• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

מה עושים כשהאישה מבזבזת?

  • פותח הנושא פותח הנושא See Sharp
  • פורסם בתאריך פורסם בתאריך
שתי גרוש שלי לנושא.
הייתי מנסה לדבר איתה על הנושא, לנסות להסביר את המטרות שלי בחיים. לראות אם היא בעניין או לא.
חשוב לזכור כי היא לא חייבת לשאוף לעצמאות כלכלית. יש לה מטרות ורצונות משלה.
במקרה שלי, בת זוגתי נהנית מאוד מעבודתה, לא מעוניינת להקריב את ההווה תמורת פרישה מוקדמת. בהתחלה היא שיתפה פעולה במילוי הוצאות באקסל אחר כך זה נמאס לה והתחיל להעיק עליה.
לשמחתינו הצלחתי להבין במהרה כי אם אני לא רוצה לאבד את האישה היקרה לי מכולן, כדאי לי לוותר ולהניח לה.
היא גם ככה לא בזבזנית. יש לה חשבון משלה ואני מתייחס לכסף שלה ככסף שלה וכסף שלי וכסף של שנינו. אני כמעט ולא בונה על כספה.
רוב ההוצאות היומיומיות מתנהלות מחשבון שלי, כשהיא מעוניית במשהו משמעותי, כמו שיפוץ בית, רכישה גדולה אני מבקש בעדינות את עזרתה.
מנגד אני בטוח כי התנהלות כלכלית שלי מהווה לה דוגמא ומשפיעה עליה לטובה.
 
רוב ההוצאות היומיומיות מתנהלות מחשבון שלי, כשהיא מעוניית במשהו משמעותי, כמו שיפוץ בית, רכישה גדולה אני מבקש בעדינות את עזרתה
איך אני אגיד את זה בעדינות, נראה שהיא חיה על חשבונך, זה לא קצת מפריע לך?
 
אני אשכרה לא מבינה אתכם. מספיק עם הפטרונות הזו כלפי האשה (או בן הזוג) ש"עוד לא ראה את האור". לא כל אחד צריך שתהיה לו מוטיבציה להגיע לפרישה מוקדמת, וזה שונה לחלוטין מזוגות שמחליטים ביחד על רמת חסכון מסוימת או על מימון רמת חיים (שזו דרך אחרת לומר את אותו הדבר). באמת שאני לא חושבת שצריך להתייחס לבת הזוג כמו אל ילדה שגוזרים לה את כרטיסי האשראי - יש אנשים רבים שלא מוציאים כסף בגלל שהם חסרי יכולת שליטה אלא בגלל שהם באמת רוצים להשקיע את כספם במסעדות, בגדים או כל דבר אחר. זה בדיוק אותו הדבר לגיטימי ומוסרי כמו לחסוך כסף ולפרוש בגיל 32.

מה שמקפיץ אתכם זה העובדה שהאשה, במקרה הזה, מרויחה פחות מהגבר, ולכן מבזבזת "את הכסף שהוא הביא הביתה" ואתם עוד מייעצים לשמור על שלום בית על ידי להמשיך ולהתיחס לכסף שלה כאל דמי כיס עבורה ובעדינות לגעת בנושא הכספי כשממש חייבים. אז אין דרך יותר טובה לבשר ל"חבר'ה" - צריך לשבת עם בת הזוג ולדבר על תוכניות לעתיד במובן הכספי. אם היא לא מעוניינת במטרות שלכם, אפשר להחליט על הפרדת כספים, אפשר להחליט על מספר קסם שחוסכים בחודש או להבדיל להחליט על מספר קסם של הוצאות בחודש. המספר הזה לא יהיה המספר שלכם, אבל גם בטח לא שלה. ככה זה בזוגיות. בכל מקרה, אם תנקטו פחות בגישה פטרונית (להסביר לה, לתת לה כסף, וכולי, וזה לא אכפת לי כרגע אם זה הפוך מבחינת מגדר) יכול להיות שתזכו ליותר שיתוף פעולה, כמו בכל מטרה זוגית. אם תבואו בגישה שאתם מבינים יותר טוב ורק הדרך שלכם נכונה, מבחינת האדם שעומד מולכם זה פשוט מיסיונריות. אם אתם רוצים יחסים אמיתיים עם בת הזוג שלכם, כדאי לכם לחשוב קודם כל בצורה של צוות ולא של שני יחידים שמושכים שמיכה קצרה מדי.

פתאום אנשים מציגים כאן בת זוג שיש לה גם אנוכיות אינסופית (כלפי זה שעושה את רוב העבודה הקשה להרויח את הכסף וגם לחסוך ולהשקיע אותו) וגם טפשות להבין מה טוב בשבילה, ובנוסף על כך יש לה התמכרות בלתי נשלטת לבזבוזים בנושאים כאלה או אחרים. רבאק, בחרתם את האשה הזו, ואם היתה כל כך נוראית בהתחלה, כנראה זה לא היה ממשיך לקשר רציני. מה שקורה כאן זה לא אדם אחד רציני ושקול ואדם אחר שהוא ילדותי וחסר יכולת לדחות סיפוקים, אלא הבדלים לגיטימיים בראיית העולם של שני אנשים, שבסך הכל בחרו זה את זו.

ועל הדרך העצות שלי מה כן להגיד: קודם כל, מה הסיבה לחסכון הכספי? אם אתם סובלים בעבודה ורוצים להקדיש זמן לבית ולתחביבים, למה לא פשוט לומר - אני עובד קשה בעבודה שאני לא ממש אוהב, כי אני רואה את זה כרע הכרחי לקראת תקופה טובה יותר. כשאת מוציאה את הכסף התקופה הרעה מתארכת, ואני מתעצבן. אני מרגיש שאת חיה היום בכיף על חשבון החיים הטובים שלי בעתיד, ואני רוצה שנגיע כאן לעמק השווה. את לא חייבת להפסיק לעבוד בעצמך ולא חייבת לרצות בפרישה מוקדמת, אבל אני מצפה שתכבדי את הרצונות שלי ושנחליט על התנהלות מסוימת שתכלול את החלומות שלי על איך לחיות כמו את שלך.
אם אתם רוצים לחסוך כסף בשביל מטרה אחרת, אז לומר מה המטרה. אם זה בשביל להרגיש בטחון, אז לומר את אותו הדבר ולציין שבטחון רגשי בגלל חסכון של X כסף חשוב לכם כמו שלה חשוב לצאת למסעדה, ושזוג מחויב ל- well being ההדדי של שני השותפים בקשר, ועכשיו השאלה איך עושים את זה.
 
