הסטטוס קוו הוא מכתב ששלח דוד בן־גוריון לחרדים בשנת 1947 ושם הוא קיבע את יחסי הדת והמדינה. בין היתר נקבע שיהודי לא יעבוד בשבת. ההסכם הזה בתוקף עד היום, ועל כל סעיפיו יש מחלוקת. ההסכם הזה מאחד אותנו במחלוקת.
היום ארצה לדבר על סעיף יום החופש – יום השבת. אני רוצה להסביר למה אין טעם וצורך לגעת בו.
אחלק את הפוסט שלי לשני חלקים: החלק הראשון ינמק למה אני מתנגד לשנות אותו, ובחלק השני אני טוען שלא ישתנה כלום גם אם נבטל אותו.
חלק ראשון: זכויות עובדים
אינני מרוצה מזכויות העובדים בארץ, במיוחד לא מהזכויות שלהן זוכים עובדי שכר המינימום. רמות הניצול שם מטורפות בעיניי, אך גם בשאר התעשיות המנכ״ל מרוויח פי כמה וכמה מן העובד הפשוט.
לא אפרט כאן על כל הבעיות בזכויות העובדים בארץ, זה לפוסט אחר.
בעיניי מעמד השבת מגן על החופש של העובד. המדינה קבעה מימים ימימה שביום השבת (או ביום ראשון או שישי לגויים) אתה תנוח, ככתוב: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ (שמות לא, יז).
היות שמדובר במסורת מקום המדינה, המעסיקים אינם מעיזים לעקוף את החוק הזה ולנצל את עובדיהם ביום המקודש. זאת בניגוד למצבים אחרים שבהם המעסיק מרשה לעצמו לפעול בניגוד לחוק ולפגוע בעובדיו החלשים.
לכאורה יש פתרון. מדוע שכל עובד לא יבחר ביום חופש משלו? ובכן יש עסקים שעובדים בשבת. עבדתי באחד כזה, ושם נתנו לי שלוש אפשרויות: יום שישי, שבת ויום ראשון (בהתאם לימי החופש הדתיים), ויכולת לבחור אחד. מי שלא בחר בשבת נרשם כלא יהודי.
אולם אני אינני סומך שכל מעסיק יאפשר לעובד שלו את הבחירה הזאת. גם אם החוק יקבע דבר־מה, לך תוכיח שלא התקבלת לעבודה משום שאתה שומר שבת. או מצב חמור יותר שבו המעסיק רומז לעובד שכדאי לו מאוד שלא יבחר בשבת כיום החופשי שלו.
כמו כן יכול להיות מצב שבכלל לא יהיה יום חופש קבוע, והמעסיק יקבע בכל שבוע מחדש את לו״ז העובד. מצב זה איננו מצב בריא כיוון שהעובד מאבד צלם אנוש והופך לאמצעי ללא חיי פנאי, או לפחות לאמצעי שאפשר שלא להתחשב בו. ולכן עדיף שהמדינה תקבע יום חופש אחיד לכול כך שכל פועל ידע שביום השבת הוא חופשי.
חלק שני: במה הועילו חכמים בתקנתם?
רוב העסקים בארץ כשרים. זאת משום שרוב האוכלוסייה היהודית שומרת כשרות. אדם חילוני יאכל גם אוכל כשר, אם אדם דתי לא יאכל אוכל שאיננו כשר, ולכן לבעל עסק משתלם להוציא תעודת כשרות.
כדי שמקום מסוים יקבל כשרות, אסור שיהודים יעבדו בשבת. נדמה לי שאסור שגם הבעלים יהיו יהודים משום שמדובר בקבלת כסף בשבת, ויש איסור על זאת ביהדות.
לכן גם אם החילונים יצליחו לבטל את הסעיף הזה, אני מסופק שהוא ישנה משהו. אי לכך המאבק הפוליטי בשבת איננו משתלם, יש בו משום התאבדות פוליטית.
לסיכום אני חושב שיש שלל חוקים אחרים שראוי לבטל למען חירות האזרחים, אך השבת איננה אחד מהם. טוב שיש יום חופש מוסדר לכול שבו המעסיק איננו יכול לשלוט בעובדיו הפשוטים. בעיניי זו ״פגיעה״ מידתית בחֵירות (ואולי גם בחופש מדת). ללא השבת יציבות חיי הפנאי של העובד ייפגעו, והוא עלול לאבד את אנושיותו עוד יותר בעיני המעסיק.
