יש לך דוגמאות למחקרים כאלה? שים לב שהמחקרים צריכים להתייחס למי שמנהל את כספו. למי שמנהל כספים של אחרים יש מערכת שיקולים אחרת, שלא רלוונטית למקרה שלנו.
המאמר בקישור צופה מיתון בארה"ב.
שוק שורי באג״ח ארה״ב
זה הייתה כוונתי,גם מי שמאמין שהוא יודע שאנחנו בוודאות די גבוה לפני מפולת ב"הכול" יתקשה לנצל את הידע שלו(בהנחה שהוא לא מומחה ולא סוחר מאוד אקטיבי) כי קשה לדעת מה יפגע יותר ובאיזה אופן בטווח הארוך ממגה מיתון(ואולי יש כאן עוד רעיונות איך כן לעשות זאת) מצד שני ברוב השנים השוק כן עולה אז יש כאן איבוד גדול של תשואה במידה וטעינו ויכול להיות שנפסיד אפילו שצדקנו(בהחזקת מזומן למשל).
לא חושב שיהיה אפשר ללמוד מזה הרבה.
לחלוטין, אני חושב שזה מרחיק את הדיון מהשאלה היותר מעניינת בעיני, שקשורה ל:
למה זה ברור? ואם זה ברור, מה זה בעיניך ״שלב כלשהו״? מה צריך לעשות אם זה ברור?
צודק היה יותר נכון לכתוב סביר,וזאת על פי העבר. יש גם סיכוי שלא תהיה מפולת של יותר מכמה אחוזים עד סוף חיינו(אני מעריך אותו כקטן מאוד על פי נתוני העבר וההתנהגות של בני אנוש)
אני לא שופט אף אחד ואפילו מתעניין ומוצא הגיון בהרבה ממה שחלקם אומרים,לדוגמא פיטר שיף שמבין לא מעט בכלכלה וטוען כבר שנים שאנחנו במגה בועה, שהיא ההמשך של הבועה מ2008 וכול רגע תהיה מפולת.הטיעונים שלו מאוד משכנעים ועוד לא הצלחתי לראות מישהו שנוגד אותם בצורה משכנעת יותר. הבעיה היותר רצינית שעליה נסיתי לכוון היא מה המסקנה מכול זה והכי חשוב איך לפעול.
אני בכלל לא חושב שזה מה שיקרה לא ברור לי מאיפה הבנת כך.
זה יתכן, אך לא סביר. מניות לרוב לא יורדות לאט, ברגע שהשוק מפנים שפוטנציאל העליה נעלם והתחלף בשחיקה, נוצרת תגובת שרשרת של מכירה בפאניקה לצאת ראשון ולעבור לאגח שמניב תשואה חיובית.
בחיפוש זריז זה מה שמצאתי, אם יהיה לי זמן אחפש עוד:
זה באמת מה שקורה היסטורית בזמן אינפלציה P/E נוטים לרדת. שים לב שבסופו של דבר זה שה P/E זז במקרה הזה לא משפיע בכלל על
תשואה ריאלית 0% ל-18 שנים בנכס מסוכן כמו מניות זה קטסטרופה. והתכווצות של ה PE משפיע ועוד איך - זה משמיד ערך לבעל המניה. כן, התשואה (yield) מתאימה את עצמה לבאות, אבל כל זה לא משנה את העובדה שהפסדת כסף.
מסכים אבל כך מצב דימיוני שחברה צומחת ריאלית ב-7% שנתי ובנוסף יש לך 4% אינפלציה משמע החברה צמחה ב-11% אותה שנה.
תיקנתי לך.
ממש לא בטחון אני פשוט לא מוצא סיבה למה שהירידה תהיה מהירה. על פניו כאשר מוציאים
דיברנו על 4% אינפלציה, בהנחה שהאינפלציה תגיע ל-4%, ע״ב היחס ההיסטורי בין אינפלציה ל-PE בגרף הנ״ל.
⌄
⌄
⌄
@Yevgeny אשמח להרחבה כללית על אסטרטגית המשיכה שבחרת כי גם אני בשלב המשיכה.אתה מעלה נקודה חשובה שלא התייחסתי אליה מפורשות קודם.
הגישה הבסיסית שמתוארת בבלוג ובמקורות אחרים מתייחסת לקביעת אחוז מניות/אגח מסוים ושמירה עליו ע"י איזון גם בשלב הצבירה של תיק ההשקעות וגם בשלב הפרישה.
כל עוד הייתי בשלב הצבירה, האבחנה בין השניים הייתה פחות רלוונטית - אבל כבר לפני כמה שנים המחשבה שאני אמשיך ואגדיל את הפלח האגחי (במונחים אבסולוטיים) בלי הגבלה ככל שהתיק יגדל התחילה להיראות לי לא בהכרח רלוונטית. כמה כבר "מיתון תנודתיות" אני צריך אחרי שהפלח האגחי עבר בגודלו מספק שנות מחיה (בלי קשר לאחוזו בתיק)? אני חושב שהתייחסתי לזה לראשונה לפני איזה שלוש שנים פה בפורום, אבל עוד לא גיבשתי אז התנהלות חלופית מסודרת.
היות ושלב הפרישה עכשיו רלוונטי לי יותר, יצא לי לקרוא ספר חדש יחסית (2016) ומאוד מעניין בנושא -
Living Off Your Money: The Modern Mechanics of Investing During Retirement with Stock and Bonds
(הספר בתשלום, אבל באתר הספר עצמו אפשר להוריד בחינם את שלושת הפרקים הראשונים בחינם, ומה שאני מתייחס אליו נדון בפרק השלישי). מדובר בספר טכני למדי - מיועד למי שמכיר את המושגים הפיננסיים והוא כבר נכנס להרבה ניתוחים סימולציות של אסטרטגיות פרישה (כולל "אימון" מודל על השוק האמריקאי וולידציה out-of-sample על שווקים של UK ויפן). קריאה ברורה אם כי לא קלילה (אחד הספרים המועטים שאשכרה קניתי בעותק קשיח כדי שיהיה קל יותר לקרוא ולהתעמק), אבל בהחלט מתאים לאנשים שמדבגים אקסלים על קרנות איריות להנאתם
בכל מקרה, בפרק השלישי הוא משווה אסטרטגיות משיכה (מאיזה פלח למשוך), והמסקנות בהחלט מצביעות על כך שהגישה העדיפה (במובן של - מעלה אחוזי שרידות) היא לא לאזן להקצאה המקורית כל פעם שמושכים מהתיק, אלא דווקא למשוך (להוצאות מחיה) רק מהפלח האגחי. המשיכה מהפלח המנייתי היא רק אם הפלח האגחי נוצל במלואו והאיזון (מכירה מנייתית ורכישת אגחים) הוא רק בתנאים מסוימים - הוא משווה כמה אפשרויות אבל המשותף הוא שזה מתבצע רק כשהמניות עלו ביחס לנקודה השוואה ראשונית כלשהי (מה שגם אומר שאין מכירה של מניות לצורך איזון ורכישת אגח בתקופות של ירידות).
זה תיאור מאוד מקוצר אבל מעביר את הנקודה המרכזית. פרקטית גישה זו אומרת שאחוז האגחים והמניות בשלב הפרישה ישתנה עם השנים. חלק מההיגיון בגישה זו והעובדה שלא חובה לשמור על אחוז אגחי קבוע לכל אורך הפרישה ניתן לראות בהיבט של הסיכון העיקרי של פורש טרי - רצף תשואות, שהתייחסתי אליו לא מזמן.
