אני לא חולק על החשיבות של זה, אלא רק על הטענה ששוכר טוב בהחלט יהיה זה שמסכים לשלם פחות.
אף אחד לא טוען כך.
השורה התחתונה היא- כסף. גם עבור השוכר, גם עבור המשכיר.
כמה קר ככה נכון.
המשכיר שואף לתשלום המקסימום והשוכר למינימום, והם לא בחרו זה בזה מתוך כוונה למצוא לעצמם חברי נפש.
להתנהג "כמו בן אדם" ("להיות מענטש", אומרת סבתי הפולניה) צריך, כי ככה צריך.
שלא תצפה שיהיה לזה תמורה מעשית.
או לעניינינו- השוכר לא יסכים לשלם לך יותר כי אתה-מזה-נחמד, והמשכיר לא יפחית לך בתשלום מהסיבה הזו.
מקסימום הם יסכימו להפסיד טיפה אם אתה משרת אינטרס אחר שלהם (למשל- עצלות לחפש שוכרים חדשים).
גם אני השכרתי דירת סטודיו במשך תקופה, עברנו סה"כ 3 שוכרים.
היחסים עם כולם היו בסדר- מנומסים וקרירים.
היינו חביבים אליהם והם אלינו.
אבל זה לא עזר כאשר זוג שוכרים אחד החליט פתאום שאנחנו מוכרחים לבצע עבורם איזה שידרוג בדירה, בלתי הגיוני בעליל
(אני לא סומכת על שיקול הדעת שלי כאשר מדובר בויכוח הנוגע לכיס, התייעצתי עם עוד מבינים בתחום והם הסכימו שזו לא דרישה הגיונית מצידם)
הסברנו להם יפה שאין על מה לדבר.
הם התמרמרו ולחצו. קיבלתי שיחות טלפון מאמא שלו ומאמא שלה (כל אחת בנפרד) כמה זה לא בסדר שאני ככה מתנהגת לילדים שלהם
בשניה שתם החוזה- הם פרחו ונעלמו, לא עזרו שנתיים של יחסים טובים...
וזה עוד דבש ליד סיפורים אחרים.
חבר שלי הסתכסך עם השוכר שלו. השוכר עזב (אחרי ששילם כל מה היה צריך), אבל השאיר לו למזכרת דגים בכל הארונות בבית.
הריח בבית אחרי שבוע... עדיף לא לתאר.
