בן 20 יוצא לדרך

[משקיע בתחילת דרכו]

לאחרונה מצאתי את עצמי קורא בהנאה את יומני המסע בפורום במשך שעות ארוכות , אז החלטתי לכתוב אחד בעצמי

איפה אני היום
התפתחות אישית
אוטוטו בן 21 (מי היה מאמין) וכרגע משרת בצבא , נשארה פחות משנה לשירות.
את השירות הצבאי שלי אני יכול לסכם במשפט אחד : חוסר מיצוי מנוצל עד הסוף.

מצד אחד אני מאוד מבואס מהשירות הצבאי , הרגשתי במשך כל השירות שאני לא נמצא במקום שתואם אותי מבחינת הכישורים והיכולות שלי . אני יודע שהייתי יכול לתרום (ובמקביל להתפתח אישית) הרבה יותר בין אם מבחינה קוגנטיבית ובין אם מבחינה פיזית , אבל בעיקר מבחינה פסיכולוגית-מנטלית.
ה''פספוס'' הגדול הוא דווקא לא יחידה טכנולוגית בסגנון 8200 , אלה יחידת לוחמה-עילית שהייתה מעמידה אותי במצבי קיצון מנטליים .
למה זה קרה ? פשוט לא היה אכפת לי בתיכון , הייתי אדיש לחלוטין לכל מה שקשור לצבא : צו ראשון , מיונים , ראיונות.
טעות גורלית שאזכור אותה לכל החיים- אסור להזניח את העתיד . קל לצאת בהכרזות על עצמך (במיוחד כשזה בדיעבד), אבל אני באמת מאמין שאם הייתי ממוקד מטרה הייתי היום בתפקיד הרבה יותר משמעותי . בכל מקרה זה הדיון הזה שייך לעבר.

מצד שני , אני לא יכול להגדיר את השירות שלי כ''בזבוז זמן''.
למזלי (שוב, בדיעבד הבנתי את זה) שובצתי לתפקיד
א. ממצה-בעל חשיבות.
ב. מעניין - מקצוע לכל דבר ועניין .
נכון שלא מדובר בתפקיד האידיאלי ואני לא יכול להגיד שהוא פיתח אותי יותר מדי , אבל אני כן נהנה ממנו ומשיג תחושת ''משמעות'' .
ובכל זאת אם היו נותנים לי את ההזדמנות לצאת מהצבא עכשיו הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים , אני רוצה להתפתח והתפקיד הזה לא מספק את זה .
בקיצור , כשמוסיפים על כל זה אנשים טובים שפגשתי במהלך השירות אני יכול להגיד שהשירות שלי עבר על הצד הטוב ביותר , אבל לא כפי שהייתי רוצה.

לאחר סיום הצבא באוגוסט הקרוב אני מתכוון להתחיל ללמוד באוקטובר מדעי המחשב בטכניון (כן , גנרי) , עשיתי פסיכומטרי בתיכון ככה שיש לי כבר סכם מוכן.​

כל מה שאני צריך מבחינה לימודית זה לרענן קצת מתמטיקה ואני יכול להתחיל את התואר בלי דאגות .
למה דווקא מדעי המחשב ? זה המקצוע היחיד שבתיכון הרגשתי זיקה אמיתית אליו , ברמה שגרמה לי להתעניין בו גם מעבר לשעות הלימודים . במהלך השירות לקחתי כמה קורסים ביודמי ונהנתי (למרות שלא התמדתי כמו שצריך) .

התפתחות פיננסית
אני מגיע מבית שמקדש חיסכון.
ההורים שלי לא דיברו איתי יותר מדי על כסף וההשלכות שלו , אבל לאבא שלי תמיד היה חשוב נושא החיסכון . ככה שההתנהלות הבסיסית שלי עם כסף היא בכיוון הנכון ואני לא מתחיל את החינוך של עצמי מ-0.
בכלליות , אני מרגיש שאנחנו מעמד הביניים הכי סטנדרטי שיכול להיות = מירוץ העכברים הקלאסי.
ההורים שלי עובדים ללא סוף בעבודה שהם לא רוצים להיות בה ואני רואה מול העיניים שלי איך הם נשחקים , כואב לי עליהם .
חשוב לציין שהחיים דיי הובילו אותם למצב הקיים , אבל עדיין אני לא חושב שהם עושים מספיק בשביל להשתחרר ממנו .
שורה תחתונה לגבי המשפחה , מאוד מעריך את ההורים שלי על העבודה הקשה שלהם (בזכותם לא חסר לי דבר כלל) אך עם זאת הם מהווים בשבילי מראה חיה לאיך אני לא רוצה לחיות .

אז איפה אני בכל הסיפור הזה?
לפני הצבא עבדתי בעבודה מזדמנת והרווחתי בסביבות ה20 אלף .
בזמן שהתגייסתי לצבא השתחרר לי חיסכון שסבתא וסבא שלי צברו בשבילי בסך 90 אלף .
התגייסתי לצבא והתחלתי לקבל משכורת חודשית של 1800 ש''ח, כשבשנה האחרונה היא גדלה ל2500.
עד עצם היום הזה , לא הוצאתי שקל אחד מחשבון הבנק שלי להוצאות/בילויים . השירות הצבאי מאפשר לי לחיות בלי הוצאות בכלל ,ואני מסתפק בעזרה מההורים בסכום של 100/200 שקל בחודש לכל היותר למפגשים עם חברים וכדומה.
היו המון חודשים שלא הוצאתי שקל אחד , פשוט לא היה צורך .
לא אשקר אם אגיד שאני מרגיש עוף מוזר בעניין החיסכון אבל אני לא מרגיש אני מתקמצן עם עצמי בצורה כלשהי .
איפה שאני כן רואה סוג של בעיתיות- התלות בהורים .
למרות שמדובר בסכום מזערי עדיין מרגיש שצריך להפסיק לקחת כסף מההורים , ''לבזבז'' כסף של אחרים הוא הרגל רע.

סה''כ מצאתי את עצמי עם 100K שוכב בעו''ש בלי גרוש וחצי של הבנה מה לעשות איתם .
בזמן התיכון קראתי את ''אבא עני אבא עשיר'' והוא אכן שינה לי את התפיסה המחשבתית כמו לרבים אחרים , הבנתי שכסף צריך לעבוד בשבילי.
לא מזמן הייתי בכנס ואחד הפאנליסטים אמר שם משפט מעניין: '' לפחות תדעו את מה שאתם לא יודעים'' .
משפט מאוד חכם ומשקף בדיוק את המצב שלי לפני שנה - ידעתי שאני צריך להשקיע את הכסף רק לא ידעתי איך .
לא אשקר , נכנסתי אפילו קצת ללחץ . ידעתי שאני מפסיד כסף והייתי בתחושת FOMO .

הדבר הראשון שעשיתי הוא להתייעץ עם ההורים . לא קיבלתי שם מענה , הבנתי שעל ההורים שלי אני לא יכול לסמוך בכל העניין הפיננסי.
הייתה יוזמה מצד ההורים לקנות באמצעות הכסף שנמצא ברשותי + חסכונות שלהם דירה להשקעה בשבילי , אך מהר מאוד אני ירדתי מהרעיון .
היינו צריכים אחוז מימון גבוה (החזר חודשי גבוה) + ההורים שלי מבוגרים יחסית + סביבת ריבית עולה + המון התעסקות שלי אין זמן אליה בשנים הקרובות.
לא רציתי להתחיל את החיים שלי עם החזר חודשי על הראש .

המקור השני שפניתי אליו היה כמה חברים שסחרו במניות . כולם ללא יוצא מין הכלל הפסידו כמה עשרות אלפים בבורסה , ככה שהחשיפה הראשונה שלי לשוק ההון הייתה צורמת .

