דל״פ, במבט על, אני לא מאמין בהגדרת עבודות כ״עבודה עם שליחות״ ולגזור ממנה חיוב כלשהו על מבצע העבודה.
אני כן חושב שיש עבודות שוחקות מאד, עם אחריות ישירה מאד ומיידית לחיי או גורל אנשים ואז מבחינת העובד, יש לו אחריות לדאוג שלמרות השחיקה ומערכת נוראית, שיטפל באנשים בצורה מקצועית ככל האפשר ועם יחס סביר - ולא משנה עד כמה האופי או המערכת מקשים עליו לעשות את זה - אם הוא לא מסוגל, שיתפטר למרות ההקרבה הגדולה וההשפעה עליו - זו לדעתי התביעה הגדולה ביותר שאפשר לדרוש מאנשים שבוחרים בעבודות כאלו. אם נתחיל להגדיר עבודות כשליחות ומכוח זה לתבוע מאנשים כל מיני דברים, כמו איפה לגור ולעבוד - אז לדעתי זה לא נכון מוסרית וגם פתח למדרון חלקלק.
שלא תביני לא נכון, אם למישהו קל יותר להתמודד עם הקושי או זה מביא לו סיפוק להגדיר את העבודה שלו כשליחות - סבבה. אם הציבור רוצה להכיר בקשיים הרבים ובאחריות הרבה שיש לאותם עובדים ולהעלות אותם על נס בכתבות וכו׳ - אני בעד. קושי ושחיקה מעבר למקובל במשק גם ראוי לתגמול כספי, גם אחריות ישירה מאד לחיי אדם לדעתי ראויה לתגמול כספי - אבל לא להתחיל לדרוש מאנשים להתנדב איפה לגור ולעבוד.
אמנם בסטאז׳ יש הגרלה איפה מבצעים אותו, אבל זה חלק מהכשרת רופא ואין לו אפשרות לדלג על זה. התמחות היא לא חובה וגם יש בעייתיות לכפות מי יתמחה באיזה מקצוע ולכן יש תקני התמחות ומתמודדים עליהם (יש בעיית פרוטקציה אבל זו שאלה אחרת).
למען הסר ספק, אני לא רופא ולא עוסק בתחום הבריאות.