לפני שאפרוש את הטיעון שלי, חשוב לי להדגיש: אני לא ממליץ ולא מייעץ. למעשה, תיק ההשקעות האישי שלי לא מכיל 100% מניות. אני בעיקר דן תאורטית בשאלה. אני מדגיש שוב: זהו דיון תאורטי בלבד.
בתמצות רב, התזה המקובלת בעולם ההשקעות: יותר סיכון משמעותו יותר תשואה. מניות יותר מסוכנות מאג"ח מדינה, ולכן יתנו תשואה גבוהה יותר. עד כאן, כולם (כמעט) מסכימים. אבל נקודה נוספת חשובה מאד היא ההבנה שהסיכון הוא לטווח הקצר.
מבלי להכנס למודלים מתמטיים עמוקים הנה התמצית, שאני מאמין שרוב האנשים יסכימו איתה: כסף שמושקע לטווח ארוך אמור ליהיות מושקע בנכסים בעלי סיכון ותשואה גבוהים, כלומר: מניות. הסיבה היא שהסיכון לאורך זמן נעלם והתשואה נשארת.
ג'רמי סיגל בספרו stocks for the long run, מראה שבתקופות קצרות עד 10 שנים סטיית התקן של מניות גבוהה משמעותית מסטיית התקן של אג"חים. אולם, מעבר ל-10 שנים (ב-10 שנים יש עדיין יתרון בסטיית התקן לאג"חים אבל קטן מאד): יתרון הסיכון של אג"חים נעלם. חשוב לציין שמדובר בתשואה ראלית (מתוקנת לאינפלציה).
צד אחר של אותו מטבע, מתייחס למחקרים רבים שבוחנים את השאלה הבאה: יש לך X כסף ואתה מושך ממנו אחוז קבוע כל שנה. מה הסיכוי (אחרי תיקון לאינפלציה) שתצליח לשרוד n שנים? השאלה הזאת מעניינת כי היא מייצגת את השאלה המרכזית בחסכון של כסף. הרי בסוף אנו חוסכים כסף (ומשקיעים אותו) על מנת להשתמש בו במועד מאוחר יותר, ולכן זאת שאלה מהותית, במיוחד לכאלו שחוסכים לפנסיה.
למשל, המחקר המופרסם של טריניטי הראה שאם מושכים 4% בשנה מההון במשך 30 שנה, בסיכוי 95% נצליח לשרוד. במקרה הזה, מדובר על תיק 50% מניות 50% אג"ח. כמובן שמדי שנה עושים אנליזות כאלו כל יום עפ"י נתונים יותר מעודכנים.
מכאן, שעיקר המטלה של המשקיע היא להבין לכמה זמן הוא מעוניין להשקיע את הכסף. עפ"י זה הוא אמור להחליט איזה מינון לקבוע לנכסים המסוכנים (מניות).
למשל, הנה דוגמא תאורטית לחלוטין ומאד לא מציאותית: אם יש לך 100 ש"ח ואתה יודע שתצטרך 10 ש"ח בשנה הקרובה, אבל את השאר תצטרך רק עוד 50 שנה, אתה אמור להשקיע 10% באג"ח מדינה קצר, ו-90% במניות.
ועכשיו לטענה המרכזית שלי: אני טוען, ש:
1. הכסף שמושקע בחיסכון ישמש אותנו עוד הרבה זמן.
2. מצבים בהם אנו מחשבים סיכוי הצלחה גבוה יותר לטווח קצר ע"י השקעה בנכסים בטוחים יותר, הם מצבים מסוכנים מאד מלכתחילה.
אמחיש זאת באמצעות דוגמאות.
בטווחי זמן ארוכים (30 שנה) תמיד עדיף מבחינת סיכוי הצלחה להשקיע 100% במניות, ולכן זה פחות מעניין.
ראו למשל את הטבלה באתר הזה.
באופן כללי, רואים שבכל טווח השקעה ארוך (מעל 30 שנים), ככל שהתיק מכיל אחוז מניות גבוה יותר, אחוזי ההצלחה גבוהים יותר.