הגעתי למסקנה שאין מי שיבוא ויאכיל אותי בכפית , או שאלמד לבד או שאמשיך לצוף על המים ולא להתקדם לשום מקום .
לאט לאט התחלתי להיחשף לעולם הפיננסי ולשוק ההון בפרט .
קראתי בלוגים רבים ( דווקא את הסולידית , מצאתי כמאתגרת לקריאה בתור קורא עם 0 ידע ) , ספרים ומאמרים.
שמעתי פודקאסטים, ראיתי סרטונים ביוטיוב וובינרים , הצטרפתי להמון קבוצות פייסבוק בנושא.
לצערי , בגלל שאין מפת דרכים מפורטת ללמידה (בתקווה אבנה אחת בעתיד) , מהר מאוד שטף המידע הציף אותי והתחלתי לוותר.

לפתע במקום לחפש מידע וללמוד , כל כתבה/פודקאסט/סרטון שקשור לשוק ההון התריע אותי מאוד . חשבתי שזה לא בשבילי .
תקופה מאוד מתסכלת ומעצבנת , מצד אחד אתה מבין את החשיבות העצומה של ללמוד את הנושא לעומק ומצד שני כמה שאתה לא מנסה אתה נתקע במחסום הבנה .
עם כל הקושי , לאט לאט הנקודות התחילו להתחבר .
לאט לאט צללתי יותר ויותר עמוק לתוך עולם המושגים והתחלתי להתרגל למים הקפואים .
בחודש יולי האחרון התאוריה הפכה למעשים .

הופתעתי לגלות איך מאובד עצות לחלוטין הפכתי לאדם שרבים מהקרובים שלו מתייעצים איתו על התנהלות כלכלית . פתאום הפכתי להיות החבר ש''מבין בכסף''.
אין סיפוק יותר גדול מלתת עזרה לחבר מהבית/צבא.
צצה לי אפילו מחשבה להתעסק באופן עקיף בתחום הפיננסים בחיים האישיים שלי , אך את זה נשאיר לעתיד, כרגע אני עדיין בשלב צבירת הידע.

פירוט ההשקעה:
145K בתיק השקעות באקסלנס בתמהיל הבא:
85% SSAC (הגרסה התל אביבית)
15% USSC

אז למה דווקא שוק ההון ? היתרון הכי גדול שעומד לרשותי הוא הזמן , להגיע לגיל 40 עם 20 שנות וותק בשוק (50-30 ,60-40) היא פרבילגיה שאני לא יכול לוותר עליה בקלות . לכן , בגלל שאני לא צופה שימוש עתידי לכסף הזה לא ראיתי אלטרנטיבה טובה יותר .

לגבי התמהיל עצמו ממש אכלתי את עצמי במטרה להגיע לתמהיל ''מושלם'' . יש שיגידו שרדיפה אחרי הפיתרון האולטימטיבי היא חסרת פואנטה , אך בשבילי התהליך היה חשוב ולו בשביל העובדה שארגיש בטוח 100% עם ההשקעה.
התלבטתי המון בין החלופה האמריקאית בדמות VT לבין SSAC , בניתי בעצמי מחשבון השוואה (שמאוד נהניתי מתהליך הבנייה שלו ) שנתן לי ''להרגיש'' את הדקויות בין האלטרנטיבות ולבסוף הגעתי להחלטה שהחלופה האירית עדיפה.

בנוסף החלטתי לשלב מניות ערך קטנות כי השתכנעתי (אחרי ''מחקר'' אינטרנטי ארוך) שבטווח הארוך הן יתנו 1-2% יותר מהשוק כולו .

איפה אני רואה את עצמי בעתיד
אסיים את השירות הצבאי ואגור אצל ההורים עד תחילת הלימודים .
בין אוגוסט לאוקטובר כנראה שאעבוד חודש בשביל לממן טיול של שבועיים-שלוש , התכנון הוא לטרק רגלי באירופה ככה שמשכורת אחת אמורה להספיק בשביל הטיול.
כסף שיעמוד לרשותי למען הלימודים :
32,500 ממשכורות צבאיות בשנה הקרובה .
מענק שחרור (19,000) + פיקדון (28,000) = 47,000
סה''כ=79,500

מלגות לימודים:
שנה ראשונה מלגת פריפריה , 100%
שנים 2-4 מלגת ממדים ללימודים 75% (שכר לימוד שנתי שנותר לתשלום +3000-)

עבודה:
בהתחלה מתכוון לא לעבוד ולהתרכז כל כולי בלימודים .
אחרי שנה שנייה תהיה כבר את האפשרות לעבודת סטודנט.

מגורים והוצאות אישיות:
האמת שכאן אני חלוק על עצמי .
מצד אחד יש לי את האפשרות להמשיך לגור עם ההורים ( הבית במרחק של שעה נסיעה בתחב''צ מהטכניון ) ובכך לחסוך .
מצד שני , בשלב זה עצמאות אישית יותר חשובה לי מעוד כמה אלפים שאצליח לחסוך .
הסביבה של הבית לא עושה לי טוב , מרגיש בה מנוון וכבוי ורוצה כבר ''לצאת מהקן'' .

מבדיקה שעשיתי המגורים באיזור הטכניון יעלו בסביבות ה2000 . צריך לשבת על זה יותר לעומק .
מבחינת הוצאות אחרות מעריך שאצליח להסתדר עם 1000 שקל בחודש (יציאות מעטות, לקחת אוכל מהבית בסופשים ולצרוך פחות בכללי).

חישוב:
2000+1000=3000 חודשי
3000*24(הוצאות חודשיות) +3000(שכר לימוד לשנתיים ראשונות)= 75,000 לשנתיים

מפחד שההערכה שלי לא נכונה , אומנם אני מכיר את עצמי אך מעולם לא גרתי לבד וכלכלתי את כל ההוצאות שלי בעצמי.
התכנון הוא שבשנתיים הראשונות אצליח לחיות מה79,500 ולאחר מכן לממן את עצמי ממשרת סטודנט .
בכל זמן הלימודים קיימת האפשרות לקבל עזרה מההורים , מקווה לא להגיע לכך .

תכנית כלכלית לעתיד הרחוק:
מרגיש מגוכח לתכנן מה אעשה בעוד 6-5 שנים כי המון יכול להשתנות , ועם זאת יש כיוון כללי אליו אני שואף.
כרגע אני לא רואה את עצמי מפסיק לעבוד כל עוד אני יכול , ככה שלצאת לחופש כלכלי במלוא מובן הביטוי הוא לא יעד מבחינתי.
אני כן רוצה את הגמישות לעבוד בעבודה ש*אני* אוהב .

לאחר סיום התואר אפצל את החיסכון מהמשכורת שלי לשני אפיקים :
1. השקעה חודשית/רבעונית בתיק ההשקעות לטובת גידול ההון האישי לטווח הרחוק.
2. מרבית החיסכון יהיה מיועד לרכישת דירה ראשונה להשקעה בארץ.

*חלום*
אני רוצה לתת ערך לעולם וליצור משהו משלי , סטארטאפ/עסק שארגיש שאוכל להקדיש את כל כולי אליו .
מבין שכרגע מדובר בלא יותר מחלום , אך במידה ובעתיד הוא יתגשם אני מוכן לתרחיש שכל התוכנית הכלכלית שלי תשתנה ואני אלך ALL IN בשביל להצליח .
הגעתי להבנה עם עצמי שאם אני לא אנסה להצליח בגדול (בגדול אני מתכוון הכי גדול שאפשר לדמיין) ארגיש תחושת אכזבה ופספוס בחיים , להיות מסודר כלכלית לא יספיק לי .

כמה שאלות שלי אליכם :
1) מה דעתכם על עצמאות והתפתחות אישית במחיר של חיסכון (לחיות מחוץ לבית כשיש אופציה להישאר בבית)?

2)ההערכה שלי לגבי ההוצאות העתידיות בזמן לימודים היא הגיונית ? אשמח לשמוע מניסיון של סטודנטים .

3)אם כבר מדברים על לימודים , מדעי המחשב או הנדסת תוכנה? עד כמה ההבדל של השנה משמעותי?



