מה עושים כשאתם לא יודעים מה אתם אוהבים לעשות?

[י.ג]

אני יכול לומר שיש דברים שגיליתי שאני אוהב לעשות אחרי גיל 30:
1. ילדים (ולא בהכרח שלי)

אני מניח שזה נכתב בתום לב...

 

[Res Cogitans]

@yossik מארגן מפגשים צפוניים אם כי לאחרונה הוא נרדם.

מה עם מפגשים במרכז?

 

[מתכנת]

מה עם מפגשים במרכז?

המפגשים כל כל מוצלחים שהם מצליחים "לסחוב" את המרכזניקים לצפון.
יש גם טרמפים מאורגנים.

 

[yossik]

המפגשים כל כל מוצלחים שהם מצליחים "לסחוב" את המרכזניקים לצפון.
יש גם טרמפים מאורגנים.

תודה @מתכנת על המחמאות, הסמקתי...
אכן נרדמתי אבל התעוררתי ואני מכריז על קיק-אוף למפגש צפונים 15.
אפתח פוסט בנפרד בנושא, המפגש יהיה בחיפה, מוצ"ש, 20:30 בעוד כחודש ימים.

 

[Res Cogitans]

@yossik מארגן מפגשים צפוניים אם כי לאחרונה הוא נרדם.

מה עם מפגשים במרכז?

תודה @מתכנת על המחמאות, הסמקתי...
אכן נרדמתי אבל התעוררתי ואני מכריז על קיק-אוף למפגש צפונים 15.
אפתח פוסט בנפרד בנושא, המפגש יהיה בחיפה, מוצ"ש, 20:30 בעוד כחודש ימים.

Count me in.
@FIYaacov , אתה בא?

 

[123W]

Welcome to Existentialism.

 

[בחירה]

1. תנסה לא לעשות כלום, אבל ממש כלום, לרבע שעה או חצי שעה. כמו מדיטציה, אבל בלי הפוזות. כלומר לשבת בשקט עם עצמך בלי סדרות, בלי ספרים, ולראות לאן המחשבות לוקחות אותך. (אם אתה נרדם, זה אחלה. זה אומר שאתה לא ישן מספיק. אז תישן ותחזור על התרגיל בזמן אחר). יכול להיות שזה יוביל אותך להרגיש פתאום ש"את זה" אני רוצה לעשות.
2. תנסה לשקול התנדבויות בסביבתך הקרובה, החל מצער בעלי חיים ועד ביקורים בבתי אבות, דרך התנדבות לעזור בהכנת שעורי בית במועדונית בשכונה הסמוכה.
3. תנסה למצוא עוד חברים לנגן איתם. לפעמים הנגינה בצוותא מחזירה את הטעם לנגינה.
4. מכר שלי התאהב לאחרונה בטיולי אופניים. יש קבוצות לעניין.

 

[izik_b]

@Curhx11
אני מסכים עם מה שרוני כתב בסוף, שהנאה היא בדברים הקטנים, אלה שנמצאים ביום יום ותמיד שם.

שיתפתי את הפוסט שלך עם בעלי עניין שנמצאים בסיטואציה דומה.

לדעתי, אתה וזוגתך צריכים להביא ילד, זה יכניס לכם הרבה עניין לחיים.

 

[שלי]

במקומך הייתי מחפשת סוגים נוספים של ספורט ובודקת מה הכי מתאים לי.
יש דברים מדהימים, וזה עושה מאוד טוב לגוף ולראש.

להתנדב! לתת לאנשים אחרים מאוד עוזר לקבל פרספקטיבה על החיים שלנו ומשמעות.
ממליצה על המטבח של מאיר השמן.

לא הייתי מתרגשת מכך שאתה לא נהנה ממה שאנשים מסביבך אוהבים.
להתרשמותי יש בפורום הזה לא מעט אנשים שלא חושבים שצריך לעשות מה שכולם עושים.

מחקרים מראים שהאושר שלנו טמון בקשרים עם אנשים אחרים.
http://www.eol.co.il/articles/570
מהנסיון שלי, זה די מדוייק.
שווה לעבוד על זה. לעבוד על הקשר עם בת הזוג וההורים, למצוא חברים חדשים וטובים שיש לך מכנה משותף איתם.
יש הרבה קבוצות שעוסקות במינימליזם. אולי שווה לחפש שם אנשים שמעריכים את הדברים שאתה מעריך.

 

[רוני]

אולי הצטייר שאני אדם מדוכדך מעט, שרודף אחרי קשתות במסע לעבר האושר. אז ממש לא.
אני בהחלט מודע לכך שהדברים הקטנים הם אלו שעושים את החיים ולא הדברים שמעבר לפינה שאם רק אני אצליח להגיע אליהם...
העניין הוא שאני מנסה למצוא את רעיונות איך לרענן את הדברים הקטנים האלו/למצוא עוד דברים חדשים.



אהבתי את המאמר. תודה.



בהחלט יש הרגשה כזאת לפעמים.

