התנהלות עם כרטיס אשראי מול מזומן - מה היתרונות והחסרונות?

[Idiom]

היי לכם,

זכור לי שקראתי על זה איפשהו ואני לא מוצא את המאמר.
יכול להיות שזה לא היה הסולידית, אבל בכל זאת מאוד מעניין אותי לדעת מה לדעתכם היתרונות והחסרונות של כל אחד.
אני רוצה להבין איך להתנהל כלכלית יותר נכון.

תודה רבה

 

[ברווח]

לדעתי היתרון באשראי זה שאתה יכול לעקוב אחרי ההוצאות שלך
ובמידה והוא נגנב לך אתה יכול לחסום בקלות.
מזומן שנאבד או נגנב הלך...
ההיתרון במזומן זה שזה לא ניתן למעקב.
כמובן לסחוב עליך סכומים גדולים במזומן יכול להיות לא נוח ולא בטוח.

 

[Idiom]

לדעתי היתרון באשראי זה שאתה יכול לעקוב אחרי ההוצאות שלך
ובמידה והוא נגנב לך אתה יכול לחסום בקלות.
מזומן שנאבד או נגנב הלך...
ההיתרון במזומן זה שזה לא ניתן למעקב.
כמובן לסחוב עליך סכומים גדולים במזומן יכול להיות לא נוח ולא בטוח.

מעניין שהרבה מאוד אנשים אומרים "אין נאמן כמו כסף מזומן." ואז כשמבקשים מהם להסביר, אף אחד לא יודע למה.

תודה על התגובה.

 

[ביולוג ירושלמי]

אני רוצה להבין איך להתנהל כלכלית יותר נכון.