זהו , סיימתי.
לא אשקר, יש משהו קסום בלכתוב באופן אנונימי וחשוף לכל על התוכניות של עצמי לעתיד .
נתראה בעדכון בשנה הבאה לפני תחילת הלימודים .

 

[חרד(ת)ית מיואשת]

מתלבטת אם להעריץ או לקנא במישו שבגיל 20 זה מה שמעסיק אותו.
ואולי גם וגם...

 

[wake_up]

*חלום*
אני רוצה לתת ערך לעולם וליצור משהו משלי , סטארטאפ/עסק שארגיש שאוכל להקדיש את כל כולי אליו .
מבין שכרגע מדובר בלא יותר מחלום , אך במידה ובעתיד הוא יתגשם אני מוכן לתרחיש שכל התוכנית הכלכלית שלי תשתנה ואני אלך ALL IN בשביל להצליח .
הגעתי להבנה עם עצמי שאם אני לא אנסה להצליח בגדול (בגדול אני מתכוון הכי גדול שאפשר לדמיין) ארגיש תחושת אכזבה ופספוס בחיים , להיות מסודר כלכלית לא יספיק לי .

מעולה!
תתחיל בלמצוא רעיון שאחרים יהיו מוכנים לשלם עליו, בין אם זה מוצר או שירות קיים או משהו חדש שהמצאת כי שמת לב לצורך כלשהוא שלא מקבל מספיק מענה.
ככל שתחשוב יותר בכיוון של עסקים, כך יגיעו אליך יותר ויותר רעיונות לעסקים.

מבדיקה שעשיתי המגורים באיזור הטכניון יעלו בסביבות ה2000

בדקתי דירות שותפים בנשר ב-יד2 והמחירים נמוכים, אבל תזכור להוסיף גם חשבונות (ארנונה, חשמל ועוד) לסכום הזה.

מרגיש מגוכח לתכנן מה אעשה בעוד 6-5 שנים כי המון יכול להשתנות

*מגוחך. סליחה, הייתי חייבת.

נכון, המון יכול להשתנות, אבל כדאי שיהיה לך כיוון כלשהוא להתחלה-שתדע פחות או יותר לאן אתה רוצה להגיע.
מכיר את הדיאלוג של אליס והחתול מ''אליס בארץ הפלאות'' לגבי- לאן אליס רוצה להגיע?

''לבזבז'' כסף של אחרים הוא הרגל רע.

לא בהכרח.
סיימתי לקרוא לא מזמן (בפעם השניה, כך שהדברים ''נטמעים'' יותר טוב) את הספר ''איך זה שהאידיוט הזה עשיר ואני לא'' של רוברט שמין. הוא מדבר שם על רעיונות, כסף, זמן ונסיונם של אחרים-זה בסדר להיעזר באחרים. יש להם דברים אחרים שלך אין (לדוגמה משקיע לעסק).
הפורום והבלוג עוזרים מאוד בקטע הזה-זמן, נסיון ורעיונות של אחרים (לא יודעת אם יצאו מכאן שיתופי פעולה עסקיים).
להצליח לבד זה יפה, אבל קשה. להיעזר באחרים זה יותר קל.
דוגמה לזמן ונסיון של אחרים (במקרה הזה-שלי): את התגובה הזו (ותגובות ארוכות אחרות שכתבתי בפורום) לוקח לי 15-30 דקות לכתוב כי אני קוראת שוב ושוב ועורכת את התגובה. נתתי לך מהזמן והנסיון שלי.

איפה שאני כן רואה סוג של בעיתיות- התלות בהורים .

זו תלות נמוכה מאוד. יש הורים שנותנים הרבה יותר. הכל בסדר.

טעות גורלית שאזכור אותה לכל החיים- אסור להזניח את העתיד

לאו דווקא טעות. למדת לקח בגיל מוקדם מאוד וחסכת לעצמך-כן, חסכת!, כ-10-20 שנה.
לא הייתי קוראת לזה טעות. נכון שאסור להזניח את העתיד, אבל מה שהיה-היה. ועד שימציאו מכונת זמן, צריך להפיק לקחים כדי שיהיה עתיד טוב יותר.

מה דעתכם על עצמאות והתפתחות אישית במחיר של חיסכון (לחיות מחוץ לבית כשיש אופציה להישאר בבית)?

תלוי. כתבת שיש שעה נסיעה מהבית לטכניון, אז אולי שווה לשקול מעבר למגורים באיזור, כי תמיד יכולים פקקים או משהו אחר שיאריך את הדרך, לך תדע.
יש מעונות בטכניון, תבדוק אם אתה יכול לגור שם.

 

[yahud]

מדהים בגדול.

- יש הבדל בין הנדסת תוכנה למדעי המחשב. פחות מבחינת העבודות הסטנדרטיות שתוכל לעבוד בהם אח''כ, אלא דברים יותר מתקדמים שאולי מעניינים אותך ואולי לא.
בכל מקרה, זה הבדל כל כך זניח שאפשר בשנה+- להשלים מה שתרצה בתואר מתקדם יותר וכו'.

הייתי עושה את ה3 שנים אם הייתה לי אופציה.


כמה נקודות לתכנון שלך:
- החישובים שלך הם אחלה, אבל לפעמים באים החיים ובועטים לך בביצים עם הוצאות לא צפויות של כמה אלפים. על מצע של 3-4 שנים, הייתי מנסה לשים לי כמה כריות ביטחון:
- להבין אם האופציה לחזור להורים היא רלוונטית אם יתחיל להיגמר הכסף
- להבין שגם למכור כסף מהתיק מניות בשביל להמשיך לחיות בטוב בתואר זה השקעה טובה יותר בשבילך.
- להבין שאולי לא תמצא עבודה בדיוק בזמן שתיכננת. אולי זה יקח עוד שנה/שנתיים ואולי זה יקרה רק בסוף התואר. אין עם זה שום בעיה, אבל אתה צריך להתכונן לזה מבחינה כלכלית.

אתה רוצה במקרה הכי טוב שיהיה לך זמן להתרכז רק בלימודים.
אני בעד לעזוב את הקן, אבל אם אתה לא ממש סובל לישון בבית, גם ככה תהיה 90% מהזמן בלימודים, ורק תחזור לישון בבית..

- כמו שאמרו, המעונות לשנה אחת או שתיים יכולות להיות אופציה מאוד זולה בטכניון לפי מה שהבנתי.
זה גם יכול להיות אחלה כדי להכיר אנשים ואז לעבור איתם לדירת שותפים באזור, שלא תהיה הרבה יותר יקרה.

 

[BobbG]

דבר ראשון, מוריד בפניך את הכובע.
הגישה שלך לחיים בגיל 20 מאד מרשימה, ונראה שאתה לגמרי בכיוון הנכון (גם מבחינת מקצוע, אבל בעיקר מבחינת הגישה לחיים)

ספציפית לגבי השאלות:

איפה שאני כן רואה סוג של בעיתיות- התלות בהורים .
למרות שמדובר בסכום מזערי עדיין מרגיש שצריך להפסיק לקחת כסף מההורים , ''לבזבז'' כסף של אחרים הוא הרגל רע.

פה הייתי עושה הפרדה, יש לדעתי הבדל בין המשאבים שיש לך גישה אליהם, ומה אתה עושה איתם.

לפני ההסבר אתן דוגמא מטורנירים תחרותיים של ברידג' (כך סיפרו לי כשהייתי ילד, אז לא יודע אם זה באמת ככה או לא, אבל הרעיון בכל מקרה רלוונטי)

המשחק הולך ככה שבתחילתו מחלקים את כל הקלפים ל4 קבוצות, כל שחקן מקבל קבוצה, ומשחקים זוג שחקנים מול הזוג השני.

מכיוון שתוצאות המשחק תלויות מאד בקלפים שכל זוג מקבל, מה שעושים זה להגריל מספר של משחקים - קומבינציות של כלפים לכל זוג, ונותנים לכל זוג שחקנים לשחק כל פוזיצייה אפשרית.

