• חשבון מסחר באקסלנס טרייד : סנט למניה במסחר בארה"ב (מינימום $5 לעסקה), פטור מדמי טיפול לשנתיים, קורס במתנה ובונוס 100 ש"ח למצטרפים חדשים. להצטרפות דיגיטלית לחצו כאן .

בן 30 ולא רואה את האופק

כאוטי

משתמש רשום
הצטרף ב
19/2/24
הודעות
9
דירוג
11
היי,
אני תכף בן 30 ולא רואה את האופק.
התחלתי את החיים מאוחר מכולם, התמודדתי ועדיין מתמודד עם קשיים חברתיים וחרדות חברתיות, מחשבות טורדניות ועוד ועוד. זוהי לא מחלת נפש חלילה אלא בעיקר תחושת חרדה כללית.
אני כרגע רווק, עדיין גר עם ההורים לצערי, עובד כבר כמה שנים בתחום הביטוח אבל לא מצליח להתפתח מבחינה מקצועית ונשאר עם משכורת נמוכה שלא תאפשר לי לצאת מהבית וכמובן להחזיק משפחה (סדר גודל של 9 אש"ח).
למדתי הנדסת תוכנה בתיכון, המגמה הכי נחשבת בתיכון שלי והייתי בין הטובים. למדתי בצורה אוטודידיקטית הרבה מעבר למה שהיה צריך בשביל פרויקט הסיום.
היה לי פרופיל רפואי גבוה ולא רציתי להגיע לקרבי בצבא. הציעו לי אז ללמוד הנדסאי י"ג-י"ד, הצעה שהתלבטתי לגביה במשך זמן ארוך מאוד ולבסוף ביטלתי בדקה ה-99', והפסדתי הרבה כסף אז.
התגלגלתי לגיוס מאוחר כלוחם בחיל האוויר והחצי שנה הראשונה הייתה קשה וטראומטית מאוד עד שהצלחתי לצאת מהתפקיד. זה היה תפקיד פיזי מאוד ובשל הקשיים החברתיים, לא הצלחתי להשתלב, כמעט ולא חזרתי הביתה והגעתי רק פעם בחודש הביתה. רק לאחר מאבק קשה וארוך, שהשאיר בי צלקות נפשיות עד היום, הצלחתי לצאת מהתפקיד ועברתי למפקדה לשרת בה את יתרת השנתיים כג'ובניק.
אחרי הצבא עבדתי במכירות במשך שנתיים והייתי טוב מאוד, אבל העבודה הזו שחקה אותי והיה לי קשה לרדוף אחרי הלקוחות ולעמוד ביעדים.
מאז ועד היום אני עובד כבר כמה שנים בתחום הביטוח, בתפקידי שירות ותפעול, שאפשר להגדירם כפקידותיים.
בשל העובדה שאני בעל ניסיון בתחום אחד, לא מקבלים אותי לעבודות בתחומים אחרים.

רק לפני שנתיים, התחלתי לראשונה בחיי טיפול פסיכולוגי והתחלתי להציף את חלק מהקשיים. לראשונה יצאתי לדייטים אחרי שנים רבות שבה נמנעתי כי נפגעתי מזוגיות לא מוצלחת בצבא.
ההורים לוחצים עליי ללמוד מקצוע ואני מרגיש שחסר להם מאוד שלא סיימתי תואר עד היום.
אני מאוד אוהב עיצוב גרפי ומתעסק בכך בזמני הפנוי. לפני כמה שנים אחרי שעבדתי במכירות, החלטתי שהגיע הזמן להירשם לתואר. זה היה בקצה השני של המדינה בצפון, על כל המשמעויות הכרוכות בכך, כולל נסיעות של 3 שעות+ לכל כיוון, כולל 3-4 ימי מיון שבהם שכרתי צימר באזור כדי לקום רענן למיונים ועוד ועוד.
פרשתי מהלימודים אחרי סמסטר אחד. הלימודים היו מאוד נרחבים וכללו עיסוק באיור ובצילום שלא הרגשתי קשורים אליי כשאני מתעסק בעיצוב דיגיטלי (פוטושופ) בלבד.
השיא היה כששני מרצים הודיעו לי באופן ישיר שאין טעם להמשיך מבחינתם. כעסתי מאוד, הגעתי עד לראש החוג, דיברתי איתו על היחס אבל הבנתי שהדלת נסגרת.
חזרתי עם הזנב בין הרגליים ומאז כמובן נשאר טעם מר וחלום שלא התגשם.
אני גם מאוד אוהב לכתוב כפי שרואים.
בזמני הפנוי, אני כותב בויקיפדיה וכתבתי מעל 300 ערכים, בעיקר בתחום האישים. זה התחיל בתור ילד ובכל פעם שמצאתי נושא או מפורסם שלא הופיע, קראתי עליו מהר מהר והוספתי ערך.
יש קהילה וירטואלית גדולה ורחבה שמתדיינת בינה לבין עצמה לגבי ערכים ומדיניות וכו' שגם מארגנת מפגשים. החרדה נכנסת גם כאן משום שרק השנה הגעתי לראשונה ל-2 מפגשים, שהיו לא רעים אבל פחות מוצלחים משחשבתי.