כשהייתי בעוניברסיטה, חי מהיד לפה (על באמת, ממשכורת למשכורת), בלי שום עזרה מאף אחד חוץ ממלגת פר"ח (להורים אין שקל לתת), עובד ב- 3 עבודות שונות ב- 3 מקומות שונים בכדי לכלכל את עצמי (אחת מהן עבודת אבטחה במשמרות לילה ארוכות של 12 שעות, לפחות 3 פעמים בשבוע, כולל אינסוף שבתות ואינסוף חגים, למשך יותר מדי שנים), וזה לא כולל את הלימודים שזו משרה בפני עצמה כן?...
נכנסתי למינוס (יתרת חובה) בעו"ש מפלצתית ביחס להכנסה שלי בזמנו - משהו כמו 40,000~ ש"ח אם אני זוכר נכון.
הייתי צריך בסביבות ה- 10-15 משכורות נטו, בלי שקל אחד של הוצאה, רק כדי לכסות את המינוס... משהו שכמובן בלתי אפשרי.
חזר לי בסוף סמסטר א' של שנה ג' בתואר הראשון צ'ק די מכובד של תשלום שכר הלימוד לעוניברסיטה, ומזכירת החוג הודיעה לי שאני לא יכול לקבל את הציונים של המבחנים שעשיתי בגלל שאני חייב לשלם את יתרת שכר הלימוד ובלעדיה אין ציונים (חסמו לי את הגישה למערכת הממוחשבת), ואז אתה לא יודע מה מצבך.
היא גם אמרה שאם לא אשלם את החוב בטווח זמן X כלשהוא (לא זוכר כמה, אבל זה היה משהו כמו שבוע-שבועיים) - לא אוכל להיכנס להרצאות, תירגולים, מעבדות וכו'.
לאחר מכן באותו יום מחורבן, בערב ארור ולילה ארוך עד אין קץ (משמרת לילה של 12 שעות, אלא מה? מ- 17:00 בצהריים עד 05:00 לפנות בוקר, ב- 08:00 כבר להיות בלימודים), שבו דמעתי כמו ילדה קטנה במשמרת, עם דמעות שזולגות על הלחי ולא מפסיקות במשך שעות רבות (אני לא מגזים, חושב שבחיים לא בכיתי ככה למשך כל כך הרבה שעות רצוף ועם כל כך הרבה נוזלים - כמעט ערב שלם הרבה הרבה לתוך שעות הלילה הקטנות), תוך כדי שצריך לתפקד, לקבל אנשים (סוג של לקוחות), לענות לטלפונים וכו'... גיליתי את האתר הבורדו המוזר הזה שהוא הבלוג שאנחנו מכירים היום וששינה לי את החיים.
זה הכל היה אני הבעיה, וזה הכל יהיה אני הפתרון כי אין לי במי להיעזר ואין לי ממי לבקש (היה לי כלל שקראתי לו "חרב על הצוואר" - שאם אני צריך לבקש מאבא שלי 1 ש"ח, אבל אני לא צוחק ואני לא מגזים - 1 ש"ח בלבד!!!!!!!!! - אני עוזב את הלימודים, והתכוונתי לכלל הזה בכל מאודי ובכל נפשי).
קיללתי את כל העולם ושנאתי את עצמי, ובאותו ערב גזרתי פיזית עם מספריים את כל שלושת כרטיסי האשראי שהיו לי (קמפוסכרט וכו').
נכנסתי לאתר הבנק והזמנתי בנקט מפגר שאפשר למשוך איתו רק כסף מהכספומט ושום דבר אחר.
והחל מיום למחרת - חייתי על מה שיש גם אם אין (ולא היה).
החלטתי שאני הולך לחיות מ- 300 ש"ח לשבוע (אם אני זוכר נכון, אמיתי שכבר הדחקתי, אבל משהו כזה או אפילו 200 ש"ח) וזה מה שיהיה ולא יעזור בית דין (מלבד תשלומי השכירות לחדר במעונות שירדו בהוראת קבע).
