1. אני מנסה להבין את התכל'ס של למה גליל ים יותר מבוקשת ממרכז הרצליה, למה רמת אפעל יותר מבוקשת מגבעתיים וכו'. ובכוונה אני מביא השוואה שבה בגדול המחירים בין השכונה החדשה לישנה דומים ולא מהווים חסם לבחירה.
2. אני גם רוצה לשים בצד שיקולים של פקולטה לאדריכלות "בניה משעממת חד גוונית" - באים לגור בתוך הדירה, לא להסתובב באוטובוס תיירים דו קומתי ולהתפעל מהיופי מבחוץ - כאמור במבחן התוצאה זה גם באמת לא מדיר אנשים מלקנות דירות בשכונות החדשות.
3. מה שכן אובייקטיבית השכונות החדשות בעלות אופי פרוורי זה אומר בוודאות נסיעות לא קצרות לעבודה ולכל פעילות כמעט, אין על כך חולק. בממוצע זה לגזור על עצמך 20-30 אלף ק"מ נסועה בשנה.
4. ומנגד די ברור למה כנראה לגדל משפחה וילדים על דיזינגוף בת"א זה גם משהו שלא מתאים לרבים.
אבל מה התכל'ס? אני יכול לחשוב על:
1. בשכונה החדשה הילדים הולכים על המדשאה לפארק משחקים וזה תחושה של כפר ובטיחות. בעיר, אפילו כמו גבעתיים, זה לחצות מעברי חציה וללכת על מדרכות שבורות בין קורקינטים.
2. אם בשכונה טובה במרכז עיר מקבלים 4 חד' 90 מטר אז בחדשות באותו מחיר מקבלים 115 ומחפשים מעין "מקום שיהיה לילדים איפה להתרוצץ" בדירה ו- 85-90 נשמע כמו דירת סבתא.
3. ובכללי אם זה לא מהניילונים עם המרפסות החדשות והמחסן והחניה השמורה, אז זו דירת סבתא (שלא לדבר על רפרופים לדירת שותפים שהייתה לכל אחד לפני 15 שנה, ומה כבר גדלנו מחפשים דירה של משפחה אמיתית - וישר האסוציאציה היא שכונה חדשה) - בדיוק כמו שיש רבים שלא מוכנים לשמוע על מכונית משומשת.
4. אוכ' הומוגנית, פוליטיקת זהויות, שכונה חדשה - דור חדש מגיע אליה וגדל איתה ביחד - כולם באותן שכבות גיל.
ז"א זה ממש נראה שיש איזו הסללה שהמשפחה הישראלית צריכה לקנות חדש מקבלן בשכונה חדשה שיש בה פארק ולא מדרכות שבורות של מרכז העיר וכו' וכו'.
2. אני גם רוצה לשים בצד שיקולים של פקולטה לאדריכלות "בניה משעממת חד גוונית" - באים לגור בתוך הדירה, לא להסתובב באוטובוס תיירים דו קומתי ולהתפעל מהיופי מבחוץ - כאמור במבחן התוצאה זה גם באמת לא מדיר אנשים מלקנות דירות בשכונות החדשות.
3. מה שכן אובייקטיבית השכונות החדשות בעלות אופי פרוורי זה אומר בוודאות נסיעות לא קצרות לעבודה ולכל פעילות כמעט, אין על כך חולק. בממוצע זה לגזור על עצמך 20-30 אלף ק"מ נסועה בשנה.
4. ומנגד די ברור למה כנראה לגדל משפחה וילדים על דיזינגוף בת"א זה גם משהו שלא מתאים לרבים.
אבל מה התכל'ס? אני יכול לחשוב על:
1. בשכונה החדשה הילדים הולכים על המדשאה לפארק משחקים וזה תחושה של כפר ובטיחות. בעיר, אפילו כמו גבעתיים, זה לחצות מעברי חציה וללכת על מדרכות שבורות בין קורקינטים.
2. אם בשכונה טובה במרכז עיר מקבלים 4 חד' 90 מטר אז בחדשות באותו מחיר מקבלים 115 ומחפשים מעין "מקום שיהיה לילדים איפה להתרוצץ" בדירה ו- 85-90 נשמע כמו דירת סבתא.
3. ובכללי אם זה לא מהניילונים עם המרפסות החדשות והמחסן והחניה השמורה, אז זו דירת סבתא (שלא לדבר על רפרופים לדירת שותפים שהייתה לכל אחד לפני 15 שנה, ומה כבר גדלנו מחפשים דירה של משפחה אמיתית - וישר האסוציאציה היא שכונה חדשה) - בדיוק כמו שיש רבים שלא מוכנים לשמוע על מכונית משומשת.
4. אוכ' הומוגנית, פוליטיקת זהויות, שכונה חדשה - דור חדש מגיע אליה וגדל איתה ביחד - כולם באותן שכבות גיל.
ז"א זה ממש נראה שיש איזו הסללה שהמשפחה הישראלית צריכה לקנות חדש מקבלן בשכונה חדשה שיש בה פארק ולא מדרכות שבורות של מרכז העיר וכו' וכו'.
כי לגביה אין ספק בניגוד לכמה דעות על רמת גן) 4 חד' 90 מטר מפרט זהה (מרפסת ממ"ד מחסן חניה) אולי אחרי תמ"א אולי שנות ה-90 שזה סוג של חדש יחיסת למרכז ת"א, אבל בכל מקרה יוצאים לרחוב שבור במונחים של שכונה חדשה. על פניו, צפיפות מסגרות חינוך וגני משחקים בגבעתיים צפופה מאוד והמקום אמור להיות על פניו ידידותי למשפחות. אבל חד משמעית, הדאטא והמציאות מראים שיש העדפה ברורה לסוג הראשון (הרמת אפעלים, הגליל ימים).
