התייעצות בתחילת החיים

[חדש בשוק]

היי לכולם,
אני מקווה שזה המקום המתאים לפרסם את ההתלבטות שלי.

אני אדם צעיר (בשנות ה20 המאוחרות שלי) עם חסכון של כ-340,000$ מנייתי.
אני עובד כרגע במקצוע מאוד רווחי אך שוחק (פיתוח תוכנה). נסיבות חיי אפשרו לי להתמיד באחוז חסכון יוצא מן הכלל כדי להגיע לחסכון הנ״ל. אני צופה שנסיבות אלו ישתנו בשנה - שנתיים הקרובות (צאצאים, מעבר מקום מגורים וכו׳).

בשנה - שנה וחצי האחרונות אני חש שחיקה שהולכת וגוברת, עד כדי התחלת השלמה עם העובדה שבקרוב אפסיק לעבוד במקצוע בו אני עובד - בין אם זמנית ובין אם עקב הסבת מקצוע.
יחד עם זאת, אני מאוד חרד ולחוץ ממצבי הכלכלי. כן, אני יודע שהנתונים שלי על הנייר טובים מהממוצע. אבל עדיין מאוד חרד (עד כדי איבוד שינה לפעמים).

החשש העיקרי שלי, כמפרנס עיקרי (אשתי מחפשת משרת כניסה לתחום כבר כשנתיים), הוא שאם ארצה לחזור בעוד כשנה לתחום אתקל בקשיים ואולי אף אפסיד את ״הפרה החולבת״. במצב כזה, הסכום הנכבד שצברתי לא יספיק (מן הסתם) למה שתכננתי.

במקביל לעבודה שלי אני לומד לתואר שני במדעי המחשב ומתכוון לבצע תזה במהלך התואר. על מנת שלא להרגיש שאני מבזבז את חיי, גיבשתי לעצמי איזו שהיא מסקנה בה אם אתפטר בזמן התזה עדיין אתקדם בחיים (יכול להיות שאמשיך באקדמיה). בנוסף, אני אמור לקבל איזו שהיא מלגה (שגובהה כרגע הוא נעלם מבחינתי) וביחד עם המשכורת הצנועה יותר של אשתי (באיזור ה-4-5 נטו בחודש) נצליח להסתדר.
ב״נצליח להסתדר״ אני מתכוון למחיה מההכנסות האקטיביות שלנו ללא נגיעה בתיק.

כמובן שבנוסף אנחנו מנסים לחתור ליצירת מקורות הכנסה פאסיבים מגוונים נוספים.

האם אני מפספס משהו? האם יש כאן סיכונים, מעבר לאלו שציינתי, שצריך להתייחס אליהם?
אולי עדיף לי לשנס מותניים ולהמשיך לעבוד, לצבור עוד כסף שכן הסכום שצברתי הוא לא סכום המטרה שהצבתי לעצמי?

קצת מבולבל, קצת עייף ובעיקר מרגיש שזקוק להפסקה מהכל. אשמח לעצות מהחברים כאן.

תודה.

 

[חתול לילה]

החיסכון שלך רחוק מאוד מלהספיק לפרישה מוקדמת. בטח אם יש ילדים בתכנון.
ולקריירה אקדמית לא תמיד קל להתקבל.

אני הייתי מנסה למצוא עבודת תכנות אחרת שיותר מלהיבה אותך. נניח, נותנת לך יותר תחושת משמעות.
פגיעה של 20% בשכר ברוטו זה לדעתי סביר לחלוטין עבור עבודה לא שוחקת שעושים ברצון.

 

[ת.אוקהם]

אך שוחק (

שקלת לעבור למקום עבודה יותר רגוע ופחות שוחק?

במקביל לעבודה שלי אני לומד לתואר שני במדעי המחשב ומתכוון לבצע תזה במהלך התואר.

שקלת משרה עם אוריינטציה מחקרית בתעשיה לאחר סיום התואר השני?

