איציק יקר, אני מבין שאתה מרגיש ככה וזה בסדר גמור. אני שמח בשבילך (!). ובכלל מפרגן לכל מי שמביא ילדים, נהנה מהם ואיתם ובעיקר מטפל בהם כמו שצריך. לי ממש אין בעיה עם זה. המקרה שלי הוא לא מקרה הטבעוני שמנסה לשכנע את כולם להימנע ממוגלת עטין בנס קפה וממחזור של תרנגולת (אין להן מחזור, יש להן ביב, מחזור יש רק למחלקת היונקים).
באופן כללי, אלא אם יוכח אחרת - ההנחה שילדים הם שמחה היא אינה מבוססת מספיק (בהרגשה של הכלל היא בהחלט נראית על פניו כמבוססת בהחלט).
חרטה הורית היא נושא שנחקר מעט מאוד ובמשורה בגלל הטאבו בעניין. למרות שחיפשתי לא הצלחתי למצוא מאמרים בעניין (חוץ משל אורנה דונת המצויינת), אלא רק כתבות.
לומר שילדים זו שמחה, הנאה ואושר מהמם רק "כי ככה זה" (תנסה ותראה!) מפעיל בי מיד את בלוטת הספקנות. יש
המון צדדים אחרים להורות מלבד "ילדים זה שמחה ואושר, אתה חייב אחד כזה לעצמך", שיושבים בחושך מבלי להיות מוארים כמעט, ושמהווים שיקול מכריע לכל אלו שמתעקשים לא לקבל החלטות מסוג זה מבלי להתחבט מספיק עד זוב דם. הסביבה/חברה משכנעת/דוחפת אותך לעשות את המובן מאליו, אם במודע ואם שלא במודע.
ובכל זאת, כשרציתי לאמץ כלב פשוט אימצתי ולא חיפשתי שום מאמר (לא משווה כלב לילד/צאצא, רק נותן מושג לדיכוטומיה).