הרצון שלך לשנות דברים, וחוסר הרצון להשלים עם המצב הנוכחי, יש סיכוי טוב שיוביל אותך למצוא את הדבר החדש אותו אתה מחפש. זה עניין של סובלנות והתמדה בחיפוש.

 

[פשוט]

בזמן האחרון התחביב שלי הוא לפרוץ מנעולים - האם אני נחשב נורמלי?

חתן פרס נובל בפיסיקה ריצ'ארד פיינמן אחד האנשים החכמים של המאה העשרים תחביבו היה לפרוץ כספות.

 

[Generics]

אולי בפוסט נפרד @Captain Sparo ייתן לנו מבוא בנושא בתור תחביב?

 

[ביולוג ירושלמי]

לדעתי, אתה וזוגתך צריכים להביא ילד, זה יכניס לכם הרבה עניין לחיים.

סליחה ואני מתנצל מעומק ליבי מראש - אבל כמעט והקאתי בפה.
סמרו שערותיי בגבי, לא בתור אל-הורי כמעט מאובחן, אלא בתור אדם שההגיון הפשוט לכאורה אומר לו שילדים אמורים להיוולד לעולם להורים שרוצים אותם בגלל "הסיבות הנכונות".
קטונתי לעזאזל כבר לדעת מהן הסיבות הנכונות ולאבחן אותן משל אני דקרט, ועדיין לדידי ולהשקפת עולמי - זו ממש לא אחת מאותן הסיבות הנ"ל.
לעשות ילד רק כדי שלא יהיה משעמם, רק כדי שיהיה במה להתעסק, רק כדי להכניס "משמעות" לחיים, רק כדי שזה יכניס הרבה עניין לחיים...
אללי.
זה אולי נכון לגמרי, הרי ילד זו טרחה רבה, התעסקות רבתי לא פשוטה בכלל ואדמינסטרציה למפתחים...
ועדיין... אללי.

קראתי את מה שכתבת ואת התגובות.
יש פה רעיונות מעולים. יש פה אפשרויות בשבילך לקחת ולנסות. יש פה דרכי פעולה. כל שעליך לעשות זה לבחור ולבצע.
להתמיד ולתרגל.
תזכור!!! (וקח כאפשרות) שזו תקופה. שאין דבר כזה "נורמלי" ו"הנורמליות" היא פיקציה עלומה ועלובה.
שמה שמטריד אותך עכשיו ייחלש או יחלוף מאליו. ואולי לא.

1. אופניים? אופני הרים זנב קשיח דרגת כניסה. 1,500 ש"ח. תתחיל לרכב, כל פעם קצת.
כיף אמיתי. חוזרים לימי הילדות. פשוט לרכב ולרכב ולרכב, לחוות את הטבע תוך כדי תנועה.
רכשתי זוג לפני שנה וחצי, הכי פשוט שיש. רוכב ונהנה. נזכרתי מחדש כמה כיף לדווש, לקפוץ מדרכות, לטייל ביער ולהתאמץ.

2. הרצאות ביוטיוב? מה עם אבני פינה של האוניברסיטה העברית? - קורסים מצולמים מעולים וכיפים לשמיעה ולחקירה. אני בעצמי עשיתי 3 כאלו (פיזית) והם היו לי מאוד מעניינים ומרחיבי דעת (כאלו שאינם מתחום מדעי החיים שהוא אזור הנוחות שלי).
מה עם הרצאות ב- TED?
אתה אוהב מדע? לתת לך רשימת קישורים מכובדת לכל ערוצי המדע שאני עוקב אחריהם ושמאוד נעים ומעניין להעביר איתם קצת זמן בין הידיים במקום עוד ועוד ועוד סדרות וסרטים הוליוודיים? (1 | 2 | 3 | 4 | 5).

3. מדע זה חופר, מדע זה משעמם.
מה עם קצת "מודעות"? מה עם גורג' קרלין? ביל היקס?
משם אפשר להתפתח לא מעט לאלן וואטס ואיפה לא...

4. ניסית פריסבי? זה ממש כיף כשלומדים ומתמחים בזה!
לא כזה מסובך כמו שנדמה, ויש גם קבוצות לשחק איתן

5. לחפש כלי נגינה שיותר מתאים לך, שיותר "זורם" לך איתו, שאתה מרגיש יותר נלהב ממנו.
גם פה - עניין של תרגול.
אחרי הגיטרה הקלאסית, עברתי למפוחית. אחרי המפוחית עברתי לדידג' (1 | 2).
בינתיים אני שם.

6. לבהות. אין כמו לבהות. ולחשוב. ולבהות. ולחשוב. ולתהות.
אני כל פעם מרגיש בר מזל שעצמותיי לא כואבות, שריריי לא דואבים, הבטן לא מקרקרת ושאני לא צמא כשאני חושב ותוהה לעצמי מבלי לעשות דבר.
לא מצליח להיפטר מההרגשה הנעימה הזו של כמה שפר עליי גורלי (!!!) בעולם המערבי-מודרני הדי בנאלי הזה.