בשורה התחתונה, הייתי בטיפול פסיכולוגי בחצי שנה האחרונה שניסה להתמקד בשינוי המקצוע כשהיא טענה שהמחסום הוא פסיכולוגי הרבה לפני בחירת התחום הספציפי.
לצערי לא הצלחתי להגיע להבנות ועצרתי את הטיפול. לפני שבועיים התחלתי ייעוץ ממוקד יותר באמצעות פסיכולוגית תעסוקתית אך היא אמרה לי כבר במפגש הראשון שיש כאן נושאים שבהם לא קשורים אליה ולא בטוח שהיא הכתובת.

על אף הציפיה לתואר, אני רואה את עצמי עוסק במקצוע חופשי יותר כמו הנחיית סדנאות, קונדיטוריה, סוכן שטח וכל מה שלא קשור באופן ישיר בעבודה במשרד.
אשמח לכל תובנה שעולה. האם להמשיך בחיפוש הפסיכולוגי שעשוי לארוך עוד כמה חודשים כשהזמן מתקתק? האם להתחיל מקצוע כלשהו? יש בי עדיין פחדים שהמקצוע לא יתאים ואצטרך שוב לבטל את הלימודים.
 
זוהי לא מחלת נפש חלילה
ואם זו כן? רוצה לומר- יש היום טיפולים טובים גם אם זה זה.
כתבת בהמשך שהתחלת טיפול פסיכולוגי והפסקת. למה? חוסר התאמה למטפל/ת? הצבתם יעדים ולא קיבלת כלים להגיע אליהם? אולי בכלל פסיכיאטר יותר רלוונטי מפסיכולוג? ואולי סתם לא מצאת את המטפל הנכון.





הנדסאי, הצבא, הלימודים, הפסיכולוג- את כולם עזבת באמצע. המוטיב הזה בעייתי. על זה אתה צריך לעבוד עם בעל מקצוע.
מצד שני- לצאת לדייטים- כל הכבוד. אם לא אכפת לך לשתף- זה הולך בסדר?
כנ"ל לגבי המפגשים החברתיים. זאת התקדמות נהדרת ממה שאתה מספר.



ואני לא יכול להתעלם, שוב מ:


השיא היה כששני מרצים הודיעו לי באופן ישיר שאין טעם להמשיך מבחינתם
רק לאחר מאבק קשה וארוך. .. הצלחתי לצאת מהתפקיד
מה קרה שם? למה כל המאבקים?

---
לא יכול לעזור מעבר, אבל המון בהצלחה!
 
נשמע שמרוב אפשרויות קשה לך להתחייב למסלול מסויים.
מה האופק מבחינתך? איזו מטרה יש לך?
 
ואם זו כן? רוצה לומר- יש היום טיפולים טובים גם אם זה זה.
כתבת בהמשך שהתחלת טיפול פסיכולוגי והפסקת. למה? חוסר התאמה למטפל/ת? הצבתם יעדים ולא קיבלת כלים להגיע אליהם? אולי בכלל פסיכיאטר יותר רלוונטי מפסיכולוג? ואולי סתם לא מצאת את המטפל הנכון.

תודה על התגובה, קיצרתי כדי לא להאריך יותר מידי. בשורה התחתונה, כן הייתי בשנתיים האחרונות בטיפול אצל מישהי, לראשונה בטיפול ממושך אחרי שנים ארוכות ורק הפעם הסכמתי לשתף פעולה. השגנו התקדמות עד שלצערי עזבה בשל נסיבות שלא היו תלויות בי ומאז קצת מתקשה למצוא מטפל/ת באותה הרמה.
בחצי השנה הייתי אצל מישהי, היה תהליך מסוים אבל היא הייתה צעירה ולא מספיק מקצועית ולא השגנו תוצאות מספקות.

כתבתי את הפוסט כי מודה שלא בטוח איך והאם להתקדם בטיפול הפסיכולוגי ועצרתי לחשוב כמה חודשים.
התחלתי עם פסיכולוגית תעסוקתית ממש לאחרונה. מפחד שלא יהיה איתה גם בזבוז זמן ובכלל שלא תגיד לי שהיא לא יכולה לטפל כי זו לא המומחיות שלה ואז שוב להתחיל לחפש מטפל חדש על כל הכסף והזמן שכרוכים בכך.


