ההגיגים שלי בנדון:
התשובה התכלס היא שלא שיניתי את הקצאת המנייתית בתיק שלי (80%) כבר שנים ואין לי תוכנית קונקרטית לעשות כן.
התשובה הארוכה יותר - יש הבדל בין מה ש"עובר לי בראש" כשאני עוקב מדי פעם אחרי השוק והתיאוריה, לבין מה אני עושה עם התיק בפועל ברמה הפרקטית.
בתיאוריה:
* מדדים על פני הרבה סוגי נכסים אכן "יקרים יחסית" ביחס להיסטוריה. אפשר לפרש את זה כאינדיקציה למפולת כלשהי "בקרוב", להתייחס לזה רק כתיאום ציפיות לכך שהתשואה הצפויה לטווח הרחוק יותר (נגיד 10 שנים) נמוכה יותר מהממוצע ההיסטורי, או אולי לחשוב שמשהו עקרוני בהנחות שלנו לגבי השוק השתנה ("this time it's different"). אני אישית רק מוריד למטה את ציפיות התשואה שלי לעשור הקרוב (נגיד), כי אין משהו ששכנע
אותי באחת משתי האפשרויות הקיצוניות יותר (לשני הכיוונים).
* לגבי מפולת כלשהי בטווח הקרוב (חודשים עד שנה נגיד) - טריגרים חיצוניים (פוליטיים נגיד) יכולים להיות תמיד ובאופן בלתי צפוי לחלוטין, כך שאין מה לדאוג מעבר לרגיל, זה מצב נתון בשוק. לגבי טריגרים כלכליים קרובים - מתוך עניין אישי אני אוהב את סקירות המאקרו החודשיות ב
אתר הזה, ולפחות על פי הניתוח שלו אין אינדיקציות מיידיות.
* כל זה לא משנה את הנחת המוצא הרגילה לגבי השוק המנייתי בתכנון התיק - שהוא יכול ליפול מחר ב-50% ולהתאושש רק אחרי עשור - אבל גם לא מוסיף איזה urgency מיוחד מעבר לזה.
ברמה הפרקטית:
* התיק כאמור הוא 80% מנייתי (קצת יותר כבר, יאוזן חזרה בסיום השנה, בנוהל). למרות החששות והמחשבות התיאורטיות שצוינו לעיל, לא מתכנן כיום לצמצם את האחוז המנייתי מכמה סיבות:
* לא מצאתי איזה כלל שיספק אותי שיתן אינידקציה מתי ובכמה להקטין את החשיפה, ובהתאם - מתי ובכמה להגדיל אותה בחזרה אם התנאים ישתנו. בהיעדר כלל התנהגות מוגדר כזה, אני מעדיף לא לגעת מאשר להתנהג באימפולסיביות.
* הפלח האגחי לבדו מכסה כיום כבר 5+ שנות מחיה עבורי, כך שגם במקרה של נפילה משמעותית בפלח המנייתי אין שום בעיה פשוט לתת לו את הזמן להתאושש בחזרה, בהנחה שפסיכולוגית אוכל לשבת בסבלנות ולא להיכנס לפאניקה (ואני מאמין שאוכל).