 

[yossik]

אולי עדיף לי לשנס מותניים ולהמשיך לעבוד, לצבור עוד כסף שכן הסכום שצברתי הוא לא סכום המטרה שהצבתי לעצמי?

+1
job is a job, is a job...
אני מציע לך להמשיך לעבוד בחברה בגלך גילך הצעיר. אני התחלתי להתייבש ולהישחק בערך בגיל 50 כשהיתפוטרתי.

קצת מבולבל, קצת עייף ובעיקר מרגיש שזקוק להפסקה מהכל. אשמח לעצות מהחברים כאן.

מה האופציות שלך?
תנשוך שפתיים עוד 10-15 שנים, תעשה את מה שמוטל עליך +.
במקביל, תחפש ג'וב חדש כדי לרענן את המצברים.

 

[גילגה]

היי לכולם,
בשנה - שנה וחצי האחרונות אני חש שחיקה שהולכת וגוברת, עד כדי התחלת השלמה עם העובדה שבקרוב אפסיק לעבוד במקצוע בו אני עובד - בין אם זמנית ובין אם עקב הסבת מקצוע.
יחד עם זאת, אני מאוד חרד ולחוץ ממצבי הכלכלי. כן, אני יודע שהנתונים שלי על הנייר טובים מהממוצע. אבל עדיין מאוד חרד (עד כדי איבוד שינה לפעמים).

החשש העיקרי שלי, כמפרנס עיקרי (אשתי מחפשת משרת כניסה לתחום כבר כשנתיים), הוא שאם ארצה לחזור בעוד כשנה לתחום אתקל בקשיים ואולי אף אפסיד את ״הפרה החולבת״. במצב כזה, הסכום הנכבד שצברתי לא יספיק (מן הסתם) למה שתכננתי.

תראה, זה לא פשוט. הבעיה היא "מה שתכננת" ואני אנמק. לחץ זה יריב קשה, אבל חשוב להבין שהוא לא משהו אובייקטיבי. שני אנשים שונים באותה סיטואציה יחוו לחץ אחר, כי יש להם ציפיות אחרות מהחיים. אדם לדוגמא שאין לו שאיפות גדולות יהיה פחות לחוץ מזה שרוצה להצליח בגדול. כאן יש גם טרגדיה של מנצחים, כשכל הצלחה מעלה את הציפיות לעתיד ומגדילה את רף הלחץ. ספורטאים מצטיינים ממש צריכים מאמנים שילמדו אותם איך להתמודד עם הלחץ שנובע מהצלחות, ואני מרגישה שגם לאקדמאים מצליחים לא היה מזיק.

הלחץ שלך כנראה נובע מסיבה מאוד טובה, הייתה לך עד עכשיו הצלחה כלכלית, אבל אתה לא שמח מהעבודה ומעדיף לעשות משהו אחר - אבל מצד שני המשכורת מאוד משמעותית עבורכם ומקדמת אתכם לעבר אי אלו חלומות כלכליים. זה טבעי, ומובן. במקרה הספציפי הזה לדעתי תיאום ציפיות עם האישה לגבי רמת החיים שלכם, והתוכניות חיסכון לעתיד בתרחיש שתעזוב את העבודה יכולים להוריד מהלחץ שלכם. גם אנשים עם משכורות נמוכות משלכם מצליחים להקים משפחות וכו' רק צריך לשנות את התוכניות בהתאם לבחירות שאתה עושה בחיים. רמז אם תכננת לפרוש בגיל 35 אז קריירה אקדמית לא ממש משתלבת עם זה.

 

[sogi]

לדעתי בשלב הראשון תנסה להחליף עבודה (כמו שכבר אחרים אמרו לך פה). יכול להיות שהבעיה היא בעבודה הספציפית ולא במקצוע עצמו (פיתוח תוכנה).

אם גם בעבודה הבאה תרגיש שחיקה אז אפשר לנסות להחליף מקצוע (למשל הוראה באקדמיה או משרה מחקרית יותר בתעשייה).

