למה בכלל את בודקת את התשואה שהניב הנכס?
שאלה טובה.
לרוב אני לא בודקת במונחים של אחוזים כדי לקבל החלטות. למשל, אחוז התשואה שהיה לי בהשכרת הנכסים טרם מכירתם, היה ענק בכל קנה מידה. כל מי שמודד הצלחה בהשקעה ע"י אחוז התשואה מהשקעה היה מוריק מקנאה... (אין מה לקנא, תאמינו לי). עליית הערך של הבית היתה גם היא פנטסטית, בסופו של דבר.
במספרים מוחלטים, ההכנסה מהשכרה לא היתה מספיקה כדי לבצע קפיצת מדרגה בהון שלנו ולכן הפכנו פוטנציאל על הנייר למימוש כספי כדי לפזר סיכונים.
עכשיו, אחרי שפיזרנו סיכונים, אנחנו מנסים לבדוק מה יביא אותנו לסכום הרצוי. יש בעיה גדולה מאד, כידוע, בכל מגזרי ההשקעות נכון להיום. עדיין, בתוך חלק מסוגי ההשקעה אפשר למצוא באופן יצירתי חלקים שימשכו את ההון כלפי מעלה במהירות גדולה יותר (כי אנחנו מבוגרים והזמן התקצר עד לפנסיה ובעיות בריאות פוטנציאליות). ככל שנתקרב להון הנדרש, נקטין את הסיכונים בלי לבדוק תשואות אלטרנטיביות. מספיק זה מספיק!
אני רוצה רגע לחזור לנושא השרשור המקורי. גם אנחנו היינו בסוג של "מחיר למשתכן". בחרנו לגור בפריפריה הכי קיצונית (ולא מטעמים כלכליים). המדינה בחרה לצ'פר את "המסכנים" שהסכימו לגור שם בהנחות ריבית, מענקי מקום, מענקי ביטחון, ערבויות מדינה למשכנתאות, והנחות גדולות במס הכנסה. זה היה הרבה יותר רחב לב מ-20% הנחה שנותנים היום ואיפשר לחיות בצורה סבירה לגמרי ממשכורות ממוצעות. היה מאמץ אמיתי לפזר את האוכלוסיה בצפון ובדרום.
אני חושבת שאם אדם בוחר להיכנס להגרלות האלו רק בגלל ההנחה הזאת ולא בגלל שהוא מתכוון לגור שם, זה די מסוכן מבחינת השקעה. ראשית, אתה מחנה כמות כסף גדולה במקום שאינך יודע כלום לגבי היכולת להשכיר ומה תהיה (אם תהיה) עליית הערך שלו. שנית, זמן ההמתנה למכירה הוא לפחות 7-8 שנים אם לוקחים בחשבון זמן בניית הדירות+5 שנות המתנה מרגע קבלת המפתחות. זה החלק המפחיד יותר למען האמת כי הוא ממש נועל את הכסף.
גם לנו היו התניות כאלו לגבי המענקים, ואפילו גרועים יותר- 15 שנה לגור במקום. אבל אנחנו תיכננו לחיות שם עד סוף חיינו אז השיקול הזה בכלל לא הפחיד אותנו.
בקיצור, עדיף לדעתי שהפרמטרים לקניית דירה כזאת לא יכללו רק חישובי השקעה ורווח כספי.