התנהלות כלכלית לזוג

[דורון]

אז גם אצלך זה לא 100% סימטרי.
מבחינתי אנחנו חולקים את העומס ולוקחים אחראיות על כל הצדדים בהקמת משפחה. יש התמקצעות, וזה נוח לנו.

 

[בת העמק]

ונתקלתי בחיי בלא מעט נשים שחשבו (כנראה בגלל התנסות אישית) שאין אבות כמוני בעולם הזה (לא את חס וחלילה, נשים אחרות).

לא נורא, יעבור לכן, בסוף גם אתן תבינו שהעולם משתנה...

אני בטוחה שאתה לא דוגמא מספיק נורמטיבית, בדיוק כמו שאני לא (בקשר לניהול הכלכלי) ולדעתי שנינו שותפים לרצון שזה יהפוך לנורמה.

 

[בת העמק]

יש התמקצעות, וזה נוח לנו.

הייתי מקבלת את זה יותר אם החלוקה "המקצועית" היתה כוללת התחשבות בנושאים שהם יומיומיים ומתישים ובין נושאים שהם פעם בשבוע/חודש/שנה.
לדוגמא: אחד אחראי על ניהול הילדים והתקציב והשני על ניהול משק הבית והרכב.

 

[חיים 111]

אני אהיה הפרקליט של השטן.
איפה בדיוק הבעיה, אם זה כסף שנובע מהעבודה שלו, הוא יכול להשתמש בו כרצונו, כל עוד הוא תורם למשק הבית כמובן, מי קבע של ההון שאחד מני הזוג מרוויח הוא הון משפחתי...?
לדעתי, כל עוד שני בני הזוג תורמים באופן שווה לניהול משק הבית על כל גווניו, אין מניעה שאחד מבני הזוג יעשה מה שבא לו עם הכסף שהוא מרוויח, זה ממש לא בריא שאנשים לא שומרים על עצמם כאינדיבידואלים בקשר.

אין שום בעיה כל עוד אשתו מודעת לזה. הבעיה היא שהוא ניצל את הבחירה של אשתו לא להתעמק בנושאים האלו, ופעל מאחורי גבה.

זה הכלל, ובסך הכל די קשה להיות מוחרג ממנו.

לא כזה קשה. כל מה שצריך זה הסכם יחסי ממון פרטי עם עו"ד טוב.
מה שתיארת זה המצב בהסכם יחסי הממון הכללי שהחוק מחיל על כל מי שלא עורך הסכם כזה בעצמו.

 

[Roi]

אין שום בעיה כל עוד אשתו מודעת לזה. הבעיה היא שהוא ניצל את הבחירה של אשתו לא להתעמק בנושאים האלו, ופעל מאחורי גבה.

אישתי לא מדווחת לי על כל קניה שלה ואני לא מדווח לה, זכותה לעשות מה שהיא רוצה בכסף שלה, זה שאנחנו בזוגיות, לא מבטל את האינדיבידואל שלה.
אני חושב שזה לא בריא להטמע אחד בשני ולאבד את החופש האישי שלך.

 

[האחד]

אז איפה עובר הגבול. בנקודה כלשהי תגיע הקניה של אחד מכם שתגרום לשני מירמור או כעס. לדעתי ההגדרה של כסף שלי כסף שלה היא לא בריאה. זה כסף שלכם, וככזה צריכה להיות הסכמה לגבי הוצאות. אצלנו יש כלל לא כתוב של הוצאות של 20-30 דולר אנחנו לא נתייעץ, אבל ממשהו כמו 50 דולר ומעלה אנחנו נדבר לפני.
אני מניח ששניכם עובדים, אבל מה יקרה אם אחד מכם יפסיק לעבוד מסיבה כלשהי? אז רק הצד שמרוויח כסף יוכל להמשיך לבזבז כרצונו?
משפחה היא יחידה אחת וככזאת כל כסף שנכנס צריך ללכת למאגר משותף שפועל לטובת כל המשפחה, וכסף שיוצא צריך להיות גם כזה שהוא לטובת כל המשפחה

 

[FIYaacov]

לטובת כל המשפחה

שכולל רכישות אינדיבידואליות

 

[דאניל]

הייתי מקבלת את זה יותר אם החלוקה "המקצועית" היתה כוללת התחשבות בנושאים שהם יומיומיים ומתישים ובין נושאים שהם פעם בשבוע/חודש/שנה.
לדוגמא: אחד אחראי על ניהול הילדים והתקציב והשני על ניהול משק הבית והרכב.

