לקחת בחינם על אף היכולת לקנות?

[pyrocks]

היי,

אנחנו מחפשים לקנות מוצר X (בעלות של אלפים בודדים).
יש באפשרותינו לקנות את המוצר חדש ללא קושי מבחינת העלות שלו.
עם זאת, ראינו מישהו שמוסר את אותו המוצר במצב טוב בחינם והיינו הראשונים שהתעניינו לגביו.

השאלה היא פילוסופית:
תמיד יהיו כאלה שיזדקקו למוצר ולא יוכלו להרשות לעצמם לקנות אותו.
אנחנו מרגישים שזה קצת "לא הוגן" אם אנחנו ניקח אותו.
מצד שני - זה יכול לעזור עם החסכון והסיבות הכלכליות כן לקחת ברורות - מה גם שאני בטוח שיש הרבה אנשים ששיקול ה"לא הוגן" לא תקף בעיניהם וכל הקודם זוכה.

דעתכם?

 

[מרק עוגיות]

הבעיה היא שאתה לא יודע שאם אתה תוותר על המוצר, מישהו אחר שבאמת זקוק יקבל אותו. יותר סביר שסוחר יד שניה שטוב בלזהות מציאות ולמכור אותן יותר ביוקר ישיג את זה.

 

[yossik]

לקחת, לנסות את המוצר לזמן מה, אולי ימאס לכם וחבל להוציא את הכסף.
תמיד אפשר למסור את המוצר חינם וכך שתי משפחות יהנו ממנו.
בעבר קיבלתי בחינם את האיציקלופיה העברית (20+ כרכים) דרך אתר פרויקט אגורה.
במעבר דירה מסרתי בחינם.

 

[HHH]

אתר אגורה מוצף בסוחרים, כך שרוב הסיכויים שאם אתה לא תקח מישהו יעשה רווח על המוצר. אם אתה משוכנע שאם לא תיקחו את המוצר הוא יגיע למישהו שלא יכול לקנות אותו אבל זקוק לו הייתי שוקל לוותר. כאמור, ההסתברות לכך נמוכה כנראה.

 

[סולידי]

אני משווה את השאלה לדילמה בין קנית מכונית משומשת לחדשה.
נניח שיש ביכולתך לקנות מכונית חדשה, או מכונית דומה בת שנתיים בחצי ממחיר חדשה. ייתכן שקונה פוטנציאלי אחר אינו יכול להרשות לעצמו רכישה של מכונית חדשה. האם זה שיקול מבחינתך?
לדעתי כמעט כל מתעניין יקפוץ על המציאה, וכמו שכבר נכתב, מירב הסיכויים שזה שהכי זקוק "להטבה" לא יזכה בה ...

 

[הדס]

כמעט כל דבר, לפני שאנחנו קונים, אנחנו בודקים אם יש אפשרות לקחת מחברים/משפחה או אתר אגורה. אני יכולה היום, טפו טפו טפו, להרשות לעצמי כל דבר ובכל זאת מעדיפה לקחת. זאת חלק מהסיבה שהגעתי למצב שאני יכולה להרשות לעצמי כל דבר...(בתחום הסביר, כן? יש לי חברה שטענה שאני לא יכולה להרשות לעצמי כל מה שאני רוצה, מכיוון שאין לי אפשרות לשכור לעצמי מטוס פרטי... ניסיתי להסביר לה שאין לי רצון לשכור לעצמי מטוס פרטי, ולכן אני כן יכולה להרשות לעצמי כל מה שאני רוצה. לא עבד)
מבחינת האם זה הוגן- בהתחלה היה לי מאוד קשה לקחת, אבל אחרי שתרמתי בעצמי מאות מוצרים באגורה, זה עבר לי.

 

[האופטימית]

אני יכולה להבין זאת, גם אני נתקלתי בדילמה בעבר. הפתרון לדעתי הוא לקחת כי כמו שאומרים כאן באמת אי אפשר לדעת לאן זה יגיע אחרת ולמצוא משהו אחר שאת יכולה לתרום כדי לאזן את הקארמה =)
כלומר, למסור פריט מסויים שיש לך ויכול להועיל למישהו (או אפילו את אותו הפריט כשתסיימו איתו). בכלל עדיף לעשות כהרגל סדר בבית פעם בשנה ולמסור לתרומות את הדברים שאין לך בהם שימוש יותר, כשנותנים הרבה יותר קל גם לקבל.