הייתי קופץ לכספומט בקמפוס בכל יום ראשון בדרך להרצאה, מושך 300 ש"ח, מניח אותם בארנק, מסתכל עליהם בחיל ורעדה, ופשוט מפחד מהם... אשכרה מפחד מהם.
איך אסתדר עם כל כך מעט כסף?...
איך פאקינג 300 ש"ח יספיקו לי לשבוע שלם כולל הכל כשאני צריך לכלכל את עצמי? אוכל? נסיעות? צרכי לימודים (והיו)? צרכי החיים עצמם? (כבר אז המחייה לא הייתה זולה והיא אף פעם לא זולה).
לקח כמה שבועות טובים, אבל לאט ובזהירות המוח שלי, שהיה האויב הכי גדול שלי בתחום הפיננסי, התחיל להתאים את עצמו...
הגם שהתנגד וניסה להמציא לי המצאות, לתרץ תירוצים, לשקר שיקורים, לעוות עיוותים.
חישבתי כל שקל. כל כריך מוכן. כל עגבניה. כל מלפפון. כל ליטר חלב. כל לחמניה. כל קוטג'. כל כוס קפה (הפסקתי לקנות קפה הפוך בקפיטריות והכנתי קפה בחדר הקפה של אגודת הסטודנטים ב- 2 ש"ח דמי אמון).
הפסקתי לקנות "מותרות" יומיומיות מובנות מאליהן לחלוטין כמו בשר, קורנפלקס, מעדני חלב, סלטים, ועוד ועוד ועוד... כל מה ש"רגיל" בחיים של אדם מערבי מודרני.
הכסף מזומן בארנק היה נגמר מהר... מהר מאוד... בכל פעם ששלפתי שטר לשלם איתו משהו הרגשתי איך יורד לי איבר מהגוף, איך השטר הזה חסר לי ומשאיר אותי עוד יותר חסר בטחון ולחוץ להמשך השבוע... בסה"כ 300 ש"ח לאדם מבוגר שצריך לדאוג לעצמו מהשקל הראשון ועד השקל האחרון.
למדתי על בשרי ותוך כדי סוג של התעללות "עצמית" (סגפנות) כמה כל מטבע של 10 ש"ח יש לו משמעות וכמה כל שטר של 20 ש"ח שווה את הנייר שהוא מודפס עליו.
אחרי תקופה ארוכה [מאוד] כזו שבה לימדתי את עצמי לחיות על מעט מאוד (אבל "לא היה חסר לי כלום" שזה שקר שסיפרתי לעצמי והאמנתי בו), למדתי לחיות על מעט.
וכל מה שמעבר למעט, היה פתאום מרגיש כל כך הרבה (נניח להתפנק באיזה רמקולים כלומניקיים למחשב ב- 40 ש"ח, או שווארמה בלאפה, או מעדן חלב, או קורנפלקס, או סרט).
החוב המפלצתי [יחסית] התכווץ במתינות, והאיטיות שבה התכווץ עינתה אותי.
לאט לאט חזרו כרטיסי האשראי, שבסופו של דבר הם נוחים יותר כי הכל כתוב וכל הוצאה רשומה וכל פיפס מופיע ומתועד.
הייתי עני. באמת באמת עני.
לא היה חסר לי "כלום", למרות שהיה חסר לי "הרבה"... סוג של תודעת "שפע" מזוייפת ומזייפת, פוזלת ועקומה, עם עין עצלה וקנדידה במוח.
אבל בעיקר הרווחתי את עצמי, ובעיקר הרווחתי את הסולידית שהצילה לי את החיים (לא מגזים) ועד שאמות ואפטר מהחיים הללו אוקיר לה תודה עצומה על מי שאני היום עם כל החסרונות שהצטברו בי מאז (ולצידה גם לבלוג של תנועת ההאטה SLOW).
מאז אני עשיר.