אצלנו זה בדיוק כמו בדוגמה שלך

 

[ת.אוקהם]

אז גם אצלך זה לא 100% סימטרי.
מבחינתי אנחנו חולקים את העומס ולוקחים אחראיות על כל הצדדים בהקמת משפחה. יש התמקצעות, וזה נוח לנו.

בשום שלב לא טענתי שסימטריה היא המצב האידיאלי, פשוט טענתי שהיא קיימת.
אם מה שאתם עושים עובד בשבילכם וכולם מרוצים זה אחלה בעיני.

אגב, אני חושב שההתנהלות הזוגית הזו לא רק תלויה בעמדות פנימיות אלא גם בקריירה של כל אחד מבני הזוג.
ברור לי למשל שאם אשתי הייתה גננת שמסיימת לעבוד ב2 מידי יום אז יחסי הכוחות בהורות היו מאוד שונים.

 

[בת העמק]

אני חושב שההתנהלות הזוגית הזו לא רק תלויה בעמדות פנימיות אלא גם בקריירה של כל אחד מבני הזוג.
ברור לי למשל שאם אשתי הייתה גננת שמסיימת לעבוד ב2 מידי יום אז יחסי הכוחות בהורות היו מאוד שונים.

אוי, זה מצער אותי.
כאישה רבת מעללים הספקתי בחיי לעבוד בגני ילדים ומעונות, ברפת פרות, בדיר עיזים, בניהול חשבונאי ותקציבי במשרדים ממוזגים, בניהול ותחזוקה של מתחם תיירות, בפס ייצור של מפעל, בניהול ישוב, בגינון צמחים, בכריתת עצים ובגידול ילדיי הפרטיים.
בדירוג הקושי מהקל אל הכבד:
כל עבודה כאשר אין לך בכלל ילדים!
עבודה שאתה אדון לניהול הזמן שלך באופן מוחלט או חלקי.
עבודה במשרד ממוזג, לא משנה כמה שעות.
עבודה עם בעלי חיים
עבודה בפס ייצור או עבודה פיזית
עבודה עם ילדים קטנים- לא משנה אם שלך או של אחרים. חד משמעית זאת העבודה הכי מתישה מבחינה פיזית ונפשית!

אם אשתך היתה עובדת עד 2 בגן ילדים ואז עוברת לטפל בילדים שלכם ובמשק הבית- היית חי ליד אישה מותשת לגמרי (לא כולן אבל רובן).

 

[ת.אוקהם]

אוי, זה מצער אותי.
כאישה רבת מעללים הספקתי בחיי לעבוד בגני ילדים ומעונות, ברפת פרות, בדיר עיזים, בניהול חשבונאי ותקציבי במשרדים ממוזגים, בניהול ותחזוקה של מתחם תיירות, בפס ייצור של מפעל, בניהול ישוב, בגינון צמחים, בכריתת עצים ובגידול ילדיי הפרטיים.
בדירוג הקושי מהקל אל הכבד:
כל עבודה כאשר אין לך בכלל ילדים!
עבודה שאתה אדון לניהול הזמן שלך באופן מוחלט או חלקי.
עבודה במשרד ממוזג, לא משנה כמה שעות.
עבודה עם בעלי חיים
עבודה בפס ייצור או עבודה פיזית
עבודה עם ילדים קטנים- לא משנה אם שלך או של אחרים. חד משמעית זאת העבודה הכי מתישה מבחינה פיזית ונפשית!

אם אשתך היתה עובדת עד 2 בגן ילדים ואז עוברת לטפל בילדים שלכם ובמשק הבית- היית חי ליד אישה מותשת לגמרי (לא כולן אבל רובן).