הנדסאי, הצבא, הלימודים, הפסיכולוג- את כולם עזבת באמצע. המוטיב הזה בעייתי. על זה אתה צריך לעבוד עם בעל מקצוע.
מצד שני- לצאת לדייטים- כל הכבוד. אם לא אכפת לך לשתף- זה הולך בסדר?
כנ"ל לגבי המפגשים החברתיים. זאת התקדמות נהדרת ממה שאתה מספר.
עובדים ועבדנו ועוד נעבוד על כך כנראה. ברור לי שהמוטיב הנפשי קיים כאן ויש גם הפרעת קשב ברקע (עם ריטלין וכו') כך שיש עוד מה לעשות בכיוון הזה.
בצבא היה לי מפקד שלא נתן לי לצאת מהיחידה ודרש ממני כוחות נפשיים. בסופו של דבר היה מאבק ארוך שכלל יציאה דרך קב"ן אבל לא על רקע נפשי אלא דרך אחד המפקדים הבכירים יותר. סיפור ארוך שנשאר לצערי כחוויה לא נעימה עד היום למרות שעיבדתי אותו עם מטפלים ובני המשפחה.
ואני לא יכול להתעלם, שוב מ:

מה קרה שם? למה כל המאבקים?

---
לא יכול לעזור מעבר, אבל המון בהצלחה!
 
בזמני הפנוי, אני כותב בויקיפדיה וכתבתי מעל 300 ערכים, בעיקר בתחום האישים. זה התחיל בתור ילד ובכל פעם שמצאתי נושא או מפורסם שלא הופיע, קראתי עליו מהר מהר והוספתי ערך.
יש קהילה וירטואלית גדולה ורחבה שמתדיינת בינה לבין עצמה לגבי ערכים ומדיניות וכו' שגם מארגנת מפגשים. החרדה נכנסת גם כאן משום שרק השנה הגעתי לראשונה ל-2 מפגשים, שהיו לא רעים אבל פחות מוצלחים משחשבתי.
זה ממש מגניב! אני מזהה פה כישרון שאין להרבה אנשים.
חשבת אולי להירשם לתואר שקשור לנושא הזה? תחום כלשהו במדעי החברה, אולי מדעי המדינה?
אין בזה הרבה כסף, אבל לפחות ההורים שלך יהיו מבסוטים שיש לך תואר. :)

לגבי המפגשים, הרגשות שלך כלפיהם נשמעים לי נורמליים. במפגשים האלו אתה פוגש אנשים שטובים ממך בכמה סדרי גודל בתחום שחשוב לך להתפתח בו. יש בזה משהו מתסכל. זה מפיל אותך אל "משבר 'אני לא יודע כלום'" המפורסם של אפקט דנינג-קרוגר, ועכשיו צריך להתחיל לטפס חזרה למעלה לאט לאט.
מבחינה הזאת אני חושב שהכי חשוב זה ההתמדה. פשוט להמשיך להגיע למפגשים בלי קשר אם הולך לך שם טוב או לא.

עובד כבר כמה שנים בתחום הביטוח אבל לא מצליח להתפתח מבחינה מקצועית ונשאר עם משכורת נמוכה שלא תאפשר לי לצאת מהבית וכמובן להחזיק משפחה (סדר גודל של 9 אש"ח).
9 אש"ח זה אחלה משכורת. אני לא רואה למה שלא תוכל לשכור דירה בכסף הזה.
אני כן קצת מצפה מרווק לדעת לחיות על הוצאות נמוכות מזה (אני מוציא פחות מהסכום הזה בחודש, ואני עוד גר בשכונה שנחשבת יקרה) יכול להיות שאתה צריך קצת לעשות סדר פיננסי בחייך.

לגבי להחזיק משפחה - קודם תמצא אישה (או איש) ואז נדבר. במשפחה יש שני מפרנסים. אתה לא יכול לדעת מה תהיה ההכנסה של משק הבית שיהיה לך בעתיד, חסר לך נתון. אז אין טעם לחשוב על זה.

האם להתחיל מקצוע כלשהו? יש בי עדיין פחדים שהמקצוע לא יתאים ואצטרך שוב לבטל את הלימודים.
ציינת שני תחומים שאתה מוכשר בהם: עיצוב גרפי וכתיבה.
אף אחד מהם לא יעשה ממך מיליארדר. מצד שני, עבודה כבר יש לך.
אז אתה עוד יכול לשמור עליהם "טהורים", אתה (עדיין) לא חייב להזנות את האומנות שלך בשביל כסף.

כלומר שמכאן יש לך בחירה בין שני נתיבים ללכת בהם:
או שתתחיל לחפש דרכים להגדיל הכנסות (הנה, בדיוק פתחו לך כאן תת פורום בשביל זה)
או שתסתפק במשכורת שכבר יש לך ביד, ותנצל את הזמן להתמקד בדברים שאתה אוהב לעשות ופיתוח של הכשרונות שלך.

במקומך אני הייתי בוחר באופציה השנייה. אבל זה רק אני.
 
