת, אבל ברור שלא בחרת בעוני. וזה שאת עובדת כל עבודה זה מעלה עצומה, ורק כך אדם יכול להיות פחות גאוותן וממילא יותר איש אמת.

האמת אבא שלי נגר אולי אני אלמד את המקצוע ואתחיל להכין ארונות קבורה...

 

[איניגו מונטויה]

והנה אני אכתוב קצת על מה שעשיתי ולמדתי בבגרותי ואפילו מעט על הבחירות שלי למה בחרתי אותן וזה הולך להיות ארוך

כמה מהספרים שקראתי בנושא פסיכולוגיה טוענים שכדאי לאדם לשים לב איך הוא מספר את הסיפור שלו.
למשל, הצורה שבה הצגת את הסיפור שלך היא שבאת מבית קשה, ואז עשית טעות אחרי טעות עד למצב העגום של היום.
אין פלא שסיפור כזה מוביל למסקנה כמו:

אז רק אפשר לומר שבמבט לאחור כל ההחלטות שלי ללמוד, לנסות, לחלום ולא להיכנע לחיים אפורים וקטנים היו רעות כי הן הביאו לי תסכול אכזבה ובזבוז כסף
אבל אני באמת חושבת שזה היה קשה עד בלתי אפשרי לחזות הכול מראש.
זה רק גורם לי להיות עצובה שבזבזתי המון שנים, לא יצאתי מצד אחד ולא פינקתי את עצמי מצד שני לא חסכתי גם ונשארתי לדרוך במקום. אז אני רק מרגישה עכשיו טיפשה מאד ואשמה מאד ודי בזבוז של מקום בכדור הארץ.

אבל אולי אפשר לראות את זה מזווית שונה?
אני פחות מכיר את הצדדים שלא כתבת, אז תתייחסי לזה כהצעות בלבד.

אולי למשל אפשר לדבר על התכונות שגילית בעצמך או שפיתחת בעקבות ההתנסויות האלו? למשל: חוזק פנימי להמשיך ולנסות פעם אחרי פעם.
או אולי העובדה שאת מסוגלת ללמוד מגוון רחב של תחומים (לא רק עבודה בתחום אחד כמו שהרבה עושים בחיים).
או אפילו את זה שהתקרבת לדת (אני מנחש שבענייך זה יתרון).
או 101 דברים אחרים שאני בטוח שיצאו לך מכל התחנות השונות שעברת בחיים.

לנתח את סיפור חייך זו כמובן לא מלאכה שאחרים יכולים לעשות בשבילך.
אבל זה בהחלט אפשרי להסתכל על אותו סיפור מזוויות שונות, ולהסיק ממנו מסקנות אחרות שונות בתכלית.

למשל היה פעם מחקר על תאומים זהים שבאו ממשפחות הרוסות ועברו את אותו מסלול חיים עד לבגרות.
גם שם ראו הבדלי גישות. למשל אחד יכל לומר לעצמו "באתי מבית הרוס עם נתוני פתיחה חלשים, אין לי סיכוי", והשני יכל לומר "שרדתי למרות שאני מבית הרוס? אני יכול לעשות כל דבר ולהצליח בכל דבר".

אגב, נראה לפי מה שכתבת שאת די צעירה (מתחת לגיל 40). אז בכלל לא ברור לי הדיבורים האלו על כניעה לחיים אפורים וקטנים...
יש לך כנראה עוד יותר מחצי מהחיים לפנייך, ויש עוד המון אפשרויות לשנות (הולך להציע כמה בתגובה נפרדת).

אבל גם אם אין אפשרות לעשות שינוי בפועל, עריכה של סיפור העבר שלך כבר יכולה להועיל להרגשה.
את העבר אי אפשר לשנות, אבל כן אפשר לבחור איך להסתכל עליו, ואיך להשתמש בו.
לא כדאי להשתמש בו לצורך הלקאה ותיוג עצמי בתור "כישלון".
כן כדאי להשתמש בו לצורך הפקת לקחים לעתיד, או לצורך קבלת סיפוק על מה שהשגת ומה שתרמת בכל התחנות שעברת.

כתבת שהיית עורכת ספרותית, אז נשמע לי שזה קטן עלייך לעשות עריכה לסיפור שלך כך שיועיל לך וישמח אותך

 

[yik - financial planner]

רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, תנינא עח
אֵין שׁוּם יִאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל וּמָשַׁך מְאד אֵלּוּ הַתֵּבוֹת אין יִאוּשׁ וְכוּ וַאֲמָרָם בְּכחַ גָּדוֹל וּבְעַמְקוּת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד, כְּדֵי לְהוֹרוֹת וּלְרַמֵּז לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְדוֹרוֹת שֶׁלּא יִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם אפֶן בָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה. וְאֵיך שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְלָן מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לָשׁוּב וְלַחֲזר אֵלָיו יִתְבָּרַך.

"צָּרִיךְ לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, וְלִמְצוא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן, כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא יִפּול לְגַמְרֵי... וִישַׂמַּח אֶת נַפְשׁוֹ בִּמְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