הרעיון היא שזוג חזק יצליח לפסיד כמה שפחות נקודות עם יד חלשה, ולהשיג כמה שיותר נקודות עם יד חזקה, וכשכולם משחקים את אותם הידיים זה נותן דרך למדוד מי יותר טוב.

אז לפי איך שאני רואה את החיים, כל אחד מאיתנו מקבל פעם אחת חבילת קלפים שרירותית, ומשם מה שקובע אם הצלחנו או לא זה מה עשינו עם הקלפים האלה.

או במילים אחרות: איך שיפרנו את מצבינו בעולם מול נקודת ההתחלה (וגירסה מתקדמת - איך שיפרנו את איכות החיים של ילדינו ביחס לשלנו), כל עוד זה נעשה בצורה הגונה.

ספציפית לנקודה שלך: זה שיש לך הורים תומכים שמסוגלים ורוצים לעזור לך כספית זה ייתרון, לא להשתמש בו רק כדי להיות עצמאי זה פשוט שימוש לא יעיל של משאבים.
אם הייתה משתמש בכסף לבזבוזים (פעם בשבוע לצאת לשתות בירה לא נחשב בזבוז בעיני) אז הייתי מסכים, להשתמש בכסף כדי לקדם את עצמך בחיים זה לדעתי שימוש לגיטימי.

אפילו מבחינה פרקטית, אם ההורים שלך מתכננים לעזור לך בקניית דירה בהמשך הדרך, אני מניח שגם להם יהיה יותר נח להפריש לך סכום קטן כל חודש מאשר להוציא סכום גדול עוד כמה שנים, וגם לך יהיה עדיף הראש השקט בלימודים, מאשר לחכות עוד סדר גודל של עד שנה עם משכורת הייטק שיקח לך לחסוך את זה.

לגבי להפסיק את התלותיות, שכירת דירה/מעונות וחיים עצמאיים יעשו את העבודה.

1) מה דעתכם על עצמאות והתפתחות אישית במחיר של חיסכון (לחיות מחוץ לבית כשיש אופציה להישאר בבית)?

עצמאות, יש לך את המשאבים הכספיים ואת האחריות להשתמש בהם כמו שצריך, תראה באי חיסכון כהוצאה עסקית שנועדה להגדיל את הרווחים בעתיד.

2)ההערכה שלי לגבי ההוצאות העתידיות בזמן לימודים היא הגיונית ? אשמח לשמוע מניסיון של סטודנטים .

אני חייתי מ40 אלף בשנה, שמתוכם יצא גם שכר לימוד.
המספרים נכונים, אבל החלוקה שלהם קצת שונה, שכירות תעלה לך פחות מ2000, אם זה דירת שותפים אז ~1500, או האופצייה העדיפה היא מעונות באיזור ה~1000.

אל תשכח לקחת בחשבון מחשב נייד אם אין לך (או אחד נורמאלי אם יש לך משהו מקרטע), ואם אתה אוהב לכתוב/לסכם אז גם טאבלט, שווה לדעתי את ההשקעה.

3)אם כבר מדברים על לימודים , מדעי המחשב או הנדסת תוכנה? עד כמה ההבדל של השנה משמעותי

כנס לקבוצת פייסבוק של מדעי המחשב בטכניון, שואלים את זה שם כל סמסטר.
בגדול, אתה יכול תמיד להחליף (אם אתה תקין אקדמית), ובכל מקרה אין הבדל בשנתיים הראשונות, ככה שלבחירה הראשונית אין חשיבות.
יש ייתרון טכני מאד מינורי לרישום של תלת שנתי (ייתרון ברישום לקורסים גנריים שלא קשורים לתואר אבל צריך לעשות), אבל שוב, זה לא באמת קריטי.


שיהיה בהצלחה

 

[המהרהר]

חייב לכתוב כאן כמה דברים -
דבר ראשון, ברור שאתה בן אדם אנליטי ומחושב. מסתכל על המציאות בצורה מספרית ומתוך זה מסיק מסקנות. אתה נשמע בן אדם שצריך באופן קבוע אתגר, עומס וקצת לחץ. האופי הזה, בנוסף ליכולת השכלית הגבוהה שאתה מעיד עליה מהתיכון מראה לי שבלי ספק אתה הולך לכיוון הנכון עבורך.

דבר שני, בקשר לכסף והשקעות.
אני אפילו לא טרחתי להסתכל כאן על המספרים כי נשמע לי שאת החשבון אתה יודע לעשות לבד.
אני בטוח ש 150 אלף שקל נשמע לך הרבה מאוד, במיוחד לבן אדם שרגיל להכניס 1800 שקל בחודש. בפועל, זה לא כזה הרבה מבחינה הונית, אבל די הרבה מבחינת כרית ביטחון לסטודנט. נשמע לי שנכנסת לא מזמן לשוק, לא בטוח שאתה מבין איך זה להתמודד עם נפילה.
חשוב שההשפעה הרגשית הזו והמתח שכרוך ב להכניס הרבה כסף למניות לא תסיט אותך מהמטרה שלך עכשיו שזה כמובן הלימודים. ואם לשמור עוד כמה עשרות אלפים בצד במקום בטוח, בשביל לא לחשוש אם פתאום לא יקבלו אותך לעבודה בשנה השלישית, או שפתאום אתה לא מצליח לעבור אינפי וצריך לדחות את הלימודים בעוד שנה, במיוחד בטכניון - תשתלם לך בהרבה יותר מעוד עשרות אחוזים בתיק ההשקעות.
גם בעיניי, לפעמים להיות יותר מדי מחושב זה מועקה. אם לקנות קפה הפוך גדול ישפר לך את מהלך השיעור הבא - תקח מדי פעם. אם לקנות צהריים יקל עליך - לבריאות.

פנצ׳רים בחיים קורים ועליהם לא תמיד יש שליטה. אם יהיו עוד כמה אלפים בצד שיתנו לך שקט ורגיעה במקום מניות שפתאום יכולות להתהפך עליך - רק טוב. הכסף יבוא בעתיד, במיוחד לבן אדם כמוך.
נשמע שהיחסים שלך עם ההורים די טובים, שאתה מכבד אותם, והם רוצים בהצלחתך. במקרה הכי גרוע שאתה לא מצליח להתמודד בדירה לבד - יש לך לאן לחזור.

בנוסף, דבר שבעיניי נראה חשוב לא פחות - תדאג לייצר קשרים וחברויות. בוגרי מדעי המחשב בטכניון משתבצים באליטה של המשרות במשק. זה טוב שאנשים כאלה זוכרים אותך. יש את כל הפעילויות האלה שיכולות להיראות מיותרות עבור סטודנט עמוס בשיעורי בית כמו מועדון דיבייט, ועד סטודנטים, הרצאות אורח של מרצים, מיטאפים, האקטונים. הערך המוסף של חלקם יכול להשתלם לאורך שנים. לא חובה ללכת לכולם, רק לא לשלול באופן גורף. אולי תכיר את אשתך לעתיד שם.

אני מתרגש לכתוב כאן את זה כי אתה מאוד מזכיר לי אותי באופי. אם בא לך להתייעץ בעוד משהו - שלח הודעה בכיף.

 

[משקיע בתחילת דרכו]

לא בהכרח.
סיימתי לקרוא לא מזמן (בפעם השניה, כך שהדברים ''נטמעים'' יותר טוב) את הספר ''איך זה שהאידיוט הזה עשיר ואני לא'' של רוברט שמין. הוא מדבר שם על רעיונות, כסף, זמן ונסיונם של אחרים-זה בסדר להיעזר באחרים. יש להם דברים אחרים שלך אין (לדוגמה משקיע לעסק).
הפורום והבלוג עוזרים מאוד בקטע הזה-זמן, נסיון ורעיונות של אחרים (לא יודעת אם יצאו מכאן שיתופי פעולה עסקיים).
להצליח לבד זה יפה, אבל קשה. להיעזר באחרים זה יותר קל.
דוגמה לזמן ונסיון של אחרים (במקרה הזה-שלי): את התגובה הזו (ותגובות ארוכות אחרות שכתבתי בפורום) לוקח לי 15-30 דקות לכתוב כי אני קוראת שוב ושוב ועורכת את התגובה. נתתי לך מהזמן והנסיון שלי.

