אז הרעיון הוא לקנות אוכל מוכן, מעובד, תעשייתי ולא בריא רק בגלל שהוא ממלא את הבטן וחוסך זמן?
כשאני מבשל - אני מבשל בכמויות גדולות שמספיקות לכמה ימים.
כשאני אופה לחם - אני מכין כמה לחמים שחלקם נכנס למקפיא.
אתה מבין שעוני הוא לא תמיד נטו כסף, נכון? לדוגמה, אישה שהתחתנה בגיל 19 עם גבר שהיא לא אהבה, או הפסיקה לאהוב עם הזמן, שאין לה תעודת בגרות כך שאין לה סיכוי להתקדם, ושיש לה ארבעה ילדים, ושאולי גם מטפלת בהורים חולים, יש סיכוי גבוה שתיפול לדיכאון. עכשיו, כשהמעמד הבינוני בדיכאון, הם מחפשים ומקבלים טיפול. כשעניים בדיכאון, הם בקושי מסוגלים לתפקד ולאף אחד לא אכפת.
זה לא נבחר באקראי. אני רואה את זה כל הזמן סביבי.
אנשים שקונים סלטים מוכנים, שתיה מתוקה ומלא חטיפים וממתקים ומתלוננים שכל קניה בסופר היא מעל 1000 ש"ח.
כמה אנשים עניים אתה מכיר, ומתוכם כמה מעזים, בחוצפתם, לקנות אוכל טעים בסופר?