מתחיל בגיל 18
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 12/10/20
- הודעות
- 89
- דירוג
- 70
אני חושב שהרבה אנשים מסתכלים על זה מנקודת מבט שגוייה, המחשבה של "למי השטח שייך" לא רלוונטית, זה לא רלוונטי שהיהודים היו פה לפני 2000 שנה, השטח הוא לא ליבת הקונפליקט, הקונפליקט הוא שנאה וחוסר הכרה במדינת ישראל כמדינה.
גולדה מאיר אמרה במלחמת יום כיפור "אני לא מוכנה לדבר עם סיסי (נשיא מצריים) לולא יפנה אלינו בצורה ישירה ויכיר בנו כמדינת ישראל (the state of isreal)" תוך כדי שהיא מאיימת על השמדת הארמדיה השלישית (30 אלף חיילים וטנקים) בתעלת סוואץ. גולדה בעצם יצאה מנקודת הנחה שצריך קודם כל להשלים עם המצב הקיים לפני המנסים לפתור אותו (במילים אחרות אם לא תשלים אם זה שאתה לא יודע את החומר למבחן אתה לא תתחיל ללמוד). ופה בעצם נובע הבסיס, שכנינו לא מכירים בנו, מבחינתם אנחנו "כובשים" שטח ומוסלמי ישראל לא שמים את מדינת ישראל במקום הראשון, הם חושבים שהם מכופחים וחלק ניכר מהם מזדהה עם האויב. לכן אם מחלקים את הבעיה לשניים, מה לעשות עם מוסלמי ישראל ומה לעשות עם שכנינו ותחת ההנחה כי לא ניתן פשוט להעלים אותם/לגרש את כולם לפי דעתי מתקבלת המסכנה הבאה:
יש כמה דרכים לקיום חיים משותפים בין בני אדם.
אחידות - לדאוג שלאזרחים יהיה מכנה משותף שמאחד אותם ומקבץ אותם סביב המטרה, במקרה הזה חיים משותפים (דת/לאום/חינוך/ערכים משותפים).
תמריץ חיובי - לתת לאנשים להבין כי חיים משותפים יקדמו את מטרתם האישית (דבר המצריך חשיבה רציונלית והסתכלות לעתיד של כל האזרחים).
תמריץ שלילי - לדאוג שאנשים מפחדים לנקוט בצורה לא מאוחדת ובכך להבטיח אחדות, כמו איראן במקרה הקיצון וכל מדינה מערבים עם ענישה במקרה הקל.
בדר"כ בכל מדינה/חברה יש שילוב של שלושת הגורמים האלו, כאשר תמריץ שלילי זה מערכת הענישה (החוק והסדר) במדינה, ושני הראשונים משתנים בין מדינה למדינה.
כל השאלה בסופו של דבר זה איך נרצה לחלק את שלושת הגורמים האלו, הן לשכנינו (הפלסטינים ותושבי איוש) והן לערבי ישראל תוך כדי שמירה על מדינה יהודית, בטחון וכלכלת המדינה.
ערבי ישראל,
ערבי ישראל מחולקים ל3, דרוזים, נוצרים ומוסלמים. שני הקבוצות הראשונות לא מהוות בעיה (דרוזים משולבים בצורה מלאה בחברה הישראלית, והנוצרים הם האוכלוסיה הכי "טובה" במדינה אם מסתכלים בצורה מספרית (יותר מיהודים גם)), הקבוצה הבעייתי היא הקבוצה המוסלמית אשר גם היא מתחלקת ל3: מוסלמים שלא מכירים במדינת ישראל, מוסלמים שלא שמים את מדינת ישראל בראש סדר העדיפויות, ומוסלמים שחיים פה "כמו דרוזים" - מוסלמים שנטמעו בחברה הישראלית. לפי דעתי אירועי המבצע הקודם, בוא מוסלמים מהקבוצה הראשונה יצאו לרחובות בערים מעורבות ופשוט ביצעו טרור ופחד באזרחים הוכיחו לנו כי מקומם לא פה, הם לא עונים לא לתמריץ חיובי (זכויות שוות, מערכת בריאות, אוטונומיה גבוה שהממשלה נותנת בחינוך, הפליה מתקנת וכ'ו) ולא לתמריץ שלילי (הריסת בתים, כלא וכ'ו) (ואחידות אין לנו איתם) ולכן אין לנו דרך לגרום להם להשתייך לחברה הישראל . מלכן הפתרון המתבקש הוא שלילת אזרחות וגירוש תומכי טרור וכל אדם בעל אזרחות ישראלית אשר לא מכיר במדינת ישראל.