נותר, אם כן, לבחון את שאלת ההשקעות לטווחי זמן קצרים. באתר portfolio visualizer יש אפשרות לחשב את סיכוי ההצלחה בסימולציית מונטה קרלו על נתוני עבר ומתוקנים לאינפלציה.
למשל, לאדם יש סכום כסף והוא רוצה לבדוק סיכוי הצלחה ל-10 שנים במשיכה של 9% מהתיק. זאת דוגמא בה אג"ח קצר מביס מניות. הסיכוי להצלחה באג"ח קצר הוא 100%, ותיק של מניות היה נותן סיכוי של 87%. זה הבדל עצום של 13% לטובת אג"ח קצר. מכאן, שאדם שהחליט שזאת צריכתו צריך להשקיע 0% במניות.
עכשיו נשאלת השאלה: מאיפה האדם יודע שמדובר בדיוק ב-10 שנים? הרי זה לא ממש מציאותי ברוב המקרים. אפשר לדמיין מצב בו אדם עומד מול רופא שאומר לו שיש לו בדיוק X שנים לחיות, אבל לרוב זה לא המצב. אין אפשרות אמיתית להגיע לדיוק במספר השנים בו צריך את הכסף. להגיד "אני צריך את הכסף רק במהלך 10 שנים הבאות" זה סוג של סיכון. ומה יקרה אם תצטרך את הכסף לתקופה ארוכה יותר?
אם למשל, בוחנים את אותו אחוז משיכה 9%, אך מגדילים את התקופה ל-15 שנה, רואים שאג"ח קצר נותן סיכוי 13% להצלחה ותיק של 100% מניות נותן סיכוי 63% להצלחה. פתאום היתרון עובר לתיק המניות. כלומר, יש חוסר יציבות מאד גדולה ורגישות למספר השנים.
אסכם: כאשר אחוז המשיכה הוא גבוה יחסית בתקופות קצרות יש יתרון לתיק "סולידי" יותר, אבל הסכנה היא הערכה שגוייה של מספר השנים. באותם תקופות קצרות, כאשר מקטינים את אחוז המשיכה, אחוזי ההצלחה משתפרים, אבל אז נעלם היתרון של התיק הסולידי. גם תיק 100% מניות מצליח יפה במצב כזה.
והנה התזה העיקרית שלי: בכל מקרה בו יש יתרון מבחינת סיכוי הצלחה לתיק שאיננו 100% מניות, התיק הזה מאד רגיש למספר השנים של המשיכה.
במילים אחרות, אם אתם בונים לעצמכם תיק פנסיה שהוא לא 100% מניות, ואתם מחשבים אחוזי הצלחה גבוהים יותר מתיק 100% מניות, סימן שאחוז המשיכה מהתיק שלכם גבוה מדי. זה אומר שאו שאתם צריכים להגדיל את תיק הפנסיה (להמשיך לעבוד) או למשוך פחות (להוציא פחות בפנסיה). אחרת אתם מסתכנים. הסכנה היא שמספר השנים שחישבתם נמוך מדי.
יש מצבים בהם מה שתארתי אינו נכון. לפעמים אדם יודע בדיק תחזית קבועה מראש של התחייבות. למשל, היום חתם על חוזה לקניית דירה. הוא אמור לשלם את הסכום העיקרי עוד 3 חודשים. אם לא ישלם את הסכום, ישלם ריבית פיגורים מאד גבוהה. ברור שאין הגיון שאת הסכום הזה שמיועד לתשלום וכבר נחתם בחוזה ישקיע במניות.
מצד שני, למיטב הבנתי אלו לא המקרים של השקעות וחסכון. פה מדובר על הוצאות שוטפות ידועות מראש, שיכולות ליהיות דחויות לזמנים קצרים. אפשר להסתכל על זה כאילו כבר שילם על הדירה (למרות שהכסף לא הועבר) בזמן חתימת החוזה.
הערה: ברמה הפרקטית, כנראה שההמלצה של וורן באפט 90% מניות ו-10% אג"ח קצר יותר נכונה מתיק 100% מסיבות שונות כמו גידור, פיזור וכד', אבל הטיעון הנ"ל לא משתנה רבות אם תחליפו את 100% מניות ב-90% מניות.