חבר, אתה התחלת בזה.
באמת שלא ברור לי על מה אתה קובל.
מאחר וכעת התבקשתי ישירות פומבית לערוך את הכותרת ראיתי לנכון לצוטט ולהסכים עם חלק מהמשפט כנימוק לסירוב (בין היתר).
זה לא סותר את ההערה שלי בראש השרשור, ואינני חוזר בי ממנה.
לא מבין למה הינך מתעקש לפרשן את אותה הערה כ PC למרות ההבהרה שלי.
 
לא כל אחד צריך שתהיה לו מוטיבציה להגיע לפרישה מוקדמת
גם אם החלטת שהממשלה תקבע לך את גיל הפרישה (הזוי אני יודע, כאילו 67 זה איזה מספר קסם) את צריכה לוודא שגם בגיל הזה תוכלי לפרוש.
חוסר הצורך/רצון בפרישה מוקדמת ממש לא שקולה לבזבוזים חסרי שיקול היום.

באמת שאני לא חושבת שצריך להתייחס לבת הזוג כמו אל ילדה שגוזרים לה את כרטיסי האשראי
להיפך, לדעתי להגיד לבן/בת הזוג שיחיה רק מהמקורות שלו/שלה זה הדבר הכי א-שוביניסטי שקיים.
ברור שהרצוי זה שהזוג יחיה ביחד מהמקורות של שניהם תוך הסכמה הדדית על כל הוצאה.
אבל בהיעדר הסכמה, לפחות כל אחד צריך להיות מסוגל לחיות מהמקורות שהוא מכניס. אחרת זה פשוט מחייה על חשבון האחר. חד וחלק.

זה בדיוק אותו הדבר לגיטימי ומוסרי כמו לחסוך כסף ולפרוש בגיל 32
אם בן הזוג ה"בזבזן" מסוגל לעשות את זה מהמקורות האישיים מסכים. ברגע שזה מהמקורות המשותפים, זה כבר לא מוסרי בעיניי. אם כבר להיפך, נוצרת במצב זה תלות ומחייה על חשבון האחר.

שימי לב, אני ממש לא אומר שמי שמרוויח יותר מגיע לו להחליט, אבל באותה נשימה גם מי שמרוויח פחות לא יכול לכפות על השני.
 
שימי לב, אני ממש לא אומר שמי שמרוויח יותר מגיע לו להחליט, אבל באותה נשימה גם מי שמרוויח פחות לא יכול לכפות על השני.
עם זה אני מסכימה 100%
אבל בהיעדר הסכמה, לפחות כל אחד צריך להיות מסוגל לחיות מהמקורות שהוא מכניס. אחרת זה פשוט מחייה על חשבון האחר. חד וחלק.
עם זה קצת פחות, כלומר מסכימה לגבי זוג טרם היכנסו למחוייבות משפחתית אבל לא לאחר מכן, ואסביר למה. כשזוג לוקח על עצמו מחוייבות משפחתית משותפת זה אומר שהולכים להכניס לעגלה הזאת את הכסף, הזמן, הרצון הטוב, היכולת וההשתדלות של שני בני הזוג ומתוך השפע הזה להוציא על מטרות שונות באמצעים מגוונים. מהן המטרות? קודם כל אלו שמשותפות לבני הזוג- הזוגיות, ילדים, בית, הורים ואחים, חברים משותפים. אחרי זה תור המטרות האישיות של כל אחד מבני הזוג וילדיהם. מה הם האמצעים? בישול, ניקיון, תמיכה, שיחות, עזרה פיזית ונפשית, קניות,השקעות, כבוד, קירבה (וגם הפוך- מתן ספייס לאחר)-למטרות המשותפות. למטרות האישיות (או לסיפוקים מידיים אישיים) צריך בדרך כלל רק כסף וזמן. כל שנותר הוא להסכים על ההקצבה בזמן וכסף לחלק הזה לכל אחד מכם.

ההסתכלות על כל הדבר המורכב הזה רק דרך החור שבגרוש בוודאות מובילה לחיים לא נעימים לאף אחד מהצדדים. בוודאי שאם אחד מבטל את כל האנרגיה שמשקיע השני אם זה לא נמדד בכסף. ואם להמשיך את החשיבה המיגדרית (המוטעה לדעתי) אז אחד יודע להביא לעגלה יותר כסף והשניה יודעת להביא יותר זמן ורצון טוב לטיפול בילדים, בהורים, בבית ובתחזוקת החברים. ואני חושבת שכל הדברים חשובים באותה המידה.
 
גם אם החלטת שהממשלה תקבע לך את גיל הפרישה (הזוי אני יודע, כאילו 67 זה איזה מספר קסם) את צריכה לוודא שגם בגיל הזה תוכלי לפרוש.
חוסר הצורך/רצון בפרישה מוקדמת ממש לא שקולה לבזבוזים חסרי שיקול היום.


להיפך, לדעתי להגיד לבן/בת הזוג שיחיה רק מהמקורות שלו/שלה זה הדבר הכי א-שוביניסטי שקיים.
ברור שהרצוי זה שהזוג יחיה ביחד מהמקורות של שניהם תוך הסכמה הדדית על כל הוצאה.
אבל בהיעדר הסכמה, לפחות כל אחד צריך להיות מסוגל לחיות מהמקורות שהוא מכניס. אחרת זה פשוט מחייה על חשבון האחר. חד וחלק.


אם בן הזוג ה"בזבזן" מסוגל לעשות את זה מהמקורות האישיים מסכים. ברגע שזה מהמקורות המשותפים, זה כבר לא מוסרי בעיניי. אם כבר להיפך, נוצרת במצב זה תלות ומחייה על חשבון האחר.

שימי לב, אני ממש לא אומר שמי שמרוויח יותר מגיע לו להחליט, אבל באותה נשימה גם מי שמרוויח פחות לא יכול לכפות על השני.
באמת, לא נראה לך שהנחת כאן כמה הנחות נסתרות שיכולות להפוך את כל כיוון הדיון? מי אמר לך שהבזבוזים חסרי שיקול? אולי מדובר במסעדה פעם בחודש, ובעיני פותח הדיון זה יותר מדי, אבל הרבה אחרים יחשבו שזה לחלוטין סביר? אולי מדובר בשבע מסעדות בחודש, אבל בלאכול חומוס, שזה כלכלית אותו הדבר? יותר מזה, מי אמר לך שלאשתו לא יספיק הכסף לפנסיה בגיל 67? אולי זה בסדר גמור מצדה לצאת למסעדות בצעירותה ובגיל מבוגר יותר לחיות יותר בצנעה? אולי היא עובדת במוסד ממשלתי שבו המשכורות נמוכות כרגע ועם תנאים מפליגים לפנסיה? אולי היא רוצה לצאת למסעדות כל עוד אין להם ילד, וזה רק בשנה הקרובה? אני לא יודעת, ובגלל זה מסרבת להכנס כאן לסטריאוטיפ. בכלל לא נראה לי שהיא מתכוונת לחיות על חשבון מישהו אחר, אלא לחלק את ההוצאות וההכנסות שלה אחרת במהלך החיים, מה שזה לגיטימי. אתה יודע מה? זה אפילו לגיטימי לחיות על חשבון בן הזוג או אפילו ההורים, כל עוד זה דובר ויש הסכמה - אין בזה משהו לא מוסרי.