אל תבנה על להשיג משרה מחקרית באקדמיה בארץ. זה אחד הדברים הקשים ביותר שאדם יכול להתמודד איתו.

בנוסף, לתחושתי אתה מנסה להתחמק מהחלפת עבודה כי זה פשוט מעייף (להתכונן לראיונות וכו'). אל תוותר לעצמך!

 

[optimum]

בשנה - שנה וחצי האחרונות אני חש שחיקה שהולכת וגוברת, עד כדי התחלת השלמה עם העובדה שבקרוב אפסיק לעבוד במקצוע בו אני עובד - בין אם זמנית ובין אם עקב הסבת מקצוע.

אני מאוד מזדהה עם התחושה הזאת כרגע.
כניראה שצודקים המגיבים למעלה שאומרים לחפש תחום קצת שונה מתחת למטריה של פיתוח תוכנה.

אז, בגדול:

אולי עדיף לי לשנס מותניים ולהמשיך לעבוד, לצבור עוד כסף שכן הסכום שצברתי הוא לא סכום המטרה שהצבתי לעצמי?

כמובן שבנוסף אנחנו מנסים לחתור ליצירת מקורות הכנסה פאסיבים מגוונים נוספים.

זה הפיתרון.
לקחת כמה חודשים הפסקה אני בהחלט לא רואה סיבה למה לא לעשות זאת. יש לך מספיק חסכונות. לך על זה!

ובקטן יותר:
אני לא חושב שזה נכון לעזוב את המקצוע רק בגלל שהוא מעייף אותך. בטח לא בהיותך מתחת לגיל 30 כשאתה בגיל שיש הרבה אנרגיה לנצל.
תמשיך לעבוד, תבין שהמטרה של עבודה היא לייצר לך הכנסה ותו-לא. תשאף למקסם את השכר השעתי האמיתי שאתה מרוויח ממנה.
במקביל תדאג לפתח מיומנויות והון אנושי. אל תבנה על מקום העבודה שיעשה את זה עבורך (במיוחד לא כשאתה מעוניין לשנות תחום מקצועי).
בסוף בסוף, אם תגלה שיש מקצוע שמוצא חן בעיניך יותר, שאתה מסוגל להתפרנס ממנו ואתה מאמין שהוא ישפר את איכות חייך, אז תעשה הסבה מקצועית.

 

[YPV]

בשנה - שנה וחצי האחרונות אני חש שחיקה שהולכת וגוברת, עד כדי התחלת השלמה עם העובדה שבקרוב אפסיק לעבוד במקצוע בו אני עובד

מה מקור השחיקה?

 

[ישראלי מצוי]

היי לכולם,
אני מקווה שזה המקום המתאים לפרסם את ההתלבטות שלי.

אני אדם צעיר (בשנות ה20 המאוחרות שלי) עם חסכון של כ-340,000$ מנייתי.
אני עובד כרגע במקצוע מאוד רווחי אך שוחק (פיתוח תוכנה). נסיבות חיי אפשרו לי להתמיד באחוז חסכון יוצא מן הכלל כדי להגיע לחסכון הנ״ל. אני צופה שנסיבות אלו ישתנו בשנה - שנתיים הקרובות (צאצאים, מעבר מקום מגורים וכו׳).

בשנה - שנה וחצי האחרונות אני חש שחיקה שהולכת וגוברת, עד כדי התחלת השלמה עם העובדה שבקרוב אפסיק לעבוד במקצוע בו אני עובד - בין אם זמנית ובין אם עקב הסבת מקצוע.
יחד עם זאת, אני מאוד חרד ולחוץ ממצבי הכלכלי. כן, אני יודע שהנתונים שלי על הנייר טובים מהממוצע. אבל עדיין מאוד חרד (עד כדי איבוד שינה לפעמים).