איזה קטע , אני בדיוק קורא את הספר הזה .
הגעתי לחלק שהוא הופך את המשוואה מ- ''בשביל לקבל צריך לתת''
ל-'' בשביל לתת צריך קודם כל לקבל'' .
צורת חשיבה מעניינת שאני מסכים איתה , כל עוד העובדה שעוזרים לך מקדמת אותך, ככה שהכסף לא באמת ''מבוזבז'' .

בכל מקרה , מעדיף שברירת המחדל שלי תהיה :לא להיות תלוי באחרים ולהיות מוכן להתמודד באופן עצמאי, בכל הקשור לכסף (ולא רק) .
ותודה על הזמן והניסיון שלך , לא מובן מאליו.

אלא דברים יותר מתקדמים שאולי מעניינים אותך ואולי לא.

תוכל לפרט בקצרה ?

החישובים שלך הם אחלה, אבל לפעמים באים החיים ובועטים לך בביצים עם הוצאות לא צפויות של כמה אלפים. על מצע של 3-4 שנים, הייתי מנסה לשים לי כמה כריות ביטחון:

מסכים לחלוטין , כל השיקולים שציינת הם אופציות על השולחן .

זה שיש לך הורים תומכים שמסוגלים ורוצים לעזור לך כספית זה ייתרון, לא להשתמש בו רק כדי להיות עצמאי זה פשוט שימוש לא יעיל של משאבים.

אתה צודק .
ועדיין עם כמה שאני מבין שזה נכון לקבל עזרה מההורים , בצירוף היחס המאוד פתוח והתומך של ההורים שלי (שמוכנים לעזור בכל דרך אפשרית שתקדם אותי) , ארגיש קשה להשתמש בעזרה הזאת לאורך זמן .

אני חייתי מ40 אלף בשנה, שמתוכם יצא גם שכר לימוד.
המספרים נכונים, אבל החלוקה שלהם קצת שונה, שכירות תעלה לך פחות מ2000, אם זה דירת שותפים אז ~1500, או האופצייה העדיפה היא מעונות באיזור ה~1000.

אם במעונות יותר זול , איפה הדילמה ביניהם ולבין לדירת שותפים ?
התנאים במעונות נמוכים יותר ? (דירה ישנה יותר וכדו')
או שפשוט הביקוש למעונות מאוד גדול וקשה לקבל זכאות ?

דבר ראשון, מוריד בפניך את הכובע.
הגישה שלך לחיים בגיל 20 מאד מרשימה, ונראה שאתה לגמרי בכיוון הנכון (גם מבחינת מקצוע, אבל בעיקר מבחינת הגישה לחיים)

מתלבטת אם להעריץ או לקנא במישו שבגיל 20 זה מה שמעסיק אותו.

תודה , כיף לקרוא תגובות כאלה.
לתכנון קדימה יש גם צד פחות מזהיר ואפילו מתיש לפעמים , אני הרבה פעמים חושב / מתכנן / מתלבט יותר מדי .
מה שיכול לפגוע דווקא בהווה .

 

[wake_up]

אתה צודק .
ועדיין עם כמה שאני מבין שזה נכון לקבל עזרה מההורים , בצירוף היחס המאוד פתוח והתומך של ההורים שלי (שמוכנים לעזור בכל דרך אפשרית שתקדם אותי) , ארגיש קשה להשתמש בעזרה הזאת לאורך זמן .

צריך למצוא את האיזון בין קבלת עזרה מההורים לבין עצמאות.
אם תתרגל לקחת מהם כסף כל הזמן, בהמשך תפתח בהם תלות וזה יהיה גרוע. יציאה מהבית למעונות\דירת שותפים תעזור מאוד לעצמאות שלך.
אתה יכול להחליט למשל שהוצאות על בילויים-אתה משלם, והוצאות אחרות-הם יעזרו לך (למשל לעזור לך לשלם חלק ממהוצאות, לא הכל).
ככל שיעבור הזמן-אחרי שתצא מבית ההורים-תבין טוב יותר ''מי נגד מי''.

לתכנון קדימה יש גם צד פחות מזהיר ואפילו מתיש לפעמים , אני הרבה פעמים חושב / מתכנן / מתלבט יותר מדי .
מה שיכול לפגוע דווקא בהווה .

נכון זה יכול להתיש. שוב-עם הזמן תלמד הרבה דברים, כולל לאזן את עצמך בתכנון קדימה וכו'. זה לא משהו שלומדים בן-לילה.
נסה לחפש ברשת מידע על איך לקבל החלטות למשל, או איך לתכנן דברים.
מה שאני מציעה הוא, כשאתה מרגיש מותש-תעצור. תקשיב לגוף שלך ותנוח. אחר כך תחזור לתכנן כשאתה רענן יותר.
אין טעם להמשיך לתכנן כשאתה עייף ולא מרוכז. במצב כזה אתה מגדיל את הסיכוי לתכנון לקוי וחבל.

 

[BobbG]

אתה צודק .
ועדיין עם כמה שאני מבין שזה נכון לקבל עזרה מההורים , בצירוף היחס המאוד פתוח והתומך של ההורים שלי (שמוכנים לעזור בכל דרך אפשרית שתקדם אותי) , ארגיש קשה להשתמש בעזרה הזאת לאורך זמן .

לבחירתך ידידי, זוהי רק דעתי בנושא.
אם זה גורם לך למועקה, יש אפילו סיכוי שהנזק (פחות משאבים מנטאליים להשקיע בלימודים) גובר על התועלת, אם זה המצב אז גם לדעתי עדיף להימנע.

לתכנון קדימה יש גם צד פחות מזהיר ואפילו מתיש לפעמים , אני הרבה פעמים חושב / מתכנן / מתלבט יותר מדי .
מה שיכול לפגוע דווקא בהווה .

הנטייה לנתח כל דבר באופן אנליטי מעייפת רק בהתחלה, אחרי שמגיעים למסקנה מה נכון לעשות באיזה סיטואצייה, אז יש כבר תשובה מוכנה וזה יותר זורם.

שני טריקים שלי אישית עוזרים:

1) להתחיל לפעול כשיש משהו מספיק טוב, ולשפר בעתיד כשיש יותר אנרגייה.
2) להעריך מה הסיכון בהחלטה שגוייה, ולפי זה להקצות משאבים.

אם במעונות יותר זול , איפה הדילמה ביניהם ולבין לדירת שותפים ?
התנאים במעונות נמוכים יותר ? (דירה ישנה יותר וכדו')
או שפשוט הביקוש למעונות מאוד גדול וקשה לקבל זכאות ?

יש יתרונות לפה ולפה:

מבחינת מחירים:
נכון ללפני בערך 5 שנים, המעונות עלו בין 550 למעונות הזולים - חדר בלי מזגן עם שותף בבניין רכבת עם שירותים מקלחת ומטבחון משותפים לכל הבניין, לבין 1200 לחדר בבניין חדש מהניילונים עם עוד 4 שותפים (לכל אחד חדר משלו), באמצע היו מעונות סבירים באיזור ה700-800, הרוב אם אני זוכר נכון הם דירות של 5 שותפים, חלקם עם וחלקם בלי מזגן בחדר.

בדירת שותפים שגרתי בה היינו 3 שותפים, חדר זול עלה 1200 וחדר יקר עלה 1500, זה היה בנווה שאנן.
נשר קצת יותר זולה, משלמים על זה בעלייה מהשטן כל בוקר, או בקורקינט/אופניים חשמליים.

שנה ראשונה כולם מקבלים מעונות, אבל הברירת מחדל היא לקבל את המעונות הזולים (והמצ'וקמקים), ואפשר להחליף רק אם יש מקום, לפעמים אפשרי ולפעמים לא (ואי אפשר ממש לדעת מראש)

אחרי שנה ראשונה יש מנגנון תעדוף סביר מינוס, לוקחים בחשבון הכנסה של ההורים (גם אם לא נותנים לך שקל), ומרחק נסיעה מהטכניון, אם אתה גר בקריות וההורים שלך מרוויחים משכורת סבירה, יש סיכוי שלא יאשרו לך (כלומר, יתעדפו אנשים אחרים ופשוט יגמר המקום).