אלו היו 3 דקות קריאה על חייו של הביולוג המעאפן שכותב הרבה ושמאז מקפיד תמיד באדיקות אובססיבית לרשום עוניברסיטה.
החיים הרבה פעמים זבל גמור, אבל הם כיפיים בטירוף, טובים בטירוף, נוחים בטירוף... ומה שלא הורג אותך - שורט אותך.
הרווחתי כל שריטה ביושר.

 

[חיימוש]

כשהייתי בעוניברסיטה, חי מהיד לפה (על באמת, ממשכורת למשכורת), בלי שום עזרה מאף אחד חוץ ממלגת פר"ח (להורים אין שקל לתת), עובד ב- 3 עבודות שונות ב- 3 מקומות שונים בכדי לכלכל את עצמי (אחת מהן עבודת אבטחה במשמרות לילה ארוכות של 12 שעות, לפחות 3 פעמים בשבוע, כולל אינסוף שבתות ואינסוף חגים, למשך יותר מדי שנים), וזה לא כולל את הלימודים שזו משרה בפני עצמה כן?...
נכנסתי למינוס (יתרת חובה) בעו"ש מפלצתית ביחס להכנסה שלי בזמנו - משהו כמו 40,000~ ש"ח אם אני זוכר נכון.
הייתי צריך בסביבות ה- 10-15 משכורות נטו, בלי שקל אחד של הוצאה, רק כדי לכסות את המינוס... משהו שכמובן בלתי אפשרי.
חזר לי בסוף סמסטר א' של שנה ג' בתואר הראשון צ'ק די מכובד של תשלום שכר הלימוד לעוניברסיטה, ומזכירת החוג הודיעה לי שאני לא יכול לקבל את הציונים של המבחנים שעשיתי בגלל שאני חייב לשלם את יתרת שכר הלימוד ובלעדיה אין ציונים (חסמו לי את הגישה למערכת הממוחשבת), ואז אתה לא יודע מה מצבך.
היא גם אמרה גם שאם לא אשלם בטווח זמן X כלשהוא (לא זוכר כמה, אבל זה היה משהו כמו שבוע-שבועיים) - לא אוכל להיכנס להרצאות, תירגולים, מעבדות וכו'.
לאחר מכן באותו היום בערב ארור וארוך (משמרת לילה של 12 שעות, אלא מה?) שבו דמעתי כמו ילדה קטנה במשמרת, עם דמעות שזולגות על הלחי ולא מפסיקות במשך שעות רבות (אני לא מגזים, חושב שבחיים לא בכיתי ככה למשך כל כך הרבה שעות - כמעט ערב שלם לתוך הלילה), תוך כדי שצריך לתפקד, לקבל אנשים (סוג של לקוחות), לענות לטלפונים וכו'... גיליתי את האתר הבורדו המוזר הזה שהוא הבלוג שאנחנו מכירים היום וששינה לי את החיים.
זה הכל היה אני הבעיה, וזה הכל יהיה אני הפתרון כי אין לי במי להיעזר ואין לי ממי לבקש (היה לי כלל שקראתי לו "חרב על הצוואר" - שאם אני צריך לבקש מאבא שלי 1 ש"ח, אבל אני לא צוחק ואנ ילא מגזים - 1 ש"ח בלבד, 100 אגורות - אני עוזב את הלימודים).
קיללתי את כל העולם ושנאתי את עצמי, ובאותו ערב גזרתי פיזית עם מספריים את כל שלושת כרטיסי האשראי שהיו לי (קמפוסכרט וכו').
נכנסתי לאתר הבנק והזמנתי בנקט מפגר שאפשר למשוך איתו רק כסף מהכספומט ושום דבר אחר.
והחל מיום למחרת - חייתי על מה שיש גם אם אין.
החלטתי שאני הולך לחיות מ- 300 ש"ח לשבוע וזה מה שיהיה ולא יעזור בית דין (מלבד תשלומי השכירות לחדר במעונות).
הייתי קופץ לכספומט בקמפוס בכל יום ראשון בדרך ללימודים, מושך 300 ש"ח, מניח אותם בארנק, מסתכל עליהם בחיל ורעדה, ופשוט מפחד מהם... אשכרה מפחד מהם.
איך אסתדר עם כל כך מעט כסף?...
איך פאקינג 300 ש"ח יספיקו לי לשבוע שלם כולל הכל כשאני צריך לכלכל את עצמי? (כבר אז המחייה לא הייתה זולה והיא אף פעם לא זולה).
לקח כמה שבועות, אבל לאט ובזהירות המוח שלי התחיל להתאים את עצמו... הגם שהתנגד וניסה להמציא לי המצאות.
חישבתי כל שקל. כל כריך. כל עגבניה. כל מלפפון. כל ליטר חלב. כל לחמניה. כל קוטג'. כל כוס קפה (הפסקתי לקנות קפה הפוך בקפיטריות והכנתי קפה בחדר הקפה של אגודת הסטודנטים ב- 2 ש"ח דמי אמון).
הכסף היה נגמר מהר... מהר מאוד. בסה"כ 300 ש"ח לאדם מבוגר שצריך לדאוג לעצמו מהשקל הראשון ועד השקל האחרון.
למדתי על בשרי ותוך כדי סוג של התעללות "עצמית" (סגפנות) כמה כל מטבע של 10 ש"ח יש לו משמעות וכמה כל שטר של 20 ש"ח שווה את הנייר שהוא מודפס עליו.
אחרי תקופה ארוכה כזו שבה לימדתי את עצמי לחיות על מעט (אבל לא היה חסר לי כלום), למדתי לחיות על מעט.
וכל מה שמעבר למעט, היה פתאום מרגיש כל כך הרבה (נניח להתפנק באיזה רמקולים כלומניקיים למחשב ב- 40 ש"ח).
לאט לאט חזרו כרטיסי האשראי, שבסופו של דבר הם נוחים יותר כי הכל כתוב וכל הוצאה רשומה.
הייתי עני. באמת באמת עני.
לא היה חסר לי "כלום", למרות שהיה חסר לי "הרבה"... סוג של תודעת "שפע" מזוייפת ומזייפת, פוזלת ועקומה, עם עין עצלה וקנדידה במוח.
אבל בעיקר הרווחתי את עצמי, ובעיקר הרווחתי את הסולידית שהצילה לי את החיים (לא מגזים) ועד שאמות ואפטר מהחיים הללו אוקיר לה תודה עצומה על מי שאני היום עם כל החסרונות שהצטברו בי מאז (ולצידה גם לבלוג של תנועת ההאטה SLOW).
מאז אני עשיר.

