לקחת בחינם על אף היכולת לקנות?

[c881]

@חיפאי
אתה נותן לראשון שמגיע אליך? למה לא לשני?
למה לא לכל אחד שמגיע?
אתה מתאר את הדילמות של ועדת סל התרופות - כל שנה יש להם 300,000,000 שח להוסיף לסל ולבחור מבין התרופות החדשות.
אז למה לתת ל-X ולא ל-Y?
כי X צועק חזק יותר?
כי Y נראה "במצב טוב יותר"?
כי את X אני מכיר ואת Y לא? אולי להיפך?

X1, X2, X3 ..... Xn צריכים כסף. למה זה צריך להיות הכסף שלי?
יש התחשבות בכמה זמן הכסף "ידחה את מותם"?
מתחשבים בכמה החולה יסבול בזמן "הארכת חייו" או "שיסבול אבל יהיה פה איתי" - כלומר, שוב מדובר באנוכיות.

נ.ב.
ממליץ לגשת לראות את GHOST RIDER
גיבור הסרט/קומיקס מוכר את נשמתו לשטן בתקווה להציל את אביו מסרטן.
אבא שלו מבריא מסרטן, כדי למות באותו יום ב"תאונת עבודה".
אבל, היי...
הוא היה בריא.

נ.נ.ב.
אנשים דתיים תורמים מעשר, יש גם חומש.
אני מסתכל על "מס הבריאות" כתרומה שלי למערכת הבריאות לטפל ולהציל חולים.
האם אני לא מוסרי, כי אני לא תורם יותר?
אני יכול לחיות עם זה.

 

[ogi]

אני מסתכל על "מס הבריאות" כתרומה שלי למערכת הבריאות לטפל ולהציל חולים.

במציאות, המימון של מערכת הבריאות מגיע גם (בעיקר?) ממסים אחרים, ולא רק ממס בריאות. אבל זה לא משנה את הנקודה שלך.

 

[ogi]

ברור שאם אין לי כלום, אז קל לי להצדיק אנוכיות. אבל איפה עובר הגבול בין אנוכיות מוצדקת לאנוכיות לא מוצדקת? האם זה בכלל תלוי בכמה כסף יש לי ברגע זה? זו השאלה המוסרית.

אני חושב שהמונח אנוכיות מככב בעיקר בתורת מוסר ספציפית: אלטרואיזם, שבה הוא משמש לצורך נזיפה. יש כל מיני תורות מוסר, שנותנות תשובות שונות לשאלות הבאות:

1. מה אתה חייב לעשות עבור אחרים?
2. מה אסור לך לעולל לאחרים?
3. מה אתה חייב לעשות עבור עצמך?
4. מה אסור לך לעולל לעצמך?

דעתי האישית היא שהמוסר צריך להתמקד בסעיף 2: מה אסור לאדם לעולל לאחרים, ואת הסעיפים האחרים צריך להשאיר פתוחים במידת האפשר, כעניין להעדפה אישית.

הערה: יש גם מקרים גבוליים ששייכים ליותר מסעיף אחד. למשל, התחייבויות שלקחת על עצמך, וילדים שהחלטת להביא לעולם. בשני המקרים הללו, אתה חייב לעשות דברים עבור אחרים, שזה שייך לסעיף 1, אבל היות שלקחת את ההתחייבות על עצמך, זה נכנס גם תחת סעיף 2: אסור להוליך שולל, ואסור להפר התחייבות שלקחת על עצמך כלפי אחרים.

 

[חיפאי]

מה אסור לך לעולל לאחרים?

טוב, זה יפה בתיאוריה אבל יש אין ספור מקרים שמטשטשים את ההפרדה הזו.
אם אני והילדים שלי רעבים, אז אני אגנוב אוכל כי זה 1 ו 3. אבל גניבה היא גם משהו שאתה מעולל לאחרים, אז 2.
הלוואי שהחיים היו פשוטים כמו רשימת עקרונות מוסריים פשוטים...

 

[חיפאי]

אתה נותן לראשון שמגיע אליך? למה לא לשני?
למה לא לכל אחד שמגיע?
אתה מתאר את הדילמות של ועדת סל התרופות - כל שנה יש להם 300,000,000 שח להוסיף לסל ולבחור מבין התרופות החדשות.
אז למה לתת ל-X ולא ל-Y?
כי X צועק חזק יותר?
כי Y נראה "במצב טוב יותר"?
כי את X אני מכיר ואת Y לא? אולי להיפך?

זו התקדמות. כי עברנו מהמישור העקרוני למישור הפרקטי.
אני מבין מזה שאתה לא מתנגד לנתינה, אלא רק מצביע על כך שיש בעיה להחליט למי לתת.
הבעיה הזו היא אמיתית, אבל לא נובע ממנה שהדבר הנכון מוסרית יהיה לשמור את הכסף ולא לתת כלל.

 

[Roi]

לדעתי התשובה די פשוטה, כיוון שאין לך את היכולת לדעת מי יקח את המוצר במידה ואתה לא תיקח אותו והאם זה יעשור לו או לא, מה שאתה צריך לשרול את עצמך אם אתה צריך את זה ואם כן אז תיקח ! נגמרה הדילמה

 

[AlexNOSAM]

קח את זה ואל תחשוב פעמיים.
לפעמים אנשים חושבים שהם עושים טובה לאנושות עם אקטים של נתינה ללא תנאי רק כדי לגלות שהם סתם אוכלים נאדים. אל תהיה אחד מאלה.