תראי, אני פמיניסט אבל אני גם ריאליסטי.
אם היא הייתה מסיימת ב2 כנראה שהילדים לא היו הולכים לצהרון ומבלים איתה שעתיים שלוש ביום יותר מאשר איתי.
בנוסף, היום אני אוסף אותם פעמיים בשבוע. פעמיים בשבוע, לא משנה מה, אני יוצא מהעבודה ואוסף.
נניח שהיא כבר הייתה איתם בבית והייתי מגדיר לעצמי שאני עדיין יוצא מוקדם פעמיים בשבוע, ברור שאם הייתה איזו ישיבה או עבודה דחופה הייתי נשאר עוד קצת כי זה לא נורא.
באופן טבעי הדברים היו זורמים למקום שבו היא הייתה ההורה הדומיננטי ואני הייתי כינור שני.
אגב, זו תופעה שאני די רואה אותה אצל חברים (מעניין אם יש גם מחקרים), ככל שהאם במשרה יותר תובענית (מבחינת שעות, אני יודע שגם גננת זו משרה תובענית) כך האב יותר מעורב עם הילדים.

 

[Roi]

אז איפה עובר הגבול.

אם אקנה פתאום למבורגיני ולא אתייעץ איתה, כנראה שאשן בלמבורגיני...

אצלנו יש כלל לא כתוב של הוצאות של 20-30 דולר אנחנו לא נתייעץ, אבל ממשהו כמו 50 דולר ומעלה אנחנו נדבר לפני.

זה נראה לי טרחני ומציק, אם אתה רוצה לדבר על קו, אז אולי מעל 200 יורו תבואי ותתדברי, שוב, אני לא חושב שהמקום שלי להגיד לה לא, כי זה הכסף שלה וזה אחרי שסגרנו הוצאות משותפות.
אם נקח את הזוגיות כמשל לעסק משותף, האם אתה מסכים איתו שאיפילו שיש חשבון של העסק במשותף עדיין בריא להחזיק חשבון בנפרד לכל שותף?

 

[חיים 111]

אם אקנה פתאום למבורגיני ולא אתייעץ איתה, כנראה שאשן בלמבורגיני...

השאלה היא אם אתה באמת מצפה שהלמבורגיני תהיה רק שלך ולא גם שלה.

 

[Roi]

השאלה היא אם אתה באמת מצפה שהלמבורגיני תהיה רק שלך ולא גם שלה.

ברור שהיא שייכת לי, אני בחיים לא אתן לאישתי לנהוג על למבורגיני....יש לה יותר מ 20שנה רשיון נהיגה והיא נהגה אולי 10 פעמים
עכשיו ברצינות, היא שייכת למשפחה, לא רק לי.

 

[FIYaacov]

זה נראה לי טרחני ומציק, אם אתה רוצה לדבר על קו, אז אולי מעל 200 יורו תבואי ותתדברי, שוב, אני לא חושב שהמקום שלי להגיד לה לא, כי זה הכסף שלה וזה אחרי שסגרנו הוצאות משותפות.

אצלנו היא מתעקשת להתייעץ איתי על כל הוצאה שהיא חושבת עליה (אבל מצד שני לא מתעקשת שאתייעץ איתה על הוצאות דומות).

 

[האחד]

ההשוואה הין עסק למשפחה היא לא במקום. משפחה (לפחות בעיני) היא יחידה פיננסית אחת, אטום. אתה רואה בה מולקולה שמורכבת מאטומים. עסק הוא פשוט איחוד אינטרסים כלכליים, ובתור בעל עסקים גם לבד וגם עם שותפים וגם חשוף לעסקים אחרים עם שותפים, זה משהו מאד חמקמק. בן/בת זוג זה מישהו שאתה יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות. שותף זה מישהו שאתה תמיד צריך להיות עם היד הדופק עד כמה שאתה סומך עליו, ולפעמים שותף שהאינטרס האישי שלו (האטום) גובר על האינטרס של המולקולה של העסק עלול לדפוק את האטום השני.
לגבי מה שכתבת על ה200 יורו, אז תאורטית אישתך יכולה ללכת לקנות תיק ב200 יורו ואז נעליים בעוד 150, בושם ב100, ועוד קצת בגדים באיזה 200 (לא הכל חייב להיות באותו יום). האם זה מקובל עליך?
האם לא תרגיש צורך לאזן את הצד שלך בביזבוזים מקבילים? אחרת לאורך זמן תרגיש פראייר, אתה מכניס את הכסף לקופה המשותפת בזמן שהיא משתוללת? ומה עוד 30 שנה כשתפרשו? האם הנמלה שחסכה יותר תתחלק שווה בשווה עם הצרצר או שיש יותר זכויות לנמלה שחלק גדול יותר מהמלאי לחורף בא ממנה?