אלו היו 3 דקות קריאה על חייו של הביולוג המעאפן שכותב הרבה ושמאז מקפיד תמיד באדיקות אובססיבית לרשום עוניברסיטה.
החיים הרבה פעמים זבל גמור, אבל הם כיפיים בטירוף, טובים בטירוף, נוחים בטירוף... ומה שלא הורג אותך - שורט אותך.
הרווחתי כל שריטה ביושר.

קודם כל, זהו טקסט שנכתב בדיו של דם וזיעה, וככזה הוא חד ומדויק כמו סכין שמלטשים על אבן צור. לא מדובר כאן בעוד סיפור של "התחשלות דרך קושי" נוסח נאומי TED מצוחצחים, אלא במזמור כאב אותנטי – אודה אנושית על מסע הישרדותי שבו האדם לומד להיות אדון לעצמו דווקא כשהוא נטול כל שליטה.


החריטה הצורבת של העוני אינה מסתכמת רק בגבולות העו"ש, אלא היא חודרת אל הנפש, מנסחת מחדש את תפיסת הקיום, מלמדת את המוח להפסיק להתנגד למציאות ולמצוא יופי איפה שאחרים רואים עליבות. מי שהבין על בשרו את קדושתם של 10 שקלים, את משקלו הסגולי של כל מטבע שמתחכך בתחתית הארנק, כבר לא יוכל להביט בעולם באותו האופן. הוא למד שהמרדף אחרי עוד ועוד הוא בעצמו עבדות במסכה מודרנית, ואילו מי ששולט בצרכיו – שולט בגורלו.


האובססיה לכתיבת עוניברסיטה היא אולי התזכורת המוחשית ביותר לכך שהמערכת יכולה לטחון אותך, לסחוט אותך, לקרוע ממך כל טיפת כבוד עצמי – אבל בסוף, אתה הוא זה שכותב את הנרטיב שלך. אפשר להתרסק תחת הנטל ואפשר להפוך אותו לקת של רובה שממנו יורים על החיים בחזרה.


בסופו של דבר, כל החיים הם סוג של בזאר מזרחי של אשליות – יש כאלה שמשלמים מחיר מופקע על תודעת שפע מפוברקת, יש כאלה שמסתגפים עד שתחושת הקיום עצמה מתפוררת, ויש את אלה שלמדו לרקוד על החבל הדק בין שתי הקצוות ולדעת שהם עצמם ההון האמיתי. ואתה, ביולוג יקר, נראה שמצאת את המחיר הנכון עבור הכרטיס להצגה הזאת.

 

[roneng]

מעניין שהרבה מאוד אנשים אומרים "אין נאמן כמו כסף מזומן." ואז כשמבקשים מהם להסביר, אף אחד לא יודע למה.

אתה צריך לשאול את מי שאומר את המשפט הזה ולא לבקש הסברים מאנשים שלא מסכימים איתו.

 

[מתחיל בגיל 18]

מה שיפה במזומן שאתה מרגיש את הכסף, וזה משהו שגם מי שמגדיר את עצמו כחסכן/קמצן לא מצליח לעשות באשראי.
לוגית, אין שום העדפה למזומן, זה לא מתועד (אי אפשר ״לעקוב״ , יכול ללכת לאיבוד, מסורבל, צריך לסחוב ארנק ולא רק טלפון וכ׳ו). פיזית אני יכול להגיד לך שהתחלתי לעבוד עם מזומן אחרי שראיתי חודש שהגעתי לכמעט 8k הוצאה ועכשיו אני מוציא בגג 2000 בחוש (לא כולל שכר דירה). פשוט מהסיבה שהכסף קרוב ליד.
עכשיו אני לא חסכן, ולמען האמת עוד מעט נגמר לי המזומן שקיבלתי ממשפחה הרבה שנים שפשוט היה זרוק במגירה אז כנראה גם אחזור לאשראי (כי אין לי כוח להוציא מהכספומט). אבל יש לו יתרונות, בעיקר פסיכולוגים.