יש היטענו כי ניתן להעלות את התמריץ השלילי בכדי לגרום לאוכלוסיה זאת "להתיישר" אבל לפי דעתי זה אוכלוסיה שטופת מוח אשר לא פוחדת ממוות והרס, לכן אין דרך "להעניש" אותם בצורה אשר תגרום להם לשנות את דעתם.
הקבוצה השניה היא קבוצה שאנחנו צריכים לדאוג להתמיע בחברה הישראלית, תחת הסטה ולחץ קל מאוד לאנשים בקבוצה הזאת (בעיקר בני נוער) לעבור לקבוצת הראשונה. לפי דעתי הצורה צריכה להיות גם משולבת בתמריץ חיובי ובתמריץ שלילי בצורה הבאה. ראשית צריך לאסור הפצה של דעות אלו וענישה (אם כמה שזה נגד זכויות אדם), אין מקום להפגנות עם דגלי חמאס במדינת ישראל, ואין מקום לערוצי תקשורת ורדיו שמביאים תמיכה בארגוני טרור או בכל אויב של המדינה, צריך להיות מעקב ברשתות החברתיות ובפלאפונים (תוך כדי שבירה של הזכות לפרטיות) כנגד התבטאיות אלו וגירוש כל אזרח אשר מביע תמיכה עם אויב.
לדוגמא, המחאות באונברסטאות שהיו שנה שעברה היו צריכות להגמר בגירוש ופסילת אזרחות של הסטודנטים ולא במכתב של הרקטור לקבלת השונה. אם כמה שזה נשמע נגד חופש הדיבור (זה באמת זה) דעות אלו רק מרחיקות ומפלגות את המוסלמים שנמצאים בכיוון ה"נכון". בוא זמנית צריך להיות ערבוב מלא של האוכלוסיה המוסלמית עם החברה, צריך לכפות אליהם שירות לאומי מעורבב (עם אוכלוסיה יהודית) או שירות צבאי ליצירת "כור היתוך" תוך כדי כפיה של תוכנית לימוד יהודית בבתי הספר (הבעה, לשון, ספרות וכ'ו מלבד תנך) תוך כדי ביטול ערבית כשפה במדינה. ניתן מאוד להקביל את האוכלוסיה הזאת בחברה המוסלמית עם עולי מדינות המזרח בשנות ה60 (אוכלוסיה מוחלשת כלכלית, עם בעית שפה אשר לא מקובלת בגלל גזענות בחברה כולה).
שכנינו,
כל הפלסטינים, אם זה ביהודה ושומרון ואם זה ברצועת עזה אינם מכירים ואף שונאים את ישראל, לכן תמריץ חיובי אינו אופציה בכלל מכוון שבמקרה הטוב יהיה להם מה להפסיד והם "יאהבו" את "הציונים" אבל עדיין לא יכירו בנו ובמקרה הרע הם עדיין לא יכירו בנו ועדיין ישנאו אותנו עם יותר משאבים ויותר כוח. לפי דעתי כל אזרח ישראלי הבין מה שגולדה אמרה לגבי מצריים בשנות ה70 ומה שהימין אומר לא מעט זמן - אין מקום לשלום ואין מקום לחיים עם מי שלא מכיר בנו, ומכך מתבקש שאין מקום לשלום עם הפלסטינים.
לכן האופציה השניה זה להגביר את התמריץ השלילי, או במילים אחרות להיות "אכזריים".
לפי דעתי על הפרק יש שני אופציות מרכזיות,
1. המצב האופטימלי לכולם - גירושם למצריים.
יצירת פתרון דיפלומטי עם מצריים שתקבל את הפלסטינים תוך מחיקת החוב הלאומי שלהם ותמריצים כלכלים, תוך כדי ניקוי עזה ויהודה משומרון מכל הפלסטינאים. מצב מושלם שתלוי יותר במצרים מאשר בנו.
