בתור ראסטאפארי שלא מאמין בפוליטיקה הישראלית אוסיף את הגרוש שלי ללירה.
הסיטואציה בה היינו בעזה הייתה גרועה מאין כמוה. כשם שאי אפשר להאמין שהיינו בנואיבה המצרית.
המלחמה שמה הייתה יומ-יומית,
האזרחים היו מוקפים גדרות וצה"ל איבד שמה לוחמים רבים,למי ששכח את נצרים הארורה וכו'.
ספציפית לשאלה שלך
@Myrath , אז עוד לא חשבו על טילים כי היה חיכוך יומיומי והיה "אויב" צמוד לגדר.
כמו כן, תקופה שונה, פת"ח שלטו ברצועה לפני ההתנתקות ולא חמאס.
כשם שלא היינו רוצים שיהיו לנו ישובים ברצועת הביטחון בלבנון, דעתי היא שטוב עשינו שסיימנו את זה לפני שזה נהפך לרעה חולה כמו באיו"ש,
שטח ש
המדינה עצמה לא רצתה וקיוותה שמישהו ייקח אותו ממנה [המצרים לא רצו] , אין מה להמשיך וליישב ואחרינו המבול.
גם אם אתה ישראלי ימני שגורס כי ירושלים
מאוחדת לעד או שכם בשליטתנו או "שמאלני" שרוצה 2 מדינות,
אי אפשר להתווכח עם העובדה שככל שהזמן עובר והולך זה נהייה בלתי אפשרי להגיע לפיתרון "כלשהו" עם כל גושי ההתיישבות.
לפחות ניצלנו מעזה.
לא הייתה אז וגם אין היום מחשבה לטווח ארוך, הקבינט בזמן אמת חושב על הכסא למחרת ולאף אחד אין מדיניות סדורה, לא מימין ולא משמאל.
ובלי שום קשר,
הייתי צמוד למ"פ ומג"ד במלחמת לבנון 2 בתור סדיר , מההתחלה.
ניכר שהדרג הצבאי והפוליטי לא מסונכרנים בשום צורה. זה היה עצוב, מייאש וגרם לי להבין שמה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה...
וזה חבר שלי מהצוות,
שמת על קידוש "בואו נעשה סיבוב שנייה בבינת ג'ביל, נראה בתקשורת שאנחנו מ-כ-נ-י-ס-י-ם להם".
אותו דבר חזר על עצמו בצוק איתן.