אתה לא פורש מהחיים - אתה ממריץ אותם. אם זה מדכא, אל תקרא לזה פרישה.
איך את מדמיינת את החיים בפרישה? הדמיון הוא שמשמח או מדכדך אותנו בכל הנוגע לעתיד, ובטח כזה רחוק.
למה זה פחות טוב?
אז אולי את מאלו שלא מתאים להם לפרוש מעבודה בכלל
אין מה להיות בדכאון , צריך למצוא משמעות בדברים אחרים לא רק בעבודה המסורתית . אפשר גם לא לקרוא לזה פרישה מוקדמת אלא האטה / הורדת הילוך ושינוי . בנוסף צריך ללמוד להעסיק את עצמך ולא להיות תלוי באחרים ( ממעגל העבודה או חברים ) שיספקו באופן בלעדי את המשמעות לחיינו
נכון, אבל אני מרגישה שהייתי רוצה לשהות יותר בטבע שכוח אל בחו"ל (זה ממש מבריא אותי נפשית) אבל אני מתקשה נפשית לעזוב בתקופה הזאת, וגם מתקשה לעבור את הדרך עד לשם (נסיעות ברכב וטיסות הפכו להיות מועקה גדולה בשבילי).
למיטב זכרוני יש לך שישה ילדים. עולם ומלואו! כמות החוויות שתוכלי לצבור איתם ככל הנראה שוות הרבה יותר מכמות החוויות שהיית צוברת בחמש שנות פרישה נוספות כאם לילד אחד (או ללא ילדים).
אשמח לפירוט
בגיל 50 ויום אתה מגיע לרופא המשפחה לחידוש איזה מרשם, והוא מפיל עלייך מיליון בדיקות. אתה אומר לו, ״אבל הייתי פה לפני כמה חודשים, מה קרה ?אשמח לפירוט
לא נראה לי שזו היית הכוונה של @TheFlash
אפשר בגיל 50 כבר להגיע לעודף משקל, להתחיל לקחת תרופות. אפשר לחיות אחרת, להיות כל יום בחדר כושר, לחיות נכון, לאכול נכון. להיות בכושר שלא היית בו בגיל 30.
לצורך מה?
אם לא ניסית, תנסי ותביני
אי אפשר להסביר למי שחי אורח חיי ספורטיבי את היתרונות בלהיות בטטת כורסה
הייתי עד גיל 40 בערך עם כושר מצוין כתוצאה מריצה אחרי ילדים והחזקתם, ממשחקי כדור איתם, ומטיולים רבים.
אורח חיים ספורטיבי הכרחי בכל גיל , לרוב זה מהנה וכשרואים שיפור אז זה בכלל נחמד להמשיך להתאמן אבל זו לא אמורה להיות סיבה לפרישה , אולי משהו נילווה למילוי זמן פנוי שנוצר .
