אולי פעם מישהו יסביר לי את הדבר הזה שרוב העולם כנראה מבין ואני לא?
חוץ מלקנות חומרים להכנת אוכל וניקוי, אין לי ביומיום שום צורך לקנות. אם נקרעות לי הנעליים אז אלך לקנות ובטח לא אכפת לי מימי מכירות אוניברסלים.
בטח שאני קונה כי יש לי כל מיני רצונות וחשקים אבל אני לא מבינה מה זה "צורך קונקרטי לא דחוף". כל אחד מחזיק רשימת קניות שהוא צריך ורק מחכה להזדמנות? בטוח שאין כאן בילבול בין צורך לחשק?
ובהמשך לסקר- האם אתם קונים כל יום משהו?
לי ולבן זוג יש רשימת Wish list כזאת של דברים שאנחנו לא צריכים וחיים יופי בלעדיהם אבל רוצים שיהיה לנו, קבענו שאחרי שנגיע לעצמאות כלכלית, נמשיך לעבוד עוד חודש חודשיים כדי לקנות את כל השטויות שאנחנו רוצים.
למשל ממש בא לי להחליף את הצלחות לכאלו של קורנינג. יש לנו היום אוסף של כמה סטים במטבח שקיבלנו יד שנייה ואני לא ממש אוהבת אף אחד מהם, אבל זה יקר בארץ ואני לא באמת צריכה. הוא רוצה את כל קונסולות המשחקים שהיו אי פעם נראה לי. סתם כל מיני דברים שהם לא קריטיים אבל אנחנו מודעים לכך שזה חשק צרכני והם כיום יקרים מדי בשביל שנשקיע בהם.
אגב זה מדהים, ברגע שמתמקדים במה שרוצים זה מוצא דרך להגיע אלינו. אמרתי שאני ארצה מייבש כביסה כי אני פשוט מתעבת את כל התהליך של הכביסות וגורס אשפה כי אני מתעבת את הג'יפה שבכיור. אמא שלי עוברת דירה ואמרה שהיא לא צריכה את הדברים האלו יותר ואנחנו מוזמנים לקחת.
בן הזוג שלי כבר המון זמן רוצה טלוויזיה גדולה יותר, הטלוויזיה הגדולה של סבתא שלו התקלקלה, היא קנתה חדשה קטנה יותר והוא מצא דרך לתקן את הישנה שלה כך שהיא תישאר אצלנו. או לגבי קונסולות המשחקים, היה לו במשרד קונסולה (אל תשאלו אותי איזה, לא התחום שלי) הם עברו למשרד אחר ולא הרכיבו במשך חודשים ארוכים את הקונסולה הזו והיא נשארה בארגז, הוא לקח אותה הביתה התקין אותה ומאז לא שמעתי ממנו יותר
אה כן ולא קניתי כלום ביום המכירות הזה, כי פשוט באמת לא צריך