נשמע שמרוב אפשרויות קשה לך להתחייב למסלול מסויים.
מה האופק מבחינתך? איזו מטרה יש לך?
פה עיקר הבעיה. כי ברגע שאין מטרה מוגדרת, קשה להגיע אליה. השאיפה בעיקר למצוא מקצוע או כיוון מקצועי שאוכל להתפרנס מהם למרות ששני הכיוונים העיקריים: מחשבים ועיצוב גרפי לא התאימו והשאלה היא אם להמשיך בהם או למצוא תחום אחר ואיך בכלל למצוא.
זה ממש מגניב! אני מזהה פה כישרון שאין להרבה אנשים.
חשבת אולי להירשם לתואר שקשור לנושא הזה? תחום כלשהו במדעי החברה, אולי מדעי המדינה?
אין בזה הרבה כסף, אבל לפחות ההורים שלך יהיו מבסוטים שיש לך תואר. :)
תודה על החיזוק! מרגיש לפעמים שזה תחביב חנוני למדי חחח
לגבי המפגשים, הרגשות שלך כלפיהם נשמעים לי נורמליים. במפגשים האלו אתה פוגש אנשים שטובים ממך בכמה סדרי גודל בתחום שחשוב לך להתפתח בו. יש בזה משהו מתסכל. זה מפיל אותך אל "משבר 'אני לא יודע כלום'" המפורסם של אפקט דנינג-קרוגר, ועכשיו צריך להתחיל לטפס חזרה למעלה לאט לאט.
מבחינה הזאת אני חושב שהכי חשוב זה ההתמדה. פשוט להמשיך להגיע למפגשים בלי קשר אם הולך לך שם טוב או לא.
יותר מבחינת האנשים שרובם היו חנונים ובעלי קשיים חברתיים (היי! אני חח) אבל אולי אלך למפגש נוסף מי יודע

9 אש"ח זה אחלה משכורת. אני לא רואה למה שלא תוכל לשכור דירה בכסף הזה.
אני כן קצת מצפה מרווק לדעת לחיות על הוצאות נמוכות מזה (אני מוציא פחות מהסכום הזה בחודש, ואני עוד גר בשכונה שנחשבת יקרה) יכול להיות שאתה צריך קצת לעשות סדר פיננסי בחייך.

מדבר על 7-6.5 נטו כרגע ובשאיפה למצוא עבודה במשכורת גבוהה יותר, זה מספיק לדעתך? לא התנהלתי כמעט עד כה מחוץ לבית
 
∆ מכיר אנשים שחיים על משכורת כזו לבד, אבל חצי מהמשכורת או יותר נאכלת להם ע"י צריכת שירותי הדיור.
מבחינתי, רווק שרוצה לחיות בצורה סבירה להחזיק רכב, לגור לבד ולהצליח לחסוך כמה ג'ובות בצד צריך להרוויח במינימום לפחות 10-12 נטו במדינת ישראל.

מציע לך לבדוק, האם מגיעות לך זכויות מהביטוח הלאומי על רקע מה שסיפרת.
 
רווק שרוצה לחיות בצורה סבירה להחזיק רכב, לגור לבד ולהצליח לחסוך כמה ג'ובות בצד צריך להרוויח במינימום לפחות 10-12 נטו במדינת ישראל באזור המרכז
סליחה שתיקנתי לך, פשוט הבת שלי עושה את כל זה במשכורת נטו של 8K (וגם כשהשתכרה 6K).
 
אני לא רואה את עצמי כבזבזן גדול, ויוצא לי
כ4000-5000 הוצאות ללא שכר דירה.
ייתכן והיא חיה ממש בצמצום.
היא במקרה צמחונית?
 
נערך לאחרונה ב:
אנסה להגיב בקצרה ככל שביכולתי:
1. תיארת כאן מצב עניינים שלדעתי כנראה יותר מחצי מהדור הצעיר סובל ממנו, כל אחד והסבירות או הטריגרים שלו, רק שאף אחד לא מדבר על זה. עדיין.
2. ההימנעות כביכול כוללת שני צדדים, גם קללה אך גם ברכה. תנסה להביט על המעלות שהיא מספקת לך.
3. נקודות חשובות שמצוינות בבלוג הזה היוו עבורי נקודת פתיחה טובות לדאוג להן מבחינה כלכלית, וגם כאלו שמצויות בתוך אזור הנוחות שלי ולא דורשות ממני לצאת מגדרי. בין השאר: מקסום הפנסיה, חשבון השקעות, קרן השתלמות (עדיין בטיפול), אופטימיזציות להוצאות, מסחר ספקולטיבי כמו ביטקיון ועוד. נקודות מוצא כאלו מדרבנות הרבה פעמים גם לטפל בנושאים שאיתם יש לנו יותר קושי להתמודד.
4. לא רק אתה משתנה, גם הסביבה משתנה. אפשר פשוט להמתין לעיתוי נוח יותר לעשות מהלכים גדולים, ולהשתדל שההמתנה הזאת לא תעלה יותר מידי ביוקר מבחינה כלכלית, בריאותית, חברתית ואחרת.


בהצלחה.
 