 

[Roi]

ההשוואה הין עסק למשפחה היא לא במקום

תרשה לי לחלוק עליך, אני חושב שמשפחה זה בדיוק כמו עסק,

בן/בת זוג זה מישהו שאתה יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות.

כן ולא, לא חסרות דוגמאות שמוכיחות את ההפך.

ולפעמים שותף שהאינטרס האישי שלו (האטום) גובר על האינטרס של המולקולה של העסק עלול לדפוק את האטום השני.

זה בדיוק מה שקורה בהרבה גירושין, לא?

האם זה מקובל עליך?

לא, זה ממש לא יהיה מקובל עלי, אני אדאג להעיר לה שתקפיד לחסוך ולא לבזבז על שטויות, היות ואני יודע +/- למי אני נשוי, אני יודע שהיא לא תעשה את זה, אם היא תמשיך להתנהג בבזבזנות כרונית, אני אשקול גם להתגרש אם השיחות שלנו לא יעבדו.

האם לא תרגיש צורך לאזן את הצד שלך בביזבוזים מקבילים?

לא, היות שיש לנו חשבונות נפרדים, לא ארגיש פרייר, לעומת זאת, אם היו לנו חשבון משותף, יש מצב שהייתי מרגיש פרייר, לכן אני בעד חשבונות נפרדים.

אתה מכניס את הכסף לקופה המשותפת בזמן שהיא משתוללת?

לא יקרה לאורך הרבה זמן, שוב, זה שהתחתנתי, לא אומר שלא אתגרש...

האם הנמלה שחסכה יותר תתחלק שווה בשווה עם הצרצר או שיש יותר זכויות לנמלה שחלק גדול יותר מהמלאי לחורף בא ממנה?

אני בהחלט לא אתן לאישתי כסף לביזבוזים אם היא לא השכילה לחסוך כמו שצריך, אני כמובן מפריד את ההתנהלות של הוצאות משותפות כמו ילדים חינוך וכו, אבל אני מניח שנגיע לפרישה, הילדים כבר לא יהיו בקן.
עדיין לא שכנעת אותי למה להחזיק חשבון משותף, אם אפשר לנהל את משק הבית מצויין גם עם חשבונות נפרדים.

 

[דאניל]

אפשר לנהל את משק הבית מצויין גם עם חשבונות נפרדים.

אפשר, אבל לא צריך. יותר פשוט עם אחד.

 

[האחד]

זה שהתחתנתי, לא אומר שלא אתגרש...

תגיד לי, אתה בטוח שאתה אוהב את אישתך?
מאיך שאתה כותב זה נשמע לי מאד קר ומחושב, לא יודע. גם אחרי 23 שנות נישואין אני עדיין מאוהב באישתי ולא רואה את עצמי בלעדיה, איך שאתה כותב את זה זה נשמע כאילו אתה באמת רואה את חיי הנישואין כעסק, ולכן ההקבלה שלך לעסק, כל עוד האינטרס המשותף גובר על האינטרס האישי. בעיני לאהוב מישהו זה לשים את הצרכים שלו לפני הצרכים שלנו, וברגע שזה הדדי (זה חייב להיות הדדי, אחרת זה סוג של ניצול) אף אחד לא סובל מזה אבל שני הצדדים יודעים שהם יכולים לסמוך אחד על השני בעיניים עצומות.

 

[אנא-אל]

איזה גבר גבר זה שרצח היום על חניה כדי להגן על אשתו מפני הגבר הרכרוכי שמטפל משרה מלאה בבנותיו ואשתו הנכות נכון?