עכשיו להערה השניה שלך, לגבי כל אחד והמקורות הכספיים שלו. לעתים קרובות מדי, אחד מבני הזוג (לרוב הגבר) יכול, בהסכמה שבשתיקה או בשיתוף פעולה של השני, לקחת על עצמו מסלול קריירה יותר מתגמל. למשל, להשאר יותר שעות או לבחור תחום שבו המשרות הן משרה מלאה ++. זה כמובן יותר בולט כשאנשים עושים ילדים ואחד מהם אחראי באופן גורף לשעות אחה"צ, למשל. כמו שאמרו לך, כסף זה לא הכל, ואם זה ההחלטה שעשיתם כזוג, לבוא ולהגיד שלאחד יש מקורות כספיים יותר מאשר לשני זה פשוט מגוחך ומניפולטיבי. ועכשיו עוד שוס קטן - ונניח שאתה עובד הייטק במשרת חלומות, שבזמן הלימודים שלך באוניברסיטה פגשת אישה שלמדה מדעי הרוח. אז שניכם הייתם סטודנטים עניים, ומאז אתה התפתחת והיום מרוויח מעולה, בעוד שהיא מטיילת בספירות העליונות של פילוסופיה בלתי שימושית. מה, לא הבנת את זה קודם? לא הבנת מה יקרה בדייט הראשון שלכם? כבר בבחירה שלך בבת זוג שלא תישא על עצמה את עול הפרנסה לקחת על עצמך את השיתוף הזה, מה פתאום באים עכשיו להתלונן? דרך אגב, אני אומרת את זה גם הפוך בשיחה שבה נשים מתלוננות שהבעל כל הזמן בעבודה ולא רואה אותן ואת הילדים - בחרת מקצוע או תפקיד לפי מה שמתחשק לך, ומי אמור לממן את זה? אם זה ההסכם ביניכם, אל תתלונני שהוא לא נמצא בבית. אם זה לא ההסכם, אז יש לך בעיה בזוגיות, אבל את לא יכולה להתלונן על קווי אופי שבדיוק בגללם בחרת אותו מלכתחילה. גם כאן, האשה פתאום התחילה לבזבז ללא רסן? ויתרה מכך, פתאום היא הפסיקה להקשיב לבן הזוג ועסוקה רק בלהוציא את כספו? להתעורר! אם להיות קצת מטאפורית, כשאני קונה גור קטן של כלב דני ענק, אני לא מופתעת שהוא גדל להיות כלב גדול שדורש המון אוכל, נכון?

ושלישית, לגבי מי שמרוויח פחות או יותר וכופה על השני. בזוגיות שיש בה כפייה יש בעיה, ולא משנה מה הנושא. עם זאת, כל מי שחי בזוגיות יותר מחודשיים יודע שזה לא אומר שאפילו בזוגיות מעולה מקבלים כל מה שרוצים. חיים בזוגיות הם לפעמים פשרה (בהם כל צד מוצא שהוא מפסיד חצי בכל קונפליקט) ולפעמים חיים של כיוונון ואז שני בני הזוג מוצאים מטרות משותפות שאולי לא היו להם קודם ונעים לקראת פתרון שלישי. פשרה היא טובה, כל עוד הפערים לא גדולים מדי, ואז הויתורים שעושים במהלך הדרך הם לא בנפשנו. אם מלכתחילה נבחר בן זוג שמאד רחוק ממך, והפערים גדולים, כפי שכתבתי קודם אפשר לצפות לפשרות כואבות מאד. לעומת זאת, במהלך חיים משותפים של עשרים ושלושים שנים, גם בני זוג שקרובים אחד לשני לעתים מתרחקים מבחינת המטרות, למשל שאחד מהם מחליט לחסוך לקראת פרישה מוקדמת. זוגיות צריכה לכלול את היכולת להתמודד עם השינויים שעובר כל אחד מבני הזוג מצד אחד, תוך היכולת לכבד את העובדה שהשני לא תמיד הולך איתו באותו הקצב. אני לא יודעת מה קרה כאן - האם מי ששאל התחיל כאדם חסכן ומינימליסט, או שזה התפתח לאחר תחילת הקשר, ושני הדברים שונים בתכלית והתשובה לשני המצבים שונה. בכל מקרה לטעון שהצד השני הוא איזה רשע מרושע שמונע ממך שימוש נאות בכספך, זה לכל הפחות ילדותי - אנחנו רואים כאן תמונה קפואה בזמן של קשר שלא יודעים איך התחיל וממה התפתח.
 
עם זה אני מסכימה 100%
ההסתכלות על כל הדבר המורכב הזה רק דרך החור שבגרוש בוודאות מובילה לחיים לא נעימים לאף אחד מהצדדים.
אם להיות פרובוקטיבית, הייתי שואלת האם בסיטואציה שבן הזוג שהרוויח יותר עד כה לא יכול להמשיך להיות המפרנס העיקרי, למשל בעיה בריאותית או תאונת דרכים, האם הוא הופך למישהו שבמקרה של חוסר הסכמה ניתן להפנות אותו לחיות על קצבת הנכות שלו, או שמשפחה אוהבת אמורה להמשיך ולתמוך בו גם כשהוא לא "משתלם כלכלית".
 
לרוב הגבר) יכול, בהסכמה שבשתיקה או בשיתוף פעולה של השני, לקחת על עצמו מסלול קריירה יותר מתגמל. למשל, להשאר יותר שעות או לבחור תחום שבו המשרות הן משרה מלאה ++. זה כמובן יותר בולט כשאנשים עושים ילדים ואחד מהם אחראי באופן גורף לשעות אחה"צ, למשל. כמו שאמרו לך, כסף זה לא הכל, ואם זה ההחלטה שעשיתם כזוג, לבוא ולהגיד שלאחד יש מקורות כספיים יותר מאשר לשני זה פשוט מגוחך ומניפולטיבי.
אלימות כלכלית של הפטריארכיה.
 