הזדהיתי עם דבריך ואני רואה דמיון לא מועט בינינו, אם כי אני מבוגר ממך בכמה שנים. גם אני מצאתי את עצמי בסוף שנות ה-20 לחיי עם אופק תעסוקתי מעורפל (בלשון המעטה) לאחר שהשלמתי תואר שלא באמת היה שווה את הנייר. הייתי אבוד ומיואש ולא ראיתי אור בקצה המנהרה.
באותה נקודת שפל הבנתי שעליי לעשות תפנית דרסטית, להפסיק עם הפנטזיות ולמצוא עבודה מתגמלת ומספקת שתקבע את מסלולי לטווח ארוך. החלטתי לפנות לתחום ההייטק גם משום שהיה לי מעט ניסיון קודם ומשום שהבנתי שמבחינה כלכלית וגם ותעסוקתית הענף מציע הרבה יותר ביחס לשאר. בדיעבד, חבל שלא עשיתי זאת קודם. יתכן שהיום מעט הועם זוהרו של הענף ובכל מקרה לא מדובר פה בשיר הלל להייטק או בהמלצה גורפת. אני רק משתף מניסיוני.
בסופו של דבר, הצלחתי למצוא משרה התחלתית (לא פיתוח) בחברה נהדרת ולא אגזים אם אומר שמציאת המשרה הזו הצילה אותי והיוותה עבורי הישג של ממש לאחר תקופה ארוכה של קושי ופקפוק עצמי, כמעט ״אישור״ לכך שאני לא חסר-תקנה. הימים הראשונים באותה חברה היו אופוריה עבורי, שינוי של 180 מעלות מהמצב שבו הייתי: פתאום הייתה לי דרך, היה לי מסלול, היה לי לאן לשאוף. זה נשמע אולי קיצוני, אבל עבור אדם במצבי באותה עת זה היה כמו למצוא מים במדבר.
דבר נוסף - במקביל (מעט לפני מציאת המשרה) התחלתי טיפול בכדורים נוגדי דיכאון ולדעתי הם תרמו תרומה משמעותית לשיפור במצבי. אם אתה סבור שאתה סובל מדיכאון, אני ממליץ לך לשקול טיפול כזה.
סוף דבר- החיים מלאים בקשיים ובד״כ לא מספקים יותר מדי הזמנויות לנוח על זרי הדפנה. מציאת ״משרת חלומותיך״ (אם יש דבר כזה בכלל) כמובן אינה סוף פסוק ותביא איתה קשיים משלה, שלא לדבר על יתר הקשיים שהחיים מזמנים לנו. אבל אין לי ספק כי קריירה טובה ומתגמלת, ככל הניתן, הינה בסיס המאפשר לנו יציבות ו-peace of mind. משם השמיים הם הגבול.
 
נערך לאחרונה ב:
∆ מכיר אנשים שחיים על משכורת כזו לבד, אבל חצי מהמשכורת או יותר נאכלת להם ע"י צריכת שירותי הדיור.
מבחינתי, רווק שרוצה לחיות בצורה סבירה להחזיק רכב, לגור לבד ולהצליח לחסוך כמה ג'ובות בצד צריך להרוויח במינימום לפחות 10-12 נטו במדינת ישראל.

מציע לך לבדוק, האם מגיעות לך זכויות מהביטוח הלאומי על רקע מה שסיפרת.
קצת נספחתי כנראה עם תיאור החרדות, אני לא ברמה לקבלת קצבה...
מה אתה מציע לעשות מכאן בשביל להגדיל את ההכנסה? לימודים?
דירה עם שותפים.
אני כמעט בן 30, עברתי את הגיל ומכוון לדירה משלי, לבד ובהמשך עם בת זוג.
.. החלטתי לפנות לתחום ההייטק גם משום שהיה לי מעט ניסיון קודם ומשום שהבנתי שמבחינה כלכלית וגם ותעסוקתית הענף מציע הרבה יותר ביחס לשאר. בדיעבד, חבל שלא עשיתי זאת קודם. יתכן שהיום מעט הועם זוהרו של הענף ובכל מקרה לא מדובר פה בשיר הלל להייטק או בהמלצה גורפת.
צודק וזה כיוון המחשבה שלי. מניח שפתרון הקריירה יוביל לשכר גבוה, מכאן הגשמה עצמית שתשתקף באישיות ותקל עליי בדייטים וכמובן בעצמאות לדירה וכו'.
אפשר לשאול איזה קורס עשית? ביררתי בתקופה האחרונה די הרבה על qa, קורסי סייבר ועיצוב UX/UI.
יש לך המלצות למשהו מביניהם? ההרגשה שלי הייתה שהקורס יספק מקצוע אבל יגביל אותי להתפתחות בעתיד וארגיש נחות ממי שסיים תואר בהנדסת תוכנה.
 