2. יצירת תמריץ שלילי חזק, במידה ונצליח למותת את חמאס, צריך להיות הבנה אצלם שכל פעולה ולו הכי קטנה תוביל להרס מוחלט ברצועת עזה, אני לא מתיימר להיות גנרל או מישהו שמבין במטרות צבאיות אבל הפצצה של עמדות תצפית ריקות כנגד שיגור טילים זה לא הרתעה אלה עשיית ידי חובה בשביל להציג לציבור תמונת "נצחון". צריך להיות משוואה ברורה כי על כל טיל או פיגוע, נכסים בעלי ערך יפגעו ברצועה, אם זה תשתיות, שכונות יוקרה או מפעלים. כל זה תוך כדי הפצצת אמל"ח באופן קבוע בכדי לדאוג שהארגון שישלוט שם יהיה חלש. בנוסף, לפי דעתי צריך להיות מצור מוחלט על העיר בכדי שיהיו תלויים בנו בצורה מוחטת, כל סחורה שרוצה להכנס לרצועה תגיעה לישראל דרך הים ותעבור אחרי בדיקה, תוך כדי סגירה הרמתית של המעבר מהרצועה למצריים. דבר אשר יתן למדינת ישראל שליטה על מה שנכנס לרצועה.
האם העולם יקבל את זה? כנראה שלא, אבל דעת הקהל בעולם אינה חשובה, הדבר היחיד שחשוב זה האם יהיו סנקציות כלכליות כתוצאה או לא, במידה ולא אין משמעות לדעת העולם, רואים בבירור שמלבד ארה"ב שיש לה אינטרס ישיר אין אף מדינה שעשתה מעשה במלחמות של אחרים (אוקרניה רוסיה, ישראל - עזה וכ'ו) מלבד הפעלת סנקציות כלכליות על הצד ה"רשע".
- אף מדינה לא שלחה חיילים מלבד ארה"ב
- אף מדינה לא שלחה כמות נשק אמיתית (1.1 מילארד דולר למלחמה נגד רוסיה זה כמו 10 מליון דולר לסיוע הומניטרי ברצועה).
דבר זה רק מוכיח לנו שברגע האמת, חוץ מנאומים מגוחחים של מנהיגי העולם, לאף אחד לא אכפת מאיתנו, בדיוק כמו שלאף אחד לא אכפת מהפלסטינאים או מהויאטנמים או מהאוקראינים וכמות ההרוגים וההרס באף צד לא תשנה את זה.
גולדה מאיר אמרה במלחמת יום כיפור "אני לא מוכנה לדבר עם סיסי (נשיא מצריים) לולא יפנה אלינו בצורה ישירה ויכיר בנו כמדינת ישראל (the state of isreal)" תוך כדי שהיא מאיימת על השמדת הארמדיה השלישית (30 אלף חיילים וטנקים) בתעלת סוואץ. גולדה בעצם יצאה מנקודת הנחה שצריך קודם כל להשלים עם המצב הקיים לפני המנסים לפתור אותו (במילים אחרות אם לא תשלים אם זה שאתה לא יודע את החומר למבחן אתה לא תתחיל ללמוד). ופה בעצם נובע הבסיס, שכנינו לא מכירים בנו, מבחינתם אנחנו "כובשים" שטח ומוסלמי ישראל לא שמים את מדינת ישראל במקום הראשון, הם חושבים שהם מכופחים וחלק ניכר מהם מזדהה עם האויב. לכן אם מחלקים את הבעיה לשניים, מה לעשות עם מוסלמי ישראל ומה לעשות עם שכנינו ותחת ההנחה כי לא ניתן פשוט להעלים אותם/לגרש את כולם לפי דעתי מתקבלת המסכנה הבאה:
יש כמה דרכים לקיום חיים משותפים בין בני אדם.
אחידות - לדאוג שלאזרחים יהיה מכנה משותף שמאחד אותם ומקבץ אותם סביב המטרה, במקרה הזה חיים משותפים (דת/לאום/חינוך/ערכים משותפים).
תמריץ חיובי - לתת לאנשים להבין כי חיים משותפים יקדמו את מטרתם האישית (דבר המצריך חשיבה רציונלית והסתכלות לעתיד של כל האזרחים).
תמריץ שלילי - לדאוג שאנשים מפחדים לנקוט בצורה לא מאוחדת ובכך להבטיח אחדות, כמו איראן במקרה הקיצון וכל מדינה מערבים עם ענישה במקרה הקל.