למצטיינים בלימודים משריינים גם מקום.

לגבי התנאים הפיזיים: חוץ מהמעונות של שנה ראשונה, הסטנרט בצורה מפתיעה די טוב, אלה בניינים שמראש תוכננו לסטודנטים שלומדים, החדרים די גדולים, עם שולחן נח, הסלון ממש קטן (אם הוא בכלל קיים), והמטבח בסיסי אבל מספיק נח לבשל בו.

חסרון אחד שאין בדירות מושכרות זה האחראים על המענות - עובדי מדינה עם קביעות שבמקרה הטוב עושים לך טובה שהם צריכים להפסיק לקרוא את העיתון בשעתיים שהם פתוחים, ובמקרה הרע נכנסים לך לדירה ומחליפים צילינדר/מנורה/ווטאבר בלי להגיד לפני או לדפוק בדלת.

יש גם את הפיל שבחדר שאסור לדבר עליו במקום ציבורי בלי פרופיל אנונימי, ואלו בני דודינו.
מי שמגיעים לטכניון הם האליטה של האוכלוסיים, חלקם אחלה חבר'ה שבאמת מאד נעים להיות בחברתם, אבל חלקם ילדי שמנת בני 18 שבאו להריץ צחוקים ומשתינים על כולם בקשת, אם אתה נופל על חבורה כזאת בתור שכנים, תשכח מלישון/ללמוד בלי אטמי אוזניים או לנשום אוויר בלי ריח של סיגריות.

אם בשלב מסויים תחזיק רכב, אז יהיה יותר קל להחזיק אותו בדירה שכורה, יש מצוקה קשה של חנייה והבטחון מאד אוהבים לתת קנסות.

 

[פטל ואוכמניות]

כתבת שלהיות אצל ההורים מנוון אותך ולא עושה לך טוב. זו סיבה טובה מספיק לצאת מהבית, גם אם זה לא משתלם כלכלית. בהצלחה רבה!

 

[yahud]

תוכל לפרט בקצרה ?

זה כמו בית ספר. בחוג א לומדים משהו אחד, ובחוג ב, לומדים משהו אחר.

זה קשה להסביר כי אצלי לדוגמא אם היית אומר לי מראש מה הנושאים - הייתי בטוח שאני פשוט לא מתחבר. בדיעבד תוך כדי שלמדתי את הנושאים, זה מאוד עניין אותי.

אני רואה את זה קורה לכולם באוניברסיטה. חלק מתחברים למשהו אחד, וחלק לאחר. בגלל זה, הייתי עושה את המסלול של ה3 שנים, וממשיך בכיוון שאני מעדיף בהינתן שאני רוצה (לתואר שני)

 

[משקיע בתחילת דרכו]

עדכון 2023

התפתחות אישית
שנה עברה לה, החיים באמת טסים מול העיניים.
סיימתי את השירות הצבאי שלי ובסוף החודש הולך להתחיל את התואר .
סה''כ יכול לסמן וי על השנה החולפת ולסכם אותה כשנה מוצלחת, נהניתי מהשירות שלי.

לעומת זאת החודשיים האחרונים מאז שהשתחררתי עברו עליי בחסר מעש מוחלט.
התכנון היה לשבת בבית ו''לנוח'' לפני תקופה מאתגרת בתואר, בדיעבד הייתי מעדיף ללכת לעבוד לא משנה איפה. הגעתי למסקנה שאם אני לא בתנועה כלשהי אני מהר מאוד שוקע בשגרה של בטלנות ודכדוך.
לגבי התואר, מרגיש שאני סוף סוף הולך להתחיל את החיים באמת. בלי קשר לרכישת מקצוע לחיים וההתפתחות המקצועיות שאני עומד לעבור, מדובר בחלק משמעותי בחיים של מעבר לעצמאות, התפתחות אישית וחברתית, יצירת קשרים לעתיד, התמודדות עם קשיים ועוד עוד .... מתכוון לנצל כמה שיותר את התקופה שעומדת לפני.

התפתחות פיננסית

תיק באקסלנס :
176K
85% SSAC (הגרסה התל אביבית)
15% USSC

תיק בבנק:
57K קרן כספית.

פיקדון צבאי(לתשלום שכר לימוד): 29K

מבחינה הכספית הכל הולך כמתוכנן, יש לי מספיק כסף למחייה לשנתיים וחצי הראשונות של התואר.
אני הולך לגור במעונות בשכר דירה של 620 שקל , ככה שמאמין שההוצאות החודשיות שלי לא יעברו את ה2000.

אני יכול להגיד בביטחון מלא ,אחרי שנה שאני בשוק ההון, שסיבולת הסיכון שלי היא כפי ששיערתי - אני אדיש לחלוטין לתיק.
אמנם לא חוויתי עדיין ירידות דרסטיות של 30%-50%, אבל הן מוזמנות להגיע. אני לא מתרגש.

(בתקווה אבנה אחת בעתיד)

בניתי קובץ מסודר עם כל הלינקים הרלוונטים למקורות המידע שמשקיע בתחילת דרכו זקוק. שיתפתי אותו גם בקרב חברים וגם ברחבי הפייסבוק ומהר מאוד קיבלתי הרבה תגובות של אנשים שהמדריך עשה להם סדר בראש. כיף לעזור לאחרים.
מתוך סקרנות יצא לי גם לצלול לנושא המשכנתאות באופן יסודי ועצמאי, יכול להגיד ש''סגרתי'' פינה לעתיד.

לאט לאט מחלחלת אליי ההבנה שרווחה כלכלית בחיים היא יעד מציאותי וריאלי לכל אדם שמוכן להשיג אותה.
מצד אחד המחשבה מנחמת בכך שהעתיד שלי, כל עוד הוא בידיים שלי, הוא ''מסודר''. מצד שני מתגברת אצלי התחושה הזאת פי כמה וכמה:

הגעתי להבנה עם עצמי שאם אני לא אנסה להצליח בגדול (בגדול אני מתכוון הכי גדול שאפשר לדמיין) ארגיש תחושת אכזבה ופספוס בחיים , להיות מסודר כלכלית לא יספיק לי .

תחושה שלפעמים יכול להוות מועקה ותחושת חוסר מיצוי.

 

[האיש שבאמצע]

תודה על השיתוף!
אנסה לתת את שני הסנטים שלי בתור מי שבדיוק מסיים מדמ"ח בטכניון.

לגבי התואר, מרגיש שאני סוף סוף הולך להתחיל את החיים באמת. בלי קשר לרכישת מקצוע לחיים וההתפתחות המקצועיות שאני עומד לעבור, מדובר בחלק משמעותי בחיים של מעבר לעצמאות, התפתחות אישית וחברתית, יצירת קשרים לעתיד, התמודדות עם קשיים ועוד עוד .... מתכוון לנצל כמה שיותר את התקופה שעומדת לפני.

לגמרי - והטכניון הוא מקום מעולה לעשות את זה. אתה תהיה מוקף באנשים בני גילך, מוכשרים ומעניינים, ובהמון הזדמנויות העשרה (חדר כושר ובריכה, קורסי ספורט, נבחרת דיבייט, סלסה...). מצד שני, יהיה עליך עומס לימודים גדול שיכול לגרום לך לוותר על היתרונות האלה. בהקשר הזה חשוב לי לציין שממילא רוב הסטודנטים לתואר התלת-שנתי לא מסיימים אותו בזמן ה"מומלץ", ואפילו לא קרוב (נדמה לי ששמעתי שהממוצע הוא 4.5 שנים). זה ממש בסדר לכוון מלכתחילה שהתואר שלך יקח 3.5 או 4 שנים, במיוחד אם אתה מתכוון לעבוד במשרת סטודנט בתעשייה, למשל מהשנה השלישית (מומלץ!). בסמסטר הראשון אני כן ממליץ לך לקחת את המערכת המומלצת, כדי לקבל תחושה עד כמה אתה מצליח לעמוד בעומס, ולתכנן את ההמשך.