בתמצות רב, התזה המקובלת בעולם ההשקעות: יותר סיכון משמעותו יותר תשואה. מניות יותר מסוכנות מאג"ח מדינה, ולכן יתנו תשואה גבוהה יותר. עד כאן, כולם (כמעט) מסכימים. אבל נקודה נוספת חשובה מאד היא ההבנה שהסיכון הוא לטווח הקצר.
מבלי להכנס למודלים מתמטיים עמוקים הנה התמצית, שאני מאמין שרוב האנשים יסכימו איתה: כסף שמושקע לטווח ארוך אמור ליהיות מושקע בנכסים בעלי סיכון ותשואה גבוהים, כלומר: מניות. הסיבה היא שהסיכון לאורך זמן נעלם והתשואה נשארת.
ג'רמי סיגל בספרו stocks for the long run, מראה שבתקופות קצרות עד 10 שנים סטיית התקן של מניות גבוהה משמעותית מסטיית התקן של אג"חים. אולם, מעבר ל-10 שנים (ב-10 שנים יש עדיין יתרון בסטיית התקן לאג"חים אבל קטן מאד): יתרון הסיכון של אג"חים נעלם. חשוב לציין שמדובר בתשואה ראלית (מתוקנת לאינפלציה).
צד אחר של אותו מטבע, מתייחס למחקרים רבים שבוחנים את השאלה הבאה: יש לך X כסף ואתה מושך ממנו אחוז קבוע כל שנה. מה הסיכוי (אחרי תיקון לאינפלציה) שתצליח לשרוד n שנים? השאלה הזאת מעניינת כי היא מייצגת את השאלה המרכזית בחסכון של כסף. הרי בסוף אנו חוסכים כסף (ומשקיעים אותו) על מנת להשתמש בו במועד מאוחר יותר, ולכן זאת שאלה מהותית, במיוחד לכאלו שחוסכים לפנסיה.
למשל, המחקר המופרסם של טריניטי הראה שאם מושכים 4% בשנה מההון במשך 30 שנה, בסיכוי 95% נצליח לשרוד. במקרה הזה, מדובר על תיק 50% מניות 50% אג"ח. כמובן שמדי שנה עושים אנליזות כאלו כל יום עפ"י נתונים יותר מעודכנים.
מכאן, שעיקר המטלה של המשקיע היא להבין לכמה זמן הוא מעוניין להשקיע את הכסף. עפ"י זה הוא אמור להחליט איזה מינון לקבוע לנכסים המסוכנים (מניות).
למשל, הנה דוגמא תאורטית לחלוטין ומאד לא מציאותית: אם יש לך 100 ש"ח ואתה יודע שתצטרך 10 ש"ח בשנה הקרובה, אבל את השאר תצטרך רק עוד 50 שנה, אתה אמור להשקיע 10% באג"ח מדינה קצר, ו-90% במניות.
ועכשיו לטענה המרכזית שלי: אני טוען, ש:
1. הכסף שמושקע בחיסכון ישמש אותנו עוד הרבה זמן.
2. מצבים בהם אנו מחשבים סיכוי הצלחה גבוה יותר לטווח קצר ע"י השקעה בנכסים בטוחים יותר, הם מצבים מסוכנים מאד מלכתחילה.
אמחיש זאת באמצעות דוגמאות.
בטווחי זמן ארוכים (30 שנה) תמיד עדיף מבחינת סיכוי הצלחה להשקיע 100% במניות, ולכן זה פחות מעניין.
ראו למשל את הטבלה באתר הזה.
באופן כללי, רואים שבכל טווח השקעה ארוך (מעל 30 שנים), ככל שהתיק מכיל אחוז מניות גבוה יותר, אחוזי ההצלחה גבוהים יותר.
נותר, אם כן, לבחון את שאלת ההשקעות לטווחי זמן קצרים. באתר portfolio visualizer יש אפשרות לחשב את סיכוי ההצלחה בסימולציית מונטה קרלו על נתוני עבר ומתוקנים לאינפלציה.
