לדעתי זה בסדר גמור להתחיל מוקדם, אבל זה צריך להעשות בצורה נעימה ולא בצורה כפייתית.
לא חושב שזה נכון בגיל 5 או 6 או 7 לאכול לילד את הראש על כסף ולחשב לו כמה יהיה לו מה - 113 ש"ח שהוא חסך עד עכשו בעוד 20 שנה בהנחת תשואה שנתית של 7%, ולרשום בנוקדנות את הסכומים, ולהטיף ולבלבל לו את השכל על חשיבות הכסף כל היום. זו גישה שגויה.
אני התחלתי לתת דמי כיס מוקדם בשביל שיתחילו לאט לאט להתרגל לרעיון של כסף. שיש דבר כזה כסף, ושהוא שימושי, ושזה בסדר שכסף הוא חלק מהשיח.
השאלות והתובנות כמה מגיעות אוטומטית מהילדים וזו התחלה של בניית עולם המושגים בתחום. כהורה, אני רוצה להיות הראשון שמתווך להם את העולם ואת הגישה לדבר הזה באופן שנראה לי מתאים לשלב שבו הם נמצאים, ולפילוסופיה שלי כאדם.
בנוסף, אני גם מערב את הילדים בשיקולים פיננסים, או במידע אודות המצב הפיננסי. (בקטנה, זה לא חלק מהשיח היומיומי, אבל הם מודעים). הם יודעים כמה אני מרוויח, כמה אנחנו משלמים שכ"ד. לפעמים אני לא מסכים לקנות משהו 'כי זה יקר' או כי אני לא רוצה להוציא על זה כסף, או כי במקום אחר קונים את אותו הדבר יותר בזול ואני מעדיף לקנות שם.
אני לא חושב שזה נכון להטיף לילד לחסכנות מגיל צעיר, אבל כן לשמש דוגמא אישית שממחישה שכסף הוא דבר חשוב וצריך להשתמש בו בחוכמה, ושהוא קיים ושהוא שיקול. אז זה יכול להתחיל בדמי כיס בגיל 4 או 5 או 6 או 7, וזו התחלה מאוד תמימה, והבנה חלקית ומופשטת וילדותית בהתחלה שלאט לאט נוצקים בה תכנים וככה כל דבר מתחיל וזה כל היופי.
.
