השינוי הפסיכולוגי הקשה פה (והיחידי לדעתי) זה לא לאבד תקווה.. אחרי שנה שנתיים שאתה רואה שאתה לא מתקדם לשום מקום עם החיסכון הזעום.
קודם כל באמת תיפטר מתחושת העליבות בנאדם.
זה לא ישפר לך את ההרגשה אבל חבר שלי גרוש עם 2 ילדים, בלי שום לימודים/מקצוע/עיסוק, חי מהיד לפה בשלל עבודות שהוא מצליח להשיג, עכשיו הוא גנן מקודם היה מתקין מתקני מים, אחרי פשיטת רגל, בלי שקל על התחת וגם חייב 6K למכולת השכונתית כי הוא קונה בהקפה (נודע לי על זה לפני שובעיים). הוא בקושי מצליח להאכיל את הילדים שלו לצערי.
נו, אז הוא שינה בעצמו משהו?... הוא הפך לסולידי? למינימליסט? למישהו שחושב עוד ועוד ועוד על צרכניזם, קפיטליזם, דחיית סיפוקים ורצונות, איכות החיים וכו' וכו'? (אין לי כח אפילו לטחון בעניין הזה).
חוץ מלהצטמצם ופשוט לא לקנות (לא בגלל שינוי תודעתי, אלא רק בגלל חוסר אפשרות) בעקבות העוני היחסי
הוא נשאר אותו הדבר. עדיין קונה לילדים שלו המבורגר זוגלובק יקר פי 3 לפחות במקום לקנות בשר טחון ולעשות להם בעצמו. עדיין קונה אוכל מוכן יקר יותר ומעובד מאשר לקנות מוצרים טריים ולהכין לבד. עדיין מאכיל אותם בזבל עופות כמו מעדני חלב וקורנפלקס מיותרים לגמרי. עדיין קונה להם שתיה ממותקת יקרה ולא נחוצה. עדיין משלם יקר על כל מיני פינוקים ודברים מיותרים שהוא יכול להכין לבד ברבע מחיר. עדיין קונה להם ולו כל כך הרבה דברים מיותרים.
ממש White trash פריפריאלי בדיוק כמו בארה"ב שלא מעוניין להתפתח מוחית (וסליחה אם מהדברים שכתבתי נקראת שיפוטיות מסריחה).
תודעה של עוני ותודעת חוב לעולם לא תוציא אותך מהבור שאתה ספציפית בקושי נמצא בו.
הסיפורים הגרועים ומה לא - לא נגמרים.
אם אתה לא בחובות - כבר מעולה.
אם אין לך ילדים שאתה מוכרח לפרנס כשאתה לא מסוגל לפרנס אותם - כבר טוב.
אם אתה לא חייב שקל לאף חברת מימון או ליסינג על איזה רכב חדש שהתחשק לך עליו - כבר מעולה.
אם אתה לא חייב לבנק שקל - כבר מצויין.
אם אתה לא נשען על ההורים שלך בכבדות וטוחן להם את המזומנים - כבר משהו.
גש ותן לעצמך שתי סטירות מול המראה, תחייך ותשמח שאתה זה מה שאתה ושהגעת לאן שהגעת לאחר שלמדת המון שיעורים בחיים שבלי מה שעברת לעולם לא היית לומד.
כסף זה באמת לא הכל בחיים ולא חייבים להיות משקיעים כדי להבין את זה.
עוד לפני שאתה מסתכל על סך השקלים שיש לך בחשבון הבנק, אני חושב שיותר חשוב לשנות הרגלים! - קנה פחות, חיה פשוט יותר, תחשוב על מינימליזם והקטנת רצונות, תיפטר מהצרכניזם לכל סוגיו ומינו, תחשוב באופן שקול ורציני.
תתחיל שם, בשינוי הרגלים ובעבודה קשה וחזקה וקפדנית על הפסיכולוגיה.
אחרי ההרגלים הכסף יתחיל להצטבר, תוכל להבין אותו יותר, תוכל להכיר את עצמך ולמה אתה זקוק לו יותר... כמובן ששום דבר לא מונע ממך לחסוך תוך כדי שינוי ההרגלים וההתנהגות.
ולמה הלכת ושילמת בכלל על קורס מסחר יומי? רצית להיות סוחר? אם אין לך כסף עם איזה כסף רצית לסחור?
שב עם עצמך ותשאל שאלות ותבין כמה דברים. תתאפס קצת ותיפטר מתחושת המסכנות. המצב שלך עוד מצויין באופן יחסי גם מבלי לנגוח ראש בקיר ב"צרת רבים חצי נחמה" (=נחמת טיפשים).
