@בת העמק
תודה על החידוד, זו בפירוש לא הייתה הכוונה (לא שלי, ולא של סנקה כפי שאני מבין אותו).
הנקודה היא שכדאי להימנע מצורת מחשבה שבה אני נמנע מלעשות את מה שאני רוצה/צריך, עד למועד מאוחר יותר "כשXYZ יקרה".
באופן ספציפי:
התגובה שהגבתי לה דיברה על זה שיש גורמים שאנחנו יודעים שיעזרו לנו יותר מצבירה של כסף,
ובכל זאת אנחנו נמנעים מלפעול בכיוון עד שנרגיש ביטחון בהון שלנו.
על זה שאלתי -
אם אני יודע שיעשה לי טוב לראות את הילדים עוד שעה ביום / לצאת לעוד שני ערבים עם האישה / לישון עוד שעתיים / להתנדב וכו' (כל אחד לפי הרצונות, הצרכים והמטרות שלו) - האם באמת כדאי להחליף את זה בעוד זמן בעבודה, רק כדי לזכות בעוד כסף שיוכל לשמש אותי למועד מאוחר יותר?
זו כמובן שאלה אישית, כי ייתכן שיש אנשים שרמת החיסכון שלהם אכן מחייבת את ההקרבה הזו של ההווה למען העתיד.
אבל השאלה חייבת להישאל.
במקרה הפרטי שלי, אני יודע שיש זמנים שאני מקדיש לנושא הכספי (עבודה) יותר ממה שאני מעוניין וצריך.
כמו שאמר
@TWOSIXNINE - יש את הנטייה הזו לרצות ביטחון (שגם זזה עם הזמן - מספיק לראות כאן ביומני המסע איך חלק מהכותבים מזיזים שוב ושוב את היעד שאותו הם מחשיבים כבטוח),
יש את זה שאנשים בעבודה צריכים ממני עזרה, ועוד גורמים נוספים שמסתכמים בכך שלפעמים אני עובד יותר ממה שצריך.
מתוגמל כספית על תוספת ההשקעה, אבל באיזה מחיר?
החלק הראשון בפתרון הבעיה הוא המודעות לקוצר החיים ולעלות הזמן.
זו הנקודה שסנקה מנסה להעלות בחיבור "על קוצר החיים", והיא כמובן נקודה שחורגת בהרבה מהדוגמא הסציפית שנידונה כאן.
יש כל כך הרבה גורמים שלוקחים חתיכות מהחיים שלנו -
הדחפים שלנו (כמו הרצון לביטחון שהוזכר כאן, ואגב - תקף גם בנוגע לרצון לקניית דירה), אמונות מוטעות כמו האמונה השגויה (לרוב) שתוספת כסף תהיה משמעותית בחיים שלנו, הרצונות של המנהל בעבודה, מכרים ששואבים אנרגיה, רשתות חברתיות שמתוכננות בצורה שתגרום לנו לגלילה אינסופית חסרת תועלת, ועוד ועוד.
אם רוצים להיפטר מזוללי החיים האלו,
חובה עלינו להזכיר לעצמנו שהחיים אינם משאב אין סופי, ולנסות לנצל אותם לפי המטרות שלנו.
מה המטרות שלנו בחיים?
כל אחד יכול וצריך לשאול את עצמו (וגם לזה צריך להקדיש זמן).