בדר"כ בכל מדינה/חברה יש שילוב של שלושת הגורמים האלו, כאשר תמריץ שלילי זה מערכת הענישה (החוק והסדר) במדינה, ושני הראשונים משתנים בין מדינה למדינה.
כל השאלה בסופו של דבר זה איך נרצה לחלק את שלושת הגורמים האלו, הן לשכנינו (הפלסטינים ותושבי איוש) והן לערבי ישראל תוך כדי שמירה על מדינה יהודית, בטחון וכלכלת המדינה.
ערבי ישראל,
ערבי ישראל מחולקים ל3, דרוזים, נוצרים ומוסלמים. שני הקבוצות הראשונות לא מהוות בעיה (דרוזים משולבים בצורה מלאה בחברה הישראלית, והנוצרים הם האוכלוסיה הכי "טובה" במדינה אם מסתכלים בצורה מספרית (יותר מיהודים גם)), הקבוצה הבעייתי היא הקבוצה המוסלמית אשר גם היא מתחלקת ל3: מוסלמים שלא מכירים במדינת ישראל, מוסלמים שלא שמים את מדינת ישראל בראש סדר העדיפויות, ומוסלמים שחיים פה "כמו דרוזים" - מוסלמים שנטמעו בחברה הישראלית. לפי דעתי אירועי המבצע הקודם, בוא מוסלמים מהקבוצה הראשונה יצאו לרחובות בערים מעורבות ופשוט ביצעו טרור ופחד באזרחים הוכיחו לנו כי מקומם לא פה, הם לא עונים לא לתמריץ חיובי (זכויות שוות, מערכת בריאות, אוטונומיה גבוה שהממשלה נותנת בחינוך, הפליה מתקנת וכ'ו) ולא לתמריץ שלילי (הריסת בתים, כלא וכ'ו) (ואחידות אין לנו איתם) ולכן אין לנו דרך לגרום להם להשתייך לחברה הישראל . מלכן הפתרון המתבקש הוא שלילת אזרחות וגירוש תומכי טרור וכל אדם בעל אזרחות ישראלית אשר לא מכיר במדינת ישראל.
יש היטענו כי ניתן להעלות את התמריץ השלילי בכדי לגרום לאוכלוסיה זאת "להתיישר" אבל לפי דעתי זה אוכלוסיה שטופת מוח אשר לא פוחדת ממוות והרס, לכן אין דרך "להעניש" אותם בצורה אשר תגרום להם לשנות את דעתם.
הקבוצה השניה היא קבוצה שאנחנו צריכים לדאוג להתמיע בחברה הישראלית, תחת הסטה ולחץ קל מאוד לאנשים בקבוצה הזאת (בעיקר בני נוער) לעבור לקבוצת הראשונה. לפי דעתי הצורה צריכה להיות גם משולבת בתמריץ חיובי ובתמריץ שלילי בצורה הבאה. ראשית צריך לאסור הפצה של דעות אלו וענישה (אם כמה שזה נגד זכויות אדם), אין מקום להפגנות עם דגלי חמאס במדינת ישראל, ואין מקום לערוצי תקשורת ורדיו שמביאים תמיכה בארגוני טרור או בכל אויב של המדינה, צריך להיות מעקב ברשתות החברתיות ובפלאפונים (תוך כדי שבירה של הזכות לפרטיות) כנגד התבטאיות אלו וגירוש כל אזרח אשר מביע תמיכה עם אויב.
לדוגמא, המחאות באונברסטאות שהיו שנה שעברה היו צריכות להגמר בגירוש ופסילת אזרחות של הסטודנטים ולא במכתב של הרקטור לקבלת השונה. אם כמה שזה נשמע נגד חופש הדיבור (זה באמת זה) דעות אלו רק מרחיקות ומפלגות את המוסלמים שנמצאים בכיוון ה"נכון". בוא זמנית צריך להיות ערבוב מלא של האוכלוסיה המוסלמית עם החברה, צריך לכפות אליהם שירות לאומי מעורבב (עם אוכלוסיה יהודית) או שירות צבאי ליצירת "כור היתוך" תוך כדי כפיה של תוכנית לימוד יהודית בבתי הספר (הבעה, לשון, ספרות וכ'ו מלבד תנך) תוך כדי ביטול ערבית כשפה במדינה. ניתן מאוד להקביל את האוכלוסיה הזאת בחברה המוסלמית עם עולי מדינות המזרח בשנות ה60 (אוכלוסיה מוחלשת כלכלית, עם בעית שפה אשר לא מקובלת בגלל גזענות בחברה כולה).
