זו שאלה יפה שאני שואל את עצמי כמעט כל יום בזמן האחרון כי אני מרגיש שאיבדנו כיוון.
עד לפני חצי שנה היינו באסטרטגיה מאוד ברורה ומחושבת של צבירת נכסים והון עם השקעה במדדים תוך צמצום הלוואות לריבית מינימלית, אך נראה לנו שפחות או יותר השגנו את המטרות שלנו ואנחנו צריכים מטרות חדשות.
היום אנחנו עם 2 דירות בשווי של לפחות 4.5 מליון, סגרנו הלוואות יקרות כאשר דירה אחת בלי משכנתא והשנייה עם 600k ש״ח בריבית קל״צ של 3.4% לעוד 14 שנים, את שאר הכסף הפנוי כ700k ש״ח השקענו כי התשואה עליו רווחית יותר מכיסוי המשכנתא שנותרה, אך העברנו ממניות לקרן כספית רק בגלל שעדיין לא גיבשנו אסטרטגיה, בנוסף מפקידים לחיסכון כ15k בחודש לאותה הקרן, לפעמים יותר (בונוסים, הכנסה צדדית דינמית מהעסקים) ולפעמים פחות (בלת״מ, חו״ל, רכישות לא צפויות).
הסיבה העיקרית לסיום האסטרטגיה שדגלנו בה עד עכשיו היא שנולדה לנו ילדה נוספת (בת חצי שנה היום + ילדה בת 3.5) והתחלנו לחשוב יותר על מה טוב בשבילן מאשר מה טוב לנו מבחינת הון ונכסים.
אחרי 3 שנים עם פעוטה, גילינו שהאזור בו אנחנו גרים לא מספק את רמת החינוך הגבוהה שאנחנו מחפשים לבנות, האוכלוסיה ברובה לא נעימה היכן שגרנו עד לפני שלושה חודשים והרווחה מאוד נמוכה לתושב מה שגרם לנו להיות מתוסכלים, לכן הרגשנו שזה השפיע המון על החיים שלנו, לא אפרט יותר מדי אך בשורה התחתונה, הגענו למצב שיש לנו רמת חיים (הון ונכסים) אך אין לנו איכות חיים, לא כזאת שציפינו לה לפחות.
לכן עצרנו קצת את המרדף אחר חומריות והחלטנו להתרכז קצת יותר בנפש וחיפשנו מקום שיענה על הדרישות שלנו ויהיה טוב יותר בשבילנו.
אז יחד עם החלום שלנו לבית פרטי, מצאנו את עצמנו (כבר 3 חודשים) שוכרים בית מהמם וחדש באחד הקיבוצים בעמק יזרעאל ואני מוכרח לומר שאנחנו נהנים פה מכל רגע. הבית מושלם, הבנות בעננים, אפילו התינוקת מתרגשת ללכת למעון (קיבלה מטפלת צמודה שזה בכלל יוצא דופן), יש המון פעילויות, חיי הקהילה מדהימים, רווחה מטורפת לתושבים ועוד, אך בעיקר מרגישים המון ביטחון ושלווה, אפילו הזוגיות שלנו נהייתה הרבה יותר טובה בעקבות המעבר (אגב, גילינו באופן מפתיע שהמון מהשכנים שלנו הם בכלל מהמרכז, הרצליה, רמת השרון, רעננה)
אז אנחנו עצרנו רגע את המרדף ״כדי ליהנות מהנוף/מהדרך״ אך השאלה הזאת קורצת לי כל יום מחדש ואין לי ספק שנצטרך לגבש בקרוב ממש אסטרטגיה חדשה.