למשל, לאדם יש סכום כסף והוא רוצה לבדוק סיכוי הצלחה ל-10 שנים במשיכה של 9% מהתיק. זאת דוגמא בה אג"ח קצר מביס מניות. הסיכוי להצלחה באג"ח קצר הוא 100%, ותיק של מניות היה נותן סיכוי של 87%. זה הבדל עצום של 13% לטובת אג"ח קצר. מכאן, שאדם שהחליט שזאת צריכתו צריך להשקיע 0% במניות.
עכשיו נשאלת השאלה: מאיפה האדם יודע שמדובר בדיוק ב-10 שנים? הרי זה לא ממש מציאותי ברוב המקרים. אפשר לדמיין מצב בו אדם עומד מול רופא שאומר לו שיש לו בדיוק X שנים לחיות, אבל לרוב זה לא המצב. אין אפשרות אמיתית להגיע לדיוק במספר השנים בו צריך את הכסף. להגיד "אני צריך את הכסף רק במהלך 10 שנים הבאות" זה סוג של סיכון. ומה יקרה אם תצטרך את הכסף לתקופה ארוכה יותר?
אם למשל, בוחנים את אותו אחוז משיכה 9%, אך מגדילים את התקופה ל-15 שנה, רואים שאג"ח קצר נותן סיכוי 13% להצלחה ותיק של 100% מניות נותן סיכוי 63% להצלחה. פתאום היתרון עובר לתיק המניות. כלומר, יש חוסר יציבות מאד גדולה ורגישות למספר השנים.
אסכם: כאשר אחוז המשיכה הוא גבוה יחסית בתקופות קצרות יש יתרון לתיק "סולידי" יותר, אבל הסכנה היא הערכה שגוייה של מספר השנים. באותם תקופות קצרות, כאשר מקטינים את אחוז המשיכה, אחוזי ההצלחה משתפרים, אבל אז נעלם היתרון של התיק הסולידי. גם תיק 100% מניות מצליח יפה במצב כזה.
והנה התזה העיקרית שלי: בכל מקרה בו יש יתרון מבחינת סיכוי הצלחה לתיק שאיננו 100% מניות, התיק הזה מאד רגיש למספר השנים של המשיכה.
במילים אחרות, אם אתם בונים לעצמכם תיק פנסיה שהוא לא 100% מניות, ואתם מחשבים אחוזי הצלחה גבוהים יותר מתיק 100% מניות, סימן שאחוז המשיכה מהתיק שלכם גבוה מדי. זה אומר שאו שאתם צריכים להגדיל את תיק הפנסיה (להמשיך לעבוד) או למשוך פחות (להוציא פחות בפנסיה). אחרת אתם מסתכנים. הסכנה היא שמספר השנים שחישבתם נמוך מדי.
יש מצבים בהם מה שתארתי אינו נכון. לפעמים אדם יודע בדיק תחזית קבועה מראש של התחייבות. למשל, היום חתם על חוזה לקניית דירה. הוא אמור לשלם את הסכום העיקרי עוד 3 חודשים. אם לא ישלם את הסכום, ישלם ריבית פיגורים מאד גבוהה. ברור שאין הגיון שאת הסכום הזה שמיועד לתשלום וכבר נחתם בחוזה ישקיע במניות.
מצד שני, למיטב הבנתי אלו לא המקרים של השקעות וחסכון. פה מדובר על הוצאות שוטפות ידועות מראש, שיכולות ליהיות דחויות לזמנים קצרים. אפשר להסתכל על זה כאילו כבר שילם על הדירה (למרות שהכסף לא הועבר) בזמן חתימת החוזה.
הערה: ברמה הפרקטית, כנראה שההמלצה של וורן באפט 90% מניות ו-10% אג"ח קצר יותר נכונה מתיק 100% מסיבות שונות כמו גידור, פיזור וכד', אבל הטיעון הנ"ל לא משתנה רבות אם תחליפו את 100% מניות ב-90% מניות.