ואם להמשיך את החשיבה המיגדרית (המוטעה לדעתי)
אבל זה בדיוק הבעיה. כולם מניחים שרק בגלל האישה (במקרה הספציפי הזה) מרוויחה פחות, שהיא עושה יותר פעולות "שווי כסף".
אצלנו מטלות הבית מתחלקות שווה בשווה, למרות שאני מרוויח יותר.


אם להיות פרובוקטיבית, הייתי שואלת האם בסיטואציה שבן הזוג שהרוויח יותר עד כה לא יכול להמשיך להיות המפרנס העיקרי, למשל בעיה בריאותית או תאונת דרכים, האם הוא הופך למישהו שבמקרה של חוסר הסכמה ניתן להפנות אותו לחיות על קצבת הנכות שלו, או שמשפחה אוהבת אמורה להמשיך ולתמוך בו גם כשהוא לא "משתלם כלכלית".
כל מה שכתבת בהודעה הקודמת שלך אכן היו דברים מלאי טעם.
אני לא אוהב את הדיבור על מפרנס אחד והשני והשני עושה מטלות בית, יודע שזה המצב בלא מעט בתי אב בישראל, אבל ממש לא אצלי, ובגלל זה הטיעון הזה הוא מאוד בעייתי בעיניי.

לגבי ההודעה הנוכחית, אם אותו נכה רוצה עכשיו לצאת למסעדות כל היום ולקנות מותגי יוקרה בניגוד לדעת בן/בת הזוג, אז כן שיסתדר מקצבת הנכות.
רצית פרובוקטיבי, לא?
 
אבל זה בדיוק הבעיה. כולם מניחים שרק בגלל האישה (במקרה הספציפי הזה) מרוויחה פחות, שהיא עושה יותר פעולות "שווי כסף". אצלנו מטלות הבית מתחלקות שווה בשווה, למרות שאני מרוויח יותר.
במקרה הספציפי שלי, אם נדבר באופן פרטני, היו לי כמה תקופות: כשהייתי נשואה, הייתי סטודנטית במשך הרבה שנים והמלגה היתה בהתאם. למרות שהגרוש שלי הרויח יותר ממני, ולמרות שאני עשיתי יותר מבחינת הטיפול בילדים (אבל לא עבודות הבית), לא התאימה לי הבזבזנות שלו וחוסר האחריות הכלכלית. כך שלהרויח יותר זה לא תמיד אומר התנהלות כלכלית אחראית. ההתנהלות הלא אחראית שלו גרמה לנו לחיות כל הזמן במינוס, לא לחסוך לילדים ואפילו להוציא את כל כספי הפנסיה שלו בתקופות שבהן לא עבד כי החליט שהגיע הזמן שיתקדם לניהול במקום להיות חבר צוות רגיל. אז במקרה הזה, שהוא הפוך על הפוך, האם היתה לי זכות לפנות אליו ולהגיד שלא נראה לי, למרות שהוא אכן הרויח יותר כסף ממני (אולי כפול, באותה תקופה)? לדעתי כן. הוא סיכן את עתידנו המשותף בהתנהלות הבלתי סבירה שלו, והעובדה שהוא זה שהרויח את הכסף הזה לא משנה מבחינתי. אני לא מדברת על בזבוזים "קטנים" אלא על מינוס משמעותי ומפחיד. הוא עדיין, עד היום, חושב שאני אנאלית, פחדנית ומקובעת, ושאין לי יכולת להתמודד עם אי ודאות. היום הוא עדיין חי על הקצה, למרות שאם תראה אותו לא תדע, כי יש לו את כל סמלי הסטטוס המתבקשים - וילה, ג'יפ, שעון יקר, אבל אין לו חסכון לפנסיה.

בתקופה הנוכחית, אחרי שכבר סיימתי את הלימודים וקיבלתי תפקיד בכיר שמתגמל כלכלית, יש לי בן זוג שנמצא בתפקיד פחות בכיר משלי. הוא מרויח קצת פחות בברוטו, אבל בגלל ענייני מיסוי ההבדל מורגש מאד בנטו. התפקיד שלי הרבה יותר דורש מאשר שלו, ולמרות זאת אני עושה הרבה יותר בבית, מהסיבה הפשוטה שהילדים הם שלי ולא שלו, ויש דברים שבאופן טבעי אני אחראית עליהם. דוקא עכשיו, אני גם מרויחה יותר, גם עושה יותר בבית וגם מוציאה יותר. ההוצאות שלו הן ברמה כל כך נמוכה בגלל שהוא פשוט פוחד להוציא כסף, והחסכון כל כך גדול שהוא יכול לפרוש היום באופן מפנק למרות שיש לו לפחות עוד עשרים שנות עבודה. אני לא רואה סיבה שלא יעלה את רמת החיים שלו ולפעמים גם לוחצת עליו להוציא יותר כסף (על עצמו!), מה שהרבה פעמים מוכיח את עצמו למרות התנגדות ראשונית. למשל, הוא טס הרבה במסגרת העבודה שלו, ואני מתעקשת שגם אם הוא צריך לעשות השלמות כלשהם מכספו שהוא ידאג לקחת טיסות קלות שמאפשרות שינה טובה ולא לילות לבנים, שאם הוא יוצא בטיסה מאוחרת שישלם על חצי יום נוסף במלון כדי להתקלח ולהתרענן ושישכור רכב אם זה יותר קל גם אם זה לא משתלם כלכלית. מאז שהוא עושה את זה, הנסיעות הפכו יותר נוחות. בעיני, חלק מהמשאבים שלנו זה הבריאות שלו, וה- well being הכללי שלו, האנרגיה שלו כשהוא בבית ומצב הרוח שלו בכל יום ויום, ואני דוחפת להשקיע בכיוון הזה למרות שאני לכאורה מתערבת בהוצאת הכספים שלו וזה לא עניני.