 

[amit]

מעניין שהרבה מאוד אנשים אומרים "אין נאמן כמו כסף מזומן." ואז כשמבקשים מהם להסביר, אף אחד לא יודע למה.

תודה על התגובה.

כשאומרים את זה מתכוונים לכך שיכבדו אותו תמיד בשונה משיקים.
בכל מקרה ,היתרון האמיתי של מזומן הוא שאתה מרגיש את הכסף . כשאתה קונה מוצר ב4000 שח למשל , ואתה ממש מוציא את השטרות מהארנק אתה מרגיש את האובדן . זה לא קורה באשראי וזה גורם לך לבזבז פחות .

החסרון הוא שקשה יותר לעקוב .

 

[roneng]

מה שיפה במזומן שאתה מרגיש את הכסף

זה אולי נכון לחלק מהאנשים. לחלק אחר המצב בדיוק הפוך.
אולי אתה אישית מרגיש את הכסף כשזה במזומן. אני יכול להגיד לך מנסיון אישי שאני ממש לא מרגיש אותו במזומן, לעומת זאת אני מאוד מרגיש אותו באשראי.

וזה משהו שגם מי שמגדיר את עצמו כחסכן/קמצן לא מצליח לעשות באשראי.

זה לחלוטין לא נכון.

פיזית אני יכול להגיד לך שהתחלתי לעבוד עם מזומן אחרי שראיתי חודש שהגעתי לכמעט 8k הוצאה ועכשיו אני מוציא בגג 2000 בחוש (לא כולל שכר דירה). פשוט מהסיבה שהכסף קרוב ליד.

שוב, יכול להיות שלך אישית זה עובד.
לאחרים זה עובד הפוך. מכיר לא מעט אנשים שקרה להם משהו דומה (ברמת החיסכון) כשהם עברו משימוש במזומן לשימוש באשראי.

אבל יש לו יתרונות, בעיקר פסיכולוגים.

לחלק מהאנשים.
לאחרים דוקא יש לו חסרונות.

בכל מקרה ,היתרון האמיתי של מזומן הוא שאתה מרגיש את הכסף . כשאתה קונה מוצר ב4000 שח למשל , ואתה ממש מוציא את השטרות מהארנק אתה מרגיש את האובדן . זה לא קורה באשראי וזה גורם לך לבזבז פחות .

זה אולי נכון לך (ולעוד כמה אנשים אחרים), אבל זה לא דבר גלובלי.
כמו שאמרתי, יש לא מעט אנשים שאצלם המצב בדיוק הפוך ממה שתיארת.

 

[צדיק נסתר]

לא מכיר את כל האנשים
מכיר את מה שהביולוג הירושלמי כתב
יש לי כרטיסי אשראי לרוב
ואוהב ללכת עם מזומן פיזי בכיס
מכיר את שיטת המעטפות שבה שמים כסף לכל תת תקציב?
יש סיבה למה עושים את זה עם שטרות מוחשיים
לרוב האנשים המעטפה המצטמקת יותר קלה להבנה מאשר מספרים על המסך.
לא מאחל לאף אחד לעמוד מול כספומט ושהוא לא נותן לך כסף
או שהכרטיס אשראי לא עובר
אחרי זה יש תמיד עדיפות למזומן זמין מיידי
גם אם הסיבה היא פסיכולוגית בלבד.

 

[roneng]

לא מכיר את כל האנשים
מכיר את מה שהביולוג הירושלמי כתב
יש לי כרטיסי אשראי לרוב
ואוהב ללכת עם מזומן פיזי בכיס
מכיר את שיטת המעטפות שבה שמים כסף לכל תת תקציב?
יש סיבה למה עושים את זה עם שטרות מוחשיים

שוב פעם, לך (ולעוד כמה אנשים אחרים) זה אולי עובד.
זה ממש לא אומר שזה עובד לכל האנשים או אפילו לרוב האנשים.