מניח שיהיה חסר טעם לכתוב לך לקרוא ספרים שהם לא מאיזור הנוחות שלך או לפגוש אנשים כי כתבו את זה לפניי וכי אתה בטח כבר יודע את זה לבד אולי.
צא מאזור הנוחות שלך. תכריח את עצמך. תתנגד לטבע. תדחה את הנוחות.
אני חושב שזה יכול לתת לך זוויות (גם קוצניות) על חלק ממה ואיך ולמה שאתה.

 

[Roi]

אולי בפוסט נפרד @Captain Sparo ייתן לנו מבוא בנושא בתור תחביב?

+10

 

[123W]

כמעט והקאתי בפה.

אילו סיבות ראויות בעיניך?

 

[tlc m]

לדעתי, אתה וזוגתך צריכים להביא ילד, זה יכניס לכם הרבה עניין לחיים.

אם עושים את זה כדי להפיג שעמום, האם אפשר אולי להחזיר את זה - בצירוף פתק החלפה כמובן,
כשזה נהיה too much ?
(לילות ללא רצף שינה, לרוץ לרופא עם מחלות ילדות, להצטרך לחנך טוב ונכון גם בגיל טיפשעשרה המאתגר, וכאלה)

big dislike.
thumbs down.

 

[בת העמק]

בתור אדם שההגיון הפשוט לכאורה אומר לו שילדים אמורים להיוולד לעולם להורים שרוצים אותם בגלל "הסיבות הנכונות".

לא רוצה לגרום לך "להקיא בפה" אבל גם אני נכנסתי להריון סתם כך ואז החלטתי להמשיך בהריון. שום מחשבה אידאית לא עמדה לפניי.
בדיעבד, הילדים שלי זאת המתנה הכי גדולה בחיי (ולא עשיתי אותם בשבילי, סתם נכנסתי להריון). אין משמעות יותר גדולה בעיניי בעולם מאשר אהבה, וכשזאת אהבה שלעולם לא נגמרת ולא פוחתת אז לא צריך לזלזל בזה בכלל. ועוד לא דיברתי על השינויים שזה גורם לך לעבור וכל סדרי העדיפויות שמתהפכים על ראשם.

 

[ביולוג ירושלמי]

כתבתי תשובה ארוכה. מחקתי את כולה. לא מתכוון להתווכח, להתנגח, להתפלסף.
בת העמק - לא זלזלתי בשום דבר. רשמתי שזו אופציה אבל שהקאתי בפה כי בהקשר שהיא נאמרה זה חוטא מאוד לאמת ולהגיון הישר. באותה מידה יכל להציע לו להביא כלב כי יהיה לו במי לטפל וטיפול בבעל חיים נותן משמעות לחיים. או איגואנה. או טמגוצ'י.
ממשיך הלאה. סליחה.

 

[izik_b]

הניסוח של מה שכתבתי אכן היה גרוע, אך הכוונה היתה אחרת.
צריך להביא ילדים כי רוצים אותם וברור שלא כדי להפיג שיעמום, הכוונה שלי היתה שילדים מביאים הרבה אושר ושמחה ותמיד מפתיעים מחדש.

 

[ביולוג ירושלמי]

הכוונה שלי היתה שילדים מביאים הרבה אושר ושמחה ותמיד מפתיעים מחדש

איציק יקר, אני מבין שאתה מרגיש ככה וזה בסדר גמור. אני שמח בשבילך (!). ובכלל מפרגן לכל מי שמביא ילדים, נהנה מהם ואיתם ובעיקר מטפל בהם כמו שצריך. לי ממש אין בעיה עם זה. המקרה שלי הוא לא מקרה הטבעוני שמנסה לשכנע את כולם להימנע ממוגלת עטין בנס קפה וממחזור של תרנגולת (אין להן מחזור, יש להן ביב, מחזור יש רק למחלקת היונקים).
באופן כללי, אלא אם יוכח אחרת - ההנחה שילדים הם שמחה היא אינה מבוססת מספיק (בהרגשה של הכלל היא בהחלט נראית על פניו כמבוססת בהחלט). חרטה הורית היא נושא שנחקר מעט מאוד ובמשורה בגלל הטאבו בעניין. למרות שחיפשתי לא הצלחתי למצוא מאמרים בעניין (חוץ משל אורנה דונת המצויינת), אלא רק כתבות.
לומר שילדים זו שמחה, הנאה ואושר מהמם רק "כי ככה זה" (תנסה ותראה!) מפעיל בי מיד את בלוטת הספקנות. יש המון צדדים אחרים להורות מלבד "ילדים זה שמחה ואושר, אתה חייב אחד כזה לעצמך", שיושבים בחושך מבלי להיות מוארים כמעט, ושמהווים שיקול מכריע לכל אלו שמתעקשים לא לקבל החלטות מסוג זה מבלי להתחבט מספיק עד זוב דם. הסביבה/חברה משכנעת/דוחפת אותך לעשות את המובן מאליו, אם במודע ואם שלא במודע.
ובכל זאת, כשרציתי לאמץ כלב פשוט אימצתי ולא חיפשתי שום מאמר (לא משווה כלב לילד/צאצא, רק נותן מושג לדיכוטומיה).