לדאבוני נוטה להסכים, והמספרים
מדברים. וזה שוב מחזיר אותנו לנקודה יסודית חשובה - עתיד המדינה כנראה תלוי בציבור המוכשר, המשכיל, וספציפית בתוך הציבור הזה, במי ששבע רצון ממצבו,
יחסית לישראלים אחרים שנדפקו יותר ממנו. הרי בשביל לדרבן ולגייס לשוק העבודה, לצבא ולהיבטים אחרים את החברות המוחלשות, צריך קודם כל לשחרר את הדברים הללו, להפריט אותם, ליישם ליברליזציה במובן הרחב והעמוק בחברה (לא רק בכלכלה ששם זה בסיסי ובכלל לא מספיק). כך הן יהיו פחות מוחלשות והמוטיבציה לקחת חלק, אמורה לעלות. אחרי שכל זה ייושם, ניתן לדעתי לצפות שלפחות חלק מהחרדים ומקבוצות נוספות יתחילו להפגין לאט לאט רצון לשתף פעולה בעצמם, בלי שאף אחד ינסה לשכנע אותם או להיות פטרנליסט כלפיהם.
עד שהחתך "המוצלח" כביכול באוכלוסיה, לא יוריד את האגו, ייוותר על הגבינה, אני מהמר על כך שנמשיך במדרון החלקלק כלפי מטה. אם נביט על השרשור הזה כמיקרו-קוסמוס, ברור שהוויתור הזה לא עומד לקרות.
נשמע מאוד הגיוני לדעתי, ברצינות. רק שכחת להזכיר שה-"חרדים" בניו-יורק לוקחים חלק בשוק העבודה ואינם זכאים להטבות או קיצבאות ששאר האוכלוסיה הכללית במדינות ארה"ב השונות אינן זכאיות להן. הסיבה היא לא הגודל הייחסי שלהם באוכלוסיה ולא פחד זה או אחר מחילון (בעוד כאן בארץ הפחד הזה מאוד לגיטימי ומוצדק לדעתי), אלא פשוט כי ארה"ב היא הדמוקרטיה הגדולה בעולם, ואחד מהסמלים היותר בולטים לשוק החופשי, לחופש דת ולחופש מדת (למרות שיש מדינות שכבר עקפו אותה בעניינים אלו).