מה דעתכם על עצמאות והתפתחות אישית במחיר של חיסכון (לחיות מחוץ לבית כשיש אופציה להישאר בבית)?

אני רואה שהחלטת להתגורר במעונות ובעיניי זו החלטה מצוינת. זה no brainer לדעתי - זה שווה את הכסף אפילו רק בזכות הזמן שזה יחסוך לך בהתניידות, שיתורגם לזמן ללמוד ולנוח. גם דירה עם שותפים בנווה שאנן, שתעלה כפול, שווה את זה.

ההערכה שלי לגבי ההוצאות העתידיות בזמן לימודים היא הגיונית ? אשמח לשמוע מניסיון של סטודנטים

הניתוח שכתבת נשמע לי הגיוני.

אם כבר מדברים על לימודים , מדעי המחשב או הנדסת תוכנה? עד כמה ההבדל של השנה משמעותי

לדעתי (ורוב הסטודנטים מצביעים כך ברגליים) - תואר תלת שנתי. אבל זה משהו שאתה יכול להחליט אחר כך, אפשר מאוחר יותר לקחת עוד קורסים ולהשלים את הדרישות להנדסת תוכנה.

התכנון היה לשבת בבית ו''לנוח'' לפני תקופה מאתגרת בתואר, בדיעבד הייתי מעדיף ללכת לעבוד לא משנה איפה. הגעתי למסקנה שאם אני לא בתנועה כלשהי אני מהר מאוד שוקע בשגרה של בטלנות ודכדוך.

האם נעזרת בקורס ההכנה המתמטי? זה יכול להיות ניצול טוב של הזמן שיש לך.

הגעתי להבנה עם עצמי שאם אני לא אנסה להצליח בגדול (בגדול אני מתכוון הכי גדול שאפשר לדמיין) ארגיש תחושת אכזבה ופספוס בחיים , להיות מסודר כלכלית לא יספיק לי

אם כך, אני חושב שהלימודים הם בחירה טובה עבורך. קח בחשבון שלאורך הדרך אתה עלול להרגיש שאתה מתעסק בדברים קטנים, עוד תרגיל פה ועוד מבחן שם, ומה להם וללהצליח בגדול. ולפעמים זו לא רק הרגשה, שהרי בחלק גדול מהידע שתלמד כנראה לא תשתמש לעולם. וזה בסדר - להצליח בגדול לוקח זמן

מאחל לך המון בהצלחה! מוזמן ליצור קשר איתי לשאלות טקטיות על הלימודים אם תרצה.

 

[משקיע בתחילת דרכו]

בסמסטר הראשון אני כן ממליץ לך לקחת את המערכת המומלצת, כדי לקבל תחושה עד כמה אתה מצליח לעמוד בעומס, ולתכנן את ההמשך.

כן, בדיוק מה שעשיתי.

לדעתי (ורוב הסטודנטים מצביעים כך ברגליים) - תואר תלת שנתי. אבל זה משהו שאתה יכול להחליט אחר כך, אפשר מאוחר יותר לקחת עוד קורסים ולהשלים את הדרישות להנדסת תוכנה.

ככל הנראה אני אלך גם המסלול של השלוש שנים,נראה בהמשך. יודע להגיד אם יש נקודה ספציפית במהלך התואר בה אתה חייב להחליט?

האם נעזרת בקורס ההכנה המתמטי? זה יכול להיות ניצול טוב של הזמן שיש לך.

אני עובר על כולו עכשיו, צנזור מדהים. מרגיש שבפעם הראשונה אני באמת לומד מתמטיקה ולא לומד למבחן, כולי תקווה שגם בתואר זה יהיה ככה.

מאחל לך המון בהצלחה! מוזמן ליצור קשר איתי לשאלות טקטיות על הלימודים אם תרצה.

תודה!
אם כבר שאלות טקטיות, הבנתי שההרשמה לקבוצות של הקורסים היא חסרת משמעות ואפשר להגיע לכל קבוצה שתבחר. מניסיון שלך אצל צנזור יהיה מקום?
מצד אחד אני רוצה לנסות כמה שיותר מרצים בשבועיים הראשונים השאלה עד כמה זה פרקטי ובאמת מועיל, יש הבדלים משמעותיים בין המרצים? מרגיש שאפול לפרדוקס הבחירה.

 

[האיש שבאמצע]

ככל הנראה אני אלך גם המסלול של השלוש שנים,נראה בהמשך. יודע להגיד אם יש נקודה ספציפית במהלך התואר בה אתה חייב להחליט?

עקרונית אתה יכול אפילו לסיים את התואר התלת שנתי כולו, ואז להמשיך לארבע שנתי, אז זה לא כל כך משנה. לדעתי אין לך מה לחשוב על זה בשנה הראשונה.

הבנתי שההרשמה לקבוצות של הקורסים היא חסרת משמעות ואפשר להגיע לכל קבוצה שתבחר. מניסיון שלך אצל צנזור יהיה מקום?

הבנת נכון. ספציפית לגבי צנזור אולי תהיה מצוקת מקום... לא יודע, בסמסטר שלי הייתה קורונה

מצד אחד אני רוצה לנסות כמה שיותר מרצים בשבועיים הראשונים השאלה עד כמה זה פרקטי ובאמת מועיל, יש הבדלים משמעותיים בין המרצים? מרגיש שאפול לפרדוקס הבחירה.

לרוב אפשר לדבר עם סטודנטים, להסתכל בתוצאות משאל המרצה והמתרגל או לקרוא ביקורות (מכיר צ'יזפורק?) וכך לדעת מי המרצה/המתרגל המומלצים מראש. בסמסטר הראשון הייתי אומר שזה פחות קריטי - יש הרבה אנשי סגל טובים, אם ההרצאה מתאימה לך בלו"ז והמרצה טוב, הייתי נשאר.

 

[משקיע בתחילת דרכו]

עדכון 2024

התפתחות אישית
התחלתי ללמוד, וסה"כ הולך לי טוב.
סמסטר ראשון הגעתי עם דרייב גדול במיוחד להוכיח לעצמי שאני יכול, ואחרי המון השקעה במהלך הסמסטר הלך לי טוב במבחנים וסיימתי מצטיין דיקן.
סמסטר ב' הלך שונה.
בגדול דיי זרקתי אם משווים לסמסטר הראשון, ובנוסף בחודש האחרון בסמסטר הייתי מגיע לכמה ימים בשבוע למילואים, וללמוד במילואים לא ממש אפשר.
כרגע אוכל את פירות ההזנחה במועדי א', מה שצריך אשפר במועדי ב' .
האמת שאני לא דואג, כמו שלא התלהבתי מציון גבוה בסמסטר א, כך גם אני לא מתאכזב במיוחד מציון נמוך עכשיו,
המשוואה פשוטה : תשקיע - תצליח, לא תשקיע - תיפול.
הלימודים בעצמם ברובם מעניינים, במיוחד קורסי התכנות, בתרגילי הבית השונים קיבלתי סיפוק אדיר מלצלול לכתיבת קוד למשך 24 שעות רצוף.

עם זאת, חייב להודות שמשהו במוטיבציה שלי נסדק, הייתה בי תקווה שאגיע ללמוד וסוף סוף "אבין את הייעוד שלי" וזה לא קרה.
ייעוד היא מילה גדולה, אבל החיים הם אירוע גדול וככה צריך להתייחס אליהם.
כפי שכתבתי כאן כבר לפני שנתיים:

הגעתי להבנה עם עצמי שאם אני לא אנסה להצליח בגדול (בגדול אני מתכוון הכי גדול שאפשר לדמיין) ארגיש תחושת אכזבה ופספוס בחיים , להיות מסודר כלכלית לא יספיק לי .

