אתה מדבר על עצם ההתייעלות, אני דיברתי גם על הצמיחה.
ל-"צמיחה" אחראים גם כל השאר, להתייעלות אחראית הטכנולוגיה.
אם עולם שלם של תוכן והזדמנויות של יצירה ותפוקה וכו' נוצרו - זה מגדיל את הצמיחה, זה אומר שבזמן שמכונות מכינות לנו את האוכל, אנחנו יכולים ליצור דברים אחרים (סדרות טלוויזיה למשל, ספרים, ייעוץ עסקי, עיסוי רגליים).
והנקודה שלי הייתה שזה לא רק "זמן שמתפנה" ולא רק המצאת האסלה או המחשב, גם המצאת פייסבוק או טוויטר וכו' (שהיא לא בדיוק חידוש טכנולוגי פר סה) יצרו צמיחה, כלומר, הגדילו את התוצר, הגדילו את העשייה (והרווחה) האנושית.
ראה למעלה.
עובדה. השכר יקר כי יקר לייצר, לא משנה מה הסיבות כרגע.
אם נסתכל על עמל אנושי כ-"משאב", קשה לך "לחצוב" מפתחי תוכנה - יותר קל "לחצוב" שליחי וולט. זו המציאות.
ולא רק שהשכר יקר אלא גם יש מחסור בפועל, כלומר חברות לא מצליחות בפועל לאייש משרות (בניגוד למצב בתחומים רבים אחרים).
זה בדיוק מה שניסיתי להראות קודם בקישור למאמר שהבאתי. אגב - במונחים של REAL GDP יפן דווקא צומחת.
אני מרגיש שאין לי מספיק ידע כלכלי "קשה" (אקדמי) כדי להבין מספיק טוב את המצב שלה.
איכות החיים ביפן משתפרת, למרות המצב בשוק ההון: יפנים שחיים היום יכולים להרשות לעצמם טלפונים טובים יותר, שירות רפואי טוב יותר, מכוניות טובות יותר, וכו' מבעבר, וזה המבחן האמיתי שאמור לעניין גם אותנו.
הכסף בחשבון ההשקעות הוא כלי, לא מטרה.
אם המספר שם יראה "3.18" אבל יהיה לי (תמיד, בכל מצב) כל מה שאני רוצה או זקוק או אוכל להיות זקוק לו בחיים - אז מה זה משנה בעצם?