 

[breezblock]

יש הבדל בין זקוק, לצריך, לרוצה.
יש מעט מאוד מוצרים בעולם שאנשים יכולים להזדקק להם.
סביר להניח שאני אחשוב פעמיים אם לקחת כיסא גלגלים, או תמ"ל (מוצרים שסביר שמישהו יכול להזדקק להם)..
אני אוותר על מכונת כביסה או כיריים (מבחינתי הם בקטגוריית הצריך) אם אדע בוודאות שיש מישהו שצריך אותם יותר ממני.
אבל אני לא אתלבט אם לקחת שואב אבק, או טלווזיה 42 אינץ', אלו מוצרים שאנשים רוצים והרצון שלי שווה גם לרצון של עני מרוד מוכה גורל.

 

[yossik]

נראה שהתשובה היא חד משמעית.
המלצה לסקר הבא - האם אני קמצן או חסכן
@הסולידית , הגיע הזמן לפתוח תת פורום "סקרים" בפורום "אוף טופיק".

 

[mudale222]

בטח שלקחת. (כל עוד זה לא איזה מוצר רפואי יקר שיקשה על אנשים שצריכים ואין להם כסף).

 

[pyrocks]

למעשה X היא מיטה לילד אבל בכוונה השארתי את הדיון כללי.
אכן תשובה חד משמעית, נפעל בכיוון.
תודה על שטרחתם לענות ולהשתתף בסקר

 

[חיפאי]

מתחשק לי להעלות קו מחשבה קצת אחר ממה שנהוג כאן.
אם אני הולך עם השאלה עד הסוף, אז המעשה הנכון מוסרית יהיה לקחת את הישן לשימושך, לקנות חדש (כי אתה יכול) ולתת אותו למישהו אחר (כי הוא צריך).
אפשר לנסח את זה באופן עקרוני: האם זה מוסרי לצבור הון, בעוד אחרים עניים? אפשר לשאול את זה על כל שקל שאתה חוסך - לא היה מוסרי יותר פשוט לתת אותו למישהו שלא יכול להרוויח את השקל הזה? ואני לא מדבר על קוטרים ממעמד הביניים, אלא על כאלה שבאמת לא יכולים ושהכסף יכול לשפר את איכות החיים שלהם מאוד.

לעניין המיטה - יכול להיות שסוחר רהיטים יד שנייה צריך את מיטה יותר ממך. כי הכסף משמש אותו לתרופות לאמו החולה, והילד שלך יכול לישון על מזרון על הרצפה ולא יקרה לו כלום. אז הבעייה כאן היא יותר בעייה של פערי מידע - אתה לא יודע באמת מי צריך מה, ולכן יכול בשקט להעדיף את הרצונות שלך. אבל כשחושבים על הון באופן כללי, השאלה עדיין עומדת.

 

[c881]

@חיפאי אתה נוגע ב-"אגו".
הרבה אנשים ניסו לבטל את ה"אגו" - בקיבוצים, ברוסיה, בצפון קוריאה.
אבל איכשהו תמיד, יש מי ש"צריך לחנך את החדשים", להיות "המורה".

תשאל כל אדם מה הוא הכי אוהב - בדרך כלל תקבל תשובה - אמא שלי, הילדים שלי, הכלב שלי... שלי שלי ושלי.
אם הם לא יתביישו יגידו למעשה "את עצמי".

אז לפני ש

פונה לנפש היהודי שבי ומסביר שמדובר בפיקוח נפש, הוא צריך את המיטה בחינם כדי למכור במחיר מופקע כי אמא של פלוני מגייסת כספים לניתוח.

פות"ש זקוק כרגע למיטה, אחרת לא היה מחפש אחת ב-אגורה.

 

[שרון]

גם אני הצבעתי כמובן שלקחת. סיפור קצר, לפני שבועיים פרסמו אצלנו בישוב מודעת מסירה של ארון בגדים לילדים. ארון מדהים, של חמישה נגרים במצב מעולה. לקחתי עם המון שמחה. שבוע לאחר מכן, הגשתי צורך להעביר את זה הלאה. פרסמתי מודעות מסירה לאופני ילדים, שידת תינוקות במצב מצוין ולול מעץ. האופניים הלכו לילד ששמח והלול לזוג שאוטוטו הופכים להורים בפעם הראשונה. עם השידה המעולה נפלנו, הגיע זוג שלא הפסיק להתווכח האם לקחת או לא לקחת והאם השידה תתאים לכלי העבודה שלו )ידיות השידה בצורת בעלי חיים ויש מנגנון הגנה לאצבעות במגירות(. ההרגשה היתה שבמסירת השידה לזוג האומלל הזה, פספסנו את המטרה שהייתה נסיון להמשיך את הנתינה מתוך הבנה שיש צורך אמיתי. הסיפור הזה יצא קצת ארוך אבל המסר הוא שאם יש לך אמצעים, אל תוותר על הרווחה שלך אבל למד גם לתת.