כרגע זה לא קורה, וזה מעלה מחשבות לעתיד.
אני לא רואה את עצמי יושב במשרד 30 שנה, יוקרתי ומתגמל כמה שיהיה.
אני גם לא רואה את עצמי ממשיך בתחומי המחקר והאקדמיה, הרבה יותר מעניין אותי הפרקטיקה של הדברים.

כמה נקודות נוספות שחשבתי עליהן:

1. לקחת אחריות זאת הדרך היעילה ביותר להתמודד עם כישלון.
תמיד האמנתי באחריות, אבל הלימודים נותנים לי דוגמה נהדרת לחשיבות של אחריות בזמן אמת. אתה לא מצליח? אתה אשם.
בהרבה תחומים אנשים נרתעים מלקחת אחריות מלאה, הם מפסידים את ההרגשה הייחודית שמלווה לקיחת אחריות - האמונה שהכל בידיים שלך, הכל ניתן לשינוי.

2. הדבר החשוב ביותר שלמדתי עד כה באקדמיה, זה היכולת לקחת בעיה מורכבת ככל שתהיה, ולהתמודד איתה.
מאוד תפס אותי אחד המונולוגים של המרצה שלנו באינפי (שהוא אגדה בפני עצמו), הוא דיבר על כך שברוב תחומי החיים אנשים אוהבים לעגל פינות, לנפנף קצת עם הידיים ובכך לשכנע את עצמם ואת הסובבים אותם.
במדע זה פשוט לא עובד. החללית תתרסק, הגשר יתפרק, הטיל יפספס.
לחלוטין הסקיל הכי שימושי לחיים שרכשתי עד כה.

3. באחד מהפרקים של "הכרישים" דובי רתח מזעם על יזם בגלל שהוא שכח שדובי הציע לו עסקה.
המוטיב העיקרי בדבריו של דובי היה - כבוד לכסף שלו.
זה מאוד תפס אותי, במיוחד כי רוב האנשים עובדים מאוד קשה בשביל הפרנסה אך לא באמת מכבדים את הכסף שלהם,
ומי שלא מכבד את הכסף שלו, לא מכבד את עצמו.

התפתחות פיננסית
שווי כולל: 355K

תיק באקסלנס :
255K
88% SSAC (הגרסה התל אביבית).
12% USSC.

תיק בIB :
22K
100% IMID.

קרן כספית בבנק:
71K

פיקדון צבאי (ללימודים):
7K


המילואים הביאו הכנסה שלא ציפיתי לה השנה, הכל הלך להשקעות.
פתחתי לאחרונה תיק נוסף בIB, בעיקר כי מאוד קרצה לי היכולת להעביר כסף לחו''ל בזמן קצר.
אני חושב על טיול גדול/ רילוקיישן לכמה שנים, ככה שהיכולת לנייד כסף בזול ובמהירות בין ארצות חשובה לי.

אחרי שנה בלימודים בה ההוצאות שלי היו מינימליות, ככל הנראה אקטין את הקרן חירום שלי ואעביר נתח גדול ממנה להשקעה גם כן.

זהו לבינתיים, שתהיה שנה שקטה.

 

[משקיען_צעיר]

תודה על השיתוף וכל הכבוד!
אני נמצא כרגע במצב יחסית דומה וקראתי בעיניין רב

תשקיע בלימודים - גם במחיר של פגיעה קטנה בשווי העצמי, לדעתי לא תצטער על זה.

 

[optimum]

ומי שלא מכבד את הכסף שלו, לא מכבד את עצמו.

למה? כי אתה == תיק ההשקעות שלך? כי אין באישיות שלך שום דבר מעבר להון שלך, שעשוי להיות ראוי לכבוד?
מה עומד מאחורי המשפט הזה?

הפילוסוף הסטואי סנקה הציע תרגיל מחשבתי נחמד:
בכל יום כשאתה קם בבוקר אמור לעצמך "בטח התרסקה אתמול הבורסה ואיבדתי את כל נכסי". פתח את הבוקר שלך בחשיבה כיצד אתה הולך להמשיך את חייך מעתה ואילך כאשר אתה עכשיו עני מרוד וחסר-כל. דמיין בנפשך בצורה ברורה ככל הניתן כיצד יראה אורח חייך, עד שתתרגל למחשבה ותתחיל להרגיש בה בנוח. ולאחר מכן, כאשר תפתח את תיק ההשקעות שלך, אם במקרה תמצא שם יותר מפרוטה, תודה לאלוהים על המתנה שהשאיר לך.

תיזהר לא לפרגן לעצמך יותר מידי על ההון שנצבר בחזקתך.

 

[משקיע בתחילת דרכו]

למה? כי אתה == תיק ההשקעות שלך? כי אין באישיות שלך שום דבר מעבר להון שלך, שעשוי להיות ראוי לכבוד?
מה עומד מאחורי המשפט הזה?

הפילוסוף הסטואי סנקה הציע תרגיל מחשבתי נחמד:
בכל יום כשאתה קם בבוקר אמור לעצמך "בטח התרסקה אתמול הבורסה ואיבדתי את כל נכסי". פתח את הבוקר שלך בחשיבה כיצד אתה הולך להמשיך את חייך מעתה ואילך כאשר אתה עכשיו עני מרוד וחסר-כל. דמיין בנפשך בצורה ברורה ככל הניתן כיצד יראה אורח חייך, עד שתתרגל למחשבה ותתחיל להרגיש בה בנוח. ולאחר מכן, כאשר תפתח את תיק ההשקעות שלך, אם במקרה תמצא שם יותר מפרוטה, תודה לאלוהים על המתנה שהשאיר לך.

תיזהר לא לפרגן לעצמך יותר מידי על ההון שנצבר בחזקתך.

הכוונה שלי הייתה שונה לגמרי, הכסף שיש ברשותי הוא הדבר האחרון שמגדיר אותי,
מה שכן מגדיר אותי זאת הגישה שלי לחיים.

הדבר הכי יקר שיש לנו הם החיים עצמם, קרי הזמן שלנו על הכדור ומה נעשה איתו.
יצא ובמשחק התמריצים שאנחנו משחקים, כסף הוא כלי חשוב בשביל להתקדם ולהשפיע בחיים,
ככה שכסף, או יותר נכון ההתייחסות שלך כאדם לכסף, הוא רק פרמטר שמשקף את סדר העדיפויות שלך.

האם המספר בחשבון הבנק אומר משהו על האדם או על כבודו? לא.
האם אדם ש "אין לו כוח" להתעסק עם כסף לא מכבד את עצמו? חד משמעית כן. מי שלא חושב על עתידו, לא מכבד את זמנו ולא מכבד את עצמו.

בביוגרפיה של אייזקסון על ג'ובס הוא כתב על כך שכבר בגיל צעיר הוא הגיעה למסקנה שלא משנה מה הוא יבחר לעשות, יהיה לו מספיק כסף לחיות בצורה טובה ולהיות "מסודר",
מה שדחף אותו להעיז ולא לדפוק חשבון לחיים עצמם.
איך הוא הגיע למסקנה הזו?
הפרשנות שלי היא שהוא הבין שלא משנה מה יהיה מצבו, הוא ידע לכבד את הכסף שלו => ידע לכבד את עתידו .

 

[optimum]

האם אדם ש "אין לו כוח" להתעסק עם כסף לא מכבד את עצמו? חד משמעית כן. מי שלא חושב על עתידו, לא מכבד את זמנו ולא מכבד את עצמו.

אוי נו,
יש מספיק סיבות למה שלאנשים לא יהיה פנאי להתעסק בכסף. וגם המלחמה זימנה לא מעט סיבות כאלו.
לך תגיד למישהו שנמצא חצי שנה במילואים, או אפילו סתם בבית בדיכאון בגלל המצב, שהוא לא מכבד את הזמן שלו ואת עצמו.

עוד יבוא יום שגם לך "לא יהיה כוח" להתעסק בהשקעות. עד אז כדאי לך ללמוד להיות יותר אמפתי.