לא מאחל לאף אחד לעמוד מול כספומט ושהוא לא נותן לך כסף
או שהכרטיס אשראי לא עובר

איך זה קשור בכלל לנושא?
מי שאין לו כסף אין לו כסף. זה לא משנה אם הוא לא יכול להוציא מזומן מהכספומט או שכרטיס האשראי לא עובר. בכל מקרה אין לו כסף.

לגבי איך לא להגיע למקום הזה, כל אחד ומה שעובד בשבילו.

אחרי זה יש תמיד עדיפות למזומן זמין מיידי
גם אם הסיבה היא פסיכולוגית בלבד.

שוב פעם, אולי זה מה שעוזר לך פסיכולוגית (או לא רק פסיכולוגית).
לאנשים אחרים המצב בדיוק הפוך - דוקא פסיכולוגית עדיף להם להשתמש באשראי.

 

[Lamur]

אני עם @roneng, מבחינתי אין שום הבדל פסיכולוגי בתשלום באשראי או במזומן, את החשיבה ואת השיקולים האם לקנות אני עושה לפני שאני בכלל מוציאה את הארנק/הטלפון, המדיום לא משנה.
מה גם שהיום רוב הקניות זה אונליין אז לא רואה הגיון להתחיל להיסחב עם שטרות (או גרוע יותר, מטבעות) ולרדוף אחרי כספומטים.

 

[vigaror]

בחלק מהמקומות נותנים הנחה על מזומן (בלי קשר לתשלום מע"מ או לא), למרות זאת משלם באשראי, לא שווה את התעסקות

 

[bigbang]

בחלק מהמקומות נותנים הנחה על מזומן (בלי קשר לתשלום מע"מ או לא), למרות זאת משלם באשראי, לא שווה את התעסקות

איפה לאחרונה נתקלת במקום בו יש הנחה למזומן (חוץ מאשר על סולר)? פעם זכורים לי מקומות כאלו, אך לא לאחרונה.

כן יש מקומות בחו"ל שאינם מקבלים אשראי כלל (או בתוספת עמלה גבוהה), אך לא על כך הדיון.

 

[fizban]

הקטע של "להרגיש" את הכסף לא נכון לכולם, כמו שאמרו מעלי.
אני מעדיף כרטיסי אשראי ואני חושב טוב טוב לפני שאני מוציא אותם (היום זה אפילו רק להסתובב עם נייד בכיס). אני עוקב אחר ההוצאות ויודע מה מצבי לפני שאני בוחר לקנות משהו.
קל לעקוב אחר ההוצאות בסוף החודש ובמקרה שלי יש לי 3 כרטיסי אשראי עם מסגרת נמוכה (למרות שכל פעם מנסים בחברות האשראי להעלות לי אותה) שזה הכי עובד לי. אני יודע שכל מה שאני מוציא נרשם במערכת לעומת מזומן שההוצאה פשוט מתנדפת מהזיכרון.

 

[vigaror]

איפה לאחרונה נתקלת במקום בו יש הנחה למזומן (חוץ מאשר על סולר)? פעם זכורים לי מקומות כאלו, אך לא לאחרונה.

כן יש מקומות בחו"ל שאינם מקבלים אשראי כלל (או בתוספת עמלה גבוהה), אך לא על כך הדיון.

זה גם על בנזין,

לא מכיר עוד, אבל אני גם לא משתמש הרבה במזומן אז אין לי אופציה להכיר,
אני לא אתפלא בעסקים קטנים של נגרות/קרמיקה/ריהוט/גינון/מזון יתנו לך הנחת מזומן

 

[roneng]

אני עם @roneng, מבחינתי אין שום הבדל פסיכולוגי בתשלום באשראי או במזומן

אגב, זה לא בדיוק מה שאני אמרתי.
אצלי בהחלט יש הבדל פסיכולוגי בין תשלום באשראי לבין תשלום במזומן, פשוט אצלי ההבדל הוא בדיוק הפוך ממה שאחרים תיארו.
כשאני משתמש במזומן אני לא "מרגיש" את הכסף בכלל. לעומת זאת כשאני משלם באשראי אני הרבה יותר "מרגיש" אותו.
וזה לא רק אני, אני מכיר עוד המון אנשים שהם בדיוק כמוני בקטע הזה.