 

[ogi]

@חיפאי, אם השולחן עשוי מעץ אבל רגליו עשויות ממתכת, זה לא מטשטש את ההבחנה בין עץ ומתכת, זה רק אומר שהשולחן מורכב. בדוגמה שנתת המטרה שייכת לסעיף אחד והאמצעי לסעיף אחר, ואתה חייב להסתכל על הדברים ביחד, כי תורת המוסר שלך אומרת שהמטרה מקדשת את האמצעים.

גילוי נאות: יש לי הרגשה שאתה לא מדבר על ארוחת חירום אלא על חיים שלמים על חשבון משלם המסים.

 

[efrat]

האם זה בכלל תלוי בכמה כסף יש לי ברגע זה? זו השאלה המוסרית.

לדעתי זו גישה קצת לא נכונה כי תמיד אבל תמיד ימצא אדם יותר מסכן ממך שממש צריך כסף. תמיד. אז למה לי לקנות מנה שווארמה אם אני יכולה לתרום את ה30 שקל לגיוס תרומות המוני לחולת סרטן ? למה לי לקנות מזרן סופר נוח ויקר (4000 ש״ח) שאני יכולה לקנות מזרון בינוני באיכותו ב2000 ש״ח ואת השאר לתרום ? למה אני גרה בדירה עם קורת גג לבדתי שיש לי מקום לעוד אנשים ויש כל כך הרבה חסרי בית בחוץ (אחד ישן על הספסל ממש ליד הרחוב שלי).
אין לזה סוף .

 

[dror]

לדעתי התשובה פשוטה יותר,
צריך לקחת בחינם כדי לדעת לתת. ( בחינם )
כל מי שקיבל מוצר שהיה צריך בחינם ( גם אם יש לו היכולת לקנות )
צריך לדעת לתת.
כך נוצר מצב שיתן ל"מצפון" המיוסר של הלוקח מנוחה
ואני מקווה שכל מי שאי פעם נתן מוצר לאדם שהיה צריך ולא יכל להרשות לעצמו
מכיר את ההרגשה הטובה ויחזור ויתן בעתיד

 

[c881]

@חיפאי אני נותן מזמני למשפחות שמבקשות ללמוד איך לצאת מהמצב שאליו נקלעו.
זה מה שאני נותן.
יש מי שלוקח ואומר תודה.
יש מי ש"טועם", אומר "לא תודה, חשבתי שתיתן לי כסף".

והדבר הנכון מוסרית (מבחינתי), הוא לדאוג לעצמי, כדי שלא אפול כנטל על ילדי בעתיד.

 

[איש(3718)]

השאלה היא פילוסופית:
תמיד יהיו כאלה שיזדקקו למוצר ולא יוכלו להרשות לעצמם לקנות אותו.
אנחנו מרגישים שזה קצת "לא הוגן" אם אנחנו ניקח אותו.
מצד שני - זה יכול לעזור עם החסכון והסיבות הכלכליות כן לקחת ברורות - מה גם שאני בטוח שיש הרבה אנשים ששיקול ה"לא הוגן" לא תקף בעיניהם וכל הקודם זוכה.

דעתכם?

אם אהיה שם ראשון, ולא יהיו אף מתחרים לידי, אקח המוצר. אם יהיה שם מישהו עני ומסכן לידי שירצה המוצר , אוותר על המוצר.

העניין עבורי הוא שאי אפשר לדעת מי יקח בכלל המוצר, יתכן שאף אחד לא יקח אותו (גם זה קורה, ביחוד אם צריך הובלה), יתכן שיבוא מישהו שהוא עשיר ממני ויקח המוצר, אז על סמך איזה ספקולציה אני אמור לוותר על המוצר? לפי ההגיון הזה, אני אף פעם לא אקנה מוצרים ביד2 כי תמיד יהיה מישהו איפה שהוא ביקום שצריך אותם יותר ממני .

כרקע כללי, יש לי נסיון רב בקניית מוצרים ביד2 (לא באגורה) במחירים שהם לעיתים כמעט בחינם, והרבה פעמים קניתי מוצרים שעמדו שבועות וחודשים ללא דורש. יש לי תחושה שהעניים והמסכנים לא מחפשים וקונים ביד2, אולי כי זה דורש יוזמה , מומחיות במוצרים, יכולת נטילת סיכונים, יכולת מו"מ, וכושר עבודה והובלה שמי שיש לו אותם הוא בהכרח לא עני ומסכן....

 

[c881]

@איש(3718) היתה תקופה שאספתי בקבוקים ופחיות בדרך מהרכבת/לרכבת.
קבצנים שהיו מבקשים כסף, נתתי להם את הבקבוקים.
מי ש-עני/אביון יטריח את עצמו לסופר לקבל כסף ו(אולי) לרכוש מוצרי מזון.
מי שרק יושב ואוסף כסף, לא הסכים לקבל בקבוקים.