החשש העיקרי שלי, כמפרנס עיקרי (אשתי מחפשת משרת כניסה לתחום כבר כשנתיים), הוא שאם ארצה לחזור בעוד כשנה לתחום אתקל בקשיים ואולי אף אפסיד את ״הפרה החולבת״. במצב כזה, הסכום הנכבד שצברתי לא יספיק (מן הסתם) למה שתכננתי.

במקביל לעבודה שלי אני לומד לתואר שני במדעי המחשב ומתכוון לבצע תזה במהלך התואר. על מנת שלא להרגיש שאני מבזבז את חיי, גיבשתי לעצמי איזו שהיא מסקנה בה אם אתפטר בזמן התזה עדיין אתקדם בחיים (יכול להיות שאמשיך באקדמיה). בנוסף, אני אמור לקבל איזו שהיא מלגה (שגובהה כרגע הוא נעלם מבחינתי) וביחד עם המשכורת הצנועה יותר של אשתי (באיזור ה-4-5 נטו בחודש) נצליח להסתדר.
ב״נצליח להסתדר״ אני מתכוון למחיה מההכנסות האקטיביות שלנו ללא נגיעה בתיק.

כמובן שבנוסף אנחנו מנסים לחתור ליצירת מקורות הכנסה פאסיבים מגוונים נוספים.

האם אני מפספס משהו? האם יש כאן סיכונים, מעבר לאלו שציינתי, שצריך להתייחס אליהם?
אולי עדיף לי לשנס מותניים ולהמשיך לעבוד, לצבור עוד כסף שכן הסכום שצברתי הוא לא סכום המטרה שהצבתי לעצמי?

קצת מבולבל, קצת עייף ובעיקר מרגיש שזקוק להפסקה מהכל. אשמח לעצות מהחברים כאן.

תודה.

אני אעלה כמה נקודות קטנות שאני מספר לעצמי על מנת להתמודד עם פחד דומה.. 1) גם באקדמיה אפשר לעשות כסף לא רע, יש משרות בדיקת תרגילים משלמות לא רע + אני מאוד אוהב הוראה (משרת תרגול). 2) תואר שני אמור לשפר עמדות לתעשיה ולא להפוך אותך ללא רלוונטי, ככה שלא יהיה לך חור בקו"ח ותוכל לחזור . 3) זה כבר לא קשור אלי, אבל יכול להיות לך רלוונטי, להיות סטודנט מאפשר לך לעבוד בחצי משרה בחברות גדולות מבלי שזה פוגע בך במסלול הקריירה. מצא עבודה בחברה גדולה ליומיין בשבוע, יחד עם זה שהמלגה פטורה ממס הנטו שלך יהיה סה"כ לא רע, עדיין תתקדם בתחום ההיטק בשני מישורים גם אקדמאית וגם תעסוקתית והלוז שלך יצא יותר מגוון

 

[גילגה]

אני אעלה כמה נקודות קטנות שאני מספר לעצמי על מנת להתמודד עם פחד דומה.. 1) גם באקדמיה אפשר לעשות כסף לא רע, יש משרות בדיקת תרגילים משלמות לא רע + אני מאוד אוהב הוראה (משרת תרגול). 2) תואר שני אמור לשפר עמדות לתעשיה ולא להפוך אותך ללא רלוונטי, ככה שלא יהיה לך חור בקו"ח ותוכל לחזור . 3) זה כבר לא קשור אלי, אבל יכול להיות לך רלוונטי, להיות סטודנט מאפשר לך לעבוד בחצי משרה בחברות גדולות מבלי שזה פוגע בך במסלול הקריירה. מצא עבודה בחברה גדולה ליומיין בשבוע, יחד עם זה שהמלגה פטורה ממס הנטו שלך יהיה סה"כ לא רע, עדיין תתקדם בתחום ההיטק בשני מישורים גם אקדמאית וגם תעסוקתית והלוז שלך יצא יותר מגוון

אני אחלוק שבדוק תרגלתי במקסימום שמותר, וקיבלתי מלגות טובות והגעתי לשכר של15-16K שהכל היה נטו כי רובו מלגות. זה בפועל פחות מתעשייה כי אין קרן השתלמות ואין כמעט פנסיה ותוכנית מניות וRSU (רק רציתי פעם לכתוב את המילה אף פעם לא היה לי). אבל סה"כ לא גרוע כמו שזה נשמע.

 

[ארינמל]

יחד עם זאת, אני מאוד חרד ולחוץ ממצבי הכלכלי. כן, אני יודע שהנתונים שלי על הנייר טובים מהממוצע. אבל עדיין מאוד חרד (עד כדי איבוד שינה לפעמים).

למה בעצם? החרדה מעוגנת בחשש קונקרטי כלשהו או שזו בעיה שאפשר לפתור ברמה הפסיכולוגית?

לא רואה איך תואר שני שאתה כבר במהלכו (אז כמה נשאר, שנה-שנתיים?) פוגע באפשרות ״לחזור״ לתחום - זו בכלל לא עזיבה. יש איזו סיבה לחשוב שתתקשה להתשלב אחריו מחדש? להתאוורר שנה-שנתיים בתואר שני באמת יעכב את הפרישה המוקדמת שלך ביותר משנה-שנתיים? מצד שני, הפסקה כזו יכולה לחדש מצברים לעוד כמה שנים, וגם לפתוח לך משרות תוכנה יותר מעניינות בתחום שתתמחה בו בתואר. לי נראה לי חבל ״לנשוך שפתיים 10-15 שנים״ בגילך, אתה צעיר עם מעט מחויבויות, לא היה בהודעה שלך שום מחסום קונקרטי שאמור למנוע ממך להתנסות ולחקור (מה שלא כתבת אני לא יודע כמובן), ואתה וגם ככה נשמע בקצה החבל.

 

[ת.אוקהם]

אני אחלוק שבדוק תרגלתי במקסימום שמותר, וקיבלתי מלגות טובות והגעתי לשכר של15-16K שהכל היה נטו כי רובו מלגות

ראשית, סחטיין על המלגות, כשאני התעניינתי זה היה משמעותית פחות.

בחישוב שאני עשיתי בזמנו יצא לי שהפער כולל פנסיה והשתלמות עמד על למעלה מחצי מליון שח.
לפני כמה חודשים מישהי עשתה חישוב בקבוצת "נינג'ה פיננסית" בפייסבוק ויצא לה סכום דומה.

אני מניח שבשורה התחתונה אם יש בך מספיק תשוקה למחקר אז הפער הזה פחות משנה אבל הוא בהחלט קיים.

 

[kingofgypsum]

ראשית, סחטיין על המלגות, כשאני התעניינתי זה היה משמעותית פחות.

במהלך הדוקטורט לא תרגלתי את המקסימום האפשרי, ולמרות שקיבלתי פחות מ @גילגה עדיין הנטו היה גבוה מהשכר הממוצע במשק. כשמבררים חשוב לזכור שהמנחה (במידה ויש לו) וקרנות חיצוניות יכולות להוסיף כסף. מלגת הקיום שהאוניברסיטה מציעה זאת רק ההתחלה. כמו כן, לפחות באוניברסיטה בה אני תרגלתי על הרכיב של השכר תרגול סטודנטים קיבלו קרן השתלמות.

במקביל לעבודה שלי אני לומד לתואר שני במדעי המחשב ומתכוון לבצע תזה במהלך התואר.

יש לך גם זמן להנות מהחיים? אני מתחום מדעי, לא טכנולוגי, אז לא יודע איך זה אצלכם אבל לעשות מחקר לתיזה במקביל לעבודה במשרה מלאה נראה לי טירוף. קשה לי להאמין שבצורה כזאת אפשר לעשות מחקר איכותי ולסיים תיזה במסגרת זמן סבירה. כשעוסקים במדע אקספרימנטלי זה בטוח לא אפשרי.

הפסקה כזו יכולה לחדש מצברים לעוד כמה שנים

בהחלט. לחילופין אם במהלך התואר ממשיכים לעבוד במשרה מלאה המחקר יכול להוסיף מימד של לחץ ושחיקה.

במקביל לעבודה שלי אני לומד לתואר שני במדעי המחשב ומתכוון לבצע תזה במהלך התואר. על מנת שלא להרגיש שאני מבזבז את חיי, גיבשתי לעצמי איזו שהיא מסקנה בה אם אתפטר בזמן התזה עדיין אתקדם בחיים (יכול להיות שאמשיך באקדמיה). בנוסף, אני אמור לקבל איזו שהיא מלגה (שגובהה כרגע הוא נעלם מבחינתי) וביחד עם המשכורת הצנועה יותר של אשתי (באיזור ה-4-5 נטו בחודש) נצליח להסתדר.

כמו שכבר אמרו בשרשור, להשיג משרה באקדמיה זה לא קל (או שלהמשיך זה לעשות דוקטורט ולחזור?).
אני גם מסכים עם מי שאמר לך קודם שאם אתה יכול להסתדר עם המלגה, תשקול לעזוב את העבודה. זה יאפשר לך להתרכז במחקר ולא יוצר לך חור בקו"ח.

 

[Delver]

יש פיל בחדר שמשום מה לא זוכה ליחס ראוי:

כמפרנס עיקרי (אשתי מחפשת משרת כניסה לתחום כבר כשנתיים)

המשכורת הצנועה יותר של אשתי (באיזור ה-4-5 נטו בחודש)

האם יש סיבה טובה שכל הלחץ הכלכלי צריך ליפול על הכתפיים שלך?

 

[חדש בשוק]

היי לכולם!

ראשית, תודה רבה לכולם על התגובות הענייניות והרצון הכנה לסייע!
אולי הייתי צריך לדייק מעט: אני ממש לא חושב שאני במקום שאני יכול / רוצה ״לפרוש״. אני חושב שהלחץ של לצבור את המקסימום רכוש במינימום זמן קצת גבר עליי (מנטרת הסולידית לקיצון).

בעקבות התגובות שלכם, לקחתי לעצמי מס׳ שעות וניסיתי להגיע לסיבה שאני מרגיש ככה. אני חושב שאפשר לתמצת את זה ל:
א׳. ההתייחסות שלי להייטק כ״פרה חולבת״ שיש לנצל אותה כמה שאפשר כל עוד היא קיימת. השקל חזק מאוד, המשכורות גבוהות ומי יודע מה יהיה בעתיד.
ב׳. החשש שלי (המאוד לא אוחז במציאות, נכון להיום) להיות קשיש עני אם לא אשיג יותר כסף ומהר יותר.
ג׳. Imposter Syndrom, שאני מניח שניתן לפתור אותה יותר בעזרת עבודה עצמית / פסיכולוגית מאשר להטריד ולבזבז את זמן הגולשים כאן.

יחד עם זאת, התגובות שלכם מאוד עזרו לי להבין ש:
א׳. האקדמיה לא בהכרח מחכה לי שאסכים לחקור במסגרתה. זו יכולה להיות אופציה, אבל היא ממש לא ממתינה לי.
ב׳. השחיקה שלי נובעת מעבודה על מוצר לתעשייה - אין שום חדשנות כלפי המדע, אין קידום של מה שאני תופס כחשוב לאנושות.
ג׳. הלחץ שלי מבוסס על כלום. יש לי תיק השקעות גדול יחסית לממוצע בארץ, בטח בגילי. אף אחד לא יפטר אותי מחר וכנראה שההייטק הישראלי ישרוד את השנים הקרובות. וגם אם אעבוד במשרה שתספק לי רק את צרכי מחייתי - זה בסדר, בעוד כ-20 שנה ההנחה היא שתיק ההשקעות יצמח משמעותית וקשיש רעב כנראה שלא אהיה.

כן היה חשוב לי להגיב למס׳ הודעות כאן (שוב, קראתי כל הודעה ואני מעריך את הזמן של כל אחד כאן):

זה טבעי, ומובן. במקרה הספציפי הזה לדעתי תיאום ציפיות עם האישה לגבי רמת החיים שלכם, והתוכניות חיסכון לעתיד בתרחיש שתעזוב את העבודה יכולים להוריד מהלחץ שלכם. גם אנשים עם משכורות נמוכות משלכם מצליחים להקים משפחות וכו' רק צריך לשנות את התוכניות בהתאם לבחירות שאתה עושה בחיים

חייב לציין שהניסוח הנעים של ההודעה היה מאוד מרגיע וכיף לקריאה. את לגמרי צודקת.
במקרה שלנו אשתי יותר חסכנית ממני ומתואמת איתי בנושא הזה מאוד. תודה רבה!

אל תוותר לעצמך!

גם אתה צודק לגמרי. להתראיין זה להשקיע המון זמן, להבחן על נושאים קשים ולהמדד אל מול אנשים טובים מאוד בתעשייה.
הרבה יותר קל ״להתמסר״ להיכן שאתה נמצא ולהשתקע.
נקודה טובה למחשבה.

אני לא חושב שזה נכון לעזוב את המקצוע רק בגלל שהוא מעייף אותך.

נכון מאוד. בזכות הפוסט הזה למדתי שהשחיקה היא לא מהמקצוע אלא מהעשייה שלי כיום.
אני מניח שאם היו שולפים אותי לעבוד על פרויקט החלומות שלי, כבר מחר הייתה לי הרבה יותר מוטיבציה ורצון לעבוד.
זו נקודה למחשבה על המקום שאני נמצא בו היום.

תואר שני אמור לשפר עמדות לתעשיה ולא להפוך אותך ללא רלוונטי, ככה שלא יהיה לך חור בקו"ח ותוכל לחזור

אני חושב שהחשש העיקרי היה שחור של 2-3 שנים בקו״ח יהיה Frowned upon.

וקיבלתי מלגות טובות והגעתי לשכר של15-16K שהכל היה נטו כי רובו מלגות.

זה ממש מעניין! המספרים ששמעתי נעו בין 4-7. אבל נחמד לדעת שכשמוסיפים עוד מלגות ועוד קצת עבודה אפשר להגיע למס׳ כאלה!

יש איזו סיבה לחשוב שתתקשה להתשלב אחריו מחדש?

כנראה שלא. כנראה שאם יש מעסיק שלא ירצה להעסיק אותי בגלל שנתיים שלא עבדתי אלא למדתי לתואר שני, יצופו בינינו בעיות בהמשך.

יש לך גם זמן להנות מהחיים?

אנחנו בתקופת קורונה ואני חנון.
אלו שתי עובדות שמצמצמות את ההנאה שלי מהחיים לטיולים קטנים עם אשתי ולהיות מול מסך בצורה כזו או אחרת.
אני חושב שיש מטרות שאם אוכל לתרום להן (שהן כיום יותר מחקריות) הן יספקו לי המון הנאה.

אני מניח שכל מה שכתוב ישתנה ברגע שיתווסף זאטוט או שניים לתמונה.

כמו שכבר אמרו בשרשור, להשיג משרה באקדמיה זה לא קל

ממש לא ידעתי את זה. רק מחזק את העובדה ששווה לבדוק ולהבין מה התהליך ומה האפשרויות לחוקרים בישראל.

למה זה הגיוני שלזוג שיש לו שאיפות כלכליות בן זוג אחד קורע את עצמו ונשחק והבן הזוג השני עובד בשכר מינימום?

זה לא הגיוני בכלל!
לצערי, אין כמעט משרות פיתוח למתחילים. או DevOps, או כל משרה טכנית אחרת.
צריך הרבה פרוטקציה וליפול על ההזדמנות הנכונה. ואז התחרות היא בין המון אנשים.

היא עובדת קשה, בין אם בעבודה ובין אם על יצירת מקורות הכנסה נוספים. ומרגישה מאוד רע עם זה שאני זה שמרוויח את החלק הארי של הכסף.
לצערנו זו הסיטואציה שאנחנו מתמודדים איתה וממש מנסים לשפר אותה ולשפר את התהליך כדי שהיא תצליח למצוא משרה בתחום.

חפרתי.
אבל אני חושב שפרסמתי את הפוסט הזה מתוך ייאוש גדול, וחלק מהערפל הצליח להעלם רק מלשתף עם אנשים זרים את הסיטואציה וכן, גם לשמוע לפעמים ש״הכל בסדר״.

אני מאוד מעריך כל אחד מכם.

 

[yahud]

היא עובדת קשה, בין אם בעבודה ובין אם על יצירת מקורות הכנסה נוספים. ומרגישה מאוד רע עם זה שאני זה שמרוויח את החלק הארי של הכסף.
לצערנו זו הסיטואציה שאנחנו מתמודדים איתה וממש מנסים לשפר אותה ולשפר את התהליך כדי שהיא תצליח למצוא משרה בתחום.

והיא עוד תמצא משרה כלשהי.
להרגיש רע לא תורם לשום דבר. וזה שאתם צוות וכל אחד נותן מעצמו במה שהוא יכול זה מה שחשוב.

המערכת יחסית היא מעל, ותשאירו אותה שם, כי במערכות יחסית אחרות זה עושה דברים רעים

 

[unsullied]

בסיטואציה דומה לשלך לקחתי מיקרו-פרישה ויצאתי עם זוגתי לטיול של כמעט שנה בעולם.

למעסיק הבא זה לא משנה - זה לא שהיה לי קשה למצוא עבודה בזמן הזה, הסיפור מדגים שלא ניסיתי, ואף יותר מזה שעזבתי עבודה שבה עבדתי שנים עם ביטחון להסתדר כשאחזור.
התזמון - אידיאלי אם מתכננים ילדים בקרוב ועדיין אין. לא יודע אם רלוונטי עבורך להמתין עד שהקורונה תעבור. אם לזוגתך משרה שלא אכפת לה לאבד זה יכול לפתוח פתח לתוכנית. נשמע שהמשרה שלך לא מרגשת אותך במיוחד.
זה זמן שאפשר לעשות בו הרבה חושבים, מה חשוב ומה פחות, לשים פרופורציות לדאגות שלך (שתרוויח רק 10אשח בחודש אם לא יקבלו אותך באף חברת הייטק?) ואפילו סתם לצבור אנרגיות.

 

[סול]

יש לי תחושה שמתישהו תבין ש"הפרה החולבת" היא אתה.

 

[mudale222]

בסיטואציה דומה לשלך לקחתי מיקרו-פרישה ויצאתי עם זוגתי לטיול של כמעט שנה בעולם.

למעסיק הבא זה לא משנה - זה לא שהיה לי קשה למצוא עבודה בזמן הזה, הסיפור מדגים שלא ניסיתי, ואף יותר מזה שעזבתי עבודה שבה עבדתי שנים עם ביטחון להסתדר כשאחזור.
התזמון - אידיאלי אם מתכננים ילדים בקרוב ועדיין אין. לא יודע אם רלוונטי עבורך להמתין עד שהקורונה תעבור. אם לזוגתך משרה שלא אכפת לה לאבד זה יכול לפתוח פתח לתוכנית. נשמע שהמשרה שלך לא מרגשת אותך במיוחד.
זה זמן שאפשר לעשות בו הרבה חושבים, מה חשוב ומה פחות, לשים פרופורציות לדאגות שלך (שתרוויח רק 10אשח בחודש אם לא יקבלו אותך באף חברת הייטק?) ואפילו סתם לצבור אנרגיות.

זה.
מתי פעם אחרונה היית בחופשה "אמתית", ארוכה?
נשמע שאתה צריך אולי חופשה של חודש או אפילו כמה חודשים למלא מצברים...