אם נצא מנקודת הנחה שאת ההתנהגות הצרכנית שלנו אנחנו לא משנים כך שתהיה התאמה אופטימלית למוסר שלנו, אז השאלה היא למה רק את התנהגות ההשקעה כן? אולי צריך שינוי מאוזן קצת בתחום הצרכני וקצת בתחום ההשקעה.
בוא ניקח אותי בתור דוגמה, כי יותר קל לי לדבר עלי..
האם, מאז שהוכח שגידולי בקר גורמים לפליטת גזי חממה, שגורמים להתחממות, שגורמת למידבור אזורי מחייה גדולים, שגורם להידלדלות מים ומזון שגורמים למוות, מחלות ומלחמות,
הפסקתי לאכול בשר? - לא.
המעטתי - כן. אבל הפסקתי - לא.
והאם מאז שידוע שדעאש מוכרים נפט דרך גורם שלישי ורביעי, לעולם המערבי, צמצמתי למינימום את צריכת הנפט שלי?
גם כאן התשובה היא לא.
אמנם אני לא צורכת יותר מהרגיל (נוסעת באוטובוס ביומיום) אך גם לא התעקשתי ליסוע באוטובוס כשהוצע לי טרמפ נחמד ונוח.
וגם לא התעקשתי לקנות תוצרת מקומית שפחות נוחה לי ולוותר על קניה באיביי, שלדעתי מגיעה במטוסי תובלה (לא יודעת כמה מאות ליטרים של דלק).
ולדעתי יש עוד אינספור דוגמאות שמצביעות על תבנית ברורה: בהתנהגות הצרכנית שלנו מה שקובע הוא קודם כל מה שנוח לנו והרחק מאחור מה שמוסרי.
אז אם נחזור לשאלה הפותחת: למה בהתנהגות ההשקעות שלנו אנחנו רוצים ל'דקדק במצוות' בעוד שבהתנהגות הצרכנית שלנו אנחנו 'דשים מצוות בעקבנו'?
אני לא שואלת את זה ספציפית עליך, למרות שאני מגיבה לשרשור שאתה פתחת.
אני שואלת את זה בהחלט גם עלי. כי על הפוסט של הסולידית
http://www.hasolidit.com/אל-תערבבו-השקעות-ומצפון
הייתי מלאת ביקורת ותחושת עליונות מוסרית.
ואז אמרתי לעצמי: בואי נבדוק את ההתנהגות הכוללת שלי. והגעתי לשאלות הנ"ל. ונעשית קצת פחות ביקורתית.
עכשיו, אני לא אומרת שאם אין אפשרות להיות מושלמים אז אין גם טעם לעשות התאמה חלקית.
אני כן אומרת שאם עושים התאמות למוסר הן צריכות להיות רוחביות בכל תחומי ההתנהגות, כדי להיחשב כהתאמות למוסר.
אחרת, אם הן לא רוחביות, הן התאמות כי נוח ונעים לנו.
כמובן שזה עדיף מכלום. כל עוד אנחנו לא משלים את עצמנו שאלו התאמות שנובע ישירות ממוסר.