בעקבות מנגנונים פסיכולוגיים וביו-כימים ומתוך כך להסיק שאנחנו יצורים אמפיריים וניתנים לחיזוי
היעדר בחירה חופשית לא גורר שההחלטות ניתנות לחיזוי. מרקם המציאות שלנו מבוסס על אי וודאות ברמה הקוונטית. כל דבר יכול להתרחש בהסתברות כלשהי, קטנה ככל שתהיה. כולל תרחיש שבו אלקטרון ואנטי אלקטרון נוצרים יש מאין באקראי (זה קורה כל הזמן) בתוך המח שלנו רק במקום להשמיד אחד את השני חזרה לאי-קיום האנטי-אלקטרון מתנגש עם אלקטרון אחר במח, והאלקטרון השני עף לעבר עצב של נוירון ומייצר תגובת שרשרת של ירי של ניורונים במח שמייצרת תגובת שרשרת של תהליכים במח שמביאים את האדם לקבל החלטה ספציפית שהוא לא היה מקבל אילולא מה שקרה עם האלקטרון והאנטי אלקטרון. האדם מבצע את הבחירה על בסיס התהליכים האלקטרו-ביו-כימיים במח, אבל זה לא אומר שהם ניתנים לחיזוי. הפיסיקה של הייקום היא לא סימולציה דטרמיניסטית.
ההבנה הזו שלכם, מייצרת זילות באדם החווה את החיים.
אין דבר יותר מבזה מלהגיד שאני נידון לשיקולים ביו-כימיים גרידא ואין לי בחירה כלל.
לא מבין למה זה זילות. זה אולי יכול לגרום לאדם להרגיש חסר משמעות בחיים, אבל זה כתוצאה ישירה מלחשוב יותר מדי על משמעות החיים, משהו שלעיתים רחוקות אני מוצא שמוביל לתשובות מועילות.
הדיון על בחירה חופשית הוא דיון אינטלקטואלי, האם הבחירה החופשית קיימת או לא, למה, מה המשמעות של זה וההשלכות של זה. איך יש בדיון על המציאות זילות באדם? רק אם אתה בוחר לראות בזה זילות בעצמך.
כמו ש
@Roi כתב, אין בהיעדר בחירה חופשית להסיק שאין מוסר, אין נכון ולא נכון ואין אחריות אישית למעשים.
רובוט רומבה מקולקל שבגלל תקלת מערכת מנסה לרצוח את בעלי החיים בבית צריך להזרק לפח, כי הוא מזיק לסביבה, גם אם הוא לא בחר בזה בכלל. באותו אופן אדם שמזיק לסביבה (האנשים סביבו) צריך להיות מורחק מהחברה (כלא או בית חולים פסיכיאטרי) גם אם זה נובע מפגם במח שלו ולא מבחירה בכלל.
וגם אם מדובר בבחירה, מעשים שאנשים בוחרים בהם שמזיקים לסביבה (כמו הבחירה לגנוב) צריכים לגרור ענישה בעיקר כדי להרתיע אחרים מלעשות זאת. זה שהבחירה לגנוב נובעת משיקולים גנטיים/סביבתיים/אלקטרו-ביו-כימיים, ואיננה חופשית במובן הפילוסופי, לא אומר שצריך לתת פתור מהשלכות על הבחירה הזאת, להיפך, המידע הפומבי שבחירה שמזיקה לסביבה גוררת השלכות שליליות על מי שבוחר אותה, מוסיפה פרט מידע דטרמיניסטי למערכת שמבצעת את הבחירה - זה מוסיף עלות לבחירה ומשנה את מערכת השיקולים באופן שהופך את הבחירה המזיקה לפחות משתלמת לפרט, גם אם אותו פרט הוא מכונה דטרמיניסטית לחלוטין.
אני מוצא את זה קצת משעשע שאנשים נפגעים כה עמוקות מהמחשבה שהם לא אלוהים עלי אדמות, התגלמות בשר ודם של תודעה/נשמה/קיום. האשליה הזאת כל כך חזקה, עד שנוברים בשאלות מספיק זמן או מגיעים לסף מוות ומבינים שאנחנו גוש בשר שנרקב מאד לאט.