לצערי אני מרגיש שהשיח התדרדר מעט. אנסה לבסס את טיעוניי על נתונים כמידת האפשר בתקווה שנוכל לנוע לשיח יותר קונסטרוקטיבי -
ומה עם האנשים בני 20-40 שאין להם דירות כי המחירים יקרים מדי? ומה עם בני ה 40-80 שיש להם ילדים/נכדים שרוצים ירצו בעתיד הקרוב לקנות דירות, ומבקשים סכומים שיפגעו בחוסן הכלכלי של ההורים/סבים?
נכון לסקר הלמ"ס האחרון שמצאתי שפורסם בסוף 2019 55.3% ממשקי הבית של גילאי 20-29 היו בעלי דירות ו-71.6% ממשקי הבית בגילאי 30-39 החזיקו דירה בבעלותם.
מכאן ניכר כי הרוב המוחלט של בני הגיל הללו, שהתמסדו לכדי משק בית, הינם בעלי דירות ומכאן האינטרס המובנה של רובם הינו שמחירי הדיור יעלו ולא יירדו. בנוגע לגילאי 40-80 - ראשית, אני משער שכוונתך בעיקר לגילאי 50 ומעלה כי לרוב בני ה-40-50 אין ילדים בגיל רכישת הדירה וסביר שאינם ששים שמחירי הנדל"ן יירדו. בנוגע לגילאים מעל זה - בהחלט לא מן הנמנע שהם יירצו שהמחירים יירדו מתחת לרמה מסוימת עבור הילדים/נכסים, אבל:
א. טווח גילאים זה הוא בעל סבירות יותר גבוהה שמחזיק יותר מדירה אחת ומשקיע. בתרחיש הזה, כנראה יעדיפו שמחירי הדיור לא יירדו
ב. מבחינת כוח פוליטי שכבת הגיל הזו היא פחות משמעותית שכן מבחינת מחנות ומפלגות פחות סביר שייטו פתאום ויצביעו למועמד/מפלגה/מצע חדש
בוא נעשה את זה פשוט, כמות המשכורות הדרושה לדירה קרוב להוכפלה בישראל משנת 2008 ועד היום (גם חדשות, גם משומשות). יתרתי לך את הצורך להשוות למה שקורה בחו"ל.
ראשית, כשעושים אקסטרפולוציה למשכורת בארץ למתודולוגיה של ארה"ב, המחיר לא הוכפל, אבל מסכים שעלה משמעותית. לצד זאת, חבל שאתה חוסך לי את כמה שעלה בחו"ל - לפי הלמ"ס האמריקאי (FRED), מחיר בית חציוני בארה"ב עלה בינואר 2009 208K דולר וכיום עולה 404K דולר. למיטב חישוביי - זו בערך הכפלה
המדינה בעשור האחרון התמכרה לכסף הגדול של הדיור על גב חסרי הדירות. כל הפסקה של התמכרות כואבת בהתחלה, אך חלק מתהליך הבראה חיוני. זה מאוד נחמד לקחת מוצר צריכה חיוני מסויים, במשך עשור להכפיל את מחירו הריאלי (ואת הכנסות המדינה ממנו) ואז להגיד שלמרות שאפשר לחזור למחירים הקודמים, המדינה כבר התרגלה להכנסות החדשות הללו ולכן כבר אי אפשר לחזור אחורה. אם זו שיטה כ"כ טובה להגדיל את הכנסות המדינה, בוא נקדם אותה הלאה: נכפיל בעשור הקרוב את הכנסות המדינה מרכבים מעל 200 אלף ש"ח, הרי לרובנו זה לא נוגע, נכפיל את המיסים על מי שמרוויח מעל 40 אלף ש"ח, הרי לרובנו זה לא נוגע... התוצאה של הקונספציה הזו היא בריחת אנשים טובים מהארץ. הכפלת מחירי הדיור היא העול הכלכלי הכבד ביותר שהושת כאן, מגמד כל הוצאה חודשית אחרת. וזה עול שכל הזוגות הטריים בישראל יאלצו לשלם מעכשיו.
יש לך דוגמאות מספריות/אמפיריות של "בריחת אנשים טובים מהארץ" או ביטויים מפוצצים אחרים שתיארת פה מלבד כותרות בעיתונות? יש לי לא מעט חברים בעולמות ההייטק והאקדמיה, חלקם אף עזבו את הארץ, רובם עזבו מסוגיות אחרות (פיתוח אקדמי, שכר גבוה יותר) ואלו שעזבו עקב עלות המחייה, זה לא היה רק עקב מחירי הדירות (ובצורה מצחיקה, רובם קנו בכל מקרה דירה בארץ ליתר בטחון)
שוב, אני מסכים שהמדינה צריכה לפעול לדאוג לקורת גג (לאו דווקא בבעלות). לא הצלחתי להבין למה היא צריכה להיות עם מרפסת, חנייה, מחסן, מעל 100 מ"ר ובגוש דן. אשמח אם תוכל להסביר לי מדוע אתה חושב שזו ההוצאה החשובה ביותר (על פני לדוג' להשקיע במערכות תחבורה מתקדמות שיאפשרו לגור רחוק יותר, או לסייע לעניים לקבל איזושהי קורת גג לפני דירה למעמד הביניים 10 דקות מגליל ים, או לפעול לקידום פרויקטי השכרה ארוכי טווח)
שום דבר לא יקרה "באבחת יד". לבנות עיר חדשה ולאכלס אותה לוקח זמן. אבל כן, מי שבונה על זה שאנחנו נמשיך לחיות במחירים הללו, או יותר גרוע נמשיך להכפיל את מחירי הדיור כל כמה שנים, שיכין את עצמו גם לאלטרנטיבה.
מהי אותה "אלטרנטיבה"?
כאמירה מסכמת, ממליץ מאוד לראות את הסדרה "וואי, וואי, וואי" שהייתה בכאן 11, וספציפית בפרק על הנדל"ן, יש שם אמירה מסכמת עצובה, אך מדויקת - הרבה אנשים כעסו במחאה על מחירי הדיור, איכשהו השנים חלפו, רובם הסתדרו ואלו שלא עדיין רוקעים ברגליהם. אני מעדיף להמר על עצמי ולא שהמדינה תבוא משום מקום ותעשה פה איזו רפורמה בלתי אפשרית. במידה ואתה מאמין באותו דבר, ממליץ לשם כך לפעול בצירים שאתה יכול להשפיע עליהם - תחסוך, תשקיע בצורה רחבה ומושכלת, תרוויח יותר משאתה מוציא ותבנה את עתידך בצורה הטובה ביותר. מומלץ הרבה יותר מלחכות לפוליטיקאי כלשהו שיושיע