במקום שנתווכח עד אין סוף על דוגמאות בודדות, בוא נשאל שאלה בסיסית: האם רוב התיאוריות של הפילוסופים הקדומים על הטבע, החומר, על הנפש והיקום נשארו נכונות כפי שנוסחו? מבחינתי התשובה היא חד־משמעית שלא.
היו כמובן תובנות מבריקות ששרדו ואף הקדימו את זמנן, ועליהן אפשר לומר שהפילוסוף התקדם מעט מעבר לצללים שבמערה. אבל גם הוא עדיין היה מוגבל בידי הידע, וההנחות של תקופתו.
ההבדל המרכזי בין פילוסופיית היונית הקדומה לבין המדע המודרני הוא לא שהיום הפסקנו לחשוב באופן פילוסופי, אלא שהיום טענות על המציאות נדרשות לעמוד מול תצפיות, וניסויים, ומדידות וביקורת של חוקרים אחרים. בעבר, לסמכותם של פילוסופים מרכזיים ולמערכות המחשבה שלהם היה לעיתים משקל גדול מאוד; כיום גם תאוריה של המדען הגדול ביותר נשארת פתוחה לבדיקה ולתיקון.
לכן להציג את עצמנו כאילו כבר יצאנו לחלוטין מן המערה מהופך לרוח המדעית. ההישג הגדול של המדע הוא לא הטענה שאנחנו יודעים הכול, אלא שיצרו שיטה שמאפשרת לנו לזהות בהדרגה היכן טעינו ולשפר את ההבנה שלנו.