אני מספרת את שני הסיפורים האלה דוקא בגלל שהם לא הסטריאוטיפ של אחד מרויח הרבה ונעדר, השני מרויח מעט ועושה עבודות בית. אם יש מטרות משותפות, הן יכולות להיות חסכון לילדים ובטחון כלכלי (כמו בדוגמה הראשונה שלי) או איכות חיים -> אריכות חיים (כמו בדוגמה השניה) אז לא ניתן להפריד בין כסף לבין נושאים אחרים, אחרת לא עובדים בצוות. אז בלי קשר כמה מישהו מרויח, אם נראה לו שהשני מבזבז והמטרות המשותפות נפגעות, צריך וכדאי לדבר על זה אבל לא בצורה פטרונית אלא בצורה של שיתוף פעולה. אישית, כשנתקלתי בדילמה הזו אישית, למרות שהגרוש שלי הרויח יותר הבנתי שהשוני בהתנהלות הכלכלית כל כך גדול שהוא מפריע לחיים המשותפים. זה לא הפריע לי שזו אני שמרויחה פחות, אלא שלא יכולנו להסכים על מטרות ארוכות טווח ולעבוד בצוות כדי להשיג אותן. לא היתה פשרה ולא היה מו"מ, הוא פשוט סרב להתנהל באופן אחראי מתוך אידיאולוגיה של חיים ספונטנים, והאידיאולוגיה הזו לא התאימה לי. לצערי, נחשפתי לאידיאולוגיה הזו רק בשלב יחסית מאוחר בגלל שקודם לכן היו לנו סכומים קטנים מאד להוציא וזה לא ניכר אבל היו לנו חלומות - רק אחר כך הבנתי שבעיניו החלומות לאו דווקא צריכים להתממש ובטח שלא צריך לעבוד קשה בשביל זה, בעוד שלי היה ברור שאלה דברים ברי השגה ושיש דרך ספציפית שתביא אותנו לשם.
 
רק אומר שאינני מדבר על המקרה הספציפי של פותח השרשור, אלה רק לעיניינים עקרוניים שעלו פה, מאחר ופותח השרשור נעלם ואיננו נראה באופק.
הבן אדם לא טען שהוא לא בזבזן. הוא פשוט לא אוהב את הבזבוזים של אשתו (מסעדות ובגדים) וחושב שאין לה זכות לכך כשהיא מרוויחה רק 40% ממנו.
יתכן שהוא מאד אוהב את הבזבוזים של עצמו (ואולי חושב שהם דווקא מאד נחוצים) ובטח שמגיע לו בגלל שהוא מרוויח יותר.
ככה לפחות אני הבנתי אותו.
מאחר והוא פתח פוסט בפורום חסכנות ואנטי צרכנות, ניתן להניח שמדובר על כספים שהוא היה רוצה לחסוך

יש אנשים רבים שלא מוציאים כסף בגלל שהם חסרי יכולת שליטה אלא בגלל שהם באמת רוצים להשקיע את כספם במסעדות, בגדים או כל דבר אחר. זה בדיוק אותו הדבר לגיטימי ומוסרי כמו לחסוך כסף ולפרוש בגיל 32.

מה שמקפיץ אתכם זה העובדה שהאשה, במקרה הזה, מרויחה פחות מהגבר
אין לי מושג את מי מקפיץ מה, אבל נראה לי שאת מפספסת את הנקודה.
הבעיה כאן היא לא מי מרוויח יותר, הבעיה שחוזרת כאן בכל מיני פוסטים בהרבה ווריאציות, היא אחת. תחת חשבון משותף, אדם פזרן יכול לכפות(ביצוע פעולות ללא הסכמה) התנהלות כלכלית על הצד השני ,בעוד אדם חסכן לא יכול לעשות זאת, כי גם אם הוא יפתח חיסכון הפזרן יכול להכנס למינוס והבנק ישבור את החסכון לסגירתו.
וכדרך אגב בזבוז בכפיה פחות לגיטימי מחסכון בכפיה, מאחר ואת החסכון עוד אפשר לחלק אם רוצים, את הבגדים שאחד רכש לעצמו והאוכל שאכל לא ממש מומלץ.

מי אמר לך שהבזבוזים חסרי שיקול? אולי מדובר במסעדה פעם בחודש, ובעיני פותח הדיון זה יותר מדי, אבל הרבה אחרים יחשבו שזה לחלוטין סביר? אולי מדובר בשבע מסעדות בחודש, אבל בלאכול חומוס, שזה כלכלית אותו הדבר?
בכלל לא נראה לי שהיא מתכוונת לחיות על חשבון מישהו אחר, אלא לחלק את ההוצאות וההכנסות שלה אחרת במהלך החיים, מה שזה לגיטימי. אתה יודע מה? זה אפילו לגיטימי לחיות על חשבון בן הזוג או אפילו ההורים, כל עוד זה דובר ויש הסכמה - אין בזה משהו לא מוסרי.
אז זהו, שאין הסכמה. תחת חשבון משותף כל הוצאה לא מוסכמת(ההסכמה יכולה להיות גורפת "תקנה מה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה") היא לא לגטימית. בלי שום חשיבות מה אנשי הפורום הזה או מה הציבור נראה לו שהוא לגיטימי, כך שבני זוג צריכים להגיע להסכמות כדי לנהל אותו ולא לכפות. האנשים שבאים להתייעץ כאן בפורום הם אלה שלא הגיעו לסכמה. עכשיו, מה אתה מייעצת לזוג שלא יכול להגיע על ההסכמה מי מבזבז כמה ומי חוסך כמה?
ועכשיו עוד שוס קטן - ונניח שאתה עובד הייטק במשרת חלומות, שבזמן הלימודים שלך באוניברסיטה פגשת אישה שלמדה מדעי הרוח. אז שניכם הייתם סטודנטים עניים, ומאז אתה התפתחת והיום מרוויח מעולה, בעוד שהיא מטיילת בספירות העליונות של פילוסופיה בלתי שימושית. מה, לא הבנת את זה קודם? לא הבנת מה יקרה בדייט הראשון שלכם? כבר בבחירה שלך בבת זוג שלא תישא על עצמה את עול הפרנסה לקחת על עצמך את השיתוף הזה, מה פתאום באים עכשיו להתלונן?
עכשיו שוס גדול - ומה בדיוק היא חשבה בדיוק כשהיא בחרה ללמוד לעוף לספירות העליונות, שמשהו ישלם לה על זה?! היא לא ידעה שהיא תרוויח שקל וחצי?! ולמה בדיוק בדייט הראשון היא חשבה שהיא תוכל לחגוג על הכרטיס האשראי המשותף שלהם איך שבא לה למרות שהיא יודעת שהיא לא תתרום לכלכלת המשפחה?! (מדובר על מקרה היפטטי ולא של פותח השרשור) זה נראה לה לגטימי כי...?!ואם היא חשבה שזה לגיטימי לא יכלה בדייט שני להגיד לו "אני מה זה שמחה שפגשתי איש היי טק כמוך, ומחכה בכליון עיניים לכרטיס הפלטינה שתארגן לי" כדי שידע על כך?!
אם אמרה מסכים על זה שהוא סתם מתבכיין.(וכדרך אגב, אנחנו מתייחסים רק להתבכיינות שלו, אבל ברור לכולם שסביר להניח שגם היא בוכה בפורום הקניות והמסעדות על בעלה הקמצן שעושה עניין מכל חיוב)
אם להיות קצת מטאפורית, כשאני קונה גור קטן של כלב דני ענק, אני לא מופתעת שהוא גדל להיות כלב גדול שדורש המון אוכל, נכון?
אבל בהחלט תופתעי אם הוא מחליט לנגוס בך אם הוא רוצה השלמות של אוכל.
 
