קצת פחות אגרסיבית מאחוז המס, ימי המילואים, מחירי הדיור, מחירי המשכנתא, מחירי המזון, העובדה שהילדים יודעים מה זה ממ"ד, יום הזכרון, הפקקים בדרך לעבודה, מחירי הטיסות פנימה והחוצה, מס הערך המוסף, שלא לדבר על כשרות, פינוי בינוי, חוק הקניין, שטח חקלאי ללא אפשרות להניח קראוון לחודשיים להרגע, כיתות לימוד עם 40 ילדים, חיסונים כדי להכנס להופעת רוק, מחיר האננס, תרבות הנהיגה בכביש, תרבות השופוני בחתונות, עבודה במקדשי ההיטק תחת אור ניאון מהזריחה עד השקיעה עבור מישהו אחר, חופשה בטבריה, חופשה באילת, טלפון לילדים בני 6, פוליטיקאים שלא מרפים לרגע מהשיח, עסקנים שלא מרפים לרגע מהפוליטיקאים, סוף שבוע קצר וסגור, תן ביס, רגולציה חונקת כל יזמות, מכוו תקנים מוכוון שוחד וחוסר יעילות של רוסיה בשנות ה 70, משרדי ממשלה לא קיימים עם משכורות צללים, אחוז גירושין מעורר השראה, אחוז מטופלים בכדורי הרגעה, ילדים מולעטי ריטלין כדבר שבשגרה...
אבל לכל אלו מתרגלים, בדיוק כמו בכלא.
ואני מה שהקפיץ אותך
התגובה לעניין מכיוון שהכותרת היא:
מדוע למרות שהשקל התחזק ב 20% אנחנו לא מרגישים זאת???
והתשובה היא, כי ככה זה בכלא, הסוהר לא חולק את העלאת התקציב והשכר שלו עם האסירים.
והכי מצחיק, שבתוך כל המרק הזה אנשים מקסימים, חכמים, יצירתיים, מתרבות רבת שנים של חופש מחשבה, חופש יצירה, גמישות אינסופית ובעיקר תושיה ויזמות, משקיעים שעות על איך לחסוך 0.15% בדמי ניהול של איזו קרן פנסיה שקר כלשהו שהמציאו פקידים אפורים, כי הם יותר חכמים מהמערכת וחופשיים לבחור...
ממליצה בחום להכין פופקורן ולצפות שוב במטריקס, כיף