סורי אני לא יכול לנהל דיון על תחושות ורגשות רק מהסיבה שאיני מבין בזה
מה הקשר לרגשות? כל טענה שלא מצורפת לה עבודה סמינריונית, היא מבוססת על רגשות? אני חי את השוק, כל מי שסביבי חי את השוק, וכל המדינה חיה את השוק. יש לזה לא פחות משקל מלגרף שמראה את היחס בין השכר לממוצע למדד מחירי הדיור.
הרי גם כשצירפו את הגרף, אז פתאום עלו פה שאלות האם יש לקחת את השכר הממוצע? או את השכר החציוני? ומהי בכלל דירה? והאם זה שכר למטר? או שכר לחדר?
אז לנסות לזקק מסקנה ש"מחירי הדירות לא מנופחים" באמצעות איזה גרף אחד חד מימדי על שוק הדיור, נראה לי פחות רציני (או- לא יותר רציני, אם נעדן טיפה) מלהסיק מסקנה דרך מעקב מקרוב אחר השוק, להיות בהאזנה, לבצע בו עסקאות, להחשף לעסקאות (דרך אנשים ודרך פרסומים של רשויות), להכיר את השוק לפני 2007, להכיר את השוק אחרי, לחיות בו כשוכר, כמשכיר, כמשקיע, להיות קשוב לבנק ישראל, לרשות המיסים, למשרד האוצר, לדעות נוספות (ומגוונות לכאן ולכאן) של אנשים שמבינים דבר או שניים, לקרוא עיתונות כלכלית, להתעלם מעיתונות כלכלית, ובכלליות להתבונן וללמוד.
זה נקרא רגשות? אז סליחה באמת שאין לי גרף.
כנראה שעשרות אלפי האנשים בשנה שרוכשים דירות אינם מסכימים איתך.
שאלת את כולם? או שאתה קובע את זה על סמך רגש?
אפשר לקנות דירה ולהרגיש שמחיר גבוה מידי, בו זמנית. אין סתירה בין הדברים. אני מכיר מקרוב מקרים כאלה של אנשים שרכשו והרגישו שהם הפריארים הכי גדולים בעיר. רצה הגורל והמחירים עלו מאז והרגשתם השתנתה.