האם להרוויח
כמה שיותר בכדי להגיע
כמה שיותר מהר לפרישה מוקדמת
היא דרך חיים הגיונית?...
שים לב
שזו שאלה ללא שאלה (!)... מה השאלה?
כן.
זו בהחלט דרך חיים הגיונית, ובגלל זה התעקשתי מקודם בתגובה שלי על "מה אתה באמת רוצה לשאול".
לעניות דעתי שיטת הפעולה הזו (להרוויח יותר וכמה שיותר מהר לפרוש מוקדם) זה מה שחלק מאוד נכבד מכותבי הפורום הנכבד עושים (מי שמתכנן פרישה מוקדמת לפחות - יש כאלו שממש לא).
הדיון הפילוסופי הוא הגיוני
אך ורק בתנאי שיש לך את האופציה להרוויח יותר.
פשוט, לא?
הרי
ל-כ-ו-ל-ם יש את האופציה להרוויח יותר, אם רק יתאמצו יותר, אם רק יבחרו את המקצוע הנכון, אם רק יוולדו להורים הנכונים, אם רק יחיו במדינה הנכונה, אם רק יהיו יזמים מספיק, אם רק ילמדו במוסד הנכון את המקצוע הנכון, אם רק יעשו את הבחירות הנכונות ,אם רק לא יעשו את הטעויות המוכרות - נכון, לא?...
אז ממש לא.
רובנו שכירים ורובנו עסוקים בחיים עצמם מלבד שעות העבודה, והחיים עצמם מאתגרים לא מעט... רובנו בגלל אילוצים וגם מתוך בחירה לאו דווקא בוחרים לרדוף אחרי השכר (אבל תמיד בטוחים שמגיע לנו להרוויח יותר - זה חוק טבע, אף אחד לא "מסופק" ובטוח שמגיע לו יותר).
רובנו תלויים בחסדיו של המעסיק, בחסדי המזל וההזדמנויות הנקרות בדרכנו, ובחסדי היכולות שלנו להרוויח יותר (חלקן הרקע שלנו, מבנה האישיות שלנו וחלקן תורשתיות ממש - כן, התורשה שלך משפיעה על יכולת ההשתכרות שלך באופן חד-חד ערכי).
לחלק יש מעסיק מפרגן. לחלק יש יכולות גבוהות. לחלק ממש לא זה ולא זה ולא זה ולא זה.
דעתי הרצינית על הנושא:
בהינתן שיש לך את האופציה להרוויח המון כסף (כמו בהייטקס) - אתה יכול/רשאי לבחור בה. לבחירה הזו יש מחיר. אם יהיה לך מזל תוכל להכיר אותו מקרוב.
בהינתן שאין לך את האופציה להרוויח המון כי אתה שכיר והגעת לתקרת השכר בתחום/מקצוע/גיל/מיצוי היכולות שלך - זה מה יש.
וגם "לבחירה" הזו יש מחיר.
זה כמו דיון פילוסופי על האם כדאי לי להמשיך לתואר שני במדעי החיים כשהממוצע הסופי בתואר הראשון שלי הוא 64...
על זה אמר זאב רווח - לך חפש.
רק על עצמי לדבר ידעתי:
בגלל מבנה האישיות המאוד ספציפי שלי, אני בחרתי שלא "לרדוף אחרי הכסף" על כל מה שזה אומר לגביי, וכבר
דחיתי 4 פעמים הצעות עבודה משתלמות ומשלמות יותר במהלך 8 השנים שאני עובד במקום העבודה הנוכחי (מנטלית, אני מהדור של פעם, אלו שנתקעים במקום עבודה למשך הרבה מאוד שנים).
באופן עובדתי, יכולתי להרוויח יותר כסף.
באופן עובדתי, יכולתי להתקדם מקצועית למשרה ניהולית ולמשרה שהיא יותר בכירה מהמשרה שאני עובד בה כעת.
באופן עובדתי, יכולתי להתקדם מקצועית למשרה משרדית עם אינסוף ניירת ורגולציה שלא תדרוש ממני לתזז במעבדה (אני מכור לזוז, לא מסוגל לשבת - וזו בעיה ענקית
בתחום שלי וכמעט בכל תחום מלבד עבודות פיזיות בהגדרתן כי פועלי המעבדה מרוויחים פחות ויושבי המשרד ומזיזי הניירת מרוויחים יותר).
באופן עובדתי, אני יודע שלהרוויח יותר כסף היה גובה ממני מחירים בשוק העבודה המודרני, התאגידי, הקפיטלסטי -
את המחירים הללו אני לא מוכן לשלם ולכן אני "תקוע" עם מה שאני, ואיך שאני, איפה שאני (לא מקום העבודה הספציפי), ולמה שאני.
הברירה היחידה שלי היא להסתדר עם מה שיש ולתרץ לעצמי תירוצים למה אני לא מרוויח יותר (למרות שיכלתי) תוך כדי שאני חוסך 50% משכר הנטו שלי.
האם אתעשר?
אני כבר עשיר (בקנה מידה של פעוט בן 4 חודשים, אבל עדיין).
האם אתעשר עוד?
אני עובד על זה. כל חודש בחודשו.
מה אעשה עם הכסף בתור רווק שהוא גם אל-הורי והאם אברר לגבי ציפוי מיכל האפר של הגופה השרופה שלי בזהב 24K טהור?
מעניין לי את הזיבי.
מתכנן לגרום לעצמי להיות בעל הזכות האדירה להיות מסוגל לפרישה מוקדמת בגיל 50.
המחשבה על פרישה "אמיתית", פנסיונית, בגיל 67 כשאני חצי סוס מת, מבחילה אותי (וכשאגיע לשם אני בטוח לחלוטין שגיל הפרישה לגברים כבר יהיה 70).
הגם שהפסאודו-פרישה שלי לאו דווקא
תהיה פרישה מוקדמת 100%, אני עובד קשה כדי שהאופציה הזו תהיה פתוחה בפניי (וזה למשל למה גם בתואר הראשון, בכל קורס שקיבלתי ציון מתחת ל- 80 במועד א', עשיתי מועד ב', ואם הציון הסופי של הקורס היה מתחת ל- 80 אז חזרתי על הקורס בשנה העוקבת - וזה גם למה למדתי קשה יותר פי 2 מכל סטודנט אחר שלמדתי איתו לדעתי).
חשוב שיהיה חלון הזדמנויות. ככה המוח שלי עובד. גם אם אבחר שלא לבחור בחלון ההזדמנויות הזה, לפחות תהיה לי האופציה לבחור בו.
עצם הרעיון של האופציה - הוא המטרה שלשמה אני עובד כל כך קשה (לא בעבודה, בחיים).
העבודה האמיתית בחיים מבחינתי היא לגרום לעצמך לפתוח את החלון הזה, גם בכוח, ומשם להחליט האם אתה קופץ דרכו או שלא (ומבחינתי לא לקפוץ, אבל שלפחות תהיה לי האופציה).