// דיסקליימר: הדיון הזה הוא ברמה התיאורטית. לי אישית (ואני גם מניח שלרוב חברי הפורום) אין בעתיד הנראה לעין כוונה להשקיע משאבים בדרישה לשינוי מגבוה, ואני מעדיף לרכז מאמצים בלפעול עם הקלפים שיש לי. //
סוגיה שעולה לא אחת בבלוג היא שהפתרון המהיר והמיידי ביותר שהפרט יכול לעשות על-מנת לשפר את מצבו הכלכלי (כמו-גם מצבו בכלל) הוא להשתנות בעצמו - לצמצם צריכה, לחסוך יותר, ליצור מקורות הכנסה נוספים, להשקיע את כספו וכו' - דבר יעיל בהרבה מאשר לדרוש לשנות את השיטה הכלכלית מלמעלה (ע"ע המחאה החברתית, שדיי מכוסחת בבלוג ולדעתי בצדק).
מנגד, אני לא יכול שלא לתהות האם ההשקפה הזאת עומדת במבחן ההיסטוריה, שהרי גישה שאומרת שעדיף להתאים את עצמנו למצב הנוכחי מאשר לנסות לשנות אותו - פשוט לא היתה מאפשרת לאנושות להתקדם. לא תהיה זו הגזמה פראית לטעון שאם השחורים בארה"ב היו נוקטים בגישה הזו הם היו עד היום רועים בשדות הכותנה ומטעי התירס, אולי רק מנסים לשפר את תנאי העבדות שלהם במסגרת השיטה המנצלת. נשים היו עדיין מופלות לרעה במגוון תחומי החיים, ולכו תדעו אם הבלוג הנהדר של הסולידית יכול היה בכלל להתקיים. מאות מיליוני סינים ורוסים עדיין היו מחפשים את דרכם במשטרים הסוציאליסטים המדכאים שלהם, וסביר להניח שלא היתה שם צמיחה שאנחנו כמשקיעים יכולים כיום להנות מפירותיה, ועוד כהנה וכהנה.
השאלה שאני רוצה בעצם לדון בה היא מה הנקודה בה לדעתכם הפרט צריך לעבור (אם בכלל) מגישת ה"לתמרן בתוך השיטה ולנצחה במגרשה הביתי" לפשוט לשנות אותה מהיסוד. אם מחאת רוטשילד של 2011 לא היתה מוצדקת (אני יוצא מנק' הנחה שלדעת רובנו) כיוון שהשיטה הכלכלית בישראל היתה ועודנה הוגנת בהחלט - לאיזו רמה צריכה להידרדר השיטה הכלכלית פה כדי שתמרון במסגרתה כבר לא יהיה אפקטיבי, ושהדרישה והפעולות לשנותה תהיינה לגיטימיות?
שבוע טוב
סוגיה שעולה לא אחת בבלוג היא שהפתרון המהיר והמיידי ביותר שהפרט יכול לעשות על-מנת לשפר את מצבו הכלכלי (כמו-גם מצבו בכלל) הוא להשתנות בעצמו - לצמצם צריכה, לחסוך יותר, ליצור מקורות הכנסה נוספים, להשקיע את כספו וכו' - דבר יעיל בהרבה מאשר לדרוש לשנות את השיטה הכלכלית מלמעלה (ע"ע המחאה החברתית, שדיי מכוסחת בבלוג ולדעתי בצדק).
מנגד, אני לא יכול שלא לתהות האם ההשקפה הזאת עומדת במבחן ההיסטוריה, שהרי גישה שאומרת שעדיף להתאים את עצמנו למצב הנוכחי מאשר לנסות לשנות אותו - פשוט לא היתה מאפשרת לאנושות להתקדם. לא תהיה זו הגזמה פראית לטעון שאם השחורים בארה"ב היו נוקטים בגישה הזו הם היו עד היום רועים בשדות הכותנה ומטעי התירס, אולי רק מנסים לשפר את תנאי העבדות שלהם במסגרת השיטה המנצלת. נשים היו עדיין מופלות לרעה במגוון תחומי החיים, ולכו תדעו אם הבלוג הנהדר של הסולידית יכול היה בכלל להתקיים. מאות מיליוני סינים ורוסים עדיין היו מחפשים את דרכם במשטרים הסוציאליסטים המדכאים שלהם, וסביר להניח שלא היתה שם צמיחה שאנחנו כמשקיעים יכולים כיום להנות מפירותיה, ועוד כהנה וכהנה.
השאלה שאני רוצה בעצם לדון בה היא מה הנקודה בה לדעתכם הפרט צריך לעבור (אם בכלל) מגישת ה"לתמרן בתוך השיטה ולנצחה במגרשה הביתי" לפשוט לשנות אותה מהיסוד. אם מחאת רוטשילד של 2011 לא היתה מוצדקת (אני יוצא מנק' הנחה שלדעת רובנו) כיוון שהשיטה הכלכלית בישראל היתה ועודנה הוגנת בהחלט - לאיזו רמה צריכה להידרדר השיטה הכלכלית פה כדי שתמרון במסגרתה כבר לא יהיה אפקטיבי, ושהדרישה והפעולות לשנותה תהיינה לגיטימיות?
שבוע טוב