נערך לאחרונה ב:
הבעיה כאן היא לא מי מרוויח יותר, הבעיה שחוזרת כאן בכל מיני פוסטים בהרבה ווריאציות, היא אחת. תחת חשבון משותף, אדם פזרן יכול לכפות(ביצוע פעולות ללא הסכמה) התנהלות כלכלית על הצד השני ,בעוד אדם חסכן לא יכול לעשות זאת, כי גם אם הוא יפתח חיסכון הפזרן יכול להכנס למינוס והבנק ישבור את החסכון לסגירתו.
...
עכשיו, מה אתה מייעצת לזוג שלא יכול להגיע על ההסכמה מי מבזבז כמה ומי חוסך כמה?
...
עכשיו שוס גדול - ומה בדיוק היא חשבה בדיוק כשהיא בחרה ללמוד לעוף לספירות העליונות, שמשהו ישלם לה על זה?!.

האמת, צחקתי איתך :-) טוב, אחד אחד: קודם כל, אני מסכימה איתך שפעולות בכפייה הן בעיה, אבל אני טוענת שפעולות כספיות בכפיה הן רק בעיה אחת משרשרת בעיות במערכת יחסים שבמקרה הזה מתבטאות בכסף. אחר כך זה יכול להתבטא בחינוך הילדים - למשל הורה שלוקח את הילדים לאכול אוכל זבל מאחורי הגב של ההורה השני. יש עוד הרבה דוגמאות כאלה, ואמנם הפורום הזה עוסק בעיקר בכסף, כסף זה לא הכל. כסף פשוט קל למדוד בניגוד לסוכר בדם אצל ילדים.

אני מייעצת לאנשים האלה לעשות תהליך, או לבד או עם איש מקצוע, אם הם לא יכולים לבד. קודם כל, לא לבוא מתוך מחשבה שניתן לחנך את בן או בת הזוג, או מתוך מחשבה שבן/ת הזוג הם טורפים שמטרתם לנצל אותנו. זה לא יעבוד בשום מערכת יחסים נורמלית. צריך לשבת ביחד וקודם כל לשאול את השאלות הגדולות - איפה אני רוצה להיות עוד עשר שנים? עוד עשרים שנים? האם זה מתאים לך? איך אני רוצה להגיע לשם ואיך אתה. לפעמים, כשהפערים גדולים מדי, צריך להפרד, אבל לפעמים צריך פשוט לעשות החלטה באיזה רמת חיים מתכוונים לחיות, ולפי זה לגזור מה ניתן לחסוך ומה רוצים להוציא. לעתים קרובות, הטון הפטרוני של החינוך והצדקנות גורם לאנטגוניזם בצד השני וזה לאו דווקא שהעמדות שלהם כל כך רחוקות. בקיצור, לנסות ולמצוא את המשותף ולא את המפריד, וקצת להשתמש באינטלגנציה רגשית.

ומה היא בחרה לחשוב? אני לא יודעת מיד ראשונה, אבל אם אתה שואל מה אני שומעת ממכרות שהלכו בכיוון הזה, אז זה בערך כך: חלקן מאמינות במערכות יחסים יותר קלאסיות שבהן הגבר מביא את הפרנסה. חלקן אפילו חושב שגבר שעובד בשביל להרוויח יותר כסף כנראה רוצה לחיות ברמת חיים יותר גבוהה ולא מבינות למה הוא לא רוצה להשתמש בכסף לדברים שהן מעוניינות בהן. יש נשים שחושבות שדברים מסוימים הם נורא חשובים - לחלקן בגדים זה סוג של ייצוג אישי, וחלק ניכר מהבטחון העצמי שלהן נמצא במראה החיצוני וביכולת לשמור על עצמן אופנתיות ומושכות תשומת לב. הרבה פעמים היציאות (למסעדות אבל גם למקומות אחרים, יכול להיות חוג מקרמה או חוג ספורט) הן סוג של קהל שמולו הן יכולות "להופיע" ולהרגיש שהן מרשימות מישהו אחר. גם לי זה נראה מוזר, דוקא בגלל שאני אשה במקצוע גברי, ופעם מישהי הסבירה לי נורא יפה ובאופן פותח עיניים שבעלה, ואני, והקולגות שלנו, עושים את אותו הדבר בעבודה - יש לי קבוצה שלמה של אנשים שאני יכולה להרשים בהישגים שלי, יש לי קבוצה שמספקת לי ענין ואתגר ובעצם חלק גדול מהמעגל החברתי שלי הוא בעבודה המקצועית. נשים שנמצאות במקצועות פחות תחרותיים, כמו עבודה סוציאלית או ספרות עברית או מורה ביסודי או מזכירה, לעתים מנסות לנתב את היצר התחרותי שלהן למעגל החברתי השני שהן מקיימות - נניח חברות שיוצאות למסעדות. פעם בשבוע הן דופקות הופעה, מתיישבות במסעדה ומקיימות את הקשר הזה שבו הן מספרות כמה הן אמהות טובות, כמה הן מבשלות טוב, כמה הן תופרות שמיכות טלאים או מכינות יום הולדת פיראטים לקטן או ארגנו מסיבת הפתעה לסבתא. זה חשוב להן נורא, בדיוק כמו שלי חשוב פרויקט גדול שהשלמנו באופן יוצא מן הכלל. בשבילן זה לא בדיוק להפסיק לאכול בחוץ כדי לאכול אוכל שהכנתם בבית, זה כל הענין מסביב. ולפני שמישהו אומר משהו נגד זה, אלה לא דברים שלי אלא מה שאני שומעת ואני לא מתכוונת להגן על זה או להצדיק את זה, רק לומר שזה לא בזבוזים חסרי שליטה כמו שזה צורך רגשי שלא תמיד מדובר.
 
