יש סיכונים חבויים בהשקעה בנדלן שהרבה פעמים עוברים מתחת לרדאר בחישובים שאנשים עושים. להניח שהנכס יהיה מושכר 100% מהזמן בלי תקלות או דיירים בעייתיים זה קצת לא מציאותי. בטווח הארוך, נניח 10 או 20 שנה (30? 40?) יותר סביר יהיו הפתעות. הרי זה נכס פיזי וככזה הוא מצריך תחזוקה שוטפת. נכון שבמקרי קיצון (קריסה פיננסית וכו׳) אתה נשאר עם דירה שאפשר לגור בה, אבל זה גם חיסרון כי לנכס פיזי יש בלאי טבעי והוא חשוף לפגיעות.
עוד נקודה שהרבה פעמים חומקת מתחת לרדאר היא שמעבר לתחזוקת הדירה שנתונה בעיקר לשיקולים אישיים, בדירה בבניין (ברוב המקרים) כולם אחראים ביחד גם לתחזוקת הרכוש המשותף. מעלית, לובי, כניסה, חדר מדרגות, חצר, בבניינים חדשים משאבות/דחסן/גנרטור וכו׳. בד״כ מדובר בעלויות לא קטנות בלשון המעטה. דוגמה מהחיים - בבניין של מכר שלי (לא ממש ישן, מסוף שנות ה90) התחילו ליפול אריחים מהחיפוי והוחלט שאין ברירה אלא לעבור על כל הבניין, העלות לכל דירה היתה כ13 אלף ש״ח. לפני כמה שנים הוא שם מזגן חדש אחרי שהראשון שבק (זה היה המזגן המקורי, סחב 20 שנה - מכובד) העלות - 9500 ש״ח. מדובר בחודשים שלמים של שכירות שנחתכים מהתשואה.
תשואה על דירה תמיד מחושבת לשנה *ברוטו* (נניח 2.7% בת״א או 3.5% בחיפה ובב״ש) אבל אם יעשו ממוצע של 10 שנים *נטו* זה יורד משמעותית (שלא לדבר על 20 ו30 שנה) כדי לשמור על תחזוקה ראויה של הנכס. זה החישוב הנכון לדעתי, אי אפשר לברוח ממנו. כבעלי נכסים יש הטיה לאופטימיות יתר והתעלמות מתקלות וסיכונים (״אין כמו נדל״ן״/״תמיד עולה״ וכו׳) וזה ניכר בשיח של כל מי שבפנים. האמת הפשוטה היא שאם מוציאים את העדפות המיסוי מהמשוואה זו עסקה די גרועה כהשקעה (2-2.5 אחוזי תשואה עם פוטנציאל ענק לכאבי ראש) וללא שיקולים סנטימנטליים של ילדים שיעברו בית ספר או ריצוף בגוון המועדף זו עסקה די גרועה גם למגורים.