אתה מדבר על מדד CASE-SHILLER. המדד של הלמס הוא פשוט ממוצע משוקלל של כלל העסקאות, כולל דירות יד 2.
הבעייה היא אותה בעייה בשני המדדים: אתה משווה התייקרות של דירה (או של ממוצע דירות) בעלי אותו ותק. במציאות אדם שמחזיק דירה היא מתיישנת.
שני המדדים לא משקללים את הנקודה הזאת.
מי בכלל אמר שזה שהוא צמוד למחירי הדיור לא אומר שהוא יכול לרדת? גם אג"ח צמוד מדד אם המדד יורד אז ללא התחשבות בקופון האג"ח יורד.
אף אחד לא אמר שהאג"ח הזה לא יכול לרדת. השאלה היא איך מגדירים את האג"ח הזה. אפשר להגדיר אותו באין ספור דרכים, שחלקן מאד לא כדאיות למדינה וחלקן מאד לא כדאיות לקונה.
אני הגדרתי אותו בצורה הכי פשוטה שאני מבין: אג"ח שמשלם קופון (נניח שכר דירה ממוצע פחות בלאי) וצמוד למדד מחירי הדיור.
אני טוען שזה לא כדאי למדינה להנפיק מכשיר כזה.
על מנת להסביר, בואו נניח שהמדינה מנפיקה אג"ח SP500: אתה קונה אג"ח שצמוד לSP, ומקבל קופונים. אז למעשה המדינה הופכת למנפיקה
של ETF. על מנת שהמדינה לא תסתכן היא צריכה לקנות מניות SP (כמו שחברות שמנפיקות SP עושות). אז קודם כל הפכנו את המדינה לחברת ETF.
ראשית, זאת לא מטרתה של המדינה. נוסף ויותר חשוב, הכסף שהמדינה קיבלה, חייב ליהיות מושקע ב-SP. היא לא יכולה להשקיע אותו בחינוך, כבישים, ורפואה.
על ההשקעות הקאלסיות שהמדינה עושה (חינוך, כבישים) המדינה מקבלת ריבית בגובה הצמיחה של המשק: זאת עליית המיסים שהמדינה מקבלת.
הריבית על SP (כולל דיבדנדים) גבוהה מהצמיחה, וגם הריבית של נדל"ן.
נסכם: אם המדינה תנפיק אג"חים של נדל"ן:
1. המדינה תצטרך להתחיל להשקיע את הכסף הזה בנדל"ן. זה עולה כסף (מתווכים, עורכי דין, וכו'). זה לא תפקיד המדינה.
2. המדינה לא תוכל להשתמש בכסף הזה להשקעות סטנדרטיות. אם תעשה זאת, היא למעשה תפסיד כסף. זאת בניגוד לאג"ח אחר שהוא תמיד נותן ריבית שווה או נמוכה מהצמיחה.