אני מייעצת לאנשים האלה לעשות תהליך, או לבד או עם איש מקצוע, אם הם לא יכולים לבד. קודם כל, לא לבוא מתוך מחשבה שניתן לחנך את בן או בת הזוג, או מתוך מחשבה שבן/ת הזוג הם טורפים שמטרתם לנצל אותנו. זה לא יעבוד בשום מערכת יחסים נורמלית. צריך לשבת ביחד וקודם כל לשאול את השאלות הגדולות - איפה אני רוצה להיות עוד עשר שנים? עוד עשרים שנים? האם זה מתאים לך? איך אני רוצה להגיע לשם ואיך אתה. לפעמים, כשהפערים גדולים מדי, צריך להפרד, אבל לפעמים צריך פשוט לעשות החלטה באיזה רמת חיים מתכוונים לחיות, ולפי זה לגזור מה ניתן לחסוך ומה רוצים להוציא. לעתים קרובות, הטון הפטרוני של החינוך והצדקנות גורם לאנטגוניזם בצד השני וזה לאו דווקא שהעמדות שלהם כל כך רחוקות. בקיצור, לנסות ולמצוא את המשותף ולא את המפריד, וקצת להשתמש באינטלגנציה רגשית.
אני מסכים איתך לגבי כל הטריקים והשטיקים שהציעו כאן, אם בגלל שבמקרה הטוב הם לא עובדים בגלל שרואים אותם מקילומטר ואם בגלל שבמקרה הרע הם פוגעים באמון אם זה מתגלה יותר מאוחר.
לגבי הדיבורים, ההבדל בינינו שאני חושב שהם לא צריכים לדבר על עוד 10 שנים, כי אני חושב שגם אם הם חושבים שהם יודעים, הם לא יוכלו אפילו לנחש איפה הם יהיו ומה הם ירצו אז. הם צריכים לדבר על כאן ועכשיו ואיך הם מייצרים כלים לכאן ועכשיו שיתאימו לכל מה שיכול לקרות להם. מלצבור תחביבים יקרים עד לשלוח את הילדים לטיולים מסביב לעולם נונסטופ, איזה כלים יוכלו לייצג את הרצונות העתידיים שלהם ואיך הם יוכלו להתכונן אליהם. כי אם האשה רואה עצמה בעוד 10 שנים באשרם במדבר חיה מנבטים ובסוף מתגלה שהיא התמכרה לחוגי טאפרוור, הכלי הטכני עדיין יעבוד וזה לא יפגע ביכולות של הבעל לתכנן את הרצונות שלו ולהפך. הפתרונות יכולים להיות, מחשבונות נפרדים, דרך דמי כיס לכל אחד עד תחרות דמקה שהמנצח מחליט מה לעשות עם הכסף הפנוי, או סתם לחלק את הכסף לפי מטלות הבית, וואט אבר, מה שעובד עבורם. אבל חשוב שזה יהיה כלי טכני ברור ולא כל פעם שיחות ודיונים כי אם כל פעם שמישהו מהם ישנה תחביב/גישה כלכלית יצטרכו עוד שיחה, הם פשוט יקרסו נפשית על משהו שהוא יחסית קל לפתרון.
מה היא בחרה לחשוב? אני לא יודעת מיד ראשונה, אבל אם אתה שואל מה אני שומעת ממכרות שהלכו בכיוון הזה, אז זה בערך כך: חלקן מאמינות במערכות יחסים יותר קלאסיות שבהן הגבר מביא את הפרנסה. חלקן אפילו חושב שגבר שעובד בשביל להרוויח יותר כסף כנראה רוצה לחיות ברמת חיים יותר גבוהה ולא מבינות למה הוא לא רוצה להשתמש בכסף לדברים שהן מעוניינות בהן. יש נשים שחושבות שדברים מסוימים הם נורא חשובים - לחלקן בגדים זה סוג של ייצוג אישי, וחלק ניכר מהבטחון העצמי שלהן נמצא במראה החיצוני וביכולת לשמור על עצמן אופנתיות ומושכות תשומת לב. הרבה פעמים היציאות (למסעדות אבל גם למקומות אחרים, יכול להיות חוג מקרמה או חוג ספורט) הן סוג של קהל שמולו הן יכולות "להופיע" ולהרגיש שהן מרשימות מישהו אחר. גם לי זה נראה מוזר, דוקא בגלל שאני אשה במקצוע גברי, ופעם מישהי הסבירה לי נורא יפה ובאופן פותח עיניים שבעלה, ואני, והקולגות שלנו, עושים את אותו הדבר בעבודה - יש לי קבוצה שלמה של אנשים שאני יכולה להרשים בהישגים שלי, יש לי קבוצה שמספקת לי ענין ואתגר ובעצם חלק גדול מהמעגל החברתי שלי הוא בעבודה המקצועית. נשים שנמצאות במקצועות פחות תחרותיים, כמו עבודה סוציאלית או ספרות עברית או מורה ביסודי או מזכירה, לעתים מנסות לנתב את היצר התחרותי שלהן למעגל החברתי השני שהן מקיימות - נניח חברות שיוצאות למסעדות. פעם בשבוע הן דופקות הופעה, מתיישבות במסעדה ומקיימות את הקשר הזה שבו הן מספרות כמה הן אמהות טובות, כמה הן מבשלות טוב, כמה הן תופרות שמיכות טלאים או מכינות יום הולדת פיראטים לקטן או ארגנו מסיבת הפתעה לסבתא. זה חשוב להן נורא, בדיוק כמו שלי חשוב פרויקט גדול שהשלמנו באופן יוצא מן הכלל. בשבילן זה לא בדיוק להפסיק לאכול בחוץ כדי לאכול אוכל שהכנתם בבית, זה כל הענין מסביב. ולפני שמישהו אומר משהו נגד זה, אלה לא דברים שלי אלא מה שאני שומעת ואני לא מתכוונת להגן על זה או להצדיק את זה, רק לומר שזה לא בזבוזים חסרי שליטה כמו שזה צורך רגשי שלא תמיד מדובר.
זה נהדר שזה מה שהיא חשבה, השאלה היא איך הגעת למסקנה שזה אשמת הבעל שהיה צריך לנחש את כל זה ולא אשמת האשה שהייתה צריכה להסביר את כל המונולוג המקסים הזה לבעלה טרם חתונתם. ושלא תביני לא נכון אני חושב שזה אשמת שניהם, לפי דעתי כל זוג בעל פערים כלכליים אם בהכנסות ואם בהוצאות ורצוי גם כאלו שלא, כי בני אדם משתנים, חייבים לשבת ולעשות שיחת תיאום ציפיות(אם לא הסכם ממון) כלכליים לפני החתונה כמו שעושים תאום ציפיות על מספר הילדים,מקום מגורים וכו'. הבעיה שרוב הזוגות מפחדים לדבר על כסף, מי בגלל שהוא מפחד לצאת קמצן, מי בגלל שהוא מפחד לצאת פזרן ומי בגלל שהוא מפחד לצאת לא מספיק רומנטי ורגשן.
 