אני כמעט בן 30, עברתי את הגיל ומכוון לדירה משלי, לבד ובהמשך עם בת זוג.
תכנון זה טוב.
גם אני מתכנן לרוץ מרתון.
כנראה שקודם ארוץ כמה פעמים 10km ואולי איזה חצי מרתון (או 10) לפני שארוץ מרתון שלם.

עד היום אתה גר אצל ההורים, אבל בגלל שהגעת ל-30, אז מגורים לבד + בת זוג?
החיים לא תמיד הולכים מ-0 ל-100...
יש כמה תחנות בדרך.

נ.ב.
מציע לא לבחור אוטומטית את האחת לחתונה וילדים עד שהמוות יפריד בינכם.
 
קצת נספחתי כנראה עם תיאור החרדות, אני לא ברמה לקבלת קצבה...
מה אתה מציע לעשות מכאן בשביל להגדיל את ההכנסה? לימודים?

אני כמעט בן 30, עברתי את הגיל ומכוון לדירה משלי, לבד ובהמשך עם בת זוג.

צודק וזה כיוון המחשבה שלי. מניח שפתרון הקריירה יוביל לשכר גבוה, מכאן הגשמה עצמית שתשתקף באישיות ותקל עליי בדייטים וכמובן בעצמאות לדירה וכו'.
אפשר לשאול איזה קורס עשית? ביררתי בתקופה האחרונה די הרבה על qa, קורסי סייבר ועיצוב UX/UI.
יש לך המלצות למשהו מביניהם? ההרגשה שלי הייתה שהקורס יספק מקצוע אבל יגביל אותי להתפתחות בעתיד וארגיש נחות ממי שסיים תואר בהנדסת תוכנה.
התחום שפניתי אליו היה התמיכה הטכנית, משום שהוא אינו דורש כל קורס אלא רק גישה טכנית בריאה ואנגלית מצויינת. אני חושב שהרבה אנשים שמנסים להיכנס לענף מפספסים את התחום הזה, שמהווה לדעתי קרש קפיצה נהדר. אחד היתרונות הגדולים בענף ההייטק הוא המוביליות, כלומר אם אתה טוב ורציני אתה יכול להגיע רחוק תוך שנים ספורות. ראיתי זאת אינספור פעמים וחוויתי זאת בעצמי.
 
נערך לאחרונה ב:
כתבת יפה, ניראה שאתה מבין שיש לך פערים שאתה צריך לסגור. אני לא חושב שאתה מתחיל מאוחר. החיים עוד לפניך

למדתי הנדסת תוכנה בתיכון, המגמה הכי נחשבת בתיכון שלי והייתי בין הטובים
הייתי הולך לכיוון הזה זמנית. אתה התנסת והפגנת כישורים בהנדסת תוכנה, התחום הכי חם, נגיש ומתגמל בשוק העבודה הישראלי. תתחיל משם, אחרי שתמצא כיוון ועבודה, תתחיל להרוויח ותקבל ביטחון להתקדם.
 
כלומר שמכאן יש לך בחירה בין שני נתיבים ללכת בהם:
או שתתחיל לחפש דרכים להגדיל הכנסות (הנה, בדיוק פתחו לך כאן תת פורום בשביל זה)
או שתסתפק במשכורת שכבר יש לך ביד, ותנצל את הזמן להתמקד בדברים שאתה אוהב לעשות ופיתוח של הכשרונות שלך.

במקומך אני הייתי בוחר באופציה השנייה. אבל זה רק אני.
כתבת יפה, ניראה שאתה מבין שיש לך פערים שאתה צריך לסגור. אני לא חושב שאתה מתחיל מאוחר. החיים עוד לפניך


הייתי הולך לכיוון הזה זמנית. אתה התנסת והפגנת כישורים בהנדסת תוכנה, התחום הכי חם, נגיש ומתגמל בשוק העבודה הישראלי. תתחיל משם, אחרי שתמצא כיוון ועבודה, תתחיל להרוויח ותקבל ביטחון להתקדם.
מאז שפתחתי את השרשור היו כל מיני שינויים.
אעדכן שהצלחתי להתקדם עם הייעוץ התעסוקתי והגענו לכל מיני מסקנות ותובנות. לטענתה הסביבה המשפחתית חוסמת אותי כרגע ולא תומכת מספיק וייתכן שדווקא יציאה מהבית לעצמאות תאפשר לי מחשבה וחופש לחשוב לבד (ואולי גם אתחיל לחפש פתרונות למצב החברתי שלי).
היועצת מתעסקת שתחום העיצוב מתאים לי מאוד והמליצה על לימודי תעודה קרובים לבית במכללה נחשבת שיתמקדו באינטראקטיב כלומר עיצוב דיגיטלי במסלול שיהיה "קל" ופחות אינטנסיבי מהתואר. הגעתי לשיעור ניסיון וחקרתי קצת בשבועיים האחרונים.
הבעיה היא שאני מרגיש תקוע בין הפטיש לסדן שכן היועצת מושכת לתחום וההורים ריאליים יותר וזוכרים את הבעיות שהיו בתואר. ממה שהספקתי לבדוק לגבי התעודה, המכללה אמנם טובה בתחום אבל קשה מאוד להתברג לאחריו בתחום ולהגיע עבודות ראשוניות לדריסת רגל כך שתהיה בעיה תעסוקתית. גם הדרך להיות מעצב עצמאי תדרוש תחזוקת תיק עבודות, הקמת אתר והבנה בשיווק שלא נראה לי שיש לי את הסבלנות אליהם.
תחום QA נראה לי אפור ומזכיר לי את לימודי התכנות בתיכון שלא אהבתי למרות ששם המשכורות הגבוהות.

