שתי המילים הראשונות של הפוסט שלך, "עשיתי טעות" - אומרות המון.
עשית הערכת ייתר של היכולת סיבולת סיכון שלך ובמשבר הזה זכית להכיר את עצמך.
המילים "עשיתי טעות" מלמדות אותי שאת יודעת מה צריכה לעשות בתום המשבר - לבנות את התיק מחדש ככה שיתאים ליכולת הסיכון שלך - עכשיו שאת יודעת עליו יותר.
קבלי כרגע את הסבל הזה כשכר לימוד שממנו תצאי חכמה וחזקה יותר.
לגיטימי שאת רוצה להקל על עצמך, ההצעה הכי טובה שאני יכול לתת לך - תתנתקי, כמו שכבר אמרת לעצמך שתעשי.
לי זה עובד כרגע.
בלי חדשות על כלכלה, בלי להיכנס לתיק.
את צעירה, עשירה, עובדת, לא תלוייה בתיק, לא צריכה את הכסף עכשיו - תשכחי ממנו עד שתשמעי איכשהו שהמדדים חזרו לעלות.
זה כל העניין בהשקעה במדדים באופן פסיבי, אפשר לשכוח מהם ועדיין מרוויחים מהם.
גם ככה ההצעות הכי טובות שגם אני מקבל זה שהדבר הכי טוב לעשות במשבר כזה זה לא לעשות כלום, ולחכות.
לא ממליץ , לא מייעץ רק אומר מה נאמר לי ומה נראה לי נכון לעשות בשביל עצמי.
לא רדידות.
יש מתיקות בין השורות שלך, גם מפוסטים אחרים שלך.
יש לצעירים ריח שעובר גם בכתב.
וגם שכתבת 20-30 שנה עד הפנסיה אז עשו חישוב של טווח.
"נעם בלה בלה" כתב שכשהמצב הבריאותי שלו התדרדר הוא ביקר במחלקות אחרות של אנשים שחולים הרבה יותר ממנו כדי להכניס עצמו לפרופורציה.
אולי זה מה שאת צריכה.
תלבשי בגד סמרטוט, תחלצי נעליים ותעשי סיבוב בדרום ת"א לבקר הומלסים.
איך שתקבלי את הסטירת פורפורציה תרגישי מה זה במצב בטוח ונינוח.
(סתם, לא באמת מציע לך לעשות את זה... סתם בשביל להסביר את הנקודה)
תשאלי את עצמך כזה דבר: אם מישהו היה בא אלייך ואומר לך שהוא מוכן להכפיל את הכסף שיש לך היום בעוד 15 שנה אם רק תסכימי שייקח חצי ממנו עכשיו - תסכימי לזה?
והאלטרנטיבה שלו שהוא יקח ממך רבע עכשיו ולא יחזיר.
איזה עדיף לך?