שכנינו,
כל הפלסטינים, אם זה ביהודה ושומרון ואם זה ברצועת עזה אינם מכירים ואף שונאים את ישראל, לכן תמריץ חיובי אינו אופציה בכלל מכוון שבמקרה הטוב יהיה להם מה להפסיד והם "יאהבו" את "הציונים" אבל עדיין לא יכירו בנו ובמקרה הרע הם עדיין לא יכירו בנו ועדיין ישנאו אותנו עם יותר משאבים ויותר כוח. לפי דעתי כל אזרח ישראלי הבין מה שגולדה אמרה לגבי מצריים בשנות ה70 ומה שהימין אומר לא מעט זמן - אין מקום לשלום ואין מקום לחיים עם מי שלא מכיר בנו, ומכך מתבקש שאין מקום לשלום עם הפלסטינים.
לכן האופציה השניה זה להגביר את התמריץ השלילי, או במילים אחרות להיות "אכזריים".
לפי דעתי על הפרק יש שני אופציות מרכזיות,
1. המצב האופטימלי לכולם - גירושם למצריים.
יצירת פתרון דיפלומטי עם מצריים שתקבל את הפלסטינים תוך מחיקת החוב הלאומי שלהם ותמריצים כלכלים, תוך כדי ניקוי עזה ויהודה משומרון מכל הפלסטינאים. מצב מושלם שתלוי יותר במצרים מאשר בנו.
2. יצירת תמריץ שלילי חזק, במידה ונצליח למותת את חמאס, צריך להיות הבנה אצלם שכל פעולה ולו הכי קטנה תוביל להרס מוחלט ברצועת עזה, אני לא מתיימר להיות גנרל או מישהו שמבין במטרות צבאיות אבל הפצצה של עמדות תצפית ריקות כנגד שיגור טילים זה לא הרתעה אלה עשיית ידי חובה בשביל להציג לציבור תמונת "נצחון". צריך להיות משוואה ברורה כי על כל טיל או פיגוע, נכסים בעלי ערך יפגעו ברצועה, אם זה תשתיות, שכונות יוקרה או מפעלים. כל זה תוך כדי הפצצת אמל"ח באופן קבוע בכדי לדאוג שהארגון שישלוט שם יהיה חלש. בנוסף, לפי דעתי צריך להיות מצור מוחלט על העיר בכדי שיהיו תלויים בנו בצורה מוחטת, כל סחורה שרוצה להכנס לרצועה תגיעה לישראל דרך הים ותעבור אחרי בדיקה, תוך כדי סגירה הרמתית של המעבר מהרצועה למצריים. דבר אשר יתן למדינת ישראל שליטה על מה שנכנס לרצועה.
האם העולם יקבל את זה? כנראה שלא, אבל דעת הקהל בעולם אינה חשובה, הדבר היחיד שחשוב זה האם יהיו סנקציות כלכליות כתוצאה או לא, במידה ולא אין משמעות לדעת העולם, רואים בבירור שמלבד ארה"ב שיש לה אינטרס ישיר אין אף מדינה שעשתה מעשה במלחמות של אחרים (אוקרניה רוסיה, ישראל - עזה וכ'ו) מלבד הפעלת סנקציות כלכליות על הצד ה"רשע".
- אף מדינה לא שלחה חיילים מלבד ארה"ב
- אף מדינה לא שלחה כמות נשק אמיתית (1.1 מילארד דולר למלחמה נגד רוסיה זה כמו 10 מליון דולר לסיוע הומניטרי ברצועה).
דבר זה רק מוכיח לנו שברגע האמת, חוץ מנאומים מגוחחים של מנהיגי העולם, לאף אחד לא אכפת מאיתנו, בדיוק כמו שלאף אחד לא אכפת מהפלסטינאים או מהויאטנמים או מהאוקראינים וכמות ההרוגים וההרס באף צד לא תשנה את זה.
נערך לאחרונה ב:
