אסכם את המשמעויות עבורי בתור משתמש בשתי הדרכים
מטייל הרבה וגם בארצות לא מפותחות\מתפתחות וגם מפותחות
בעיקרון, בכל מקום שיש בו תחבורה ציבורית טובה, אני מעדיף אשראי, מערב אירופה, עולה על רכבת קלה, אוטובוס, אובר ווטאבר
במקומות לא מפותחים, מזומן הוא מצוין עבורי, במיוחד אם רוב העסקים לא מקבלים פלסטיק ואילו שכן גובים כ 3%-%5 על המחיר הסופי כדי "לאפשר" לך את השימוש בכרטיס (לרוב במרכז ודרום אמריקה),
בנוסף, למזומן יש לפעמים ערך בהתמקחות עם מוכר בשוק, אתה מוציא את כמות השטרות שאתה רוצה לשלם ולמוכר יותר קשה לסרב לרדת לכוון שלך (זה כמובן נישתי, אבל ביצעתי זאת כמעט תמיד על דברים שכן רציתי לרכוש)
למזומן יש חיסרון שהוא נשאר בצורת עודף חסר שימוש, במיוחד מחוץ לאירופה המערבית
ואם אתה מושך (ומחזיק) יותר מדי ממנו תוך כדי הטיול, אפשר לאבד או להשדד
אם בכל זאת נדרש, אפשר להוציא סכומים בהתאם לצרכים של כמה ימים עד שבוע, כדי למזער זאת, אבל יתכן שעמלות משיכה חד פעמיות (3 דולר פה, 5 דולר שם) על פני כמה מאות דולרים, יכולים להצטבר לסכומי הפסד ללא תועלת ממשית, וכדי למזער זאת נדרש לדעת איפה אותם כספומטים (רמז: בנקים) שלא שוחטים
ובכל מקרה, לא הייתי ממיר לעולם כסף מראש, יענו בארץ לפני היציאה לחול, אם זה לא יורו או דולר ואם כן זה רק עבור תשלומים "ראשוניים" שיהיו לי מחוץ לשדה התעופה בנחיתה
באופן אישי, אני משתמש תמיד בכרטיס, גם משיכת מזומן הוא שימוש בכרטיס, לפעמים דחיית מועד החיוב על קאש שבידיי בפחות מ 30 יום זה נפלא
אבל, תמיד מחזיק מזומן, אם לא במטבע פיאט שולי של המדינה שבא אני מטייל , אז לפחות בדולר, (דולר עדיין מלך הגלובוס פחות מערב אירופה)
וכמובן שיש לי ביטקוין בלייטנינג, בשלוף שיכול לעבור תוך שניה לספק השירות שמעוניין (כמו נהג מונית באל סלוודור)
לסיכום, אם יש מוצר\שירות שאני רוצה בכל מקום בעולם, רק פלסטיק או רק נייר לא יספקו את רצוני, חייב את שניהם
לגביי מעקב הוצאות, גם מזומן מופיע בשורת החיוב של הכרטיס (כי משכתי באמצעותו), לפרק אותו לסכום חלקיו (סוג ההוצאה) פחות מעניין אותי, המעקב שלי מתמקד בכמה ופחות על מה, אני מספיק מכיר את עצמי כדי לדעת שאין לי מה לעשות עם הנתונים הללו