היום ארצה לדבר על סעיף יום החופש – יום השבת. אני רוצה להסביר למה אין טעם וצורך לגעת בו.
אחלק את הפוסט שלי לשני חלקים: החלק הראשון ינמק למה אני מתנגד לשנות אותו, ובחלק השני אני טוען שלא ישתנה כלום גם אם נבטל אותו.
חלק ראשון: זכויות עובדים
אינני מרוצה מזכויות העובדים בארץ, במיוחד לא מהזכויות שלהן זוכים עובדי שכר המינימום. רמות הניצול שם מטורפות בעיניי, אך גם בשאר התעשיות המנכ״ל מרוויח פי כמה וכמה מן העובד הפשוט.
לא אפרט כאן על כל הבעיות בזכויות העובדים בארץ, זה לפוסט אחר.
בעיניי מעמד השבת מגן על החופש של העובד. המדינה קבעה מימים ימימה שביום השבת (או ביום ראשון או שישי לגויים) אתה תנוח, ככתוב: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ (שמות לא, יז).
היות שמדובר במסורת מקום המדינה, המעסיקים אינם מעיזים לעקוף את החוק הזה ולנצל את עובדיהם ביום המקודש. זאת בניגוד למצבים אחרים שבהם המעסיק מרשה לעצמו לפעול בניגוד לחוק ולפגוע בעובדיו החלשים.
לכאורה יש פתרון. מדוע שכל עובד לא יבחר ביום חופש משלו? ובכן יש עסקים שעובדים בשבת. עבדתי באחד כזה, ושם נתנו לי שלוש אפשרויות: יום שישי, שבת ויום ראשון (בהתאם לימי החופש הדתיים), ויכולת לבחור אחד. מי שלא בחר בשבת נרשם כלא יהודי.
אולם אני אינני סומך שכל מעסיק יאפשר לעובד שלו את הבחירה הזאת. גם אם החוק יקבע דבר־מה, לך תוכיח שלא התקבלת לעבודה משום שאתה שומר שבת. או מצב חמור יותר שבו המעסיק רומז לעובד שכדאי לו מאוד שלא יבחר בשבת כיום החופשי שלו.
כמו כן יכול להיות מצב שבכלל לא יהיה יום חופש קבוע, והמעסיק יקבע בכל שבוע מחדש את לו״ז העובד. מצב זה איננו מצב בריא כיוון שהעובד מאבד צלם אנוש והופך לאמצעי ללא חיי פנאי, או לפחות לאמצעי שאפשר שלא להתחשב בו. ולכן עדיף שהמדינה תקבע יום חופש אחיד לכול כך שכל פועל ידע שביום השבת הוא חופשי.
חלק שני: במה הועילו חכמים בתקנתם?
רוב העסקים בארץ כשרים. זאת משום שרוב האוכלוסייה היהודית שומרת כשרות. אדם חילוני יאכל גם אוכל כשר, אם אדם דתי לא יאכל אוכל שאיננו כשר, ולכן לבעל עסק משתלם להוציא תעודת כשרות.
כדי שמקום מסוים יקבל כשרות, אסור שיהודים יעבדו בשבת. נדמה לי שאסור שגם הבעלים יהיו יהודים משום שמדובר בקבלת כסף בשבת, ויש איסור על זאת ביהדות.
לכן גם אם החילונים יצליחו לבטל את הסעיף הזה, אני מסופק שהוא ישנה משהו. אי לכך המאבק הפוליטי בשבת איננו משתלם, יש בו משום התאבדות פוליטית.
לסיכום אני חושב שיש שלל חוקים אחרים שראוי לבטל למען חירות האזרחים, אך השבת איננה אחד מהם. טוב שיש יום חופש מוסדר לכול שבו המעסיק איננו יכול לשלוט בעובדיו הפשוטים. בעיניי זו ״פגיעה״ מידתית בחֵירות (ואולי גם בחופש מדת). ללא השבת יציבות חיי הפנאי של העובד ייפגעו, והוא עלול לאבד את אנושיותו עוד יותר בעיני המעסיק.
