מעניין למה הרבה לא כותבים את האמת, כפי שSinister הגדיל לכתוב אותה.
לא אכפת לאף אחד מה עשית, עשינו, עשו בצבא.
זה לא מעניין אנשים.
מי שכותב שהוא מראיין וזה מרשים אותו הסעיף של הצבא נטו יורה לעצמו ברגל ולא למרואיין או לזה ששלח את הקורות חיים.
כי אתה בתור עובר על קורות חיים יש סיכוי שבגלל שאתה לא פתוח בראש אתה מפספס עובד איכותי ולוקח עובד לא איכותי
רק כי הוא הצליח לעבוד עליך עם המילה צהל.
נכון ששירות צבאי במדינה זה השירות הוא חובה
זו יכולה להיות התחלה של שיחה בין שתי זרים.
אבל גם התחלה של שיחה יכוה להיות "אז במה אתה מתעסק? מה אתה עושה?".
"מה אתה לומד? מה למדת".
לאו דווקא "אז איפה שירתת בצבא, מה היית?"
זה נטו להרגשה האישית שלך. השירות בצבא.
מצחיק אותי מי שכותב פה אם לא תשרת כל פעם תתכווץ כשידברו על הצבא.
למה שתתכווץ? ואם שירתת בתור ג'ובניק ותהיה בשיחה עם קרביים מורעלים אחרי שחרור, אז גם תתכווץ. אותו היגיון.
ואם היית קרבי ותהיה בחברת טייסים, אז אתה גם אמור להתכווץ.
תהיה סטודנט למדעי החיים ומסביבך יהיו מסיימי דוקטורט גם תתכווץ?
מצחיק אותי שצריך לחשוב מה יקרה אם אחרים. מה יהיה איתי אם האחר.
מי שגם תמיד כל החיים יפחד מה יחשבו עליו כי הוא לא שירת בפרט כשמדובר במישהו שפטור על ידי החוק אז תמיד גם ישאר בבינוניות.
מה אכפת לך מאחרים אתה תשאף להיות אדון לעצמך, מנהל של עצמך, עצמאי. מה אתה צריך להתחנן למישהו אחר שבגלל שפטרו אותך מהצבא שיקבל אותך לעבודה?