סוף סוף. בבקשה בבקשה תקרא הכל. ואם יש לך הערות, תנמק מפורש וישירות, לא רק ״זה אפרטהייד״
בעבור אלו מהערבים שיבחרו להישאר כאן כפרטים וליהנות מכל מה שיש למדינת ישראל להציע נצטרך להגדיר מודל תושבוּת הכולל ניהול חיים קהילתי עצמי, לצד זכויות וחובות פרטיות. ערביי יהודה ושומרון ינהלו תחילה את חיי היום-יום שלהם בעצמם באמצעות מִנהלות מוניציפליות אזוריות – נטולות מאפיינים לאומיים – שאליהן הם גם יוכלו להצביע, מִנהלות שתקיימנה יחסי גומלין כלכליים ואחרים בינן לבין עצמן ובינן לבין הרשויות השונות במדינת ישראל. בהמשך, עם התקדמות התהליך והפנמתו, ועל בסיס אמות מידה של נאמנות ושירות צבאי או לאומי, ניתן יהיה לשלב מודלים של תושבות, ואף אזרחות
כאמור, ערביי יהודה ושומרון יוכלו לנהל את חיי היום-יום של עצמם, אולם לא יוכלו בשלב הראשון להצביע לכנסת ישראל. בכך יישמר הרוב היהודי בקבלת ההחלטות במדינת ישראל. כפי שיוסבר באריכות להלן, אף שמדובר במציאות לא מושלמת מבחינת זכויות האזרח, מדובר בהחלט במציאות סבירה, ואפילו הטובה ביותר האפשרית בנסיבות המורכבות של מדינת ישראל במרחב המזרח תיכוני. בטווח הארוך ניתן יהיה לשפר את הרכיב הדמוקרטי של התוכנית באמצעות הסדר אזורי רחב עם ירדן שבמסגרתו יוכלו ערביי יהודה ושומרון להצביע לפרלמנט הירדני, ובכך לממש את זכותם להצביע לפרלמנט ריבוני. שיפור נוסף שאפשר יהיה לבחון, עם חלוף הזמן ולאחר שניתן יהיה לאמת את כנות ההשלמה של אלו שיבחרו להישאר כאן, הוא שיתוף ערביי יהודה ושומרון שיישארו כאן בהחלטות האזרחיות במדינת ישראל – להבדיל מן ההחלטות הלאומיות. הדבר מחייב שינויים חוקתיים שראוי לדון בהם בהמשך הדרך. ניתן יהיה לשקול כאפשרות שלישית גם מתן אזרחות מלאה, לרבות זכות הצבעה לכנסת, בהתאם לכמות התושבים הערבים שיבקשו לעשות זאת ובמקביל לגילוי נאמנות מוחלטת למדינה היהודית באמצעות קיום חובת שירות צבאי, כמו לאזרחי ישראל הדרוזים שכרכו את גורלם עם מדינת ישראל כמדינה יהודית ומקיימים עמה שותפות אמיצה.
לא, ההסדר המדורג הזה אינו הופך את מדינת ישראל ל"מדינת אפרטהייד". משטר של חירות אינו מתחיל ונגמר בזכות לבחור ולהיבחר. אין ספק שהזכות הזו היא אחת מזכויות היסוד הדמוקרטיות, אבל היא בפירוש לא המגדירה היחידה שלה. כיום רגילים לכלול תחת הכותרת "דמוקרטיה" מערכת שלמה של חירויות וזכויות – זכות לחיים, לכבוד ולקניין, חופש דת, ביטוי ותנועה, ועוד. חלק הארי של הזכויות והחירויות הללו יינתן במסגרת התוכנית לערביי יהודה ושומרון, לרבות זכות הצבעה למִנהלים מוניציפליים שמנהלים את חיי היום-יום. גם בהעדר זכות הצבעה לפרלמנט ריבוני מלא אין מדובר בשלטון אפרטהייד – אלא, לכל היותר, במרכיב חסר בסל החירויות, או אם נרצה – גירעון במובהקות הדמוקרטית.
האקסיומה הקובעת ש"דמוקרטיה ללא זכות מלאה ושווה לכולם לבחור ולהיבחר אינה דמוקרטיה" משרתת את החסידים השוטים של "פתרון שתי המדינות", ומאפשרת להם להלך אימים על הציבור הישראלי ולטעון שללא הקמת מדינת טרור ערבית בלב ארץ ישראל מדינת ישראל תצטרך לבחור בין היותה מדינה יהודית להיותה מדינה דמוקרטית. זו פשוט אינה אמת. ניתן להחיל את הריבונות הישראלית על כל שטחי יהודה ושומרון מבלי להעניק לערבים המתגוררים בהם זכות הצבעה לכנסת כבר ביום הראשון, ועדיין להישאר דמוקרטיה. לא מושלמת, אבל דמוקרטיה. לא מושלמת – פשוט כי המציאות אינה מושלמת. כפי שכתבנו בפתיחה, מדינת ישראל מתמודדת עם אתגר קיומי חסר תקדים, ואם המודל שיאפשר לעמוד באתגר הזה כולל גירעון מסוים במישור הדמוקרטי זה בהחלט מחיר נסבל. הסיטואציה הישראלית היא ייחודית, ומשום כך לא צריך להיבהל מכך שגם ההתמודדות איתה תהיה ייחודית.
הניסיון מלמד, אגב, שכשדמוקרטיות מערביות נדרשו להתמודד עם אתגרים ביטחוניים פשוטים בהרבה הם השאירו הרחק מאחור את ערכי הדמוקרטיה. כך נהגה ארה"ב בעיראק ובאפגניסטן, ואף באזרחיה שלה לאחר הפיגוע במגדלי התאומים, וכך נוהגות גם היום מדינות המערב בהתמודדות עם טרור בשטחן. מדינת ישראל יכולה להתגאות באופן שבו היא מתמודדת עם אתגריה הקיומיים, והעובדה שההסדרים שיעוצבו לאחר שלב ההכרעה לא יהיו מושלמים ברכיב הדמוקרטי שלהם אינה אמורה לגרוע מכך