 

[חיפאי]

אני גם בעד לקחת, במקרה הספציפי הזה.
אבל חשבתי שעצם השאלה מעניינת כי היא מצביעה על קונפליקט בין ערכים שונים ששניהם, על פניו, ערכים טובים.
הערך הראשון הוא עצמאות כלכלית שכולם כאן מאמינים בו מאוד. והערך השני הוא תמיכה בנזקק.
קל לפתור את הקונפליקט הזה בביטול הערך השני - ואני מכיר הרבה תירוצים שמנסים להצדיק את הביטול הזה (הוא לא באמת נזקק, זה לא באמת יעזור לו, איך אפשר לדעת שהוא נזקק באמת וכו'). אני חושב שהרבה מזה הוא מסך עשן שנועד להסתיר את הקונפליקט ותו לא.

 

[c881]

@חיפאי זה מסוג התשובות של "מה אתה בוכה? ב-X יש אנשים בלי גג/נורים ברחובות..."
נכון, יש אנשים שקשה להם ויש אנשים שהרבה יותר קשה להם.
אני לא יכול לפתור את כל בעיות העולם, אני אתחיל עם הבעיה שלי.

 

[pyrocks]

בשביל זה צריך להגדיר את הצורך ב X כבעיה, ועולה השאלה האם משהו שאני יכול להרשות לעצמי הוא אכן בעיה שדורשת פתרון אחר מהטריוויאלי של ללכת לקנות.
למעשה, כלל לא חיפשנו מיטה חינמית או יד 2, ממש במקרה נתקלנו במודעה והתלבטנו האם לפנות או לא.

 

[חיפאי]

@c881 כשאתה מציג את זה ככה - קשה מול קשה עוד יותר, אז זה באמת מפחית את הקונפליקט ומאפס אותו.
אבל אני לא בטוח שלכל החוסכים הסולידיים כאן קשה כל כך. להיפך, ככל שהשנים עוברות, החיסכון גדל והסיפור הופך הרבה פחות קשה.
ומה אז?

 

[c881]

@חיפאי לפי המחשבונים והדוגמה של @הסולידית ,
אתה רוצה להגיע לסכום כסף מספיק גדול שתוכל לחיות על 3% ממנו בשנה.
אם "נשחרר את החגורה" כמו שהפוליטיקאים אוהבים לעשות לפני בחירות, אתה מהר מאוד יכול להגיע לשלב ש"הפורש מרצון" יאלץ "לחזור מאונס" לעבוד או להמנע מקניית משהו שהוא צריך/רוצה לרווחתו.

אם אחזור על הדוגמה של גוף האדם -
שריר שמתחזקים ומפעילים כנגד משקל - יתעצב, יתעצם ויעבוד בצורה יעילה יותר עם המאמץ.
שריר שלא מתחזקים - יאבד מכוחו, עיצובו והדרך מ-X ל-Y היא לא כזו ארוכה

היא מאוד קצרה.

(סתם, בצד ימין הוא במסה, צד שמאל בחיטוב).

 

[חיפאי]

@c881 קצת איבדתי אותך.
קל להבין את הבעיה המוסרית עם מקרי קיצון.
מקרה קיצון, לדוגמה: יש לי עשרה מליון ש"ח. אבל זה לא מספיק לי, כי בא לי יותר מסיבה כלשהי. עומד מולי אדם אחר שאין לו כסף לתרופה מצילת חיים. אני יודע את זה, אבל בוחר להעדיף את הרצון שלי על הצורך שלו.
נתקרב למציאות. יש לי 2 מליון ש"ח, אבל בתוכנית הסולידית שלי אני צריך 3 מליון בשביל להפסיק לעבוד. כנ"ל עומד מולי אדם שזקוק לתרופה. האם אני יכול להצדיק את הבחירה שלי לא לתת בכך שזה מעכב את הפרישה שלי?
צעד נוסף: יש לי מליון. או מאה אלף. אין לי בכלל חיסכון לפרישה מוקדמת.
ברור שאם אין לי כלום, אז קל לי להצדיק אנוכיות. אבל איפה עובר הגבול בין אנוכיות מוצדקת לאנוכיות לא מוצדקת? האם זה בכלל תלוי בכמה כסף יש לי ברגע זה? זו השאלה המוסרית.