 

[roneng]

אני לא אתפלא בעסקים קטנים של נגרות/קרמיקה/ריהוט/גינון/מזון יתנו לך הנחת מזומן

זה היה נכון פעם מזמן. אבל היום כבר ממש לא.
אולי תתפלא לדעת, אבל היום רוב העסקים משלמים פחות על עמלת סליקה בישראל מאשר הקשבק שאפשר לקבל מכרטיסים אמריקאיים.

למרות זאת משלם באשראי, לא שווה את התעסקות

ולמה אתה חושב שלעסק זה כן שווה את ההתעסקות?
עבור העסק עצמו עיסוק במזומן לא רק שהוא מסובך כמו שהוא מסבוך לך, הוא גם הרבה הרבה יותר יקר מאשר שימוש באשראי.
מזומן אפשר לגנוב. במזומן יש טעויות (ברוב העסקים שעובדים עם מזומן יש הגדרה של כמה "חוסרים" בקופה זה לגיטימי ליום עבודה. כלומר בהגדרה ברור להם שיהיו חוסרים כי יש טעויות). מזומן צריך לשנע לבנק. להפקדת מזומן (במיוחד מטבעות) יש עמלה גבוהה וכו'

עבור עסק "לגטימי" שלא מנסה להעלים הכנסות, אשראי יוצא יותר משתלם ממזומן.
לא סתם יש יותר ויותר עסקים בעולם שלא מוכנים לקבל מזומן אלא עובדים רק עם כרטיסים.

 

[bigbang]

זה גם על בנזין,

לא נתקלתי בהנחות על בנזין... יתכן כמובן שקיים, אבל אולי פחות נפוץ ממה שאתה חושב...

לא מכיר עוד, אבל אני גם לא משתמש הרבה במזומן אז אין לי אופציה להכיר,
אני לא אתפלא בעסקים קטנים של נגרות/קרמיקה/ריהוט/גינון/מזון יתנו לך הנחת מזומן

נשמע שההנחה במקרים אלו היא על היעדר חשבונית. אם רוצים הנחה ממעלימי מס, אז אכן מזומן עדיף על אשראי.

 

[vigaror]

זה היה נכון פעם מזמן. אבל היום כבר ממש לא.
אולי תתפלא לדעת, אבל היום רוב העסקים משלמים פחות על עמלת סליקה בישראל מאשר הקשבק שאפשר לקבל מכרטיסים אמריקאיים.

ולמה אתה חושב שלעסק זה כן שווה את ההתעסקות?
עבור העסק עצמו עיסוק במזומן לא רק שהוא מסובך כמו שהוא מסבוך לך, הוא גם הרבה הרבה יותר יקר מאשר שימוש באשראי.
מזומן אפשר לגנוב. במזומן יש טעויות (ברוב העסקים שעובדים עם מזומן יש הגדרה של כמה "חוסרים" בקופה זה לגיטימי ליום עבודה. כלומר בהגדרה ברור להם שיהיו חוסרים כי יש טעויות). מזומן צריך לשנע לבנק. להפקדת מזומן (במיוחד מטבעות) יש עמלה גבוהה וכו'

עבור עסק "לגטימי" שלא מנסה להעלים הכנסות, אשראי יוצא יותר משתלם ממזומן.
לא סתם יש יותר ויותר עסקים בעולם שלא מוכנים לקבל מזומן אלא עובדים רק עם כרטיסים.

עמלת סליקה (לפי chatgpt) היא בדרך כלל בין 1.2% ל-2.5%, לא כולל עלויות נוספות כמו מסופון, אינטרנט. . .
זה לא סכום זניח,
והמעבר לאשראי הוא בגלל הלקוחות, לא בגלל נוחות של עסק קטן.

הוא יכול לדלג על הבנק עם המזומן ולשלם ישירות לספקים, אתה לא תמצא יותר זול מזה,
וגם סחורה אפשר לגנוב, זה שקול למזומן.