נערך לאחרונה ב:
איך אני אגיד את זה בעדינות, נראה שהיא חיה על חשבונך, זה לא קצת מפריע לך?
אשקר אם אגיד שלא הפריע לי בעבר. זה יצר המון מתחים ולא קידם אותנו בכלום. פשוט למדתי לקבל אותה. אני מרוויח בערך פי שלוש ממנה, ולא ממש זקוק לכסף שהיא מרוויחה כדי להחזיק משפחה. היא לא מבקשת ממני כסף על דברים שהיא מעוניינת ומפרנסת את עצמה. רוב הוצאות השגרתיות של הבית עלי, היא לפעמים משתתפת בהוצאה כזו או אחרת. לרוב משהו אקסטרה שלא ביום יום. עכשיו זה לא מפריע לי, מקווה שתחושה זו תלווה אותי גם בעתיד :)
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
⌄
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.
מקווה בשבילך, אם אני הייתי בצד של אישתך הייתי מרגיש לא נעים, המינימום שהייתי עושה זה להתחלק בהוצאות הבית, לא חייבים חצי חצי, אבל לפחות משהו.
שוב, זו דעתי, לפחות ככה זוגתי ואני נוהגים.
 
נושאים דומים
פותח הנושא כותרת פורום תגובות תאריך
S איך עושים סימולציה של מס לשנה שלא הסתיימה? מיסים 16
flower פתיחת עסק מהצד כשעובדים במשרה מלאה – מה עושים עם טופס 101? יזמות והגדלת הכנסות 4
ב מה אתם הייתם עושים נדל"ן 7
עידו ג מה אתם הייתם עושים? קריירה ושונות יזמות והגדלת הכנסות 31
Gari מה עושים אם נמצאים בתקופה המשיכה מהתיק והמט"ח יורד בחדות לעומת השקל? שוק ההון 22
Yohiko מה עושים? התפתחות אישית 26
א היכן אתם עושים טיפולי שיניים? צרכנות פיננסית 69
algo.il חיוב מס הכנסה לא מוצדק על העברה כספית לחשבון השקעות לחו"ל - מה עושים? מיסים 5
ה מה עושים עם 150,000 ובלי נסיון בכלל? התפתחות אישית 12
$$$ טראמפ $$$ מה עושים עם 100,000 שקל שחייבים להביא תשואה גבוהה?? שוק ההון 63
algo.il סוגיה - אם אין הפרשות גמל והשתלמות בניגוד להסכם קיבוצי - מה עושים? פנסיה, גמל וקרנות השתלמות 7
R איפה אתם עושים ביטוח בריאות וכמה אתם משלמים? צרכנות פיננסית 4
ח כדאיות הפקדה לפנסיה לעצמאית עוסק פטור - מה הייתם עושים? פנסיה, גמל וקרנות השתלמות 7
ס מה הייתם עושים אם לא הייתם צריכים לשלם מס רווח הון למשך 5 שנים? מיסים 24
E שגיאה בטופס 1301 – "מחזור מכירות מרווח הון גבוה מ-2.81 מיליון ש"ח" – מה עושים? מיסים 8
ה 40,000$ בחשבון הבנק, מה הייתם עושים? שוק ההון 2
C קסם העלו דמי ניהול בקרן עוקבת ת"א 125 - מה עושים? צרכנות פיננסית 5
T האם אנחנו עושים מספיק? יומני מסע אישיים 39
H האם הניירות האלה עושים מה שאני חושב? שוק ההון 0
ד התעוררות מאוחרת - מה עושים עם הבלאגן בתיק ני"ע שלי שוק ההון 41
D מה עושים עם החלק הסולידי בתיק ההשקעות? שוק ההון 18
D למי שקונה מדדים כל חודש איך אתם עושים את זה? שוק ההון 7
א מה לעשות אם אין כסף להשקיע? ומה עושים כשרוצים לקנות משהו יקר? שוק ההון 13
T לקות בדירה מקבלן - שלא נותן מענה, מה עושים? נדל"ן 1
נתי מה הייתם עושים עם הRSUs ? פרישה מוקדמת והחיים שאחריה 33
GeraltOfHaifa רוצים חיים כפריים. אני דרומי - היא צפונית. שנינו משפחתיים מאוד - מה עושים? התפתחות אישית 23
U מה עושים עם משכורת בדולרים? מיסים 23
ש איך עושים סדר בכל הבלגן של חסכונות/פנסיה/השתלמות וכו'? פנסיה, גמל וקרנות השתלמות 3
E מה עושים ? פוליטיקה, אקטואליה, דת-מדינה ושאר מרעין בישין 271
מ נזק מנזילה לדירה שלי מהשכן למעלה - מה עושים עכשיו נדל"ן 10
מ מה הייתם עושים במצבי? שוק ההון 8
R מה עושים עם תיק השקעות לפני מעבר לארה"ב שוק ההון 1
מ מה עושים עם לחם יבש? מינימליזם, חסכנות ואנטי-צרכנות 15
ש מיטב דש לא מאפשרים להעביר ני״ע אמריקאי ל-IB. מה עושים? שוק ההון 11
ש מנהלת המשרד מנסה לבודד אותי. מה עושים? אוף טופיק 3
O תיק השקעות - עמלות גבוהות, מה עושים? שוק ההון 6
deussex האם אתם עושים חוזה השכרה דרך עורך דין ? מרגיש מבולבל, אשמח לתובנות נדל"ן 28
א סיכון מס בקרן השתלמות או שילוש של דמי הניהול - מה אתם הייתם עושים? שוק ההון 9
ט מה עושים עם 2.5 מליון כדי לדאוג לעצמך לעתיד? שוק ההון 10
Finfree עושים סדר...משפחה באמצע החיים יומני מסע אישיים 25
ב לחיות על הקצה או ללכת על בטוח - מה אתם הייתם עושים? נדל"ן 14
S ניתוח טכני - איך אתם עושים? פוסטים מאיכות נמוכה 9
GeraltOfHaifa אני רוצה להעשיר את העברית שלי - איך עושים זאת? התפתחות אישית 23
C מה הייתם עושים עם שבוע חופשי רק לטפל בבירוקרטיה? פוסטים מאיכות נמוכה 9
י מה עושים עם הכסף - פיקדון או קרן כספית? שוק ההון 3
ס משרת סטודנט בתוכנה - תחום ממש לא מעניין שאני לא רוצה להמשיך בו. מה עושים? התפתחות אישית 7
amidar פתיחת חשבון בנק לוועד הבית - איפה עושים? האם אפשר דיגיטלי? צרכנות פיננסית 20
Lamur יועץ פנסיוני גרוע - מה עושים? פנסיה, גמל וקרנות השתלמות 2
לאץ' מתי ואיך עושים מעבר באסטרטגיית השקעה? שוק ההון 8
ל איך עושים השוואה בקרנות פנסיה פנסיה, גמל וקרנות השתלמות 7

נושאים דומים

Back
למעלה