אתה מתכוון לממשלה כנראה.
אם תזכור מהצד השני את הפגיעה בפריון, נשארת רק הפרה החולבת, בלי מנוע הצמיחה.
אני מסכים שזה אחד הכשלים של ממשלה. לכן אני דווקא רואה את הסיכוי לפתרון ב"אגרות גודש". שם יש משהו שיכסה את הפגיעה הצפויה מהפחתת מיסי הרכב.
אי אפשר להשתמש רק במקל, צריך גם גזר
זה שאנשים מעדיפים לגור בת"א זה ידוע.
עכשיו, בוא נניח שיש לנו מישהו שמוכן לגור בדירת פשפשים בת"א ולשלם עליה 1000 ש"ח יותר מדירת 3 חדרים במקום אחר. אבל אם הפער יהיה 1500, הוא ילך לגור במקום אחר.
אם למדינה יש אינטרס להוציא אותו מתל אביב, היא יכולה לעשות את זה בשתי דרכים, שבשתיהן הפער עולה ל-1500:
1. להציע לו עוד 500 ש"ח אם הוא יעבור למקום אחר.
2. להטיל מס "מגורים בת"א" בגובה 500 ש"ח.
נניח גם שהגענו למסקנה ש-500 ש"ח זה בדיוק הסכום שאם נטיל כמס \ ניתן לאלו שעוזבים, יהיו מספיק אנשים שיעזבו, כך שתל אביב תהפוך לגן עדן תחבורתי.
גם המקל וגם הגזר יעבדו. השאלה היא, במה עדיף להשתמש? לדעתי המקל עדיף גם במישור המוסרי וגם במישור המעשי.
במישור המוסרי, זה נחמד מאוד להיות נדיב ולומר "נאסוף כסף מכל המדינה כדי להוציא אנשים מת"א". אבל השאלה היא למי זה עוזר שאנשים יוצאים מתל אביב, והאם מוצדק לאסוף מכלל האוכלוסיה בשביל המטרה הזו, או שדווקא עדיף שאלו שנשארים בתל אביב ונהנים מזה שקצת יותר מרווח שם (שזו המטרה שאנחנו בכלל מוכנים לתת את הגזר הזה), הם אלו שיממנו את הגזר?
מצד שני, אם אני מטיל את מימון הגזר על אלו שנשארים, זה בדיוק להשתמש עליהם במקל...
בצד השני של המשוואה - נניח והאנשים עוברים לבאר שבע. עכשיו, בבאר שבע, יש שני שכנים, שאחד מהם מקבל גזר של 500 ש"ח מהמדינה, והשני לא. למה? כי השכן שמקבל, גר פעם בתל אביב והסכים לצאת. האם זה מוסרי לתת פרס רק לאלו שיצרו את הבעיה והסכימו להפסיק אותה, ולא לאלו שלא יצרו אותה מלכתחילה?
במישור המעשי, הגזר צריך מקור תקציבי, והמקל להיפך, הוא מקור תקציבי בעצמו.
כשמסתכלים על כל כך הרבה מטרות טובות שלא יוצאות אל הפועל בגלל סיבות של תקציב, אם אפשר להשיג את אותה המטרה בצורה קצת אחרת בלי בעיות תקציביות, ברור שעדיף להוציא אותה אל הפועל ולא לחכות כמה שנים עד שימצאו לה את המקור התקציבי.