בשנים האחרונות מאסתי בעבודות שירות לקוחות משרדיות ושוקל לחפש תחום שיאפשר לי מרחב, גמישות ואפשרות לנוע כמו מדריך במוזיאון, סוכן מכירות שטח או אפילו גנן (לצורך הדוגמה, לא שיש לי זיקה אליהם).
מתלבט האם להמשיך בכל זאת לחפש כיוון לימודי אחר בתחום העיצוב? האם להתמקד בתחום אחר?
 
מחשבה קצת מחוץ לקופסא.... אולי תטוס לחו"ל לשבועיים או אפילו חודש לבד? מכמה סיבות:
1. בין השורות נשמע שיש איזשהו גורם מעכב בסביבה שלך, אולי ההורים ואולי דברים אחרים. "משנה מקום משנה מזל" ומשנה פרספקטיבה ומנתק אותך מכל מיני אמונות שהפכו לדפוס שקשה לשבור רק באמצעות טיפולים וכוח רצון
2. התנסות בחוויה עצמאית, עם עצמי ובשביל עצמי, ולראות שאני יכול ומסוגל להסתדר לבד. להכיר את העצמי יותר מקרוב.
3. לפתוח את הראש לחוויות חדשות ואנשים חדשים, דרכם תגלה על עצמך דברים שאפילו לא דמיינת.

לפעמים אנחנו כ"כ מתמקדים במשהו ומרוב שאנחנו רוצים להשיג אותו אנחנו מבריחים אותו.
מי שעסוק באושר באופן ישיר ולומד מספרים, טלוויזיה, שירים ומדיה מה צריך כדי להיות מאושר ו"עובד" בזה, בעצם מרגיש אומלל.. וזה שיודע לזהות מה גורם לו לאושר ועושה זאת ירגיש באמת מאושר. אז תנסה לשים בצד את חיפוש עבודת חלומותיך וצא להרפתקאה בה קודם תכיר באמת את עצמך.
 
מי אני בכל אופן עצה קטנה.
אל תפחד מכישלון נשמע שהפחד מכישלון נועל אותך מהרבה ניסיונות.
זה נכון שאי אפשר להיות כל הזמן בחיפוש ובסוף צריך להתמקד,
אבל לתקופת זמן מסויימת זה בפירוש רעיון טוב לנסות ו..להיכשל לפעמים.
 
בשורה התחתונה, הייתי בטיפול פסיכולוגי בחצי שנה האחרונה שניסה להתמקד בשינוי המקצוע כשהיא טענה שהמחסום הוא פסיכולוגי הרבה לפני בחירת התחום הספציפי.
לצערי לא הצלחתי להגיע להבנות ועצרתי את הטיפול. לפני שבועיים התחלתי ייעוץ ממוקד יותר באמצעות פסיכולוגית תעסוקתית אך היא אמרה לי כבר במפגש הראשון שיש כאן נושאים שבהם לא קשורים אליה ולא בטוח שהיא הכתובת.
נשמע שהחיים הבוגרים שלך הם רצף של התחלות ועצירות פתאומיות. נשר מהתואר בסמסטר הראשון, כניסה לפאניקה והחלפת פסיכולוגית פעם אחת...
הפסיכולוגית השניה שלך פגעה בול בנקודה. זה בדיוק מה שחשבתי עד שקראתי את הפסקה. הבעיה שלך היא לא תעסוקתית - יש לך מחסומים פנימיים קשים וחוסר היכולת להתמיד במשהו זה רק אחד הסימפטומים.

אתה צריך לטפל בבעיות שלך מהשורש כי בבירור יש כאן משהו כמו שאמרת שנובע מבעיה התפתחותית איפשהו. יש דבר כזה Late bloomer אבל זה ממש לא אתה כי כבר הגעת לגיל 30 ואין אצלך שום בלום. אתה צריך למצוא עזרה מבחוץ.
אולי לא מצאת את המטפל המתאים שיכול לעזור לך. אולי יותר נכון בשבילך קואוצ׳ינג מאשר פסיכולוג קליני.
 
