@doc29 קצת באיחור, אבל אנסה להסביר את כוונתי.
תיק שערכו 100K והוא מחולק 50/50 מניות/מזומן שונה ממצב של 50K בעו"ש + 50K מניות.
ההבדל הוא המוכנות המנטלית לאיזון. כאשר המזומן הוא חלק מהתיק, הוא ישמש לאיזון. אם אדם מפריד לחצי מהתיק שיהיה 100% מניות וחצי מהתיק שיהיה 100% מזומן, אני מניח שהכוונה היא שהוא לא יאזן במקרה של עליית או ירידת החלק המנייתי.
לגבי האמירה "האפיק המנייתי הוא לטווח הארוך ואסור לגעת בו" - אמירה נפוצה בפורום, והיא נכונה ככלל אצבע, בעיקר למשקיעים מתחילים שצריכים להבין את המנטליות של משקיע לטווח ארוך. אבל... נניח שברשותי עכשיו סך נכסים נזילים של 500K. ואני רוצה לקנות דירה בעוד שנתיים שתעלה 1.6 מלש"ח, במהלכן אחסוך 100K נוספים.
אז... אני יכול לעשות חשבון ולהגיד שדירה כזו דורשת 400K (שהם 25%) הון עצמי בעוד שנתיים.
עכשיו עומדות בפניי 4 אפשרויות:
1. לשמור את ה-500K + כל החסכונות בשנתיים הקרובות ולהיות בעל תיק השקעות של 0 ש"ח בעוד שנתיים.
2. לשמור 300K+כל החסכון שלי באותם השנתיים במזומן בצד, ולהיות בעל תיק השקעות של 200K.
3. לשמור 400K במזומן בצד ולהיות בעל תיק השקעות של 100K.
4. להיות בעל תיק 50/50 לאורך כל התקופה, ולאזן. כשתגיע השעה אני יכול להחליט מה לעשות:
א. לקנות את הדירה ולגרום לתיק ההשקעות שלי להישאר מאוזן (במחיר אירוע מס ועמלות),
ב. לקנות את הדירה עם כל הכסף המזומן ולהשלים את היתרה עם מכירת ני"ע (יקטין את אירוע המס והעמלות, אבל יגרום לתיק להיות לא מאוזן לפרק זמן מסוים עד שכסף חדש מחסכון יחזיר אותו לאיזון)
ג. אם עכשיו התיק המנייתי בשפל שלא נראה כמותו, אולי להמתין עם הרכישה רחמנא ליצלן.
לדעתי, כל 4 האפשרויות הן לגיטימיות, וכדאי להיות מודע לכולן. מה הבחירה החכמה ביותר? כנראה שזה מאוד תלוי באופי של הבוחר.