אשמח לשמוע את דעתכם על רעיון שאני חושב עליו לאחרונה בהקשר של השקעות לטווח ארוך.
אם אנחנו יוצאים מנקודת ההנחה המוכרת ששוק ההון עולה לאורך זמן (תוחלת חיובית היסטורית של כ-7%-10% נומינלי בשנה, וקרוב ל-8% ריאלי), ומכירים את המחקרים שמראים שלמרות השחיקה, קרנות ממונפות עדיין מכות את מדד הבסיס בטווח הארוך – השאלה המתבקשת היא למה לא למנף.
הטענות הנגדיות ברורות: מעבר לעלות הריבית (שלרוב משאירה את התשואה הריאלית די קרובה לרמת המינוף, מכיוון שהריבית היא בדרך כלל על בסיס האינפלציה), החיסרון המרכזי של הקרנות הממונפות (פי 2 או פי 3) הוא התנודתיות הפסיכית וירידות ערך חדות מאוד בטווח הקצר,
וכמובן בעיקר שחיקת התנודתיות, אך מחקרים הוכיחו שמינוף, דווקא יכול להביא תשואה עודפת, בגלל שהעליות בשוק חזקות משחיקת התנודתיות לטווח ארוך.
ולכן אני שואל למה אין מוצרי אמצע?
למה לא קיימות קרנות מאוזנות יותר, עם חשיפה של פי 1.25 או פי 1.5?
מינוף מתון כזה נראה כמו נקודת איזון טובה:
אשמח לתובנות!
אם אנחנו יוצאים מנקודת ההנחה המוכרת ששוק ההון עולה לאורך זמן (תוחלת חיובית היסטורית של כ-7%-10% נומינלי בשנה, וקרוב ל-8% ריאלי), ומכירים את המחקרים שמראים שלמרות השחיקה, קרנות ממונפות עדיין מכות את מדד הבסיס בטווח הארוך – השאלה המתבקשת היא למה לא למנף.
הטענות הנגדיות ברורות: מעבר לעלות הריבית (שלרוב משאירה את התשואה הריאלית די קרובה לרמת המינוף, מכיוון שהריבית היא בדרך כלל על בסיס האינפלציה), החיסרון המרכזי של הקרנות הממונפות (פי 2 או פי 3) הוא התנודתיות הפסיכית וירידות ערך חדות מאוד בטווח הקצר,
וכמובן בעיקר שחיקת התנודתיות, אך מחקרים הוכיחו שמינוף, דווקא יכול להביא תשואה עודפת, בגלל שהעליות בשוק חזקות משחיקת התנודתיות לטווח ארוך.
ולכן אני שואל למה אין מוצרי אמצע?
למה לא קיימות קרנות מאוזנות יותר, עם חשיפה של פי 1.25 או פי 1.5?
מינוף מתון כזה נראה כמו נקודת איזון טובה:
- מצד אחד, השחיקה והירידות יהיו מתונות בהרבה מאלו של מינוף כפול או משולש.
- מצד שני, תוחלת התשואה לטווח הארוך עדיין תהיה משמעותית גבוהה יותר מזו של מדד הבסיס.
אשמח לתובנות!