נושאים דומים
פותח הנושא כותרת פורום תגובות תאריך
מ דוח למס הכנסה -בן זוג רשום במערכת צרופות לרווק פוסטים מאיכות נמוכה 2
S בן 16 - היכן כדאי לפתוח חשבון בנק? צרכנות פיננסית 0
Elliott ממוצע 83 מדעי המחשב מהאוניברסיטה הפתוחה צריך עצה + שאלה על בן גוריון תואר שני התפתחות אישית 8
E מתלבט איך להשקיע- בן זוג אמריקאי מיסים 11
H בן 26, יומן שיתוף יומני מסע אישיים 9
B סטודנט בן 28 למנהל עסקים ומדעי המחשב ומאוד מבולבל. התפתחות אישית 3
Y ייעוץ לגבי תיק השקעות - בן 28, רווק שוק ההון 18
T בן 25 מתחיל מסע יומני מסע אישיים 6
I בן 26 - יוצא לדרך, טייק 2# יומני מסע אישיים 8
Bosco התלבטות קשה - השקעה עבור בן משפחה שוק ההון 32
E בן 19 חדש בתחום דיוני עומק על פוסטים מהבלוג 2
E בן 19 לא יודע איפה להתחיל שוק ההון 7
T בן 18 שלא יודע מאיפה להתחיל שוק ההון 11
O מס רכישה בדירה של בן זוג אחד עם הסכם ממון מיסים 18
N כיוון החיים של בן 24 התפתחות אישית 5
ג לבטים של בן 22 יומני מסע אישיים 8
נגב איך מסתדר בן זוג הייטקיסט של קרייריסטית שקיבלה משרה בארה"ב מבחינת ויזת עבודה ומיסים? מיסים 13
E בן 15, מחפש איפה להשקיע את הכסף יומני מסע אישיים 18
Gun איך לחסוך כסף בתור בן 18 שגר לבד (לפני הצבא?) מינימליזם, חסכנות ואנטי-צרכנות 23
TheTieMan המסע שלי - מלא למידה, מתחיל עם משהו ומסיים בלא נודע (בן 23) יומני מסע אישיים 17
Mufasa קניית דירה ראשונה להייטקיסט בן 26 נדל"ן 87
מ בן משפחה שמשחק משחק מסוכן אוף טופיק 15
R בן 18 לפני שירות צבאי מתחיל בהרהורים יומני מסע אישיים 12
Y בן 40, לא מצליח לצאת מבית ההורים. אוף טופיק 37
M בן 24 שוקל לקנות דירה נדל"ן 9
Y האם בן 14 צריך לשלם מס \ לדווח למס הכנסה על רווחים מפרסומות ב youtube? מיסים 9
A דירוג אשראי לצעיר בן 24 אוף טופיק 4
הoוליד חייל משוחרר | בן 23 רוצה להבין יותר בכסף יומני מסע אישיים 20
Omer Daniel השקעה ראשונה - בן 23 שוק ההון 4
E תמהיל השקעה לחוסך צעיר בן 30 פנסיה, גמל וקרנות השתלמות 6
D חייל בן 19, קצת הלכתי לאיבוד מהאופציות ואני אשמח לקבל קצת הכוונה יומני מסע אישיים 4
C פתרון ליצירת קשר עם ילד בן שבע בבית צרכנות פיננסית 22
B אריחים בקירות חיצוניים של בניין חדיש (בן כ15) שהחלו ליפול נדל"ן 9
ס בן 27 שמתחיל לחסוך לפנסיה פנסיה, גמל וקרנות השתלמות 1
G לדברים יש נטיה להסתדר - יומנו של בן 26 יומני מסע אישיים 14
E איך נער בן 15 יכול להשקיע כסף? שוק ההון 8
מ בן 20 יוצא לדרך יומני מסע אישיים 14
Flex אז למה לא בעצם? בן 27 יומני מסע אישיים 38
N מתלבט היכן להתחיל ללמוד השנה (בן 24) התפתחות אישית 12
V מה הכלי הכי מומלץ למבוגר בן 60 ? פנסיה, גמל וקרנות השתלמות 4
מתכנת הצהרת נהנה על בן/בת זוג בחשבון יחיד (חוק איסור הלבנת הון) צרכנות פיננסית 3
TheMailMan קורס מחשבים/סייבר/תכנות לילד בן 9 התפתחות אישית 14
Bonfire משוחרר "טרי" בן 25, חייב לרוקן את העו"ש בהקדם יומני מסע אישיים 40
B אזרחים יכולים להיכנס לאוניברסיטת בן גוריון? אוף טופיק 4
A למה בן אדם עובד בישראל (עם פנסיה) לא צריך ביטוח חיים צרכנות פיננסית 62
ד שכונת בן גוריון רמת גן נדל"ן 11
R השלמת הכנסה. בן 36 יומני מסע אישיים 16
א בן 28 - מתוסכל מהענף יומני מסע אישיים 50
S המסע לעצמאות כלכלית (בן 21) יומני מסע אישיים 33
P העברת זכויות לאחר זכיה של בן משפחה נדל"ן 0

נושאים דומים

Back
למעלה